|
|
טירת צבי - הטירה
הטירה בתפארתה ציור של נפתלי וורטהיים |
הטירה ביום העליה כא תמוז תרצ"ז 30.6.1937 |
חומה ומגדל - צילום אויר |
 מבט מלפנים |
 הטירה 1970 |
הטירה מבט מלפנים |
|
סופה של הטירה 6.3.1973 |
שיחזור מינואטורי של הטירה והחצר |
טירת צבי הוקמה על אדמה (800 דונם) שנרכשה ע"י הקרן הקיימת ממוסה אל-עלמי, ממקורבי המופתי, שהייה חבר הועד הערבי העליון משנת תרצ"ו ואילך.
כעשר שנים לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל הם חילקו בחינם אדמות לבדואים המקומיים. חלקם שמחו למכור אותם בכסף הן למתיישבים הגרמניים שהגיעו לעמק בית שאן, והן לנכבדים ערביים וביניהם מוסא עלמי שבתחילת שנות ה30 חשב ליצור כאן חווה חקלאית ובתוכה בנה את "הטירה" .
עקב התנאים הקשים וחוסר הצלחה ביכולת לגדל גידולים חקלאיים נמכרו שוב שטחי החווה ובתוכם הטירה, בכסף רב, לקרן הקיימת לישראל. עליהם הוקמה טירת צבי 30.6.1937. השטחים שלא נמכרו הוו בסיס לסיכסוכי קרקעות ומים עם הבידואים שלא השלימו עם עליית טירת צבי וניסו לעלות על שטחי הקיבוץ, להטות מי השקייה, ולגנוב תוצרת חקלאית.
הטירה שלנו
קטעים מתוך כתבה של אפרים יעיר ב"בטירה" אלול תשכ"ח.
הביא לדפוס: ראובן אור
כל חברה וכל ציבור בעל יֵעוּד, זקוק לסמל משלו, סמל שהוא מיוחד רק לו, המסמל את האידיאלים בהם הוא דוגל. כמו שאי אפשר ליהודי דתי בלי כיפה או בלי טלית ותפילין, או כמו שאי אפשר לתאר את מדינת ישראל בלי סמל המנורה או הדגל תכלת-לבן. אמנם כבר אמר הרצל, דגל אינו אלא סמרטוט. אבל אין כמו דגל המלכד סביבו בני אדם. למענו יוצאים אנשים למלחמה ולשלום, בשמו מוכנים אנשים למאמצים עליונים ואף למעלה מזה, למות למען משא נפשם.
והסמל של טירת צבי, מאז ועד היום, היה הטירה. אין לנו סמל אחר. בתי שיכון יש לנו כמו לכל יישוב אחר. בית הכנסת שלנו אינו שונה משל יישובים רבים, אסם התבואות (איני בא לזלזל בו חס וחלילה!)
הוא אמנם גבוה ומונומנטאלי, אך אין בו משום ייחוד לטירת צבי. ואפילו (יסולח לי על המחשבה האפיקורסית!) אפילו בית החרושת "טיב" אינו נאה כסמל של טירת צבי.
הטירה בתפארתה 1938
הסמל היחיד המתאים לדרכנו ההיסטורית וגם להשקפתנו שלנו היום, היא הטירה.
מה מסמל מבנה זה? הלא הוא לכל הדעות מיושן וסדוק ומט ליפול, לא יפעה ולא הדר, לא אנו הקימונו, לא טיפחנוהו אלא הזנחנוהו משך עשרות בשנים.
ראשית, הטירה מסמלת את שם המקום שהוא טירת צבי, כלומר, המבצר הנודע שהוקם לזכרו של הרב צבי הירש קאלישר. אין לנו בכל היישוב בניין אחר שיהלום את השם "טירה" או "מבצר" זולתי בניין זה "הטירה שלנו". היא גם קובעת עד היום הזה את צורת היישוב כפי שהוא נשקף אליך בבואך מצד צפון בכביש הראשי, ופתאום (בין הזיתים ובין "העץ") מתגלָה לעיניך "הטירה" בכל הדרה על עציה ובניניה. וראש לכולם – הטירה.
חצר הטירה -
ציור של נפתלי וורטהיים
הטירה, כבנין ראשון משעמד ביישובנו, מסמל גם את הפסוק "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב' ב), כי אז, בבואנו לכאן הייתה הארץ שוממה ולא זרועה כמדבר, ורק אנשים צעירים שאין בְּלִבָּם לא מורא ולא חת מסוגלים להתעלם כליל מן המציאות, ולצאת אל מקום נידח ומבודד שכזה. רק הטירה והסִדְרִיָּה שלידה עודם זוכרים היטב את הימים הרחוקים ההם.
הטירה שהייתה אז מבנה בודד בכל הסביבה, היא המסמלת את היישוב המרוחק מאדם, שעמד יחידי מוּל יָם גועש של שנאה והרס, ולא יכלו לו.
היא הטירה המסמלת את ראשית ההתיישבות של הקיבוץ הדתי, כשבחרנו לנו דווקא את המקום הזה ליד גדות הירדן "לוע הארי" של התקופה ההיא. בעומדנו על המשמר ובניצחוננו בתרצ"ח ובתש"ח, ובהקמת משק פורח במקום נידח זה גָּלַלְנוּ חרפה מעל כל היהדות הדתית שכאילו עמדה מנגד, וכמעט לא ידעה לשתף את עצמה במפעל היצירה של טרם קוּם המדינה.
זאת היא "הטירה" בעיניי, בעינינו, ודומני שכזאת היא הטירה בעינֵי אלפים וְרִבְבוֹת בני נוער ומבוגרים בארץ ובגולה. כל מי ששמע את שִׁמְעָהּ של טירת צבי במשך 31 שנה, מכבד את היישוב הזה על יושביו. והטירה היא הסמל, היא המושג, היא התגלמות הרעיון בעיני כולם. מי שאינו מכבד את הסמל, או כל מי שמוכן להעלים עיניו ממנו, משמע, שאינו מכבד עוד את האידיאל העומד מאחורי הסמל. היום נשקפת לסמל זה סכנה של התמוטטות – משמע, כי האידיאל אף הוא עומד להתמוטט חלילה.
לכן אני בא להציע תכנית נועזת, אך אין לה לתכנית זו כל תחליף או תמורה כלשהי: או לשקם ולשפץ את הטירה כמות שהיא, או להורסהּ ולהקים על מקומה טירה חדשה ומחודשת, בדיוק נמרץ לפי אותה מתכונת ואותה צורה מקורית. זאת אומרת, בניין חדש מבטון, אך מבחוץ צורה של הטירה כמו שהִכַּרנוה במשך דור שלם.
בטוחני, כי אם ייעשו הצעדים הנכונים ובזמן הנכון (ז"א היום!) כי שוב היום עומדת הטירה במבחן האש, וּשְׁמֵנוּ ניכר בין כותרות העיתונים יום יום. אין זמן יותר מתאים מן היום למטרת שיקום הטירה. גם הכסף יימצא. בטוחני, כל איש יְשַׁר דרך יבין לרוחנו, שלא נרצה לוותר על מבנה זה, המבנה היחיד שלנו שהתפרסם, והיה לשם דבר בכל הארץ.
לטירה שלנו 7 חדרים. 3 חדרים צריך להעמיד לרשות המועדון לחבר. כל ניסיון לחפש מקום אחר למועדון (מקלט או מבנה אחר), יחטיא את המטרה. הצורה המיוחדת של הבניין, הקירות העבים, צורת החלונות, כל זה ישמש רקע לאווירה של מועדון, שחייבת להזכיר לנו משהו נעלה יותר מאשר "נס קפה ו"אספרסו".
חדר נוסף יהיה מיועד לארכיון הקבוצה, גם זהו תחום שהוא לדאבוננו מוזנח לגמרי עד היום הזה. חדר אחר ישמש מוזיאון לטבע או לעתיקות האֲזוריות שנמצאו או יימצאו לעתיד לבוא. כבר איבדנו בידיים הרבה ממצאים שהיו ראויים לשימור ולתצוגה. אם יהיה מקום מתאים ואדם מתאים המטפל בדבר, זה ידרבן אותנו לשמור על זיכרונות העבר. ייזכר כאן רק הפסיפס היפה עם המנורה והשופר שנמצאו ליד תל הטירה, שנלקחו לירושלים מסיבה אחת בלבד: כי אין לנו מקום מתאים לשמור אותו.
ואחרון חביב וחשוב. הגיעה העת לייעד חדר אחד כמקום זיכרון לאותם חברים שחיו אִתנו יחד למען תקום טירת צבי, ואשר פתיל חייהם נקפד בלא עת. עוד יש חברים הזוכרים, כי אחרי מלחמת הקוממיות רצינו לקבוע חֲדַר עיון עם ספרייה חקלאית או מדעית לזכרו של נפתלי פרידלנדר ז"ל. הדבר נשכח לצערנו. במשך כל השנים, מה עשינו כדי להנציח את זכר חללינו? לפעמים דומני שבהיסח הדעת אנו משכיחים אותם מלבנו.
עוררנו כאן קומפלקס של תכניות הזקוקות לטיפול, להחלטה ולביצוע. אין אלו תכניות שגרתיות ולא בכל יום מְקימים דבר מעין זה. אבל ביצוע תכנית זו יתרום תרומה חשובה להשתרשות הדור השני במקום. ברור לגמרי: חֶברה שאינה יודעת לטפח את שורשיה או מזניחה אותם ביודעים או בלא יודעים, אינה ראויה ומסוגלת לשמור על הקשר עם המקום. חברה כזאת גם לא תצליח להוריש את האידיאל שלה לדור הבא.
וזהו דבר נכבד מאוד. איני משלה את עצמי שאפשר להגשים את כל התכנית במשך השנה הבאה. אבל את הצעד הראשון חייבים לעשות היום. לגייס את דעת הציבור, צעירים וזקנים, כי אמנם יש הכרח לשקם את הטירה שלנו.
הטירה, מבנה מיושן, סדוק ומט ליפול,
לא יפעה ולא הדר...
הטירה שלנו – טירת צבי.
אחרית דבר (אפילוג) מאת ראובן אור. מתוך השבוע בטירה - טירת צבי, שבת "מסעי-מברכין" – כ"ז בתמוז תשע"ד. 25.7.2014
מה השתנה מאז שנכתבו הדברים ?
א. א. הטירה לא שוקמה ולא שופצה ולאחר לבטים רבים נהרסה בתשל"ג ועל חורבותיה קמו גן הטירה ופעוטון הטירה.
הנה הטירה
ביומה האחרון. במבחן האש הזה, היא כבר לא עמדה...
ב. לא הוקמה במקומה טירה חדשה בצלמה וכדמותה כפי שביקש אפרים. כתחליף-מה הקים זכאי לקראת חג היובל את "דגם הטירה". הנה הוא
:
א. ג. מועדון לחבר הוקם במרתף חדר האוכל אך הצלחתו לא הייתה מרובה. לעומת זאת, נוסף מועדון ההרצאות שהוא "חי, נושם ובועט".
ד. חדר עתיקות לא קם, אך יש גן ארכיאולוגי בין חדר האוכל ובית הכנסת והפסיפס מבית הכנסת העתיק מצא את מקומו הראוי על קיר בית הכנסת.
כך הוא נראָה בעת גילויו בתמוז תשי"ד (1954).
וכך הוא נראֶה על קיר בית הכנסת לאחר שחזור ושיקום בידי יצחק חצרוני מבית השיטה.
ה. מוזיאון טבע אמנם לא הוקם אך במקום זאת הוקם ע"י נילי וציפה מוזיאון "חצר הטירה" במקומו הראוי בבית הראשון שנבנָה בטירת צבי.
ו. חדַר הנצחה הוקם ליד בית המדרש ע"ש הרב קלישר ז"ל בבית ראשונים משופץ.
ונסיים בקטע משירה של לאה פרינס לבית אליאב שנכתב לחג הארבעים
כָּךְ נִטְוֶה הַהוֹוֶה, נֶאֱרָג הֶעָתִיד,
מֵחֻלִּין שֶׁל יוֹם יוֹם – מֵעֲמַל כָּל יָחִיד
מִתְּפִלָּה לִגְּשָׁמִים, מִתְּפִלָּה עַל הַטַּל
מֵרוֹבֶה עַל כָּתֵף, מִתַּצְפִּית בַּמִּגְדָּל.
דף ראשי
טירת צבי
