הרב צבי הירש קלישר

 Zvi Hirsh Kalisher - also spelled Kalischer

לדף הפתיחה של טירת צבי		יום העליה וההתקפה הראשונה	טירת צבי 1939 תאור מפורט
לדף של שלמה שכטר שנרצח בשמירה על שדות טירת צבי	עבודת גיאו טופ תיאור הסטורי גיאוגרפי כולל ההתקפה הגדולה	הסטוריה של טירת צבי	שנים ראשונות בטירת צבי
תמונות שונות של טירת צבי	וינגייט בטירת צבי		מכתבים משפחתיים וזכרונות המשקפים את החיים בשנים הראשונות
שירי חג המשק

בולי "הציונות החרדית" שהונפקו על ידי הקרן הקיימת לישראל בשנת תרצ"ח 1938 הרבנים מוהליבר, קוק וקלישר טירת צבי, הכותל וכפר חסידים	כריכת הספר דרישת ציון שנערך מחדש ע"י יהודה עציון הספר כולל צילום פקסימיליה של איגרת הרב קלישר אל אנשל רוטשילד וכן נספחים רבים	אמונה ישרה זה החיבור קטן דרישת ציון היה הנלוה לספר אמונה ישרה ח"ב אשר מלאתיו בעזר החונן תבונה ברוח דעת בטעם היצירה במעשה בראשית במופתי התורה מה"ש ותורה שבע"פ  וטעמי מצוות
		תרגום של הספר דרישת ציון מאת הירש קלישר. הודפס בעיר טורן בשנת 1865. הספר נמצא בארכיון טירת צבי
קליש - עיר מוצאה של משפחת קלישר ליסה - עיר הולדתו ובית אביו של הרב קלישר טורון - עירו של הרב קלישר במשך חמישים שנה ובה מנוחתו פוזנה - עיר רבנותו וישיבתו של הרב עקיבא איגר מורו ורבו של הרב קלישר	מפת מחוז חייו של הרב קלישר  מימין ומשמאל יש הסברים על הישובים המוזכרים במפה	גריידיץ - עיר כהונתו של הרב אליהו גוטמכר קוטנה - עירו של הרב יהושע'לי מקוטנה בעל ישועות מלכו אשר הסכים על דרישת ציון קניגסברג - עירו של הרב מקלנבורג בעל הכתב והקבלה אשר הסכים על דרישת ציון
עיבוד (של נעמה פז- יורב) תמונת הרב קלישר על רקע טירת צבי		שלט שהוצב על ביתו של הרב קלישר בעיר טורן
1949 הכנסת ספר תורה מספרייתו של הרב קלישר, לבית הכנסת  בטירת צבי בדרך מבית הכנסת ששכן בחלק הדרומי של מבנה חדר האוכל - לבנין בית הכנסת החדש במקומו היום מוחזק בידי מרדכי מאירי, מימין השק גבעון	סיפורו של הספר מספרייתו של הרב קלישר שהובא ראשון לקיבוץ בשנת 1949	הספר מספרייתו של הרב קלישר בידי מוטל הרשברג
	הושענא רבא תשי"ז 26.9.1956 הוצאת הספר מספרייתו של הרב קלישר מארון הקודש בביה"כ שבחדר אוכל שבטירת צבי בדרכו לחנוכת בית הכנסת	הספר בארון הקודש תש"ף 2020
סיפור הגעתו לטירת צבי של הספר השני המיוחס למנין המתפללים בביתו של הרב קלישר מתוך עלון "בטירה" שבט תשמ"ט ינואר 1989	קלף ספר תורה השני  המיוחס למנין המתפללים בביתו של הרב קלישר הגיע לטירת צבי בשנת 1989 נמצא כיום בבית המדרש ע"ש קלישר בטירת צבי

הרב צבי הירש קלישר, 1795 - 1874 היה מגדולי הרבנים באירופה במאה ה-19, ומנהיג רב פעלים בתנועת התחייה הלאומית של ישראל. יותר מחמישים שנה שימש כרבה של קהילת טורן שלא על מנת לקבל פרס. לחם בתנועת הרפורמה ביהדות. טען שגאולת ישראל לא תבוא באופן ניסי בלבד אלא שלב ראשון שלה צריך להיות עלייה לארץ, התיישבות בה וקיום המצוות התלויות בארץ. ב-1860 הצטרף לאגודה שפעלה להתיישבות בארץ וב-1862 הוציא לאור את ספרו "דרישת ציון". קרא להשתחרר מן החלוקה ולהקים בית ספר חקלאי בארץ ישראל. כאשר הוקם בית הספר החקלאי מקוה ישראל ב-1870, הזמין מייסדו קרל נטר את הרב קלישר להצטרף לצוות המוסד, אך הדבר לא יצא אל הפועל.

כמה מרעיונותיו שימשו יסוד לתנועת "חיבת ציון", שקמה ברוסיה בשנת 1881. על שמו הקיבוץ הדתי "טירת צבי" שבבקעת בית שאן.

 מספריו: " דרישת ציון",  "אמונה ישרה"(מחקרים ופירושים); "מאזניים למשפט"(דינים בחושן משפט); פירוש להגדה של פסח.

המפגש עם דמותו המיוחדת של הרב צבי הירש קלישר (תקנה - תרלה, 1875 - 1795) הוא מרגש במיוחד. באומץ לב הלכתי ומחשבתי קם הרב קלישר והתחיל לדון ולהפיץ את הדיעה שיש עפ"י התורה חובה לשוב לארץ להתיישב בה ולחדש את עבודת הקרבנות. הוא התעמת עם רבותיו וחבריו, ביניהם רבו רבי עקיבא איגר, חברו רבי אליהו גוטמכר וכן רבי יעקב עטלינגר בעל הערוך לנר ועוד. כל הדיונים הללו קובצו על ידו לספר דרישת ציון בו הוא קרא לעם ישראל "לפעול בעוז ובחיל ובכח - כל אשר יש לאל יד הישראלי - להשתדל בחברת ארץ הנושבת או חברת יישוב הארץ". וכן קרא: "ועתה, למה אנו מחשים? עד מתי לא נרחם את ירושלים? עד מתי לא נחונן את עפרה?… עד אנה נאהוב זרים נחבק אדמת ניכר, ונחשוב כי בכוסף הלב לבד נעוף ההרה, הר הקודש ונחשוב לנו צדקה! . את הדברים הללו הוא מבסס על שלל עצום של מקורות בהלכה ובאגדה. חלק גדול מהספר מוקדש לויכוחים הלכתיים עם גדולי הדור בשאלת האפשרות להקריב קרבנות בזמן הזה.

"דרישת ציון" (מאמר א): "גאולת ישראל אשר אנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי פתאום ירד ה' יתברך שמו משמים ארץ לאמור לעמו: צאו! או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה ויעשה להם חומת אש ומקדש א-ל ממרומים ירד כאשר הבטיח על ידי עבדיו הנביאים. לא כן הקורא המשכיל, ודאי יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים ולא יפול ח"ו מדבריהם דבר ארצה, אך לא במנוסה נלך ולא בחפזון יום אחד, אלא מעט מעט תבוא גאולת ישראל".

הרב קלישר בויקיפדיה

אגרת הרב קלישר לבעלי "הלבנון".

 התפרסמה שם בתאריך ד' תמוז תרל"ב 1872[1] שלש שנים לפני פטירתו.

"זה כשלשים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בלבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד' ?

( ובפרט לפסק רמ"א ביו"ד רנ"ח סי"ג , ובחוה"מ רי"ב דגמר בלבו כמוציא מפיו.)

ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישורון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עליו שטנה , הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים , וגם זה נסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות ...

ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום, ולהשכיל לעסק מקנה וקנין נחלת יעקב אצל יריחו צפת וטבריה, אשר השולטן רוצה  למכור בזול . כי הארץ טובה שם, ומפראים אין פחד, וגם טוב לגדרות צאן לקיים דברי הנביא ארבה כצאן אדם ערים החרבות מלאות צאן אדם."

הרב צבי הירש קלישר כמתווה דרך לציונות דתית[1]

ההגות היהודית באירופה,באמצע המאה ה19 ,מושפעת ממספר תהליכים הדורשים ממנה תגובה, כדוגמת שוויון הזכויות האזרחיות לה זוכים חלק מהיהודים , המגע הקרוב להשכלה האירופאית והביקורתיות הבאה איתה וכן התעוררות התנועות הלאומיות ביבשת.

באותה תקופה נמצא את הרב קלישר ( 1795 – 1875 ) כשהוא עומד בראש הפועלים לשיבת עם ישראל לארץ ישראל וזאת ע"פ תורת ישראל. והוא כותב "אחד הוא אלהינו, וכאחדותו בחר לו עם אחד , גוף הישראלי, ארץ אחת- נחלת עם הישראלי - ותורה אחת תעודה בישראל. שלשת אלה קשורים בקשר אמיץ , ישראל, וארץ- הקדושה ותורה, וכל אחד מהם הגם שנפרדו - המה כגוף אחד, חברים כל ישראל". ( קונטרס שלום ירושלים, תרכ"ו )[2]

הרב קלישר נענה לזימון ההיסטורי העולה בתקופתו ובספרו דרישת ציון ( המהדורה הראשונה של הספר נדפסה בשנת תרכ"ב 1862 ) הוא מייחד מאמר על " מעלת ארץ נושבת" וכותב שם:  " כי מעת החורבן עד היום הזה לא היה לנו שרי וחורי ארץ ישראל כמו בדור הזה , ולא היינו נשואי ראש כלל... ומי ידרוך בנפשו עוז להרים ראש? אך בדור נבון הזה אשר ברוב העולם חופשה ניתן לנו ויש בישראל שרים רבים ונכבדים מושלי ארץ , על כן בואו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ארצנו ונייסד חברת ארץ נושבת אשר יתחברו בה רעים אהובים, זה יאמר לה' אני ויקנה כברת ארץ , וזה יתן ידו לה' אלהינו להרים תרומת צדקה. איש כפי נדבת לבו ... ויטעו כרמיה ויעשו פרי לצדקה, ויחזיקו יד אחינו לעלות שמה ולישב שמה איש תחת גפנו ותחת תאנתו וזיתו. ולא לידי מתנת בשר ודם תהיה עיננו נשואות[ אלא] רק [ל] מתוקה שנת העובד. "[3]

אלא שלתפיסה היסטורית זו לא היו שותפים רבים. הוא נתקל במתנגדים הן מצד אלה שהיו בדרכם לעזוב את היהדות וסברו שהמצב מחייב דווקא השתלבות והתבוללות בעמים, והן מצד האורתודוכסיה שהטרואמה  של השבתאות עדיין השפיעה עליה. הוא מתאר זאת בספרו כך :  " ... כולם שגו ברואה אלה מפה ואלה מפה.

 זה יאמר מה ציון כי אחפשינה ומה אדמת קודש כי אהיה דורש לה , הלא אין מחסור במקום משכנות העמים כולם, נפשי בטוב תלין ולא יעלה על לב את הקודש והמקדש ואת החזון והנבואה ושכינת עוזו, כי רק את הארציות יאהב.  דרך הקודש והנצחי יעזוב ואת נחלת אבותינו לא יכיר.

וזה יאמר לה' אני ואהבת קדשו תכסוף נפשי, אך למה אתן אשם נפשי להציב רוחי עלימו, הלא כבר נאמר אם תעירו ואם תעוררו עד שתחפץ. הלא אם יבא העת יקרא ה' דרור ויתקע בשופר גדול פתאום לאמר צאו מן הגולה ועלו ורשו את הארץ הקדושה."[4]

הרב קלישר עומד אם כן מול שתי תפיסות הסטוריוסופיות שונות ומנוגדות זו לזו. מצד אחד זו הגורסת שעקב מתן הזכויות ליהודים יש לנתק מגע עם ההיסטוריה היהודית. יש לבטל את הפן הדתי המסורתי וכמובן את הזיקה לציון.

 מצד שני הדעה שרווחה בקרב האורתודוכסיה , זו הגורסת שהיהדות הינה מהות על-היסטורית. אל לה להתערב בנעשה בעולם מתוך מגמה לקרב את הגאולה. איננו יכולים ואיננו צריכים לעשות זאת שכן הקב"ה הוא זה שיביאנה, ובדרך ניסית.

הרב קלישר כאדם האמון על ספרי הקבלה והפילוסופיה היהודית אינו מתנגד לרעיון שסוף הגאולה לבוא ביוזמה אלהית ובאמצעות נס. אך טוען שהיא לא תהיה במעבר פתאומי ובתהליך על טבעי, אלא במעבר הדרגתי ורצוף שתחילתו בכוחות טבעיים כלומר ביוזמתם של בני אדם ובאמצעים העומדים לרשותם וסופם בכוחות על טבעיים כלומר ביוזמה אלהית ובאמצעות נס. כאשר אנו נתעורר "למטה" כלומר נחזור לארץ ונקיים בה ובעבודתה את המצוות התלויות בארץ, אז תבוא גם ההתעוררות " מלמעלה" .

 בדרישת ציון הוא מקדיש מקום נרחב להוכחות מהספרות התורנית לרעיון זה אותו הוא מגדיר כך : " גאולת ישראל אשר אנו חוכים לה , אל יחשוב החושב כי פתאם ירד השם יתברך משמים ארץ  לאמר לעמו צאו , או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נדחי ישראל ויקבצם ירושלימה, ויעשה לה חומת אש, ומקדש אל ממרומים תרד כאשר הבטיח ע"י עבדיו הנביאים. לא כן קורא המשכיל , ודאי כל יעודי הנביאים יתקיימו באחרית הימים... אך לא במנוסה נלך ולא בחיפזון יום אחד , כי אם מעט מעט תבא גאולת ישראל , לאט לאט תצמיח קרן ישועה , עד ישראל יעשה חיל וישגה מאד באחריתו בקיום כל היעודים וההבטחות של הנביאים הקדושים."[5]

משנתו המעשית של הרב קלישר כוללת מספר רעיונות אשר בהם נכרת גדולתו שהיא התמודדות ראשונית להגדרה לאומית ודתית בעת החדשה , ונראה שמכאן אף נמצא בהם מידה של תמימות.

ראשית הוא מדגיש את הצורך לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה ע"מ לעבוד את אדמתה ולא רק להתפלל בה וללמוד תורה כפי שנעשה עד כה. לשם כך הוא מנסה לממש רעיון נוסף וליצור דרך ארגונית שתפעל לעידוד ההתיישבות והעבודה תוך גיוס משאבים ותרומות מכלל היהדות.

ושלישית – יש לחדש את עבודת הקרבנות בירושלים בימינו כפי שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים. כל זאת עד כמה שהדבר מותר ע"פ ההלכה. לרעיון זה הוא מקדיש מאמר מיוחד בספרו דרישת ציון , ובו הוא מראה ומוכיח את דעתו שאין מניעה הלכתית להחזרת העבודה בימינו.[6]

שלש מניעות עומדות בפני מימוש הרעיון ועל שלשתם הוא עונה בפירוט.

א. "כי קשה מאד לבנות מקדש כתכונתו אשר מיד ה' עליהם השכיל דמות תבניתו.

ב. שכולנו טמאי מתים ואין לנו אפר פרה לטהרנו, ואיך תדרוך כף רגלנו במשכן ה' יתברך."

ג. "למצוא כהן כשר מיוחס מזרע אהרון, מי יודיענו אם לא היה שמץ פסול באבות אבותיו."

"ועל שלשתן אברר שאין בו מן הנמנעות כלל."

א. "... הרי ראינו ראיה ברורה שנשארה כותל מערבי בגזירה מן השמים עד היום הזה  (וכאשר רבים מעידים שהולכין להתפלל לעומתה) ומעתה נוכל לחשוב מקום המזבח כאשר נעשה חשבון צדק הדק היטב על פי מסכת מידות וכל המקומות בש"ס וברמבם..."

ב. "כבר נפסקה ההלכה שטומאה הותרה לקרבן ציבור ... וצריך לחפש  לעשותו בטהרה, מכל מקום אם כולם טמאי מתים יכולין להקריב כל קרבנות הצבור כמו קרבן פסח, ותמיד בבקר ובערב, ומוסף שבת וראש חודש ושעירי רגלים, מנחת העומר ושתי לחם ולחם הפנים, אף שאין לנו אפר פרה."

ג. "... הן אמת שנמצאים מעט מזעיר אשר עדיין [ מוחזק בידם ] כתב התייחסם  עד אחד הכהנים הגדולים, אך מיועטא דמיעוטא המה, ואולם נברר בעז"ה דכאשר נצרוך כהנים לעבודה – כולם בחזקת כשרות, אם שלא נדע בו שום ריעותא" [פסול].

 החידוש ברעיון הראשון והשני ברור וגלוי לעין, בעוד הרעיון השלישי נראה דורש הסבר. מה גם שהרב קלישר עמד עליו בעקשנות, וניהל חליפת מכתבים ערה עם רבנים נוספים אשר לרובם הרעיון היה זר והם קמו להתנגד לו. נראה שלא בכדי דגל בעקרון זה ולא הסכים לוותר עליו ולא בכדי נתקל בהתנגדות כה עזה אליו. שכן דוקא בו מתמקד חידושו הגדול. רעיון זה מעתיק אל ה"כאן" וה"עכשיו"  של ההסטוריה מה שהאורתודוכסיה מבקשת לייחס לעתיד העל היסטורי המשיחי. הוא מגלם בתוכו את ההעזה לפרוץ את חומות האורתודוכסיה מתוך עולם מושגיה שלה. הוא מבטא את העקרון שעם ישראל צריך ליטול על עצמו את היוזמה לקרב את הגאולה בכל ההעזה ובכל העקביות. שהרי חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה פירושה נקיטת יוזמה עצמאית בגופו של המישור המשיחי הדתי.

בסיכומו של דבר אנו רואים שהביטוי המעשי של רעיונותיו לא התבצע בשלמותו. הענין שמצא בחידוש הקרבנות לא מצא תמיכה והורד מהפרק. מאידך פריצת הדרך לגאולת ארץ ישראל שהוא מציע , מתוך ובתוך עולמה של היהדות האורתודוכסית, זכתה להדים רבים והיתה אבן דרך משמעותית לקראת קיומה של הציונות הדתית הלאומית, שחרטה על דגלה את הרעיון שלו ארץ ישראל לעם ישראל ע"פ תורת ישראל.

כתב : משה יורב