|
|
טירת צבי שירי חג המשק
סדר השירים
שיר לחג השמונים
שיר לחג היובל 50
במקום הזה - שיר לחגיגות הארבעים
שיר לחגיגות העשרים
כל אחד והטירה שלו - נכתב ע"י יהודה ברט לחגיגות היובל
שיר הבוץ
שיר לסלילת הכביש
שיר בר מצוה לטירת צבי
לטירת צבי במלאת לה 23
שיר המקלט
מכתב לרבי יעקב יוסף -נחמיה רפל מזכ"ל הקבה"ד
שיר לחג השמונים
מילים: נחמה שפילמן
לחן: איתמר יובל
בין גלעד להר גלבוע
בצל תמר נישא ורם
מעיין החל לנבוע
בטבורו של עמק חם
אל המזרח אל הירדן
הלוך הלכו כל חלוצייך
טירת צבי עמדה הכן
להגן על אדמותייך
עץ נשתל חיטה הצהיבה
פרי נקצר ונאסף
אדמה פריה השיבה
אלומות צבעו זהב
תינוקות מילאו שבילייך
ילדים משחקים
והרחיבו את גבולייך
והיינו כחולמים
טירת צבי פיתחת גן עדן
איך ליבך פועם בחום
גם היום כמו מקדם
הנה הגעת כבר עד הלום
צעירה את ומוארת
לבושה שמלת מלכות
עוד ניבנך כאן לתפארת
כי נתנה לנו הזכות
בת שמונים את מעוטרת
בקמטי עבר טובים
נחרשו הם בפניך
באדמותייך רגבים
שאי עינייך וראי
מסביב גדלת נישאת
כה לחי בטוב תהיי
לחייך טירת צבי
------------------------------------------------------------------------------------------------------
שיר
ליובל
לחגיגות החמישים לטירת-צבי.
מלים - דליה
יוחנן
אי-שם, הרחק ליד הגבול
על ענפי עץ-זית עב,
בקצה האופק והנוף
במטע הפרי הבשיל.
בינות שדה, מטע ולול,
הוא לוחש מבין עליו
תשמע שיחה שאין לה סוף.
אל הדשאים ואל השביל:
ברוש אחד הרכין ראשו
מכאן אני מביט בכם
מלים רחש אל הטירה,
כל בוקר ונרגש -
נשא הרוח לחשו
יובל שנים אני אתכם
כשהזדקף בחזרה:
כל יום כמו חדש!
מכאן אני רואה אותך
הזית כך עמד, ושיחתו קלחה
ואת עצמי שואל,
את לחש-מלותיו האירה הזריחה.
הזמן עבר מהר כל-כך
ואת כבר בת יובל!
אירוס-יפהפה סגול
בוקר אביבי פרח.
ילד-קט שמע בת-קול
ואור עיניו אמר אז כך:
וכך עמד הברוש
ושיחתו קלחה.
את לחש-מלותיו
שלך הוא הבית, שלך הטירה,
עטפה החשכה.
ברך
נא אותם, התפלל.
ברך את האור, ואת מי שברא
ושלך הוא גם חג-היובל!
במקום הזה
(לחגיגות ה - 40
לטירת-צבי)
מלים: לאה אליאב
לחן: נתן שחר
עולה לו השיר, מתפשט מאליו,
עוטף את העמק מכל עבריו.
הלל ירחשו ענפי-זית ירוק
וכפות-התמרים יאוושו בבריכות.
הנוף שצמח בזיעת-אוהבים,
משובץ במראות מנופים רחוקים.
לראשון - זכרונות של ילדות
עוד יביא,
אך לבן הקטן - זה ביתו היחיד.
במקום
הזה - שהחיינו והגיענו לזמן הזה!
ארבעים
שנה סב העם במדבר,
עד הגיע אל חוף-הירדן
ועבר.
ארבעים שנה על
אותו גדות-ירדן,
בפתח-גן-עדן
ביתנו שוכן.
מעל לירדן -
הגלעד מגבוה
יסוב במחול עם
שומרון וגלבוע.
וכיפת-בית-הכנסת
מלמטה תבהיק,
ותישא להם שיר
תפילה עתיק.
מהעמק הזה -
שהחיינו וקיימנו
והגיענו לזמן הזה!
כך
נטווה ההווה, נארג העתיד,
מחולין של יום-יום, מעמל כל יחיד.
מתפילה לגשמים, מתפילה על הטל,
מרובה על כתף, מתצפית במגדל.
מחום-קיץ לוהט - מיבש הגרון,
וריח הקרקע עם גשם ראשון.
משיחת-ילדים, מזמזום מכונות,
ומתוך השיגרה, מחדש לגלות
את הזמן הזה - שהחיינו…
שאי, הטירה, את קולך בשירה,
שיר-חג, שידליק כל פינה אפורה.
ואם בפניך הופיעו קמטים -
בנייך סביב כשתילי-הזיתים.
מטף עד זקן, בדרכה של תורה,
ככל שנוכל, נחזק השורה.
ועם שיר-תודה, נתחנן אל האל,
לזכות ולשיר בבואו של גואל
לארץ הזאת…
שהחיינו… בארץ הזאת
בעמק הזה
חובר
לחג-העשרים ע"י חברי קבוץ סעד:
מלים:
יהודה בר"ט
לחן:
הנסי ושלוימיק
1)
לך נזכורה, טירת-צבי,
דילוגך הנחשוני.
לך נזכור עמל וייגע,
מול אויב וצר ופגע.
ראשונה יתד לתקוע
בין ירדן, לבין גלבוע,
להפרות אדמת-כבשן -
להט עמק בית-שאן.
פזמון: זו ההורה שרקדנו
כשקדחנו בעבר,
זו ההורה עוד נרקודה,
פה אנחנו גם מחר!
2)
הטירה, לך שיר נשיר,
ניר לזרוע, רון קציר.
ליושבת ושומרת גבול -
מעשייך - שכר לך ותגמול.
כי עשרים שנותייך - מתח
מעתה - השקט ובטח.
אחותנו הבכירה -
אחותנו הטירה.
פזמון: זו
ההורה שרקדנו
כשקדחנו בעבר,
זו ההורה עוד נרקודה,
פה אנחנו גם מחר!
כל
אחד והטירת-צבי שלו
(מקאמה,
שכתב יהודה בר"ט, איש סעד, שהיה חודשים
ספורים בטירת-צבי בשנת ת"ש, לכבוד היובל
לטירה. )
כאשר מספרים על טירת-צבי - כך
חשבתי בלבי - בל ייפקד מקומי / והרי כל אחד
והטירת-צבי שלו ואני כאן לספר כיצד נשמרה
בזכרוני / ונתחיל בכך שכלל לא תגיע לטירת-צבי,
אלא אם יש בך מן ההרפתקן / לא רק משום סכנת
הדרכים והטלטול בהן ולא רק מפחד הקדחת בעמק
בית שאן / כי אם גם משום הפיתויים שבדרך, כי לא
ביום אחד הגעת לטירת-צבי כי אם ביומיים / ולעת-ערב
ראשון הגענו תמיד רק עד בית-אלפא שהיתה לנו
תחנת-ביניים / ולבית-אלפא של אז היתה חוץ מגן-ירק
ולולים וחוץ מצאן ממטע ומרפת / גם מקלחת… וזו היתה על-פי השקפת-עולמם
לבחורים ולבחורות משותפת / ואני הנוטה למחקר
ביקשתי כמובן לבדוק האם אמת יש בשמועה / או שמא,
כמו הרבה דברים יפים, זה סתם עורבא פרח, זו סתם
בועה / וכאן עלי להודות בפניכם: כשול כשלתי
במחקרי כי רגלי החלו להסתבך / ולא נשאוני יותר
פן יכוני המראות הצפויים - במלא מובן המושג -
שוק על ירך / ואם תשאלוני: מה קשר לסיפור הזה
לימיה הראשונים של טירת-צבי / ואשיבכם כי
מעמיתים למחקר, חברי טירת-צבי עצמם, שמעתי
שגורלם היה בדיוק כגורלי /
זה הוא זה… אז
שכבתי לישון ואבק הדרכים עלי ולטירת-צבי
הגעתי למחרת היום / והרושם הראשוני, העז
והדומיננטי היה כמובן זה של החום האיום /
ובדומה לעיקרון הקפה הנמס ראיתי בעיני חברים
נמסים בחום הכבד והמאוס / וטבלת שוקולדה שהיתה
בתרמילי שינתה זה מכבר צורתה והפכה מעצמה
למוס / והיו צריפים
באותם הימים, צריפים למגורים והם מפוזרים בין
החומות / ולחברי טירת-צבי הם שימשו לסימון
על-יד מה לחיות ועל-יד מה להציב את המיטות / כי
בתוך הצריפים היה החום כבד והחברים ביקשו
להחליף כוח ולנוח / אך הכילה (הקדושה) הפרושה
מעליהם שוב מנעה מהם כל משב רוח /
והיה גנרטור
במרכז המחנה המספק חשמל וטיפלו בו נון-סטופ
המון, המון / פשוט כי ירעיש די הצורך כי בלעדי
הרעש שנתרגלו אליו לא יכלו החברה' לישון /
ואם שבת הגנרטור מחמת תקלה או מרעין בישין
- וזה קרה לא אחת ולא שתיים / ניעורו כל החברים
משנתם בגלל השקט הזה הטורדני והמעצבן שהידהד
באוזניים /
ובערבים כולם הולכים בשרוולים
ארוכים ואוכלים חינין מפחד היתוש / אך כמובן
מאליו שכל ההגנה של הלבוש לא הפחידה את היתוש
ולא הועילה בגרוש / והיתושים אכן עקצו וכל איש
בהגיע תורו נתקף בקדחת והיה בזה גם מן החיובי /
כי מי שלא קדח בימים ההם, מעמדו התערער עד
שאיבד מבטחונו העצמי / הרבה חברים עבדו
באנטימלריה, לבושים חליפת-חלל, והיה
זה ענף ככל ענף / ובעצם זהו בדיוק מה שקרוי
היום ייבוש ביצות ולאט לאט המצב הוטב / והיתה
עבודה גרועה מזו: עקירת אותם שיחים משוקצים
הקרויים סידריות / והחלוצים שאלו את עצמם מה
הגרוע מכל: החום, עבודת
הפרך או הקוצים שלא נדע מצרות /
בקיצור היתה זו ארץ האוכלת בכל פה
ובתיאבון את כל יושביה / ואם החזיקו מעמד,
ייבשו ביצות והקימו ישוב פורח, הרי זה בזכות
תושביה / והם באמת טיפוסים בקאסקטים שלהם
ובכפיות, הייקים והאוסטיודן כאחד /
המקס והמוטל גם אם האחד לא אוכל טשולנט
והשני שונא קרטופלזלאט / ואגב - אז היה מוטל
הרשברג מזכיר ואני בתמימותי חשבתי שעל שמו
נקראת טירת-צבי / והרי "הרשבורג" בתרגום
חופשי הוא "טירת-צבי" לפי כל מילון גרמני-עברי
/ והיתה אנני ועוד אנני ושרה וציפורה, מרים,
לאה ופנינה, וכולן חלוצות / והיתה קטה ומרים
שפרינגר והיו עוד רבות, יפות וטובות וכולן
חרוצות / והיה מאיר אורליאן האידיאולוג
וראובן פרלסון ובאואר ונויבאואר, איכרים
יקרים מפז / והיה איזי המשקיסט ויואל שפץ אלוף
השחמט ואלי הנהג ויצחק הדייג / ואורי אליאב
איש הש"י ונפתלי דוולד מן הבריגדה והיה גם
קסטן יצחק / והיה חיים יעקבי איש יקר ואדו מלר
והבן יעיר לי אפרים שמח ונלהב / שפסק שעם עליית
חלוצים דתיים לטירת-צבי יש לבטל את צום ט' באב /
ואפילו אם דחו צדיקי טירת-צבי את הרעיון יש בו
כדי ללמדנו על הרוח וזה יופי של סיפור / ואילו
אצלנו בסעד תומכים רבים ברעיונו של אפרים
ואולי יבוטל גם צום כיפור /
ולא היה רב בטירת-צבי, אך יש יורב
ומספרם כה רב / ויש יוגב והראל ואלוקים אהב את
המקום וכמו במדבר המטיר משמיים מן / את סובלמן,
את וולפרמן, את פרידמן, את הוכמן וכמובן את
קלמן מן / וטעם המן כצפיחית בדבש (הוניגמן בלע"ז)
והוכמן אכן גבוה, רק בני סימון גבוה ממנו /
וכאשר שמחה פרידמן מרביץ תורה מתפעלים כל
החברים מן השיעור שנותן הוא / ואחרון חביב
שומר השדות הרכוב על סוס ששלהב את דמיוננו:
שמואל טורצקי / שהיה בעבורנו תערובת של
אלכסנדר זייד, שהוא דומה לו, ושל המרשל רדצקי /
והיו בוודאי עוד אחרים, רבים וטובים שלא
הזכרתי וחייב הייתי להזכיר / אולי משום שלא את
כולם הכרתי אך בוודאי חייב הייתי להכיר / ומכל
מקום לכל חברי טירת-צבי - מייסדים ואלה הבאים
אחריהם - מוקדש השיר.
*
כאלה היו האנשים וכאלה נשות החייל,
ואין פלא שזכו למוניטין מכל העברים / לא רק מצד
הציונות הדתית, לא! מכל הסוגים גם מזה של
הערבים / וכל ראש-כנופיה של פורעים: אבו ג'ילדה
ואבו קאוקג'י ואבו עלי ראו את טירת-צבי / כיעד
ראשון מועדף ואידיאלי מצד הטרור הערבי / ואנשי
הטירה עמדו בכבוד בהתקפות - גם במאוחרות יותר -
של אורחים בחול, בשבת ובחגים / ובעוד שאת
הראשונים האכילו מרורים, הגישו לאחרונים בשר
ודגים במאור פנים / ואין להבין כיצד על מטבח
כמו זה בקיבוץ פוסחות ביקורות הזלילה
שבתקשורת / והרי אם רוצים לאכול טוב באמת, הרבה
באמת ובחינם באמת, טירת-צבי היא הכתובת /
והזמן עושה את שלו והחלוצים של אז
הם היום ותיקי ט"צ וזקניה / ולבד מ"גאולים"
ומן הגרעין האנגלי כבר חברים בה דור שני
ושלישי / ולא בכדי נשארה ט"צ על כל התהפוכות
לסמל המסחרי של הקיבוץ-הדתי / וזה מגיע לה
ביושר, כדין וכדת / כה לחי לאנשי-החיל ושלוש
פעמים הידד.
שיר
הבוץ
במלאת
לטירת-צבי 25 שנה
לפי
מנגינת "עוז ואייל"
חובר
על-ידי אפרים יעיר, גדליה גינזבורג ומיכאל
פרידמן
פזמון:
בוץ, בוץ, בוץ בלי עמל, לא צריך
הרבה חשמל,
מים-קש-עפר
מהסל, להקים זה המגדל.
1.
עז תשכון מתחת זית
4.
כבר בצבצנו עד בלי גבול
אך אדם צריך לו בית.
זה
פטנט - קלענו בול!
מבטון - קירות נציב.
בוץ
בחורף יש מספיק
אך מה עושים כשאין תקציב?
גם
לשקוע ולהחליק.
2. יש מסורת לערב
5.
כך שוקעים תמיד בבוץ
ממצרים עד עכשיו בלי
לרצות ובלי לחפוץ
ידע טכני, כשרון,
המזכירות, המועצה,
יוסיף ראובן פרלסון.
הכל שקוע בבצה.
3.
בוץ מותח אופקים
6. הי, חבר, אל תתייאש
לשווקים, לרווחים,
אין תקציב - אך שנור כן יש!
לבנים רבות ייצרו
יש כאן קלמן הוניגמן,
בית חרושת ליצוא.
מבטון יקים בניין.
הדרך היתה משובשת מאד ובחורף היו מקרים שלא היה ניתן לעבור בה.
גם מבחינה בטחונית היא הייתה מאד מסוכנת, ולאחר שהוטמן בה מוקש שהרג את שטורמן, אטקין ומוסינזון (14.9.1938) ביקשו אנשי טירת צבי לסדר כביש שלא יעבור דרך הכפרים הערביים.
סלילת הכביש (בתוואי הקיים עד היום) ארכה זמן רב מאד, בהתחלה ניסו לסלול ככביש סולינג והקימו מעין מחצבה קטנה ע"י הסדריה בדרך היורדת לט"צ.
התגלו קשיים והסלילה נעצרה עד שהגיע תקציב לזיפות הדרך. הסיום היה ממש יום חג.
לכבוד הסיום כתב אפרים יעיר שיר חגיגי שפורסם ט' באייר תשי"א 15.5.1951.
המנון
הטירה
במלאת
לה 13 שנה
במנגינת
"הי דרומה לאילת
1.
קצת דרומה לבית -שאן
3. הס - בימי מגדל-חומה,
חום
לוהט כבתוך כבשן
בישוב
עברה שמועה:
-
כאן גן-עדן אמיתי!
התיישבות קיבוץ דתי!
אוטו
אי עבר, חמק,
זז הגבול מבית-אלפא,
במשעול
- תמרות אבק,
התקופה ההיא חלפה,
והנה
היא - טירת צבי!
והגבול הוא - טירת צבי.
הי
דרומה, הי דרומה,
הי
דרומה לטירה!
הי
דרומה…
2.
לפני שלוש-עשרה שנה
4. עזובה, מדבר,
שממה,
התפתלה
פה שיירה,
ישמעאל בערבה,
אל
תוך לוע הארי.
והשלטון
- קאוקאג'י.
עשרות
אוטומובילים
באדמותינו - סידריות,
נהרו
על כל השבילים
שוד, קדחת ובצות,
והקימו
טירת-צבי.
כך החלה טירת-צבי.
הי
דרומה…
הי דרומה…
5.
יד אחת - בנתה המשק / בעוד שניה אחזה בנשק
כי
רבתה המלחמה.
עשר
בקשו השמידנו /
בעזרת-האל רבנו ריבנו
כך
הגנה טירת צבי.
8
. ובהגיע עת שלום
7. קם הגוש - ישוב דתי ,
להגשים את החלום,
למאות גדל ויחי,
את חזון היצירה:
לא
עוד נעמוד בדד!
קמו עשרות בתים
עוד רבות הן תקוותינו,
אמהות, אבות, בנים,
חזון שרשרת קבוצותינו,
לבסס את הטירה.
מבית-שאן
ועד אילת.
הי דרומה….
הי דרומה…
תבורכי
נא, קבוצתנו,
היום, לחג בר-מצוותנו,
שגי, רבי ושגשגי.
גדלי
וזכי ברוב שנים,
לתפארת ישובים.
כה
לחי לטירת-צבי!
ברוך
שעשה לנו נס במקום הזה
אפרים
יעיר
התפרסם
ב"עמודים" תמוז תש"ך, במלאת 23 שנה
לטירת-צבי
פרש
אלמוני עם רדת הליל / מעין-הנצי"ב חמק לו כצל.
-
שלוחים של מצווה אינן ניזוקין / עוד עשר דקות
תשיג טירת-צבי.
אימים
מסביב. מהר, צלח ורכב! / בדד מתנוצץ לו ממעל
כוכב.
הסוסה
בטוחות וקצובות תצעד, / היא עשתה את דרכה זו לא
פעם אחת!
המשעול
מעלה אבק ומהדהד, / היצליח דרכו? ושמא יתחרט?
-
מי הם שניצבו יד השביל, הדמויות? / - השקט! הם
שיחים וקוצים, סידריות.
בעמק
בית-שאן רחש רוח קדים / הלילה רווי קולות והדים.
ההרים
- כמסגרת לעמק עוטרים. / - מה זה הצפצוף?
- רק ציוץ ציפרים!
הסוסה
כבר תרוץ, לטירה תמהר, / מצפים שם אשה ותינוק
וחבר.
יתקרבו
לחורשת התמרים בצד שמאל. / - מה קול השקשוק?
מי קורא שם בקול?
עוד
מעט ויופיע ביתו, הקיבוץ /
וישלים את דרכו, שהיה כה נחוץ.
-
השקשוק הוא ממי התעלה, בוודאי, / ערבים שם
משקים שדותיהם, עד-בלי-די!
-
כי כה היא דרכנו בעמק בית-שאן ,/ רק כאן ניבנה
ונבנה , רק כאן.
כל
אחד כי יעשה את חובתו שעליו / ויצעד בטוחות
במשעול שלפניו.
אולי
ממרומים יצו לנו הא-ל / עזרתו.
אולי, אולי ניגאל.
-
של מי הקולות? של שונא? של ידיד? / מי פה בחושך
גפרור לו יצית?
מרחוק
- נביחות של כלבים נשמעו / פנסי אוהלים נדלקו
וכבו.
הלב
בחזה הוא פועם ודופק / ושוב: מי צועד שם, בחושך
זועק?
"מי
שם"? מן החושך רועם קול ערבי / "עמוד! ואם
לאו - פה תמות, יהודי!"
שני
צללים נחלצו מן הליל, מקולם / משתמע ברורות הד-שטנה
של עולם.
הלחזור
לאחור? אם קדימה לצעוד? / הלב מה הולם, מה הומה
הוא מאד!
-
אמץ ידך, ולבך אל ירך, / לא יברח איש כמוך, לעולם
אל תברח!
-
לא אסוב לאחור, הן פה מקומי! / הבט נכוחה תוך
הליל התהומי!
פלח
- פלח, יריה את הליל תפלח, / הסוסה - כל גופה
וצווארה היא תמתח.
קדימה!
נצמד אל הסוס הרוכב / מבקיע דרכו בין אויב
לאויב.
הסוסה
את האש תחוש ותדהר / תדהר ותדהר עלי שביל אשר
צר.
בן-רגע
ישיג את הבית מהר, / על-יד השער כבר ניצב השומר.
הרוכב
מיוזע, מזועזע ומבוהל / הסוסה כמותו תתרגש,
תתחלחל.
הם
נושמים בכבדות, הוא מצביע אל-על:
-
"ברוך
אתה השם אלוקי, / שעשה לי כאן נס, שנצר את חיי!
"
שיר המקלט
מאת בילי ורעיה במנגינת "זהירות בונים כאן"
הושר בבר המצווה של שלמה מטוס ש"ק שמות תשל"א
היה זה ביום קיץ חם ובהיר
כשכל אחד אץ לו נחפז-מהיר
ולפתע ללא אזהרה מוקדמה
נורתה על המשק פצצת מרגמה!
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
ומייד למקלט נחפזו אז כולם
במטה כבר היה אז הכול מאורגן
ובגן הילדים אין כבר שום בהלה
כי סוף סוף זוהי רק הפגזה רגילה !
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
המא"ז תַּ'סירנה הפעיל אז מייד
כשכולם כבר מזמן אז ישבו במקלט
אבל שבר ושוד שם ילדון קצת חרוץ
הוא החליט שמוטב לו לשבת בחוץ
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
הן בחוץ העניין כה גדול ובה רב
כי אפשר שם לשבת ולראות את הקרב
ואז מן המקלט עת כולם רק יוצאים
הוא מזמן הראשון שאוסף רסיסים
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
הן מוכרח הוא להיות הראשון מכולם
תחרות מתנהלת, עניין מפורסם
על מדף הספרים בחדרי הבנים
שם החבר'ה סידרו תערוכת רסיסים
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
הו ילדון, הו ילדון מתי כבר תלמד
כי מוטב להיות הראשון במקלט!
לשבת בדד, להמתין עד הסוף –
ואז בבִטחה רסיסים לאסוף !
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים פה
זהירות – יורים !
