שנים ראשונות בטירת צבי

תמונות שונות של טירת צבי	קבוצת שחל כהכנה לעליה	יום העליה וההתקפה הראשונה והמאורעות עד 1939	טירת צבי 1939 תאור מפורט
לדף של שלמה שכטר שנרצח בשמירה על שדות טירת צבי	עבודת גיאו טופ תיאור הסטורי גיאוגרפי כולל ההתקפה הגדולה	שירי חג המשק	לדף הפתיחה של טירת צבי
הרב צבי הירש קלישר	וינגייט בטירת צבי	הסטוריה של טירת צבי	מכתבים משפחתיים וזכרונות המשקפים את החיים בשנים הראשונות

חריש ראשון באדמה בעזרת סוסים	חריש במקביל - ע"י סוסים כשברקע הטרקטור הראשון עיבוד תמונה ע"י משה יורב	החומה סביב הטירה
יציאה לעבודה עם שומר מלפנים ושומר מאחור	הננו מקנים בזה לחברנו יעקב מרקוביץ טבעת זהב. טירת צבי יג אלול תרחץ כיוון שהטבעת צריכה להיות רכוש החתן ובקבוץ לא היה רכוש פרטי היה צורך שהקבוץ יאפשר לחתן לקבל רכוש מהקיבוץ	הכתובה של יעקב ולני מרקוביץ שהתחתנו בכ' אלול תרצ"ח. החתונה התקיימה ביום ששי כדי שהסעודה תהייה בשבת.סכום הכתובה אלף גרוש התקיימה במתח רב יומים לאחר נפילת שטורמן אתקין ומוסינזון בדרך לטירת צבי
המשך תאור הקטטה והסלמתה עד פציעתם של אנשי טירת צבי 6.10.44		תאור קטטה עם ערבים שעלו עם עדריהם על שטחי גן הירק 6.10.44
דיווח בעיתונות על הפרעת הבדואים לחריש		מצבת הנשק בטירת צבי 6.12.44 ספירה ע"י האחראי  על התחנה משה פרנק-אלן חורין
אורי אליאב ואלן חורין עם הבוקסרים		ביקור ריצ'רד קרוסמן חבר הועדה האנגלואמריקאית 20.3.1946 יז אדר ב תשו  קלמן רייג, אליהו בלום, קרוסמן, אליעזר גולדמן
ילדי טירת צבי הגדולים עם המטפלות 1948 שורה ראשונה שניה מימין נעמי אריאל שורה שניה שניה מימין לאה יורב
אוטובוס אגד והמשוריין בנסיעה על כביש עפר מטירת צבי לעפולה 1947		אורח בסוכה	קשרי עבודה עם הערבים 1947
קציר ראשון בעזרת טרקטור וקומביין		הרפת 1955
יוצאים לזריעת חיטה 1946 נוהג בטרקטור: יעקב שטיינמץ , על הדריל יוסף אנזל		עבודה במדגה
אפיית לחם 1939 חברת הקיבוץ רחל אשל		מתחילים לבנות מחוץ לטירה
כביסה בתנאים קשים		הילדים ישנו בחוץ עם כילות
ראשי המדינה בחגיגות העשרים ליד הטירה משמאל: בורג,בן גוריון,משה חיים שפירא, יששכר בן דוד הילדים: נעה בר-טור ואבשלום דולב		חגיגות ה20 לטירה
חדר אוכל 1960		מרים שפרינגר ואני שור במטבח 1960
בנין הטירה 1970

תוכן הדף

מזכרונות יאיר הלוי

זכרונות מהטירה - ידידה שילה

יעקב מליונר ואריה וייל הי"ד חללים ראשונים

מכתב מטירת צבי לרודגס 8.2.1938

תלמוד תורה ע"י שלמה שכטר

תפקידי החצרן

מכתב מטירת צבי לרודגס

מכתב של נפתלי פרידלנדר ליהושע ברוכי - יום לפני  שנפל בהתקפה הגדולה 15.2.48

במסגרת אווירת שנת יובל ה – 70 התבקשתי להעלות מזכרוני מושגים, שמות ופעולות שהיוו שגרת יום יום בטירת-צבי של פעם. יאיר דויטש (הלוי) - פסח תשס"ז

 בהמשך אסמן כל מושג במרכאות כפולות.

אם נשאל היום עובד ב"טיב" למקום עבודתו תהייה התשובה: אני עובד "טיב" או במפעל. בימים של אז הייתה התשובה: אני עובד בנקניקיה (על משקל נגריה, מסגריה).

מקיר בית הקירור של ה"נקניקיה" יצא אל החצר ברז שסיפק מי שתייה קרים בשפע. בפי כל   תושבי הטירה נקראו המים "מי-קרח", ובשבתות נשלחנו – הילדים – להביא מי-קרח לחדר האוכל לסעודות השבת. השתמשנו בקומקומי אלומיניום אותם היינו צריכים לשאת מהחצר האחורית של הטירה עד חדר האוכל "החדש", שהיה בנוי מעץ ועמד במקום בו בנוי חדר האוכל היום.

מצידו המערבי של חדה"א השתרע ה"פארק" ו"האמפי", שהיה חלק מהפארק.

היום יצוק משטח הגרנוליט של הסוכה על המקום בו היה ה"אמפי" – במה מוגבהת מאדמה, קירות אבני בזלת תומכים אותה משלושה צדדיה, שיחי גדר-חיה צומחים בחזית הבמה, ומצידיה ברושים. דשא בשיפוע מתון לישיבת הקהל, ושיחי גדר-חיה נמוכים, מחלקים את משטח הדשא לחלקות.

ה"פארק" – גן עצים מסוגים שונים שחלקם עדיין קיימים, כגון הפיקוסים השונים, הברושים והאורנים עבי הגזע המקיפים את הדשא שבין גן המגדל ומועדון החטיבה העליונה, בין הארכיון ומשטח הגרנוליט הנ"ל.

בשעות היום היה כל המתחם הפארק מוצל. כילדים היה מעבר בשבילי הפארק בלילה – מפחיד.

האמפי שימש להצגות בחגים ובטכסים, ובעיקר לצפייה בסרטים בקיץ.

בילדותנו שיחקנו כדורגל באנגלית, וזאת משתי סיבות:

א.     האקדמיה לעברית טרם המציאה שמות עבריים למונחי המשחק.

ב.      "האנגלים" – גרעין הפליטים מגרמניה שהגיע לקבוצה אחרי מספר שנות הכשרה באנגליה הם שנתנו את הטון.

שער היה: גול. נבדל היה: אופסייד. חוץ היה: אוּוט. בעיטת עונשין – פנדל. קרן – קורנר, ומסירה – סרב.

 בואו נחזור לבית הילדים.

לכל קבוצת גיל היה בית משלה. היינו גרים בנים ובנות באותו חדר וגם התקלחנו במשותף עד גיל 6 או 7.

היינו ישנים על "מזרוני קש". הקיבוץ היה עני מכדי לקנות מזרונים מ"עשב ים".

בלילות שמרה על כל בתי הילדים "שומרת לילה" שהייתה מצוידת בפנס "לוקס" שעברה בין הבתים, ותפקידה היה לתת מענה לבעיות שהתעוררו כפי יכולתה.

זכורה לי במיוחד "שומרת לילה" שהייתה לה אמביציה (רצון לבצע) שכל הילדים יקומו בבוקר "יבשים". היא עברה מילד לילד כשבידה "סיר לילה", מעירה ומכריחה אותנו לעשות פיפי בסיר. כדי לעודד אותנו לתת תוצרת הייתה משמיעה בשפתיה קולות של ברז זורם.

היום "אבן שיניים" נחשבת לדבר רע!  בילדותנו "אבן שיניים" הייתה תחליף למשחת שיניים. את המברשת היינו משפשפים על גבי אבן עגולה, מעין סבון קשוח – ומצחצחים את השיניים. לימים הוחלפה האבן בשפופרת "שנהב".

לכל ילד הייתה בנוסף ל"מגבת הרחצה" גם "מטלית" – מגבת זעירה, אותה היו מספיגים בסבון ומשפשפים את הגוף בשעת הרחצה.

כל הבגדים היו משותפים, לא היה בגד פרטי, מלבד הנעליים וה"ברט", אותו כובע צרפתי שמשום מה היה חובה לכל הבנים בשבתות וחגים. (גם את הנעליים היינו מעבירים מילד לילד. כאשר קטנו על ילד שגדל, הועברו לילד קטן יותר). אני תמיד קיבלתי את הנעליים של בתיה ג.

לבשנו מכנסיים עם כתפיות (שלייקס), והמעבר למכנסיים עם חגורה היה שווה מבחינת תחושת הבגרות, לקבלת ה"שעון בר-מצווה". הבנות לבשו מכנסיים קצרים עם גומיות על שרוולי הרגליים, כנראה לצניעות.

על כל נעל או סנדל התקין לנו הסנדלר ב"סנדלריה" פיסות מתכת בצורת חצי ירח שנקראו בפינות "סוליות", והיוו סגולה לאריכות ימים למנעל.

החברים המבוגרים האריכו את חיי נעלי העבודה ע"י משיחת הנעליים ב"שמן-נעליים". פינה מחוץ לחומה ליד שער הבטון הדרומי יוחדה לכך.

בואו נצא לטייל בחצר הקיבוץ.

בכל פינה ברחבי היישוב נשמע יומם ולילה רעש מנוע ה"רוסטון", שהיה מייצר חשמל. שהרי טרם הייתה אספקת חשמל מבחוץ.

את הגינות והדשאים היו משקים בממטרה מסתובבת שהייתה מחוברת לברז ב"דופיה". אותו צינור מים גמיש המשמש אותנו גם היום (דו-פיה, שתי פיות, לכניסת המים וליציאתם).

בעברנו ליד חדר האוכל והמטבח, ראינו מתקנים או מכונות ששימשו את החברים והמטבח. נתחיל בתיאור סבוניית זכוכית מתהפכת שהייתה תלויה מעל ברזי נטילת הידיים בכניסה לחדר האוכל, אולם במקום סבון נוזלי מילאו בו חומר "אנטימלריה" (מלריה – קדחת), וכל חבר שיצא מחדר האוכל בשעת ערב היה מושח את עור פניו וידיו בנוזל דוחה היתושים (במאמר מוסגר אספר שבכל קיץ היו עוברים בכל בתי  הקיבוץ צוות מרססים, שהיו מצוידים ב"מרססי גב" והיו מרססים חומר אנטימלרי. לפני הריסוס הייתה מודעה על לוח המודעות המודיעה על המבצע, ומורה לחברים שלא לנעול את דלתות ה"חדרים" באותו יום).

 ונחזור למטבח.

מתחת לגגון שקישר בין המטבח למחסן המכולת ולמקרר הגדול, עמדה מכונת קילוף תפוחי-אדמה המוכרת לנו גם היום. במכונה זו השתמשו מלבד לקילוף תפוחי אדמה וגזר גם להסרת קשקשים מדגי הקרפיון.

גם המפרדה עמדה שם, ושימשה להפרדת השמנת מהחלב.

את החלב שהגיע ישר מהרפת בכדים גדולים, על גבו של "חמר" – חמור הרים שקט וידידותי שהיה הולך מדי יום ללא ליווי מהרפת למטבח, ונעמד ליד עמוד "פעמון האזעקה" שניצב בפינת מחסן המכולת (הפעמון ששימש לקריאת הציבור לאספת החברים, לארוחות – צלצול אטי, ולכיבוי שריפות – צלצול מהיר). לייצור שמנת היו שופכים "חלב מלא" למשפך גדול בראש המפרדה (ספרטור בלעז). החלב זרם לתוך "תוף" שהסתובב במהירות. השמנת נזרקה בכוח הצנטריפוגה לדפנות התוף. מתחתית התוף יצאו שתי פיות. מאחת זרמה השמנת בקילוח דק – לסיר, ומהשנייה זרם "החלב הרזה" בזרם עז.

בעונת קטיף הלימונים ב"פרדס" (שהשתרע בין גדר הקיבוץ לבית הקברות) הייתה נוספת ה"מסחטה" – מכונת סחיטת הלימונים, ובה סחטו לימונים בכמות שסיפקה מיץ למשך חודשים אחדים. את המיץ לאחר שהורתח מילאו בבקבוקים שהוטמנו ב"מרתף" שהיה בקצה הדרומי של "רחוב המיטות".

רחוב המיטות נמשך ממחסן המזוודות עם ברז ה"מי-קרח", בין "הטירה" לחומה. ברחבה זו הועמדו בקיץ מיטות ובהן ישנו החברים תחת "כילות" בגלל החום בחדרים. אני מודה שקטע זה הוא "מעבר לאופק" לגבי, למרות שישנתי בחוץ תחת "כילה" עם שאר הילדים ליד בית הילדים.

אם נמשיך בטיולנו, נעבור את "השדרה הראשית" לכיוון ה"משק".

השדרה קיימת עד היום. תחילתה במערב מ"הכיכר" וה"שער הראשי" וסופה ליד השער המזרחי. בין עצי השדרה היו בנויים "בית-השימוש-הציבורי" ו"המקלחת הציבורית" (עם פינת הגילוח ב"משעי"), שהרי בבתי החברים לא היו שירותים כלל. עצי החרובים שחלקם שרד עד היום, הניבו שפע פרי מלא דבש. בחופשת הקיץ היו מגייסים אותנו לקטיף החרובים, והם שימשו כתוסף מזון ב"תערובת" המזון המרוכז שהוגש במסורה לפרות ולסוסים. היום מוגש מזון זה בצורת כופתיות מתוצרת המפעל בעמק הירדן. באותן שנים היו מייצרים את ה"תערובת" ב"מחסן התבואות" בחצר המשק.

ליד מחסן התבואות נבנה לימים ה"סילו" (האסם) הקיים עד ימינו.

אהבנו לטייל ברפתות ל"סככת הרפת" (ששימשה עד לפני שנים אחדות מחסן לענף התמרים) לא העזנו להיכנס, כי בצידה המזרחי היה קשור "שֶדִי" – כלב כנעני שחור וגדול שנבח על כל זר שהתקרב.

ליד חצר רפת א' הייתה ה"אורווה" שהייתה מלאה "פרדות עבודה" וסוסי רכיבה. הפרד הראשון בכניסה היה "טמבל", פרד לבן ונוח מזג שעלה להתיישבות עם החלוצים משח"ל. שמו המקורי היה "טמפל" שפירושו: בן-כלאיים בלעז. אולם הערבים שחיו ליד החלוצים בשח"ל לא יכלו לבטא את האות פ' וקראו טמבל. חברינו אימצו את השם החדש ברצון. טמבל חטף רסיס בעין ב"התקפה הגדולה", ומאז היה עיוור למחצה, ואולם המשיך לעבוד. משהזקין, זכרו לו זכות ראשונים והניחו לו לעמוד בפינתו ללא חובות, עד שיום אחד יצא מן האורווה ונדרס ע"י טרקטור.

ככלל, שמות לבהמות לא ניתנו באקראי (כך סיפר לי שלמה גרשטיין (לימים שלמה יורב). שני סוסי רכיבה שנקנו בשבוע בו קראו פרשת תצוה, נקראו: "כפתור ופרח". זוג פרדות שנקנו בזול נקראו "זול וזולה". הם היו פראיים ורק חברים מיומנים העזו לרתום אותם לעגלה. זוג פרדות אחר נקראו "נאוה וקרולה" ע"ש חברי ההכשרה באותם הימים (קרולה ע"ש אריה קרול), זוג פרדות אחר נקראו "דרור וגאולה" בהתאם לרוח התקופה.

אפשר להוסיף עוד ועוד אולם "קצרה היריעה".

 בתור שיעורי בית אני משאיר למתעניינים שורה של שמות ומושגים. מי שירצה יוכל לענות על החידות:

1.                  למה קראו "הכלבייה"?

2.                  מי היו "אוני ופארה"?

3.                  מי היה "אחימן"?

4.                  מי היה "פילו"?

5.                  מי הייתה "ידידה" (לא " שולץ")?

6.                  מי היו ה"חברה טראסק"?

7.                  מה היא "אספקה קטנה"?

8.                  מה הוא "בית-הנוער"?

9.                  מתי חילקו לחברים "לטיף"?

10.              מה הם "קורת-גגים"?

מי הם: קופ, חלבוני, אנטוני, מישרף ואבו פרג'

יאיר דויטש (הלוי)

תשובות לחידות של יאיר הלוי:

1.                   מלונה וסככה לכלבים ליד החומה.

2.                   כלבי שמירה –בוקסרים.

3.                   האיל של עדר הכבשים.

4.                   כלב ציד זעיר של משפ'  רוזנפלד.

5.                   פרה ג'ינג'ית עם מחלת עור. (ידידה שולץ = ידידה שילה - אשתו של אפריים)

6.                   קבוצת חברים שהכינו מופעים למסיבות וחתונות. ביניהם: יששכר בן-דוד ז"ל, אפרים יעיר ז"ל, ויבדל"א: נתן בירנד, בנימין סימון, יוסל'ה אנזל.

7.                   חלוקת סדקית כמו סבון, משחת נעליים, משחת שיניים, שרוכים לנעליים וכד'
החלוקה לפי רשימה פעם בשבוע.

8.                   אחד הבתים הראשונים מחוץ לחומה היה מיועד לחברות נוער שהתחנכו לחיי תו"ע.
שימש שנים רבות כבית-ילדים. היום ארכיון הקיבוץ.

9.                   שם של סיגריות זולות שחולקו למעשנים מדי שבוע בתאי מחסן הבגדים.

10.               בשנות ה – 50 עם העלייה הגדולה גרו עולים רבים במעברות. בחורף סבלו משטפונות וקור. ט"צ השתתפה במבצע לאומי קורת-גג, וקלטה לתקופת החורף ילדים. מהם למדו ילדינו את עובדות החיים.

 קופ – גרמני מהטמפלרים שהייתה לו חווה בקרבת מטע האתרוגים.

חלבוני – ערבי עשיר, היה ראש העיר בית-שאן, הייתה לו חווה ליד הפרדס האזורי.

אנטוני -  גרמני שהייתה לו חווה באזור מטע התמרים המזרחי.

מישרף -  בן של שייך ערבי מהסביבה, היה בחור חביב על הילדים.

אבו פרג' – שם של ערבי שנקבר בתל-הטירה. שם התל הוא תל אבו-פראג' וכך נקרא גם המעיין למרגלותיו.

זכרונות מן "הטירה" / ידידה שילה

(עם הריסת הבניין ושריפתו)

עמדתי מול הטירה הבוערת, ודמעות עלו בעיני. מסביב - גברים צעירים עמלים להרוס את הבניין הישן, ומשגיחים שהאש לא תתפשט.  הם נתונים בבולמוס-העשייה - או ההרס - על מנת לפנות את הישן ולהכין את השטח לבניה חדשה.

בקרבתי עומדת אשה צעירה שזה מקרוב באה, ואומרת לחברותיה: "לי - הבניין הזה לא אומר כלום, אבל בכל-זאת כואב לראות…".

ואני חושבת:  "ילדה, מה את יודעת, מה הבניין הזה היה לנו?"  ולעצמי - אני אומרת: "למה לך לבכות? הלא זה בניין ישן ורעוע, קן עטלפים ודבורים,.אין בו שום יופי.  הוא נועד רק לדורו, והוא נבנה על-ידי ערבים, שצאצאיהם רוצים עד היום להשמיד אותנו".

אבל הזכרונות עולים אחד-אחד.  בתוך - ומסביב - לבניין הזה, עברו פרקי-חיים חשובים ביותר לי, ולחברים אחרים.   מה לא התרחש בו?

אנסה להכניס סדר בזכרונותי:

שתי התקפות של המון  וצבא ערבי כוונו לבניין הזה - ועמדנו בהם!

לכל מקום בטירה, היו, במרוצת-השנים, תפקידים שונים, בזה אחר-זה.

אתחיל מן הגג:

לפרוז'קטור, שעמד על הגג - היה תפקיד חשוב מאד, ושנים רבות היה "צופה" לידו, להאיר את הסביבה הקרובה.  כל חצי-חולה היה מסודר לשמירה על הגג, ויומם-ולילה עמד שם צופה.

כמה רומנים נרקמו במקום הזה, שנתנו, אחר-כך, יסוד להמשך חיינו בטירת-צבי.

כאן, גרשון המפקד, שניסה להתחיל עם כל חברה, היה בא באופן קבוע לביקורת.

פה, על הגג, עמדתי בזמן ההתקפה-הראשונה, וניסינו לאותת לסביבה הקרובה את הקורה אותנו.  שמענו את זעקות הערבים, שיללו "יה-בה-יה", ואני, לתומי חשבתי שזה גינטר - כי הוא היה משתמש בביטוי הזה. לא הבינותי, שהערבים כל-כך קרובים!

יותר מאוחר, העברתי מן הגג הזה הודעה, שאפרים - בעלי לעתיד - פגע בערבי שבא לגנוב מגן-הירק, ועל-סמך ההודעה הזאת באו, אחר-כך, לאסור את אפרים.

כאן עמדנו, בזמן שהמשוריין שלנו הותקף בדרך לטירת-צבי, וניסינו לקלוט באיתות מה קרה.  חבר אחד בכה, כי הוא חשב שאשתו - שהיתה בשיירה - היא בין הקרבנות,  ורחל נגשה אליו ואמרה: " אל תבכה! חבר טירת-צבי לא בוכה!".

ועד להתקפה השניה, בה פוצץ הפרוז'קטור ונפתלי פרידלנדר ז"ל נפל קורבן.

בפינת הגג התחתון היתה מקלחת וחדר קטן. שם שכנה המפקדה שלנו, ושם וינגייט היה נח עירום כביום-היוולדו, אחרי לילות-נדודים, שבהם ניסה לעשות מבחורים יהודים שלא-מזמן הגיעו מן הגולה - חיילים מקצועיים.

יותר מאוחר - הוסיפו לחדר הזה פחון, והוא שימש "מטבח-ילדים", ושם עליזה טרחה להכין את האוכל הכי טעים בעולם לילדים שלנו.

בקומה השניה, בשני החדרים היו בהתחלה חדרי-חולים, שהיו נחוצים מאד - כי כולנו חלינו בקדחת, ורוב החברים ישנו באוהלים.  בחדר-חולים אחד הוציא גבור ז"ל, אחיו של משה אונא , את נשמתו הטהורה, ואנחנו עמדנו בחצר ושמענו את זעקותיו…

אם זכרוני אינו מטעה אותי - גרו, אחרי זה, רווקים, בחדרים האלה.  אך, אחרי שכבר נולדו ילדים - שמשו החדרים במשך שנים רבות חדרי-תינוקות.  שלושת בנותי הגדולות גדלו שם, בטיפולה האוהב של בינה, שדמותה - בתלבושת הלבנה - על המרפסת - עומדת לפני עיני רוחי. 

אחר-כך, שימש הבית כבית-ספר לכיתות הגבוהות שלנו, שלמדו שם עם שמחה פרידמן, לפני שעברו לבית-הספר המשותף.  כשכבר לא למדו שם - סידר בו אפרים יעיר "חדרי-עתיקות".

בקומה התחתונה - שני החדרים הראשונים מצפון היו, בזמן הראשון, מטבח ומחסן-מכולת. באותו המטבח  נטי הכניסה מלח לתה, כדי להעניש את החברים, שלא הקפידו לבוא בזמן לאכול.  וגינטר היה יושב, גם בזמנו החופשי, לפני מחסן-המכולת, כדי שבני-בליעל לא יסחבו מן הפרודוקטים המעטים.

אחרי זה - שני החדרים היו חדרי-רווקות, ויותר מאוחר - חדרי-פעוטים, שדור שלם גדל בהם, עד הכניסה לגן-הילדים הראשון.  מן החדר הזה  הוביל סולם לחדר-העליון, ומשם לגג - שלא יצטרכו - בזמן התקפה - לעלות מבחוץ.  דרך הסולמות האלה הורדה גופתו של נפתלי ביום-ההתקפה.  לבסוף - היתה שם מתפרה, שכולם זוכרים אותה עדיין.

החדר השלישי - שימש בהתחלה כחדר-אוכל, ואכלנו בכמה תורים.  פעם, שמואל צביאלי היה תורן, והוא שנא את קציצות-התרד ומרק-הסלק, ועוד מאכלים כאלה, שהאקונומית - תלמידת קורס ויצ"ו - היתה מכינה. הוא הודיע לפני הארוחה לאוכלים את פרטי-התפריט, והוסיף - שהתור הראשן בחל בהם, ולא כדאי להם להתחיל בכלל לאכול.  כך הוא חסך מעצמו לשרת אותם.

      אחרי-כן  החדר הזה היה מרפאה, והיה בו קיר כפול ושם היה "סליק", שהכניסה אליו היתה מאחרי ארון-התרופות.  רק מעטים ידעו על קיומו - כי סוד זה סוד!  מאותם ימים, נשארו בתודעתנו שלושה רופאים יקרים:  מנה,  ד"ר פורשר, ד"ר רייס.

            החדר הרביעי, היה בהתחלה מחסן-בגדים, אחר-כך אולם בית-החרושת-לנקניק, ואחר-כך מטבח-ילדים.  בזמן ההתקפה של 1948, יששכר בן-דוד, שהיה אז עולה-חדש, ריכז במטבח הזה את האוכלוסיה הבלתי-לוחמת.  בסוף - החדר הזה שימש מחסן-אריזה של שולמית מאיר, וכך הוא זכור עד היום.

            החדר האחרון היה חדר-אלחוטאי, ושם גר אלחוטאי רשמי מטעם ממשלת-המנדט, ואתו גרו כל-פעם רווקים אחרים.  גם החדר הזה שימש לפגישות רומנטיות.  בסוף - הוא שימש סנדלריה.

            כשבאנו לטירת-צבי, היו בצד דרום של הטירה אורוות, ואנחנו שינינו אותן למקלחות ולמחסן-בגדים.  ממחסן-הבגדים הזה, הגן עלינו חנוך גרשטיין, בזמן ההתקפה-הראשונה,  וחסם את הפריצה.  גם מאחרי הטירה היו איזה אורוות, וביניהן ובין הטירה היה שביל-צר, ובימיה הראשונים של טירת-צבי העמידו שם מיטות עם כילות.  קראנו לזה "רחוב המיטות".   היה חום נוראי, והיינו חייבים ללכת בחולצות ומכנסיים עם שרוולים ארוכים, מפאת סכנת המלריה.  מי ידע אז על מאוורר וצינון-אויר?

                     הטירה נהרסה. ההגיון חייב זאת. נשאר רק שם-הישוב ושם-העיתון.  מי יידע בעתיד, למה הם נקראים בשם  זה?

יעקב מיליונר ואריה וייל

העתון "דבר" תרצ"ט

נרצחו בדרכם לטירת-צבי

הודעה רשמית:

טרקטור ומכונית משוריינת, שבהם נסעו היום ב - 4.30 אחה"צ מתל-עמל לטירת-צבי, הותקפו ביריות מקרוב.  מ - 5 השוטרים שנמצאו בהם, נהרגו שניים במקום, ושניים נפצעו.  3 נשים יהודיות ופועל אחר שנמצאו בטרקטור - לא נפגעו.  שני השוטרים הפצועים והשוטר שלא נפגע, הוסיפו להחליף יריות עם הכנופיה, עד שהגיעה תגבורת של חיל-הספר מעבר-הירדן ומבית-שאן.  הכנופיה פוזרה, והטרקטור והמכונית המשוריינת הובאו לבית-שאן.

שמות השוטרים ההרוגים: אריה וייל ויעקב-יוסף מיליונר. הפצועים הם יעקב מרקוביץ ובנימין לדרמן.

חברי טירת-צבי העובדים בסלילת הכביש בית אלפא - טירת צבי, חזרו אתמול ב - 4.30 אחה"צ מן העבודה במכונית משוריינת. בדרך שקעה המכונית בבוץ, והובא הטרקטור להוציאה. 5 מהחברים יצאו לגשש את הדרך.  בהצטלבות הדרכים תל עמל - בית שאן - יריחו, הותקפו במטר יריות. אריה וייל ויעקב מיליונר נהרגו במקום. יעקב מרקוביץ נפצע קשה בראשו, אך אין סכנה לחייו.  בנימין לדרמן פצוע קל. ההרוגים נלקחו לטירת-צבי, והפצועים לבית-החולים המרכזי בעפולה.

יעקב מיליונר בן 24, יליד פטרקוב שבפולין, עלה לארץ מקיבוץ-הכשרה עובדיה שבסלבקוב, ונכנס לקבוצת שח"ל ברחובות. משם עלה עם חלק מן הקבוצה לטירת-צבי.  יש לו קרובים בירושלים.

אריה וייל   בן 24, יליד פרייבורג שבגרמניה, היה בהכשרה בחווה בגרינגסהוף. משם עלה לפני שנתיים לכפר-יעבץ.  מכפר-יעבץ עבר לכפר-עברי (נוה יעקב), עבד שם במחצבה, ומשם עלה עם העולים לטירת-צבי. הניח אם בגרמניה.

בטירת-צבי שקט.

מן העיתון "דבר",  אדר תרצ"ט

מכתב ממשה גרשטיין (יורב) בטירת-צבי, למלכה (אשתו) שנשארה ברודגס ולא השתתפה בעליה כיון שטיפלה בתינוק שנולד להם - שלמה יורב

ב"ה,  יום ג' 8.2.1938  ( ז' אדר א' תרצ"ח)   טירת-צבי

מלכה-לה הטובה והיקרה שלי,  בני הנחמד שלמה-לה, שלום עליכם!

כמדומני, שמכתבי זה הוא כבר המכתב השלישי שאני שולח לך על-ידי הדואר (חוץ מהמכתב על-ידי חנוך) – כמספר השבועות מאז שנפרדתי ממך ונמצא פה.

אספר לך חדשות מפה: הארון בחדר-האוכל – כבר גמרו לצד חדר-האוכל, ולצד המטבח גם-כן הולך ונגמר.  בטח עד שבת הבאה ייגמר כולו.  במוצאי-שבת סידרו "נשף חדר-האוכל".  הנשף הצליח יפה מאד. מתוך שמחה ושביעות-רצון אני יכול לציין, שהחיים בקיבוצנו פה שונים לטובה ממה שהיה קודם, מבחינת צורת-החיים והתוכן שלהם: הם קיבלו צורה, יציבות, בגרות.  אולי, באמת, גם האנשים התבגרו במקצת.  זאת לא אומרת שכבר הכל בסדר גמור – אבל בהחלט לא משחק-ילדים  (אם נקרא לחיינו בשח"ל בשם עדין כזה.- ובכן, אנו בנים-בונים את הארץ ואת עצמנו בפועל ממש!  

 השבת היו השמיים בהירים מאד. עליתי על הגג והסתכלתי במקצת והצצתי לסביבה הקרובה והרחוקה על-ידי המשקפת, וראיתי את פלאי-הטבע מעשי אלוקינו בסביבותינו.  עד לחרמון והלבנון, עם השלג על ראשיהם, עד התבור עם המנזר הקתולי על ראש פסגתו, וכה הלאה. המראה נהדר.

בליל שבת השתתפתי בשיעור בספר עמוס מגבור (גדליהו?) אונה, ובשבת בצהריים בשיעור בהלכות-שבת.

השבוע עבדתי כמה ימים בעמדה, שבה יהיה חדר-המזכירות.  ביום ראשון כבר הביא אוטו חומרים לבניין הצריפים, והיום כבר התחילו ביסוד לצריף הראשון. כן עובדים בהכנת רהיטים בשביל הילדים שנולדו – ושייוולדו איה"ש.  הכל נחמד ויפה מאד. אפרים אדלר (יעיר) עורך ה"בטירה" מסר לי, שכבר שלח אליכם שני גליונות על-ידי הדואר, וגם השבוע ישלח לכם את שני הגליונות האחרונים, בהם תראו את התוכניות של עשרים נקודות-הבניין שוועדת-המשק מתכוננת לבנות במשק, בימים הקרובים: הצריפים, כמה מיני מחסנים, מאפיה וכן הלאה.

היום ביקר אצלנו הקצין רינג, ובערך 15 חברים נרשמנו להיות שוטרים-מגוייסים.  על-ידי זה תהיה לנו הזכות לקבל כמספר הזה רובים נוספים.  זאת-אומרת, שנהיה לנוטרים סוג ד'.גם אני – אחד מהחמשה-עשר השומרים – שומרי-המולדת. ובכל-זאת נבטח בשומר-ישראל, שישמור על שארית-ישראל.   הקצין בא עם האוטו-משא שלנו, וחזר עם האוטו שלנו.  הוא סעד אצלנו בצהריים.  כנראה שהוא בחור לא רע.

נו, עכשיו משחקים בפינג-פונג והרדיו מנגן ומגרה את היצר להפסיק בכל פעם ולהקשיב למנגינותיו היפות מאד. ואני רוצה עוד לכתוב הערב למשה-לה, ואלי גם גלויה ליידניץ.  אמש כתבתי גלויה להורים היקרים בקלישקוביץ, ולאחותנו היקרה מרים.

 ובחוץ – בחוץ שוב פעם קצת גשם.  העגבניות סובלות קצת מהגשם, אבל בכל זאת הורידו היום חמישים עגבניות, שהספיקו לסלט לארוחת-הערב לכל החברים.

היום יצא קצת הטרקטור הקשקשן לטייל לו בשדה שלנו, ולחרוש את אדמתנו. שני חברים עבדו בחריש במחנה שמאחרי חדר-האוכל, וגם את הסקרייפר הזמינו ליישר קצת את האדמה, ולהכין את המקום לגינת-נוי ופרחים.

אני קיבלתי פה – על ידי זהבה – סוודר בלי שרוולים.  הוא טוב וחם מאד.  נמצא פה עכשיו משה ליפשיץ – הוא יתפור מכנסיים לחברים, וגם לי ביניהם.  לפסח – הבטיחו לי מכנסי-חאקי חדשים.

כן, כמעט מוחלט שמחר אסע עם עוד חבר אחד לשבועיים לקיבוץ "השדה" (שדה-נחום?) להחזרת-עבודה מזמן העלייה. נעבוד שם בטפסנות – חושבים שאולי אוכל גם להשתלם בהזדמנות זו. הלא אנו מקווים גם לבנות אצלנו בעתיד.  עוד שני חברים ייסעו לתל-עמל באותו העניין, לשם אותה מטרה. ובכן ויסעו - ויחנו.  בטח יהיה מעניין להכיר עוד אנשים – עוד קיבוץ (קיבוץ חופשי) – וגם להשתלם.  בעצם לא אכפת לי כלל וכלל נסיעתי זאת.  מה שאכפת לי הוא – שעל-ידי זה קשר המכתבים בינינו לא יוכל להמשך כסדרו.  אבל נקווה שהכל יהיה לטובה.

הערב שאלה אותי חברה אחת שראתה אותי בשח"ל – למה לא רואים אותי שמח כמו אז? אבל הנה, לפי הידיעות ברדיו – על דבר הגזרות השונות ברומניה – ולפי הידיעות על-דבר המצב של אמך עם הילדים בליטא – אינני יכול  לשמוח ביותר. למרות שיש ויש הרבה גם ממה לשמוח – כפי שסיפרתי לך לעיל.

כן, תדעי לך, שאני שומר את אזהרתך , ומחליף את הבגדים בכל יום ויום אחרי העבודה, ומתגלח תמיד למשעי, ככה שאני "ילד טוב". הגם את ילדה טובה, לשמור על בריאותך וכו'?

השבת הייתי תורן – זאת-אומרת במוצאי-שבת.  כל התורנים היו מקבוצת-שח"ל: אני, מאיר,  זהבה,  ברכה. ובכן – היה קצת היימישליך. 

בחדר-האוכל הדביקו המון תמונות מיום-העליה. מעניין מאד.

הבה נקווה, שאולי עד לפורים נהיה כבר ביחד בע"ה, לעת-עתה שלום לך ולשלמה-לה הנחמד –

שלכם, באהבה רבה האבא - משה

מכתב משלמה  שכטר

ב"ה,  "שלח-לך", שנת ת"ש

לכבוד הורי היקרים, הנאמנים והחביבים, ואל כבוד אחי חנוך, משה, חוה, צבי - כולנו יקויים בנו לא תאונה אלינו כל  רע, כי מלאכיו יצוה  לשמור עלינו בכל דרכינו.

אני - ב"ה, בריא ולומד ועובד ומאושר בחיים כאן.  אבל - יהודה הלוי ז"ל אמר "אני  במערב ולבי במזרח",  ואני - ב"ה, במזרח - ולבי , אוי לבי, דווי ומיצר על צרות אחינו בני-ישראל . המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומשעבוד לגאולה בזמן קרוב.

כתבתי, במענה על הגלויה שלכם גלויה, מכתב, ועכשיו הגלויה הזו.  אני מקבל מאברהם בכל פעם דואר.  המצב בארץ - שקט גמור.  אני מבקש מכם , ח"ו, לא להפסיק את קשר-המכתבים,  אלא להתאמץ ותמיד לכתוב!

אני למדתי משניות "פאה" עם פירוש הרמב"ם, ועכשיו אני לומד ברמב"ם הלכות מתנות-עניים.  בחג-השבועות היה בשבילנו חג-מתן-תורה, שסיימנו את מסכת-סוכה, והתחלנו מסכת ראש-השנה.  וגם חג-הביכורים.  קישטו את בית-הכנסת בכל הצמחים והעצים הנמצאים במשקנו, וביום ערכנו הבאת-ביכורים, ושרנו ורקדנו, והילדים …. חבושים לראשם עטרות פרחים. 

היבול שלנו הגיע למאה טון - ז"א מאה-אלף ק"ג, ות"ל על זה.  זה נקרא יבול טוב!

תמסרו ד"ש לחברי הרב ב. לונדמן, לנחום קינשזנער ומשפחתו , לשלום קושניר ומשפחתו ולמנדיל ולסעריל ולאביהם, לחייקה, לבתיה, ולזאב גלר, לאברהם שרייער ולדוד בירינבוים וליצחק שיינפלד.

שלמה שכטר - טירת-צבי

                                                                               דואר משק עין-חרוד - ארץ ישראל

 המכתב נשלח לחוטין - רומניה, והוחזר על-ידי הדואר בתאריך 22.8.40

(כנראה עקב מצב המלחמה בבסרביה)

בחצר

(דיווח של משה יורב  ממקום עבודתו בחצרנות.  מנחם-אב תשכ"ב 1962)

לא כתפקידים בחצרנות של אז - בימיה הראשונים של טירת-צבי - תפקידי החצרן של היום בהתפתחות המשק.  אז, בהתחלה, לא היה צורך - ואף לא חלמו - על חצרן-ילדים נפרד, וגינות-הנוי הצטמצמו בפינות קטנות בחצר, בטירה המבוצרת.  הגנן אך תכנן לפרוץ בתכניותיו את החומה, והייתי שותף למאמציו הנועזים להפוך את השטחים שבאו-בחשבון לפינות-נוי, מג'ונגל המצמיח קוצים וסידריות - לדשא ושטחי-חן.  עקרנו וסיקלנו את האבנים שהיו מפוזרות מסביב, ורק אז אפשר היה לעלות על השטח עם המחרשה, כדי להפכו לגינה.

תצרוכת-הדלק הצטמצמה אז בהבאת פחים אחדים בשבוע, וסולר ונפט במספר חביות שהובאו מחיפה יחד עם המכולת במכונית אחת.  אז - השתמשו ברוב הענפים בכלים פרימיטיביים שאותם סיפק החצרן לכל דורש, ותיקן אותם מדי יום ביומו להכינם לשימוש למחרת.

אבל במרוצת הזמן - השתנו תפקידי החצרן.  מצד אחד - נוסף חצרן-הילדים, הממלא רק את צורכי משק-הילדים שהתרחב למרכז שלם של בתי-ילדים עם חצרות-משחקים, וצורכיהם השונים.  מאידך - גם צורכי-הנוי דרשו הקמת ענף מיוחד.  שטחי הנוי התרחבו, שטחים עצומים מרהיבי-עין.  והגננים כבר מוציאים את עבודתם הענפה והפוריה אל הפועל ללא עזרת החצרן.

אך למרות זאת - נשארו מספר "שטחי-הפקר" שידי הגננים לא הגיעו אליהם.  להם דואג החצרן, שלא יביישו את השטחים המטופלים.  האפשרויות הן מוגבלות, והחצרן צריך להגניב, לשם-כך, לעתים, חלק מן העזרה שהוא מקבל עבור עבודות מסויימות מסידור-העבודה.

תפקיד נוסף של החצרן - הביוב.  רשת-הביוב של המחנה הלכה והתרחבה, והביוב מעסיק את החצרן לעתים תכופות; עבודה קשה למדי, ולא נעימה ביותר. לצערי - רשת הביוב פגומה מאד, וטעונה תיקון רב.

גם העבודה בתוך מחסן-הכלים השתנתה.  עומס-העבודה של הכנת-הכלים ותיקונם הוקטן, כי לרוב ענפי-המשק יש כלים צמודים לענף, ורק לפעמים נזקקים לעזרת החצרן. ובעיקר - במרוצת-הזמן עברו לשיטות עיבוד משוכללות במיכון, ללא עזרת החצרן.

לעומת זאת - נוסף תפקיד חדש לחצרן:  מדי שבוע, עליו לקבל את אוטו החבילות השונות, שמרכז-הקניות שולח מחיפה.  על החצרן לפרוק, לקבל ולאכסן את כל המטען, עד שמרכז-הקניות מציין כל חבילה לתעודתה. זה גורם לחצרן עבודה מרובה והתרוצצות, כדי שכל חפץ יגיע בדייקנות ובמהירות לענף שהזמינו.

התפקיד החשוב ביותר של החצרן - הוא הספקת-הדלק למכונות הרבות העובדות במשק. 'מרבה נכסים - מרבה דאגה'.  ובמקום תצרוכת של אלפים אחדים של ליטרים דלק - כמו בימים ההם - מספק החצרן כיום מאות אלפים ליטר לשנה.  ברוב השנים היתה אספקת-הדלק משובשת ביותר.  המאמץ היה גדול, וכרוך בהשקעת הרבה כוחות עבודה. לגול חביות באבק או בבוץ, חלודה וכו'.  גם לא היתה שום אפשרות לרישום מסודר, לפנקסנות.

היום - גם אנחנו רכשנו טנקים לדלק.  ובע"ה, השנה נגיע למצב, שכל הדלק יהיה מאוכסן בטנקים. במקום משאבות-היד - באו משאבות חשמליות עם מונה אוטומטי, המאפשר רישום מלא ומדוייק.

בדבר הוצאת האשפה, הגענו למצב מניח את הדעת. במקום שנהגו לפנים לסלק את האשפה במריצות או בחביות - הרי שכיום נעזרים ע"י סדרן-העבודה החביב שלנו, ע"י עגלת-אשפה הנרתמת לטרקטור. החצרן חייב לדאוג לחביות מכוסות ליד כל בית.

וכך, מוצאת עבודת-החצרן אל הפועל בשלמות, פחות-או-יותר.  כמובן, החצרן הבא לא יכתוב כל-כך על היסטוריה ועל התפתחות-הענף, ומאמריו יגזלו פחות זמן מן הקורא.  אך בכל-זאת, ביום חגיגית מחצית-יובל לקבוצה, אי-אפשר לפסוח על השינוי הגדול שחל בכל חיינו - לרבות בחצרנות.

חנוך יורב כותב מטירת-צבי אל לאה ומלכה – הנמצאות ברודגס עם התינוקות (שרה ושלמה)

(חורף תרצ"ח)

שלום לכן מאמאליך קינדערליך!

ככה הוא צער גידול בנים ובנות.  אבל עתה – יקרו לכן כפליים הילדים , ותספרנה מתוך שמחה על הימים שעברו, ואני מקווה שימים כאלו לא ישובו עוד, ומעתה יהיה לכן רק תענוג מצאצאיכן.   כי – הרי גם אתן עודכן צעירות.  וכי למה לא יהיה לכן טוב?  האם לא מגיע לכן?  ובכן – שמענה, בנות: מה שהיה – עבר, ועתה עליכן לדאוג רק להבריא ולהשמין.  וכי מה זה אכפת? הרי מכבר מצאתן חן בעיני בחורים, או – אולי – ידעתן טוב ממני את סוד אושר הבריאות?  יהי זה לפי טעמכן הטוב  - העיקר שימת-לב! עוד רבה הדרך לחיות, ומוטב יותר להתענג (כי צרות לא יחסרו בזמנן).

אני חושב, שאם תתנו את דעתכן לבקר אותנו בטירה – תצלחנה גם בזאת.  איך?  זה איני יודע, אבל ברור לי, שצריך לזה קצת חוצפה, לדרוש כסף להוצאות מאת מ. פרנק או כדומה לו.  אין דבר, אם רק תמצאו דרך לכך (וכל הדרכים כשרות), היו גיבורות-חיל, וסעו פעם לבקר ב"טירה".  אני מבטיח לכן מצב-רוח מרומם.  תוכלו להאמין לי – שעשינו חיל! והנה לכן חדש: סידרנו גן פרחים נחמד.  תמצאו בו מכל העולה על לבכן, רבי גוונים ונותני-ריח למרחקים.  יופי שאין כמוהו!  ואם אתן רוצות – הרי החרמון לפניכן, עם ראש-השיבה אשר לו.  כולו מכוסה שלג, מזהיר לאור קרני השמש השוקעת.  והגלבוע... והרי-הגלעד... הרי כולם מתעטפים ירוק!

ועוד מה אספר לכן? פרות לנו שתיים, ועגלה אחת,  וספרייה גדולה – כאלף אקסמפל', הגיעה אלינו ישר מיהופיץ (יעבץ).

ועוד דברים טובים, כמו: מזרונים עם משיחס פעדליך , המכונים וואנציג... אבל אין דבר! יש לנו מחסנאית חדשה , ואנו יכולים לתלות את עצמנו עליה.  היא לאה גרונער, אשת-חיל (תהי פעם).  מיעבץ לקחה את המחסן בידיה.  ואני מסרתי לה כהוספה את ההודעה שהנה נראו האדומים בחדר. תיכף ביערנו את הספרים, ועוד ידנו נטויה לעשות כלה בפשפשים!

אבל לא זה רציתי להודיעכן: החומה החדשה עוד מעט ותגמר.  גם הגדר החיצונית כבר נגמרה, והצריפים יקומו.

חנוך

מכתב של נפתלי פרידלנדר ליהושע ברוכי

לחץ כאן למצגת על חיי נפתלי

המכתב נכתב יום לפני ההתקפה הגדולה על טירת צבי שבה נפל נפתלי.

המכתב לא נשלח ליעדו ונמצא כיום בידי בנו יחיאל.

 ב"ה טירת-צבי      15.2.48

        שלום רב לך יהושע לאי"ט

כבר מזמן רב רציתי לכתב לך , אבל זה באמת  רק נשאר ברצון   ולמעשה זה נדחה תמיד בגלל ענין אחר . אני מקוה שתסלח לי כי יש לנו חוץ מעבודה הרבה תורנות. אני חושב שאינני צריך לפרט לך. תבין גם ככה אבל באמת לא נשאר הרבה זמן. את המזל טוב אשר מסרת דרך שרה קבלנו והנני מוסר לך אמנם מאוחר גם כן מזל טוב להולדת בתך. תדע רק שבני יחיאל גם שוכב במטה על יד מטתה של בתך רבקה. הם כנראה כבר מתידדים בגיל צעיר. אינני יודע אם קבלת את שני המכתבים אשר שלחתי לך עוד לפרג. מהענין עם הג'וינט לא יצא שום דבר הם סרבו לשלם. ההורים שלי עוד בהונגריה כי הדרכיות שלהם לא היו אז מסודרות. אני הארכתי להם את הסרטיפיקטים והם כנראה יעלו בחודש הבא. אני גם כתבתי לך אז בקשר לחשבון הכסף אשר החזקתי אצלך, מגיעים לי מזה עוד 20 לא"י. והנני מבקש ממך שתקח את זה לתשומת לבך ותנסה לסדר לי את הכסף בהקדם, כי הכסף הוא של אחי ובכל חודש יש לי לסדר בשבילו איזה חשבון אחר חוץ אם הורי יבואו אצטרך בכלל כל פרוטה.

ממצב המשק בודאי אין לי מה לחדש לך כי בודאי יש לך אינפורמציה יותר טובה. מהפלחה אין מה לקוות יותר ממה שהיה לפני שנה, חוץ אם המחירים יעלו בהרבה. כמות הגשם שירד עד עכשיו  בערך 132 מ"מ. הגן מכניס השנה טוב מאד כי המחירים עלו בהרבה רק למזלנו הקטנו את הגן בהרבה. יש לציין שלבריכות דגים עוד לא היה פנצ'ר השנה ואם לא גנבו את הסחורה יש להניח לרווחים. בבית חרושת לא מיצרים עכשיו כמות גדולה כי בחוץ בערים לא שוחטים. אנחנו קונים כאן בהמות בסביבה חוץ מזה את הרזרוה של השומן צריך לחלק לזמן רב. אבל המחירים הם טובים מאד. השבוע הביאו סוף סוף את המכונה שחיכו לה כל כך הרבה זמן. זאת היא מכונה שמערבבת את החומר היא יכולה לערבב 60 ק"ג במשך 2 דקות. גם מכבש אוטומטי קבלנו השבוע יש רק לציין בזמן שהזמנו אותו הוא עלה 450 לא"י ועכשיו הוא עולה כבר 650 לא"י. עכשיו עובדים הרבה בחצר עקרנו הרבה עצים במעין הקטן כבר אין זכר. גם את הערבות על יד בריכת האגירה וחלק מהשדרות עקרנו. לבית החרושת יהיה עכשיו מספיק לשנים. מהנהלת הרפת הודיעו השבוע בשמחה יתרה שהגיעו לשיא של 500 ליטר חלב ליום. שהתחילו לבנות רפת חדשה בודאי כבר שמעת אבל בינתיים לא ממשיכים בגלל חוסר מלט, רק השלט עדיין עומד. ללול סידרו השנה 8 מפטמות כדי לפטם את התרנגולות. יש לציין שבפעם הראשונה הוציאה המסגריה של טירת צבי איזה עבודה יותר גדולה לפועל. חוץ מזה אין הרבה חדשות.

הייתי רוצה שתכתוב לי גם מפעולתך.

שלום רב וכל טוב