משפחת יעקב יוסף גרשטיין לפני

 השואה

מבט על ביתם של יעקב יוסף ורבקה מירל

לרשימת הצאצאים של יעקב יוסף

לרשימת כל המכתבים של יעקב יוסף

לרשימות שנכתבו המתארות את חיי המשפחה בגלות

לשמות בני המשפחה שניספו בשואה

לאינדקס נושאים נבחרים מתוך המכתבים

לתאור הפגישה המשפחתית בבית עובד בה סוכם שינוי שם המשפחה מגרשטיין ליורב

מומלץ לקרוא מכתב של משה להורים על היחסים בין הורים לילדים - לחץ כאן

	סבא יונה וסבתא ברכה ההורים של יעקב יוסף 1936נפטרו   1939
בתמונה : סבא יעקב יוסף ורבקה מירל בתמונה המשפחתית מופיעים גם ההורים של יעקב יוסף סבא יונה וסבתא ברכה 1914 עומדת שניה משמאל (מעל אמה) חנה יולס אחותו של יעקב יוסף סבא יעקב יוסף ורבקה מירל נהרגו בגרוש לטרנסניסטריה, ביער קוסאוץ, יום כפורים תש"ב אוקטובר 1941	נכתב מאחרי התמונה שמשמאל תרצ"ט
פיענוח המכתב מאחרי התמונה ששלח יעקב יוסף לבנו שמואל ב"ה יום ב פרשת בשלח שנת ה=קץ ישועה ונחמה קלישקוביץ לבני יקירי ואהובי כמר שמואל נ"י הנני שולח לך את התמונה לזכרון מתנת אהבה ולקיים מה שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך וכמו שנאמר אצל יוסף הצדיק שראה דמות דיוקנו של אביו והבחינה לזה אם שהתמונה אין בה רוח חיים ושקטה מכל נדנוד ע"י השקיפה -------------והבטה בכוונה בקלסתר פנים יבלטו לנוכח עינים כל התנועות שנתיחסו לו ויתקשר ויצטרף ויתחבר הדמיון בשל חופת האור כאילו רואים נדנוד שפתיו והד קולו מגיע לחוש השמיעה כאילו שומעים את קולו כ"ז (כל זה) עלה ברעיוני  לבבי בעת ציור התמונה ובזה אשתוק הורו ומורו אביו המצפה ומחכה לראותו בכל טוב יעקב יוסף הערשטן שו"ב בקלישקוביץ   המילים: שנת ה=קץ ישועה ונחמה מנוקדות עליהן  ,נותנות בגימטריה  690 = תר"צ לפי פיענוח זה המכתב נשלח ביום שני  יב' שבט תר"צ  10.2.1930 זה המכתב הראשון המצוי בידינו שכתב יעקב יוסף - 6 שנים לפני עלייתו של שמואל לא"י נכתב בצד השני של תמונתו מחזיק את הסידור הפתוח (התמונה אצל שושנה)	שכתוב ממכתב סבא יעקב יוסף לקראת חתונת אחותו חייקה (בברזיל?!)  בעזה"י טו"ב (יז) אלול לסדר ושמחת בכל הטוב (פרשת כי תבוא כו, 11) מצא אשה מצא טוב תר"ץ ( 10.9.1930 ) קלישקוויץ. מז"ט מז"ט לאחותי היקרה הג' (הגברת) חייקה ת' (תחיה) עב"ג (עם בן גילה=מיועדת לו) החתן הנכבד התמים ... פישל קלמן נרו יהל ויזרח כאור השמש! הנני באתי לברך אתכם בברכות מז"ט על הקשר התנאים שהיו ביניכם בשעה טובה ומוצלחת יתן ה' שיהיו קשר של קיימא ששון ושמחה יהיו חייכם וכל ימיכם יהיו ברוכים ורוָוחים ותחיו חיי נחת וחופש ודרור מעתה ועד עולם לדור ודור. גם מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה השי"ת (ה' יתברך) יברך אתכם בברכת השלום ותחל שנה וברכותיה והנני שולח לכם את תמונותינו ויהיו נחשב בעינכים כעמידתנו בפניכם ותשמעו באזניכם הברכות אשר יחולו עליכם וגם יהיו נדמה בעינינו ואשר נושקים אתכם בפינו ושומעים ג"כ (גם כן) באוזנינו הברכות הנובעים מקרב לבנו. דברי אחיכם הדורש שלומכם וחפץ בהצלחתכם ומצפה לשמוע יום חתונתכם בישועה בקרוב ע"כ (עד כאן) יעקב יוסף הרשטיין שו"ב (שוחט ובודק) בקלישקוויץ וגיסתכם ... רבקה מירל ת' (תחיה) נכתב בצד השני של תמונתו מחזיק את הסידור הפתוח (התמונה אצל אמנון אהרונוביץ)
יער קוסאוץ ביער קוסאוץ היה גיא הריגה של יהודים רבים. ראה למשל עדותו של ישעיהו אלקיס בספרו "תולדות חיים" עמוד 81 " יער קוסאוץ, הוא פרק-שואה מיוחד , קרוב לשמות הזוועה "אושביץ" , "באבי-יאר" והדומים להם.  מי שלא ראה את יער-קוסאוץ - את השוחה הכרויה בטבור-היער , מלאתי נפוחי-כפן, מתי-דרך וממותתי-סייף;  מי שלא ראה את קבר-האחים הפעור כמו שער-הגיהינום, המלא חללי-אש ורעב וביניהם - חצאי-מתים שעוד ניד-נשמה באפם  -  לא ראה גיא-זוועות בעולם הזה…." וכן עדות נוספת כאן ראה גם: מרכז המידע אודות השואה –יד ושם   http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201693.pdf    וכן עדויות נוספות ברחבי האינטרנט מפת הגרוש מתוך אתר יד ושם	יעקב יוסף אוחז בידיו סידור לפי עדותו של ישעיהו (גרשטיין) יורב בנו של יעקב יוסף, הוריו נהרגו על קידוש ה' בזמן הגרוש ביער קוסאוץ. ראה דף העדות שנתן ל"יד ושם". ישעיהו עצמו היה בגירוש יחד עם הוריו ולפי עדותו נקבע יום הזכרון ליום הכיפורים תש"ב
חנה יולס אחותו של יעקב יוסף ובעלה ישראל	למצגת על משפחת גרשטיין בשואה - לחץ כאן

האדמו"ר רבי מנחם נחום מבויאן אליו הלך יעקב יוסף וממנו שאב כוחות. לאחר פטירתו בשנת 1936 הלך אל בנו ר' אהרון פרידמן מבויאן

משמאל: זהבה גרשטיין , ישראל גרשטיין , , יושב: ישעיהו גרשטיין    צולם לפני עליית זהבה עם חנוך למכביה 1932

לייב אברהם 1934	צלום משפחתי עומדים מימין: - ,- ,בילא,לייב אברהם יושבים מימין: - , - , רבקה גרשטיין,סיריל יושבים על הארץ: - , ישראל גרשטיין
הנצחת יוסף גרשטיין בספר השמות (באוושויץ) של כלל הנרצחים בשואה	הנצחת רבקה גרשטיין בספר השמות (באוושויץ) של כלל הנרצחים בשואה

עומדים מימין: יהודית שכטר(טלר),משה גרשטיין,ישראל גרשטיין,לייב אברהם,זהבה יושבים: לא מזוהה , חנוך גרשטיין , חיה-בתיה שכטר (פורמן)		המשפחה בקלישקוויץ: עומדים, מימין לשמאל:          אהרון גלר.  ?  משה חרק (לסר)   ? יושבים, מימין לשמאל:          ?   ישעיהו גרשטיין,  מניה גרשטיין,  שושנה גרשטיין (קרייזברג)
המשפחה המורחבת בשחל עומדים מימין: חנוך גרשטיין (יורב), זהבה גרשטיין (יורב), יהודית טלר, צבי טלר, ישראל גרשטיין (יורב יושבות מימין: מלכה גרשטיין(יורב), דבורה גרשטיין?, לאה גרשטיין (יורב) , אהובה גרשטיין (יורב בשחל		גרשטיין + שכטר בשחל 1938
אברהם ויניצקי ואשתו סיריל אחותו של יעקב יוסף	עומדים ישראל ,זהבה ,חנוך ישעיהו ,שמואל ,משה	ישעיהו,זהבה,חנוך(הקטן),חנן,לאה,ישראל,אהובה,חנוך,משה לסר שמואל קרייזברג,שושנה , שמואל , עדה, הורי שמואל, מלכה, משה שרה,שלמה,חוה ,עמליה , משה,אבישי,בתיה

משפחת גרשטיין 

 מוצא המשפחה, היה העיר אטאקי-פודולסק באוקראינה,שם נולד יונה הערשטיין (ברוסית – גרשטיין) בשנת 1850, בערך.  יונה נשא לאשה את ברכה מוזמן, ונולד בנם הבכור – יעקב-יוסף.   כאשר קיבל יונה הזמנה לכהן כשוחט ראשי  בעיירה ידניץ בבסרביה – עברה המשפחה לשם, ונשארה שם למעלה מחמישים שנה, כשהם מגדלים את ילדיהם יעקב-יוסף, סריל, משה-אהרון, חנה, פנחס, מרים וחיה(חייקה) ומתפרנסים מעבודת השחיטה של האב (שגם לימד את בנו הבכור את ההלכות הקשורות במקצוע).  ברכה ויונה נפטרו זה אחרי זה בשיבה טובה בידניץ, בשנת 1939.  

קצת על ילדיהם של יונה וברכה גרשטיין:

סריל -  נישאה לאברהם ויניצקי. הם עלו לארץ-ישראל , כאשר חמישה מילדיהם עולים גם הם לפני מלחמת-העולם. אך  בנם דוד,  שהיה פעיל ציוני בבסרביה, גורש לסיביר על ידי הרוסים, וזכה לעלות רק כעבור עשרים שנה. 

 משה-אהרון גרשטיין עבר לאוקראינה וחי בקאליוס (הכפר ממנו הגיע משה-יהודה אלקיס לנובוסליצה), שם נרדף על-ידי השלטונות על נאמנותו ליהדות. משה-אהרון נפטר יחד עם אשתו שרה, בשנות מלחמה"ע השניה. ילדיו עלו ארצה אחרי המלחמה.

חנה  גרה עם בעלה ישראל יוליס באטאקי.  בתה איטה נפטרה בברית המועצות. הנינה של חנה - אינה פלדמן, נכדה של איטה ויוסף לרנר ובת של משה לרנר עלתה ארצה מקישנב בשנות ה90

שאר בני המשפחה פונו, בראשית המלחמה,לקזחסטאן, ואחרי המלחמה חזרו לקישינוב .

פנחס, מרים וחייקה היגרו לברזיל. חייקה ומרים נישאו בברזיל, אך נפטרו ללא ילדים.  צאצאיו של פנחס גרים חלקם בברזיל – וחלקם בארצות-הברית.

 יעקב-יוסף גרשטיין - סבם של יוצרי האתר- נולד בשנת 1871.  בן 17 נישא למרים בת משה וחיה-בתיה שכטר. עם נישואיו, הוא עבר להתגורר עם משפחת אשתו  בכפר קלישקוויץ – שם "אומץ" על-ידי חותנו משה שכטר, שהסמיך אותו על שולחנו, למד איתו הלכות שחיטה, ונתן לו כ"נדוניה" שליש מחזקת-השחיטה שלו בישובי הסביבה. נולדו להם שמואל וסריל.  כעבור כעשר שנים נפטרה מרים, ואחרי שנה נישא יעקב-יוסף לאחותה – רבקה-מירל, אז קיבל כנדוניה עוד שליש מחזקת השחיטה של חותנו.  רבקה-מירל גידלה את ילדי אחותה באהבה, ונולדו לה וליעקב-יוסף עוד שתי בנות וחמישה בנים, ואלה שמותיהם: מרים, לייב-אברהם,  ישעיהו,  משה,  זהבה,  חנוך,  ישראל.  יעקב-יוסף היה ידוע כשוחט-ובודק מעולה, ושימש גם כחזן, מוהל ומסדר קידושין ליהודי הסביבה.  הוא היה יהודי ירא שמים וחסיד מובהק של הרבי מבויאן. שלט בעברית-רבנית, וכתב מכתבים בעברית. הפרנסה מן השחיטה היתה בצמצום, ובניו, שלמדו בצעירותם ב"חדר",בבית-ספר או באופן פרטי -  עזרו בכלכלת המשפחה עד שנישאו או עד שעלו ארצה. במלחמת-העולם הראשונה – גורשה המשפחה מקלישקוויץ ועברה לידניץ אל סבא וסבתא – אך לאחר המלחמה חזרה לקלישקוויץ עם הילדים הצעירים, שבבגרותם עזרו להקים בית חדש להוריהם, במקום זה שנהרס במלחמה.  לאחר פטירתו של יונה הערשטיין בשנת 1939 –חזר יעקב-יוסף לגור בידניץ, למלא את מקומו בשחיטה.  יעקב-יוסף ורבקה-מירל, נספו בגירוש לטרנסניסטריה, 1941, ע"פ עדות בנם ישעיהו נספו בגירוש ביער קוסאוץ. ה' יקום דמם!

קורות ילדי יעקב-יוסף גרשטיין בקיצור:

שמואל – נולד ליעקב יוסף ואשתו הראשונה מרים לבית שכטר בשנת 1890.  נישא לעדה לרנר, ונולדו להם: שושנה, חנוך וחנן. בבסרביה עסק שמואל בחקלאות ובמסחר. עלה ארצה בשנת 1936 והתיישב במושב "בית-עובד" וחי מחקלאות,  עד פטירתו  בשנת 1950.

סריל – נולדה ליעקב יוסף ואשתו הראשונה מרים בשנת 1895. נישאה לאליעזר חרק, ונולדו לה משה ומניה (מרים).  לאחר פטירתו של אליעזר      (1917), נישאה סריל לשלמה גלר , ונולד להם אהרון. שלמה גלר נפטר ב 1932.        משה – עלה ארצה יחד עם דודו שמואל.  מניה – נישאה לאחיינה למחצה ישעיהו וחיה אתו בידניץ.  עברה אתו את הגירוש לטרנסניסטריה, שם נספתה בתם ליאה.  אחרי עלותם ארצה התגרשו ישעיהו ומניה, והיא נישאה לפנחס אהרונוביץ, ונולדו להם אבי ואמנון.  סריל ובנה אהרון יצאו עם הגירוש    לטרנסניסטריה אל הדרך ממנה לא שבו  הי"ד.

מרים  - נולדה בשנת 1900 ליעקב יוסף ורבקה שכטר, אחרי מות האשה הראשונה מרים, ונישואיו בשנית עם אחותה. היא נקראה על שם האשה שנפטרה.  נישאה לראובן סגל, ועברה לגור בליפקאן. נולדו להם: חיה, צבי, רחל, חיים, ברוך-יונה ולוי.  בתם חיה נפטרה בילדותה. מרים וראובן וילדיהם  גורשו עם יהודי בסרביה לטרנסניסטריה, וניספו בתלאות הגירוש הי"ד.  רק בנם צבי שרד – והוא עלה ארצה , נישא לשרה מימון, ונולדו להם שני בנים ושתי בנות.

לייב-אברהם – נולד בשנת 1902.  נישא לבילה יוספזון, ועבר להתגורר בידניץ.  נולד להם בן – שמשון.  נספו בגרוש לטרנסניסטריה הי"ד. 

ישעיהו -  נולד בשנת 1904. נישא למניה (בת אחותו למחצה), והם גרו בידניץ, שם  נולדה בתם – ליאה. למרות רצונם לעלות ארצה – הם נשארו בידניץ, לעזור להורים  ולסריל (שהיתה אחותו למחצה של ישעיהו ואמה של מניה).  יצאו עם הגירוש לטרנסניסטריה – ובתם נספתה, אך הם שרדו! עלו ארצה לאחר השואה, נפרדו,   וישעיהו התחתן עם יהודית (בנדיט), גם היא משרידי טרנסניסטריה.   לא היו לו ילדים נוספים. ישעיהו נפטר בשנת 1985.

משה -  נולד בשנת 1908.  משה היה ה"כתבן" מבין האחים, ושמר את קשר-המכתבים  עם ההורים והאחים הפזורים במקומות שונים.  הוא עלה ארצה בשנת 1933 ישר לקבוצת שח"ל ברחובות, שם גם נישא למלכה, ושם נולד בנו שלמה.  היה בין מקימי טירת-צבי ובוניה, ובה נולדו שתי בנותיו: בתיה וחנה. אהב ללמוד תורה, ועסק בעבודתו במסירות. בארגונו של משה – התאספו כל האחים שהיו בארץ בשנת 1950 ב"בית-עובד" אצל שמואל(בכור האחים, בנה של מרים), ובהזדמנות חגיגת יובל ה- 60 לשמואל – שינו את שם משפחתם מגרשטיין ליורב – על שם ההורים שנספו בשואה – יוסף ורבקה. משה   נפטר בשנת 1969בטירת-צבי. 

זהבה -  נולדה בשנת 1911.  זהבה היתה אחת משני האחים, שלמדו בילדותם בבית-ספר. הספיקה ללמוד בצ'רנוביץ להיות גננת, ואף עבדה שנתיים במקצועה.   בשנת 1932 עלתה ארצה יחד עם אחיה חנוך כ"תיירים למכביה" – ישר לקבוצת שח"ל. ברחובות.  כעבור כחמש שנים יצאה עם חבריה להקים את טירת-צבי, ובה חיה עד יום מותה. זהבה נישאה בגיל מבוגר לשלום יקיר, משרידי טרנסניסטריה, והתגרשה כעבור מספר שנים. לא היו לה ילדים. הצטיינה בעשיית חסד ובהחזקת  בית-הכנסת.  נפטרה בשנת 1988 בטירת-צבי.

חנוך – נולד בשנת 1912. בילדותו, למד חנוך כמה שנים בבית-ספר, ואחר-כך בישיבה, והתפרנס מכריכת-ספרים.  למרות שהיה מצעירי הבנים – התבלט חנוך כמנהיג ופעיל. עלה ארצה כראשון הבנים יחד עם זהבה כ"תייר למכביה" -  ישר לקבוצת שח"ל של "הפועל-המזרחי"  ברחובות.  שימש כמזכיר הקבוצה וממקימי "חבר הקבוצות הדתיות".  עם חבריו עלה להקים את טירת-צבי, כאן נישא לאהובה סניטקובסקי, וכאן נולדו ילדיו משה וחוה.  שימש כמזכיר-חוץ של הקיבוץ וכבנאי .  עזב את טירת-צבי, וחי שנים רבות בקרית-שמואל, כשהוא ממשיך בפעילותו.   חנוך נפטר בשנת 2000.

ישראל -  (צעיר הבנים של יעקב יוסף ורבקה, ואביהם של יוצרי  האתר) נולד בשנת 1914.  למד בילדותו באופן פרטי, ואחר-כך בישיבה בויז'ניץ, ומשם עבר להכשרה של "אגודת-ישראל". נישא ללאה אלקיס  בנובוסליצה בשנת 1934, ולמחרת החתונה הם עלו ארצה, והצטרפו אל האחים בקבוצת שח"ל, שם נולדה בתם הבכורה שרה. בשח"ל עבד ישראל כפועל בפרדסים ובסלילת כבישים, ולאה עבדה, בין השאר, כרפתנית.  הקימו יחד עם חבריהם את קבוצת טירת-צבי, שם נולדו ילדיהם  אבישי, עמוס, רבקה, יוסי ומשה. לאה עסקה רוב ימיה בחינוך ובטיפול בילדי הקבוצה שבגיל בית-הספר.  ישראל היה ידוע כמי שמקפיד על תפילה-בציבור ועל לימוד תורה.  עבד שנים רבות בגן-הירק, בלול, ובכל מקום שהתבקש, במסירות ובדייקנות.  ישראל נפטר בטירת-צבי בשנת  1999.

מבט על סבא יעקב-יוסף נכתב ביום השלשים לחנוך יורב - שבט תש"ס

ברצוני להעלות פה היום קווים לדמותו של בית הוריהם - סבי וסבתי יעקב-יוסף ורבקה הי"ד. על בית זה למדנו , אחיי ואני , ממכתביו של סבא יעקב-יוסף גרשטיין, שכתב מן הגולה ושלח לבניו: בתחילה לחנוך וזהבה, ובהמשך גם למשה, ישראל ולאה, שמואל, ותמיד צירף אליהם גם את אהובה, ובני משפחה אחרים שעלו ארצה, בין השנים 1932 - 1939 . עלי להדגיש פה , שמכתבים אלה היו שמורים במשך כל השנים אצל בניו בארץ. אלא שאנחנו - הנכדים - לא היינו מודעים לאוצר השמור בבתינו, ורק במהלך השנה האחרונה התוודענו אליהם.  בתחילה בדקנו את המכתבים שהשתמרו אצל הורינו בטירת צבי. לאחר מכן הוספנו אליהם מכתבים שנשתמרו אצל משה, והועברו לידינו ע"י בת דודתנו בתיה.  אחר כך הוסיפה עליהם דודתנו אהובה, שתחיה, אוצר שלם של מכתבים שנשמרו ע"י חנוך ע"ה, [והיום קיבלנו עוד מכתבים מחנן -בנו של דודנו שמואל - שעוד לא הספקנו לעיין בהם.]

 היום, לאחר שכל בניהם של סבא וסבתא הצטרפו אליהם בעולם שכולו טוב - אנו מרגישים חובה לעצמנו , כמי שממשיכים את שרשרת הדורות,  לשמר את המסורת. בין השאר- החלטנו להדפיס את המכתבים , ולחלק אותם [בתוספת הערות והארות] בין כל המעוניינים - בעזרה"ש ביום הזכרון הראשון של אבא ז"ל.  כמו כן, אחי משה התחיל להכניס את המכתבים לאתר המשפחתי שפתח באינטרנט, ומי שמעוניין - יכול לפנות אליו ולקבל את הפרטים.

עלי להדגיש פה, שלא כל המכתבים הגיעו לידינו.  וכך, יש שנים שמהן נותרו הרבה מכתבים, ויש שנים שכמעט לא נשמרו מהן מכתבים.  אעפי"כ אפשר לבנות , בעזרת מה שבידינו, תמונה די מקיפה .   כי כן -  סבא סיפר במכתביו לילדיו , על מה שמתרחש בבית ובמשפחה.  אמנם "בעברית של פעם" - אבל לאחר שמתרגלים לסגנון - אין הוא מהווה מכשול.

כך עשינו הכרה עם בית יהודי טיפוסי בבסרביה:  סבא - שוחט ובודק - שפרנסתו אינה ברווח, אך מצליח לכלכל את משפחתו בכבוד, בהיותו משמש גם כ"כלי קודש" בכפרו: מוהל, מסדר קידושין, תוקע בשופר ואף חזן - ככל שיידרש.  זהו בית חסידי מובהק, מחסידי האדמו"ר מבויאן -אשר חי בצ'רנוביץ, והיה נצר לאדמו"ר מסדיגורא.  במכתבים רבים מתאר סבא את נסיעותיו אל האדמו"ר, וכיצד שאב מן האוירה בחצרו נחת רוח וכוח, להמשיך בחייו שלא היו קלים. כיצד ביקש ממנו עצה והדרכה לניווט חייו וחיי משפחתו, ואת הברכות שקיבל ממנו נצר בליבו כאבנים טובות , אשר לא יסולאו בפז. אגב, ידוע לנו, שבהתחלה התנגד סבא לעלייתו של חנוך ארצה.  ולמרות שלא מצאנו תיעוד רב בנושא זה - נראה לי מכל מה שבא בהמשך - שכנראה הוא התייעץ בנידון עם האדמו"ר. ורק כאשר קבל ממנו אישור - הוא נתן את ברכת הדרך לחנוך וגם לשאר צאצאיו לעלות ארצה.

סבא היה תלמיד חכם מובהק, ואת מכתביו אל ילדיו הוא משבץ באמרות חז"ל ובפסוקים מן המקרא והגמרא. לפעמים הוא גם מפנה אותם לפירושים על פסוקים, מתוך ה"מקראות גדולות",[בייחוד מתוך אמרות ה"אור החיים" וכן "כלי יקר"].  הוא חרד מאד לכך, שכל זרעו יילכו בדרך התורה. ורק כאשר הם מתארים במכתביהם אליו את חיי קבוצתם, חיי תורה ועבודה, ומוסיפים ומספרים שהם נוהגים ללמוד "דף יומי"  ומקפידים על תפילה בציבור - הוא נרגע במקצת, ואף מספר זאת לאדמו"ר ומקבל ממנו ברכה בשבילם, וגם מטבע מבורכת.

נקודה נוספת שחשובה לסבא מאד  מאד, והוא העלה אותה חזור והעלה במכתביו - היא, שהם לא יזלזלו ב"תכלית האנושות". או - בשפה יותר ארצית - הוא דחק בילדיו להתחתן!  מהגיל שבו התחתנו, בסופו של דבר משה, חנוך ואף ליב-אברהם שנשאר בחו"ל - אפשר ללמוד שהיו להם סדרי עדיפויות שונים מאשר לאביהם -שנישא בגיל 17 . נקודה זו כאבה לסבא מאד.  ממכתבים נוספים שקראנו מאותה תקופה, וגם מעדותו של חנוך עצמו אנו למדים - שלא היתה זו המחלוקת היחידה בין סבא לבניו: בעוד הוא חפץ לראות אותם ממשיכים באורח חייו - נפגעו הם מרוח "המודרנה" של הימים ההם - שכללה לימודי חול , לימודי מקצועות שונים [ורק לא שחיטה!],וכמובן ציונות ועליה ארצה - דבר שלא נכלל בתכניותיו של אביהם [ למרות שהרבה לדבר על הנושא].

ממכתביהם של הבנים מהארץ - ניסה סבא לבנות לעצמו תמונה של חייהם בקבוצה.  ניסה - אך בעצמו הודה בפניהם שהדבר קשה עליו ביותר.  וכאשר הם - מתוך הרגל - ניסו להתייעץ עימו באשר למהלך זה או אחר שעמדו בפניו בחייהם בארץ - הוא כתב שאין ביכלתו לעזור להם . ויהיה עליהם לנווט את דרכם בעצמם.  רק הפציר בהם שלא יעזבו את דרך התורה, עם כל מה שמשתמע מכך.

את כל המכתבים האלה כותב סבא, כאמור, בעברית, אותה רכש במהלך לימודיו בכתבי הקודש- כמו גם בהלכות שחיטה.   לעומתו סבתא - באה מבית שבו , כפי הנראה, לא ייחסו ערך רב  ללימודי הבנות.   אנו מוצאים בסוף כל מכתב תוספת קצרה בכתב ידה של סבתא.  מעדותו של הדוד משה למדנו, שהיא למדה לכתוב רק לאחר עזיבתם של ראשוני ילדיה את הבית, כדי לשמור על הקשר איתם. היא כתבה באידיש - כמובן.  האותיות גדולות, הכתיב לוקה בחסר, ומורגש שאינה מורגלת בכתיבה.  אבל התוכן - אימהי, ושופע דאגה כנה לילדיה: האם לא קר להם? האם יש להם מספיק אוכל? האם אינם עובדים קשה מדי?" וכהנה וכהנה דאגות של "אידישע מאמע".  במכתביו, מספר סבא מעט על עיסוקיה של סבתא: כיצד היא מכינה כל קיץ מרקחות וריבות מפירות העצים שגדלו ליד ביתם, וזו תעסוקה מתישה; כיצד היא הכינה שטיחים ותמונות רקומות, על מנת לשלוח לילדיה לארץ ישראל, וכיצד היא נסעה- כאשר הוא היה עסוק בעבודתו ולא היה יכול להתפנות - אל העיר: למשרדים שונים, לטפל בעניינים כספיים ,ובשאר ענייני המשפחה . היא אף שמרה על קשר בין בני המשפחה השונים באמצעות הטלפון, מכשיר נדיר באותם ימים, ובוודאי גם יקר.  לכבוד פורים - הכינה דברי מאפה טעימים ושלחה למחותנים ולקרובים כמשלוח מנות, בתוספת הריבות המפורסמות שלה.  וכאשר הנכד הערשלה' - הוא צבי סגל - שהה תקופה ארוכה בבית סבא וסבתא - לקחו ילדה גויה  שכונתה "השפחה" , כדי לעזור לסבתא לטפל בילד השובב, והיא עזרה גם בשאר עבודות הבית.

תיאור מפורט במיוחד על חיי הבית, אנו מוצאים מתקופה מאוחרת , יחסית , כאשר סבא וסבתא עברו לעיר ייעדיניץ [לאחר פטירתם של הורי סבא , בשיבה טובה]. בתקופה זו , כל הילדים כבר היו מחוץ לבית, ועל סבתא הוטלה כל עבודתו. בבישול היא נעזרת במכשיר גאז, שקיבלה מילדיה.  לשמירת האוכל החם בשבת - יש לה מכשיר מתוחכם שקיבלה בירושה. גם בייעדיניץ נעזרים בגויים לעבודות הקשות, כגון: הבאת מים, כביסה וכדומה.

נראה , שאין טעם להכביר מלים בנוסף למה שכבר אמרתי.  העובדה היא - שהבנים לא רצו להמשיך באורח חיי הוריהם, והיה זה חנוך שפרץ החוצה - וסלל את הדרך לאחרים.  ואעפי"כ - רוחו של בית אביהם ריחף על כל חייהם והשפיע על דרכם, וגם על דרכנו.

כפי שאמרתי בתחילת דברי , כל  מה שנאמר  פה - מסתמך על המכתבים של סבא, שהגיעו לידינו עד כה.  אנו מנסים לעלות על עקבותיהם של מכתבים נוספים , שאולי מסתתרים אי-שם בבוידעמים של בני משפחה שטרם הגענו אליהם. 

מאחר שהתבקשתי להתרכז בדברי במכתבים ובמה שלמדנו מהם - לא אמשיך לדבר עכשיו על דודי חנוך ז"ל.  הוא היה דמות דומיננטית, ממנהיגי המשפחה והקבוצה, בחו"ל וגם בארץ.  ואנו נשתדל ללכת בדרכיו.

יהא זכרו ברוך.

שרה המל

מכתב מישראל גרשטיין מטירת-צבי, לקלישקוויץ

(המכתב נכתב באידיש. תרגום-חופשי על-ידי לאה יורב.  )

 שלום רב הורי, אחי, ואחיותי היקרים והחביבים! 

תודה לאל על הבריאות של כולנו, ונקוה לשמוע אותו הדבר גם מכם, הורי היקרים. 

אנסה, עכשיו, לענות לכם על מכתבכם על-אף שחנוך, משה וזהבה כבר כתבו את הכל. המכתב שלכם חשוב לנו מאד, וכל אחד רוצה לענות לכם מעומק לבו.

אני אף-פעם אינני יכול לסלוח לעצמי, שאני - הצעיר ביותר - עזבתי אתכם לבד בכפר… אני מאד מקווה, שאתם תעלו כמה שיותר מהר! עברו כבר ארבע וחצי שנים,  ולא הצלחנו להתראות אתכם, אהובים.  והלב מתגעגע!  אי-אפשר להביע את זה במכתב.

 נכון, אנו לא מילאנו את חובתנו במכתבים. אתם מבקשים לשמוע הכל,  שנכתוב לכם הכל מן הקבוצה שלנו:  אתם יודעים, שאנחנו רוצים לבנות כפר יהודי בדרך התורה והעבודה,  שאנשיו יחיו חיים טובים וישרים.  בגלל זה - כל מה שיש לנו - הוא בשותפות.

הקרן-הקיימת קנתה אדמה, ונתנה לנו להתיישב עליה.  קיבלנו כסף כדי לקנות מכונות לעיבוד השדות, לבניית-בתים למגורים,  לבנות לולים, ובכלל להסתדר.  זה לא  סכום קטן  - דבר כזה צריך לעלות הרבה כסף!  לאדם פרטי אין אפשרות לזה.  צריך גם הרבה סבלנות עד שהכל יצליח.  זה לא כל-כך פשוט!  עוד אין לנו רווחים גדולים, ובכל דבר אנו תלויים בעיר הגדולה. הקרן-הקיימת משלמת לנו עבור עבודתנו:  סלילת כבישים, בניית בתים , בגלל זה - כל הדברים  האלה הם של הקק"ל, ולנו אין רשות למכור אותם.  אבל אנחנו יכולים ליהנות מהם במשך כל חיינו - כדי שנוכל להתקיים כקבוצה דתית.  בינתיים אדמתנו שממה - לא מעובדת. אנו דורשים, שיישבו עוד קיבוצים דתיים על ידנו,  ועכשיו באמת דואגים לזה. 

בינתיים כבר הסתדרנו.  הקמנו ששה צריפים גדולים למגורים, וחדר-אוכל גדול.  לילדים  יש חדרים ומטבח קטן לחוד.  יש לנו אוטו, וכשרוצים בשר כשר - נוסעים לכפר-יחזקאל, להביא.  אם אנו רוצים בשר-עוף - יש לנו חבר ששוחט עופות.  אנו צריכים גם לקבל רב. עכשיו אנו חיים על יגיע-כפינו בלבד!

שרה-לי תהיה בת שנתיים.  יהי-רצון שתתפתח יפה.  אנו מתכוננים לעשות לה מסיבה שמחה ליום-הולדתה.  היא נבונה מאד.  יש לה עיניים חכמות,  והיא כבר מדברת. 

כל יום, אחרי שמונה שעות-עבודה, אנו לוקחים אותה, מטיילים ומבלים אתה עד שעה 17.00 . כשמגיעה השעה לאכול - כל אמא נותנת אוכל לילד שלה, וההורים משכיבים את הילדים בחדרי-הילדים.  במשך היום - חברות עובדות שם, ככה שהחברים יכולים ללכת לעבודה.   בערבים - אנחנו מבלים בקריאה, כתיבה, שעורי-תנ"ך, כל ערב לומדים דף-יומי, ומקווים להמשיך כך.   אנחנו, תודה-לאל, שבעי-רצון מאד מחיינו.  אבל כל פעם שאנחנו נזכרים בבית - מתחילים להתגעגע.

לאמא:  את המתנות ששלחת עם רחל (גולדנברג)  - קבלנו.  היו שם שמיכות מתנות לשלמה-לי ולשרה-לי.  אתם צריכים לדעת, שבארץ-ישראל חם, והילדים ישנים בלי כרים.

שלום לכולם -    ישראל

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מטבעות שמורות קודש

מטבעות שמורות קודש הן מטבעות ברכה ושמירה שקיבלו החסידים מהרבי האדמו"ר.

מטבעות אלו נלקחו לצורף שהתיך אותן ועשה מהן כלי קודש, בעיקר גביעים לקידוש והבדלה.

הסבר מפורט מאד אפשר למצוא בעבודת הדוקטורט "החפץ החסידי הטקסי"  של בת- שבע גולדמן אידה האוניברסיטה העברית יולי2007 - לחצו כאן

במכתביו של יעקב יוסף מוזכרים כמה פעמים מטבעות אלה.

האדמו"ר אליו הירבה ללכת, היה רבי מנחם נחום מבויאן שישב בצ'רנוביץ. בויאן היה כפר קטן קרוב לצ'רנוביץ שלבסוף נבלע ע"י העיר שהלכה וגדלה.

 לאחר פטירתו בי"ט אב תרצ"ו (7.8.1936) הלך אל בנו ר' אהרון פרידמן מבויאן. (ראו מכתב 4.10.1937)

הגביעים (ראה תמונות למעלה) שקיבלו ישראל ולאה גרשטיין-יורב ליום חתונתם בר"ח חשוון תרצ"ה, ומשה ומלכה שנישאו שנה לאחר מכן, היו ממטבעות שמורות קודש,שהותכו ע"י צורף,  כפי שחרות עליהם.

1. ב"ה, יום שהכפיל בו כי טוב, ע' ר"ח מנחם אב, תרצ"ה. קלישקיוויץ ‎30.7.1935

משימחת נישואין של בני ישעיו עם נכדתי מרים בטשרנוביץ כתבה לכם בתי מרים, טרם בואי משם. ועתה, באתי להוסיף לכם את ברכתי, ולהודיע לכם, כי קודם החופה הלכנו כלנו לאדמו"ר שליט"א לקבל את ברכתו עליכם ועלינו. ונתן לנו ג"כ מטבע כסף, שיקויימו בנו הברכות.

2.   ו' תמוז תרצ"ז ‎15.05.1937

...והייתי בשבת בחאטין לקבל ברכות אדמו"ר שליט"א מסג' ומווין, עלינו ועל זרעי וזרע זרעי, ועכ"י (ועל כל ישראל). ושולח אני לכם שני מטבעות, ליתן אחד לשמואל - ואחד לבני הקבוצה. יתן השי"ת שיקויימו בנו הברכות.

3.  כט' תשרי תרצ"ח ‎4.10.1937

ב"ה אור ליום ב' פ' נח ע' ר"ח חשוון תרצ"ח קלישקוויץ.

...אצלנו היה הכל בטוב. כי הייתי על סליחות שלוש עשרה מדות בטשערנוביץ. וקבלתי הברכות עבורי ועבורכם אצל הרבי ר' אהרון שליט"א בן אדמו"ר מבאיאן. וגם לקחתי אתרוגים אצל שלום זילביר עבור הסביבה. וגם ישנתי בסוכה, כי כל העת היה אצלנו זך וטוב. ואקווה לד' כי גם בחורף הבא עלינו לטובה יהיה לנו על נכון בהלבשה ובעצים ובבריאות טובה.

4. כ"ג אלול תרצ"ח, ‎19.9.1938

ב"ה, יום ב' לסדר "אתם נצבים היום לפני ד' אלקיכם", ש' תרח"ץ, קלישקוויץ.
 ...דברי אביכם דו"ש וחפץ בהצלחתכם יעקב יוסף גרשטיין שו"ב.
...גם אודיעכם, כי אמכם ת' היתה בנאוויסעליץ אצל מחותני היקר, ושמחו ביחד עם התמונות של שרהלי. וסיבת נסיעתה היה כי נשבר הרגל של הבעכיר (=גביע/כוס) שלי, ורצתה לתקן שם. אך לא היה מי שיתקן, וקנתה בעכיר אחר, ג"כ משמורות, עבור ‎20 לעי. וגם עוד כלים הנחוצים לבשל בהם. והיו לאמכם מעות לשלם,..

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רשימה בסיסית של ילדי ונכדי יעקב יוסף
לעבור לדפים המיועדים לאנשים המוזכרים ולרשימת הנינים לחץ על שם הצאצא

יעקב יוסף ומרים (שכטר ) גרשטיין הי"ד - נשואין ראשונים

שמואל ועדה (לרנר ) גרשטיין יורב
שושנה (גרשטיין ) ושמואל קריזברג
חנוך וצפורה ( ברגשטיין ) גרשטיין יורב
חנן וברכה ( סרוק ) גרשטיין יורב

סיריל שרה (גרשטיין ) ואליעזר חרק
משה (חרק ) ורבקה (לוריא ) לסר

משה לסר  ורחל - נשואין שניים    

מרים-מניה (חרק ) וישעיהו גרשטיין
 מרים מניה (חרק) ופנחס אהרונוביץ - נשואין שניים   

סריל שרה (חרק )ושלמה גלר הי"ד -נשואין שניים    
אהרון גלר הי"ד     

יעקב יוסף ורבקה מירל (שכטר ) גרשטיין הי"ד - נשואין שניים


מרים ( גרשטיין ) וראובן סגל הי"ד
חיה סגל 
צבי ושרה (מימון ) סגל
רחל סגל הי"ד
חיים לייב סגל הי"ד
יונה ברוך סגל הי"ד
לייב אברהם ובלהה (יוספזון ) גרשטיין הי"ד
שמשון גרשטיין הי"ד

ישעיהו ומרים מניה (חרק ) גרשטיין
ליזה גרשטיין הי"ד

ישעיהו ויהודית ( בנדיקט ) גרשטיין-יורב -נישואין שניים 

משה ומלכה ( שוהם ) גרשטיין-יורב
שלמה ורותי ( וילקומירסון ) יורב
בתיה (יורב ) ושלמה לב ארי
חנה ( יורב ) ויעקב אברמזון

זהבה ( גרשטיין - יורב ) ושלום יקיר

חנוך ואהובה ( סניטקובסקי ) גרשטיין-יורב
משה ונעמי ( פרידמן ) יורב
חוה ( יורב ) ושלמה בן גיגי

ישראל ולאה ( אלקיס ) גרשטיין יורב
שרה (יורב ) ומיכאל המל
אבישי ויהודית ( שפנגרי ) יורב
אבישי ומלכה (שכטר ) יורב - נשואין שניים
עמוס ועליזה ( קלר ) יורב
רבקה (יורב ) וברוך בן משה, רבקה ורפי קדמון- נישואין שניים
יוסי וחנה ( קליין ) יורב
משה ואראלה ( ברעם ) יורב

נספו בשואה ובעקבותיה - משפחת גרשטיין


נספו בגלות טרנסניסטריה

סבא וסבתא יעקב-יוסף ורבקה-מירל גרשטיין . בסביבות חג הסוכות תש"ב
בתם סירל ובנה אהרון ט"ו כסלו תש"ב
בתם מרים , בעלה ראובן סגל וילדיהם רחל, חיים וברוך- יונה בסביבות סוכות תש"ב
בנם לייב-אברהם, אשתו ביילה ובנם שמשון בסביבות חג הסוכות תש"ב
נכדתם ליזה [בת ישעיהו ומניה] ט"ו כסלו תש"ב


משפחתה של סבתא רבקה-מירל [ שכטר] גרשטיין
אחיה - מתיתיהו שכטר, אשתו פייגה, בנם משה ואשתו חוה, הנכד צבי. בתם גולדה, בנם חנוך
אחיה - ישראל שכטר ואשתו מרים, בתם חיה-בתיה ובעלה, ונכדיהם אריה-ליב ושיינדל
אחייניתה פייגה ובעלה יצחק, אחייניתה גולדה ובעלה ברוך, עם ילדיהם מנדל-יצחק, פייגה, רוזה ואברהם

יום הזכרון ליעקב-יוסף ורבקה-מירל גרשטיין - נקבע ליום הכיפורים. שמם חרות על המצבה לזכר השואה בטירת צבי, וגם על המצבות של ישעיהו וזהבה
ה' יקום דמם

שיר לסבא יעקב יוסף - נכתב ע"י אלעד יור"ב תשע"ד

החלפת שם המשפחה מגרשטיין ליורב - לקריאת המכתב המקורי לחץ כאן
בע"ה ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות.
לסדר "אז ישיר משה" תש"י טירת-צבי ‎2/2/1950

שלום רב לכם שמואל, עדה וב"ב היקרים והאהובים.
היו בריאים ומאושרים נצח. אמן.

הנה אחרי שהודעתי לכם שקבלנו התמונות ששלחתם עבורנו, והשבוע קבלו ג"כ זהבה וישראל את תמונותיהם. ברצוני לסכם את הפעולה שהתחלתי בה לפני כמה חדשים מהרגע שעלה בדעתי לעשות את הפעולה המשולשת.
א. להתאסף לביתכם תחת צל קורתכם ולחוג בצוותא את יום ההולדת הששים שלך, אחינו היקר.
ב. לחוג את חנוכת ביתכם בבית-עובד שבארץ-ישראל.
ג. ובמעמד זה לשנות את שם משפחתנו הלועזי לעברית ובזה להנציח את זיכרון הורינו האהובים והיקרים ז"ל.
בשבילי זה היה מאמץ ואחריות רבה לקבוע זמן שכזה שיתכן שיהיה דווקא ימי סגריר.
– לקוות שלא תהיה ח"ו הפרעה מצד הבריאות של מישהו מהחברה.
– לקבל חופש קיבוצי, וחופש פרטי עבור כל אחד מהחבריא בלי עיה"ר.
– לבוא לידי הסכמה כללית לשם החדש.
– לתכן את תכנית החגיגה, והתפריט של הארוחה החגיגית.
– דאגת הלנת האנשים, לרבות נשים וטף.
– סידור השולחנות והספסלים, וסילוקם אחרי המסיבה.
(חוץ מביקורים וטיולים פרטיים שקשרנו בנסיעה משפחתית זו).
לכל זה אני ב"ה קבלתי עזרת אחים נאמנה, החל ממך אחינו היקר שמואל ,עדה, שושנה, חנוך וחנן הבנים החמודים, ישעיהו, זהבה, מלכה-לי שלי, חנוך ואהובה, וגמור באחותנו הקטנה לאה'לה שעזרה לי בעניין "מפקד" הבן שלמה'לה והבת שרה'לה שחל דווקא באותו היום בחיפה.
תבוא ברכה על ראש כולכם בעד הושטת יד-אחים במסירות הדרושה.
נקרא לזה בשפה המודרנית מבצע יורב.
- כל זה עבר ב"ה בלי שום מכשול, ובצורה כה נאה ומסודרת, בשקט בלי קול מצלתיים, רק מתוך הרגשה נעימה ואינטימית. אפשר להגיד שמאורע חגיגי כזה שאנו ב"ה כל האחים והאחות היקרה וכל בני-ביתנו כאן, נשתתף בצוותא בחגיגה משפחתית בארץ ישראל, הרי זאת היא הפעם הראשונה בחיינו. ובמיוחד כשאתה אחינו היקר עוד הוספת נופך משלך (בעזרתו המסורה של חנוך בנך) להוציא לפועל שנצטלם יחד, והתמונות יצאו כה מוצלחות. למרות מזג האוויר שבאותו יום. וכעת בנדיבת לבכם שלחתם תמונות כאלו (שהשורה האחרונה עם הנכד שעל ידי אבא המה ב"ה כולם תוצרת הארץ פאר תפארתנו כן ירבו.)
זה יזכיר לנו בכל יום ובכל שעה, את המומנט החגיגי שבתאריך ההוא.


- לכן הגדלתם לעשות, וישלם לכם ד' כפעלכם הטוב.
- וייתן לכם ד' חיים ארוכים, בריאות הגוף ושלוות הנפש ותענוג ונחת בכל יוצאי חלציכם, ובכל הקרובים ללבכם, אמן.

- ובפה מלא אני מסכם ואומר שאחרי כל הטרחה והעמל מצדי, כדאי היה המאמץ, שבעזרת השם אני יכול להגיד א ז י ש י ר מ ש ה גם בהווה. שהצלחנו ויהי רצון שעוד נחיה הרבה ימים ושנים ונגיע לעוד הרבה שמחות משפחתיות כהנה וכהנה, ושהשמחה הנ"ל תהיה רק התחלה טובה. ובמהרה בימינו תהיה ישועה כללית וגאולה שלמה בבניין ירושלים אמן.

כן יש בבקשתנו להזמין על חשבוננו עוד תמונה אחת קטנה, ואחת גדולה איפה שגם הנכד שלכם נמצא בתמונה.
- כן היה מן הרצוי לשלוח תמונה אחת גדולה לדוד ולדודה סיריל ואברהם לירושלים. כתובתם הוא
- אברהם ויניצקי שכונת יגיעי-כפיים, ירושלים רחוב חפץ חיים ‎33.

זה כבר מאוחר בלילה ומכתבך שהיה מצורף לתמונות העברנו לקריית שמואל, ובטח מן הנכון היה לענות לך על כל פרט ופרט, לקשיים הנגרמים לכם ע"י אי שחרורו של חנוך בנכם מהצבא, ושזה גם גורם ללקויים להנהלת המשק של הלול, והפרדס. אבל אל נחטא לד' על הטוב והחסד שגמלכם בכל זה, ושכל מלחמת קיומכם, היא ב"ה מלחמה שקטה, כנה, של עמל-כפיים, ובלי ניצול של הזולת בע"ה. וגם חנוך בזמנו יקבל את שחרורו… מצבא ההגנה לישראל.

כה לחי שנראה בהתפתחות המדינה, על יסוד הצדק והשלום בב"א.

בשם כולנו אחיכם הדוד המסור לכם בלב ונפש משה יורב.