רחל(אלקיס) ואנציל גולדנברג

תוכן הדף

  החינוך לציונות בבית ההורים # 

 מכתב לישראל ולאה 1934 # 

 מכתב למאיר # 

 רחל מודיעה ללאה על פטירת אביהן # 

 מרחל ללאה עם עליית ברוך ומשפחתו # 

 מרחל ללאה אחרי ההתקפה על טירת צבי # 

משפחת גולדנברג בנובוסליצה. יושב שני משמאל - פסח גולדנברג. עומד מאחור באמצע - אנצ'ל  גולדנברג	בוגרי השומר-הצעיר בנובוסליצה 1934.  יושב באמצע - מאיר אלקיס.  עומדת שלישית מימין - רחל אלקיס (גולדנברג) .
מצבה של משפחת גולדנברג בבית הקברות בנובוסליצה צולם 2006 ע"י שלמה אלקיס
סוסיא באה לביקור בארץ. מימין:אנצל,אוריה (בן של אבישי),לאה,רחל,סוסיא,פייגא	רחל ואנצל עם יואב ומשה 1.8.1952
רחל מאיר לאה ושרה 1939	אנצל ומאיר אלקיס 1940 בקרוב
אנצל ורחל גולדברג עם יואב ובן דוד של אנצל 1948	מימין:מאיר,דינה,רחל
	רחל גולדנברג
מימין:ישראל,לאה,דינה,מאיר,רחל,אנצל	עומדים:מאיר,ליובה,לוניה,עמוס יושבים: יואב ומרי משה ואירית 1990
אבישי יואב משה ושרה 2003 בחתונה של הודיה בטירת צבי

חתונתם של רחל ואנצ'ל מוזכרת במכתב מתאריך 10.1.38

רחל גולדנברג נולדה 1918 נפטרה בכא' טבת תש"ס 31.12.99

אנצ'ל גולדנברג נולד 1916 נפטר ב 15.12.97 טז' כסלו תשנ"ח

החינוך לציונות ולעליה / רחל גולדנברג

החלום על ארץ ישראל נרקם אצלי עוד בימי ילדותי. בעונת החורף, בלילות שבת היתה אמי אוספת את ילדיה אחרי הסעודה ומספרת להם על ארץ ישראל. היתה מקריאה לנו את הסיפור על שולמית. היא עצמה השתתפה בהצגה "שולמית", בתפקיד הראשי, וידעה על פה את שירי עולי הרגל לירושלים וכל שירי הרועים. הסיפור על ההווי בישראל, העליה לרגל וחיי רועים, חדר עמוק ללב וחלמנו לחיות בארצנו, בארץ ישראל.
בעיירה בכלל היתה אווירה ציונית והרבה בני נוער פעלו בתנועות נוער ציוניות. מגיל צעיר מאד אפשר היה ללמוד עברית. היה בית ספר "תרבות" והיה "תלמוד תורה" (רק לבנים). נוסדה אז גם הגימנסיה העברית "תרבות" בהנהלת הד"ר נפתלי רבינוביץ ואני זוכרת שאבי שכנע אותי לעבור ללמוד בגימנסיה, אחר שלמדתי כבר שתי כיתות בבית הספר למסחר. הלימודים בבית הספר למסחר היו חינם ואילו בגימנסיה צריך היה לשלם שכר לימוד ולהורי לא היה מספיק כסף (היינו עשרה ילדים בבית וההורים עמלו קשה לקיים את המשפחה). נאלצתי, איפוא, בגיל שלוש עשרה לתת שיעורים לתלמידים על מנת להרוויח את הכסף הדרוש לשכר לימודי.

פעילותי ב"שומר הצעיר"
ביתנו היה מסורתי, היינו שומרים על כל החגים והיינו שרים בהם משירי התפילה. כשגדלנו הצטרפנו לתנועת נוער. אני הצטרפתי ל"השומר הצעיר". מיטב הנוער בא לקן זה ובזמני התנהלה שם פעילות ענפה. למדו שם, עסקו בספורט והכשירו עצמם לחלוציות. היינו מארגנים בכוחות עצמנו נשפים יפים שהכניסו כספים לכיסוי הוצאות הקן והחזקת מגרש הכדורגל. הסירה שומריה שהשטנו על הפרוט, משכה בני נוער רבים, שהצטרפו גם כן לקן שלנו, במשך הזמן הדרכתי בקן פלוגה של שלושים צעירים רובם בני פועלים לימדתי אותם גיאוגרפיה, היסטוריה ספרות הכל מה שלמדתי אני בבית הספר, לימדתי אותם. הרוח החלוצית נסכה בנו ביטחון וגאווה לאומית. בתוך הסביבה העויינת בתקופת הקוזיסטים חזקה אמונתנו שנחלץ משם בעזרת התנועה
הרבה מזמני הקדשתי לפעילות בקן. הייתי חברה בהנהגה ויותר מאוחר הייתי שליחה בריגאט ופעלתי בקן טורגו-ניאמץ. שם הכרתי את אנשל גולדנברג (בעלי), שהיה פעיל בתנועה החינוכית יחדיו יצאנו להכשרה ובפברואר אלף תשע מאות שלשים ושמונה  עלינו לארץ

בתו של משה רבנו
ואסיים בסיפור פיקנטי  בשנים אלף תשע מאות שלשים וחמש שש  פעלה בשליחות התנועה ברומניה, פנינה יגולניצר חברת השוה"צ מארץ ישראל. במסגרת תפקידה נשלחה לבקר בקן נובוסליצה. משירדה מהרכבת פנתה לעגלון ובקש להביאה למשפחת אלקיס. העגלון שהכיר כל אחד בעיירה, לא ידע מי זאת משפחת אלקיס, אך הציע להוביל אותה לעיירה ושם יברר. בדרך ניסה לשמוע ממנה פרטים למען יוכל לזהות את הכתובת המבוקשת. פנינה ידעה רק, ששם הבת שהיא מבקשת הוא רחל, הלומדת בגימנסיה "תרבות", יודעת עברית ושם אביה משה אלקיס. שקל העגלון בדעתו משה… משה איזה משה הוא? ושאל : אולי את מתכוונת למשה רבנו? אך פנינה לא שמעה שם זה מעולם. בכל זאת החליט העגלון להביא אותה לבית "משה רבנו" ושם לברר. כך הביא אותה ישר למחוז חפצה משנכנסה לביתנו ומצאה אותי באה קצת במבוכה. הבנתי את העניין ושאלתי אותה: האם הביאו אותך לביתו של משה רבנו? הסברתי לה שבעיירתנו יש לכל אחד שם לוואי ובלי להזכיר את שם הלוואי אי אפשר לזהות אותו

מכתב מרחל מנובוסליצה - ללאה ולמאיר בארץ-ישראל

(1934)

לאחותי היקרה לאה-לי ובעלה,

שלום רב!

            רבה היתה שמחתי, כאשר קראתי את מכתבכם הראשון. אמנם - מאושרים אתם. הנכם נמצאים כבר בא"י!   מה שלומכם,  אחי?  איך עברה עליכם הדרך?  איך הסתדרתם?

            מצדי, הנני להודיעכם את סדר יומי:  בבוקר - לגימנסיה, עד השעה השניה.  עד השעה הרביעית אני לומדת בשבילי, אך קשה לי מאד. אין לי עוד הספרים.

            מהשעה הרביעית - יש לי השעור אצל הרבי. באמת שעור טוב. אני שבעה רצון ממנו.  מהשעה השביעית אני קוראת ומכינה שיחות.  מהשעה התשיעית אני עסוקה באולם.  עכשיו אנחנו שכרנו אולם חדש, עוד הפעם אצל אייזנפרנץ, אך עתה ישנם כבר שלושה חדרים שם. אולם מצויין.  ביום 22, יבוא לבקר בקיננו מוסיה ברזין.  ביום 15 דצמבער נעשה נשף פומבי.  אנו נתחיל את ההכנות לאחר הביקור.  עתה, לפני השלישיון הראשון, קצת קשה לי בלי ספרים, אך יהיו לי ציונים כמו בשנים הקודמות.  לו היה לי פונט אחד - כי אז היו לי כבר כל הספרים.

            לאה-לי, קניתי לי ערדלים חדשים, ובגד-חורף יש לי כבר.  אני מוכנה לחורף.

לאה-לי, קיבלתי את התמונות שהצטלמתי בבריטשני.  הם מצויינות. אני כותבת גלויות עם הבחורה גיטל'ה מאטאקי, אשר אתה הצטלמתי.

            כעת, אני רוצה להתכונן לועידה-הארצית.  הועידה תהיה בבלצי. אני מתכוננת עתה בקריאה. אני קוראת הרבה, 5 שעות ביום, מלבד הלימוד.

            השבוע גמרתי ארבעה ספרים: קאסמולוגיה - מבין הערפל - ספרותנו החדשה - ודרוויניזם-אתאיזם.

            אני עובדת באופן אינטנסיבי בהנהלה.  בבית - אני רק אורחת, כמו גם ביתר ימי החורף.  המצב בקיננו משביע-רצון.  כעת אהרונצ'יק היה בארץ וסידר שליחים חדשים, שיבואו לעבוד בהסתדרות ברומניה. יבואו שלושה אנשים מהקיבוץ. 

השבוע עזרתי לשלושה אנשים לעלייתם:

                        - כתבתי מכתב לשוניא בשביל חיה בוגרד, יען כי אמא ביקשה אותי. 

                        - כתבתי בשביל יצחק שכטמן מכתב להנהלה-הארצית.

                        - ובעד שכנתנו ברושקי, התופרת היושבת ב"בית המלא מזל", ששם ישבו גם שאול וגודיל, והם נסעו ארצה. עתה גם היא תסע ארצה. שמעי-נא איך: בעלה הוא חבר "העובד". והמרכז נתן סרטיפיקט אחד ל"עובד".  וה"בלוג" בו נכנסתי גם אני בתור "דעליגאט" מ"השומר-הצעיר"בחרו בהם ….(4-5 מלים מחוקות)…

            אך עתה אשוב לדאגותי! אני חושבת, שבקרוב אבוא ארצה.  אני מחכה לביאתו של שוניא, ואז אקבע את הזמן שאצא להכשרה. או, אפשר שלא אצטרך לצאת להכשרה, רק ל"גרעין", יען כי אעבוד עבודה-הסתדרותית בקן.  אני כבר עובדת שתי שנים.

            יותר אין לי להוסיף. כבר כתבתי לכם די ויותר.

                                                                        רחל

כעת

לאחי היקר מ"ר מאיר-ל

                                   חזק! 

אמנם קרועים היו הקשרים בינינו - בכל זאת לא אעמוד על זה, ואכתוב לך כמה דברים אשר יעניינו אותך:

            ראשית כל - רוצה אני לפנות אליך, ולענות לך על שאלתך, מדוע אינני שואלת אותך על הנעשה בארץ?  אמנם, לפי דברך אני מכירה, שאתה חושב כי הנני עוד הרחל שהשארת בשעת עלייתך.  טעית: אני מרכזת עתה קן שלם מחוג א' בהסתדרות ברומניה.  אני מזכירת-הקן, ועל-כן אני מקבלת מהמרכז-החלוץ ומההנהלה-הארצית בוליטינים אינפורמטיביים ולקטים מ"דבר".  אני קוראת את העיתונות-השומרית, ככה שאני יודעת את כל המתרחש בתנועה השומרית הקיבוצית, ומה שמתרחש בארץ.

            כעת, אני פונה אליך בכמה שאלות פרטיות:

1) כתוב לי, מה הן הסיבות (שאתה מכיר באופן פרטי), שיצאו מהקיבוץ: מוניס, אוקה, משה-לי ויצחק?

2) איך תסתדר עתה להבא?

3) השמעת על דבר הקיבוץ "במעלה"? עכשיו עולה הפלוגה השניה של הקיבוץ הזה.

4) היש ביכלתך לשלוח לי את ה"דבר"?

5) המתעסק אתה בשאלות ההסתדרות?

6) הקשור אתה עם הסתדרות-העובדים?

7) היש לך היכולת להשאר עוד זמן-רב בתור עובד עצמאי?

8) היש לך כבר "חלק שני"?

9) התמשיך בלימודיך?

10) התתחיל ללמוד איזה מלאכה,  ואיזו?  אצל מה אתה עובד?

יש לי הרבה שאלות שאין לי מי שיפתור אותן כאן בגלות. תענה לי על השאלות ההן - ואזי אשאל אותך דברים יותר אינטימיים.

            תסלח לי כי בלבלתי אותך כל-כך הרבה.

פ"ש לכם מאנטשיל,  מלכה, וכל שיחת-המנהלים.

                                                                  ממני

                                                                           רחל

פ"ש לבני גרשטיין.  בפעם שנית - אכתוב להם מכתב, כדי להכיר אותם באופן כזה.

                                                                       רחל

רחל מודיעה ללאה על פטירת-אביהן

(האחים הסתירו את הידיעה על פטירת האב במשך ארבעה חודשים מן האחיות, ורק כשהגיע מכתב אל רחל מסיביר - התגלה הדבר)

11.1.1950

שלום רב לכם, יקירי!

מזמן-רב שלא כתבתי לכם, אבל גם אתם לא כתבתם.

מה שלומכם?  איך נהניתם מן הטיול?

לאה, אני מעבירה לך גלויה של פייגה-לע , כי אני חושבת שכולנו מוכרחים לדעת על האסון ולהשתתף באבל, ולא כפי שחשבו האחים שלנו.  הם לא סיפרו לנו כלום.  כפי הנראה שהם יודעים כבר מזמן.  לי - נודע מן הגלויה של פייגה-לע.

כתבתי תיכף לרוסיה, לאמא - השתתפות בצער, ואני באמת אבלה. (אני גם רוצה למנוע מהם סבל, בזה כשאת כותבת להם, ופונה להורים - במקום רק לאמא…).

אני חושבת שלא תכעסי עלי, ותקבלי את הידיעה כיאות לבת גדולה, יתומה.

ועתה לעניין:  מוכרחים כפליים לעזור!  אנחנו שלחנו חבילה של שני קוסטומים (=חליפות)  לפני כחודש-ימים.  אני גם כתבתי לאמריקה, ומשם שלחו בעד 100 דולרים שתי חבילות להורים.  אבל אנו מוכרחים עוד ועוד!

אני מכינה חבילה השבוע, ואני רוצה שברוך ישלח אותה. מגיע לי אצלו 30 לירות. המשלוח יקר מאד. זה צריך לעלות, לפחות, 15 לירות.  כתבתי למאיר, שיברר עם ברוך אם יש לו עכשיו אפשרות לשלוח על חשבוננו את החבילה. במקרה והמצב אצלו לא מאפשר - ואת יודעת שאצל מאיר המצב רע מאד - אני רוצה שאת תשלחי את החבילה.

יש לי בחבילה:  שמיכה, סוודרים, קוסטום,  ודברים בשביל ילד של פייגה-לע.

עני לי בקשר עם זה תכף!

אחרי נסיעתכם, יואבי חלה ממש בצהבת. זה רק שבוע ימים שהוא החלים, והולך כבר לגנון.

אנו עובדים:  אנצ'ל ברעפיה, ואני וליוניה (קרוב של אנצ'יל) במכוורת. כי עתה כבר העונה של האכלה.

לאה, יש לי עוד בקשה פרטית אליך:  אולי את יכולה לסדר, שאני אוכל לקבל נקניק פעם בשבוע אצלכם במשרד בחיפה?  זו תהיה טובה גדולה מאד, כי בעיר המצב רע מאד עם מזונות.  יואבי חלש, ואין לי במה להבריא אותו.  אני אשלם כל מחיר שידרשו.

עני לי, באם זה אפשרי, ואת כתובת המשרד, ולמי לפנות.

כתבי לי תכף מענה!

מה שלום הילדים?  ד"ש לכולם -

שלך, באהבה,  רחל

מרחל ללאה - עם עליית ברוך ומשפחתו

3.8.1946

שלום רב לכם  לאה וישראל והמשפחה!

בקצרה - רק הודעה!

ברוך, בתיה ושני הילדים הגיעו ארצה! 

היתה הודעה בעיתון "משמר" עבורי, שברוך, בתיה והילדים הגיעו ארצה.

מכיוון שאני נמצאת ברוחמה , רחוקה, כדאי היה, לאה, שאת תטפלי להתקשר אתם.

הגיע גם בן-אח של אנצ'יל.

אנצ'יל נמצא בקריה.  תתקשרי אתו, ותראו אולי חסר להם אוכל, או משהו אחר.

כתבתי גם למאיר.

שלומי טוב.  אני עובדת בבישול.   מרגישה די טוב.

כתבו משלומכם הטוב.  מה שלום הילדים?

למה  אתם כה-מעט כותבים?

הייתי רוצה שניפגש כולנו אצל מאירקע.  אז גם אני אבוא!

שלום שלום

            נשיקות לכולכם

                                    שלכם -

                                                רחל

מרחל ללאה - יום אחרי ההתקפה על טירת-צבי

17.2.1948

                        שלום רב לכם, יקירי!

 עכשיו קיבלתי את מכתבכם,  גם שלך - לאהצקע, וגם של ישראל.

אין לי מלים בפי, להודות לכם בעד הכתיבה, הפעם במיוחד.

חברמנים!!  יישר-כוחכם!!

קטונתי, מלהעריך את הגבורה שלכם.

למחרת המקרה, התרוצצתי כמשוגעת.  רציתי להתקשר אליכם טלפונית,  אבל אין קול ואין עונה!!

אנצ'יל וליוניה השקיטו אותי, באומרם שהידיעות מהעיתון מראות שהכל בסדר.

אבל שקט נפשי -  אין!

איך עברו הילדים הקטנים והגדולים את כל המאורע הזה?

כתבו פרטים רבים, באם רק יש לכם כוח וסבלנות, כי זה מאד מאד מעניין אותנו.

טירת-צבי מצטיינת כבר בפעם השניה, בניצחון מזהיר על אויבינו.

רשמתם דף של ניצחון בימים אפורים אלה, בהם אנו חיים.

אני מאחלת לכם מכל לבי - כל טוב ושקט - ושזו תהיה הפעם האחרונה שהותקפתם.

            אני מנשקת אתכם, יקירי,

            ומחבקת את כל אחד מכם

                        כי עתה אתם יקרים לי כפליים!

שנזכה לשמוע רק בשורות טובות

            מכל ידידינו,

                        ושהגאולה תבוא כבר במהרה

למען לא יצטרכו לפול כל-כך הרבה קרבנות יקרים.

הרבה שלום לכם מאנצ'יל, ליוניה ויואביק.

אני רוצה לשלוח לכם את המכתב עכשיו, לכן הם לא מוסיפים בעצמם.

הערב אגש לאחים גרשטיין בקרית-שמואל, למסור להם שלום.

            שלכם באהבה -       רחל

לשרה-לע אני שולחת בולים .

מרחל ללאה - עוד לפני העליה

נובוסליצה.  20.12.1937

לאחותי היקרה והנחמדה     

 לאה-לי תחי'

                    שלום רב!

ברוב שמחה הנני להודיעך, כי במשך החודש הזה נתראה פנים אל פנים, לאחר שלוש שנים! אני אוכל למסור לך הרבה עד למאוד ובדיוק, על הנעשה בביתנו, הכל הכל.  ככה שאת יכולה לצפות להרבה חדשות בכל המובנים - וכולם לטובה.

מה שברצוני לכתוב לך כעת הוא, כי עלייתי עלתה לי בקלות גדולה. יש לי מזל - אומרים אחדים, וגמדים אומרים - שאני בחורה טובה, על כן גרשוני ארצה. בבירור החברותי שלפני העליה, ועדת-החברים הציעה אותי ראשונה מבין כל הבחורות, וגם אנציל הוא הראשון מבין כל הבחורים, ככה שעלייתנו היא מיידית.  במשך חודש אחד התכוננו - כעת אני כמעט כבר מוכנה.

דובה רוזנטל היא בבית, ככה שהיא אמרה ולימדה אותי מה שצריכים לקחת לקיבוץ.  אני מביאה קומונה יפה מאד. כולם אומרים, כי אני כמו ילדה בת 17 שנה, ולא כמו בת 20 שנה.  כעת אני נראית טוב. אני נוסעת יחד עם אברהם פוליקמן ועם בובצי מורגנשטרן.

קיבלנו אתמול את מכתבך ואת התמונות.  את נחמדה - חביבתי. אמא אומרת, כי אני מאושרת, כי אוכל לראות את שרה-לי היקרה ולנשק אותה.  תראי איזה תשורות אביא ליקרה!

אינני יודעת עוד בדיוק מתי אבוא, אבל מהמרכז אומרים כי ב - 6 - 10 לחודש ינואר.  אני עוד אכתוב לכם.  תכתבי למאיר-לי כי יבוא לחיפה , שם אני גם אשב, כי שם הקיבוץ שלי.  אליך אני אבוא.

פ"ש לישראל,  פ"ש מאנציל.

להתראות!!                          רחל

פ"ש לכם יקירי וחביבי… מה שלומכם?  חוה.

פ"ש לכם יקירים וחביבים.  מה בריאותכם?  מרדכי.

……………………………………………………………………………………………….

מאנציל ללאה וישראל

קרית-חיים, 23.3.1938

שלום לאה וישראל!

הצטרכנו לכתוב לכם עוד מזמן, אבל מכל מיני סיבות לא כתבנו עד עתה. עכשיו אכתוב לכם על הקיבוץ, על הסידורים וכו'.

קודם - על הקיבוץ:  הוא עושה רושם עד למאד טוב מכל הבחינות.  החברים - אנשים טובים, מפותחים וסימפטיים.

כמו שבאנו - נתנו לנו אוהל חדש. יש לו רצפה חדשה, והוא די יפה מסודר.  שמנו בו דברים יפים עד למאד, ככה שהוא נראה יפה עד למאד.  החברים אומרים שמזמן הם לא ראו אהל כל כך יפה מסודר.

מחר-מחרתיים עושים לנו ארון בשביל הבגדים, ואז יהיה הכל בסדר.  דבר חשוב שכחתי - קנו לפני כמה ימים רדיו בעד 30 לירות.  רדיו מצויין.  אתמול סדרו חדר-קריאה אשר עד עתה לא היה אצלנו בקיבוץ, ככה שנעים עד למאד והכל מתפתח יפה.

אני נכנסתי לעבודה, כמה ימים לאחר ששבנו הביתה.  החברה אומרים, שהעבודה בנמל היא הכי קשה מכל העבודות בארץ, ואני הלכתי ביום הראשון לעבודה הכי קשה אשר ישנה בנמל.  זה קרה בפעם הראשונה - שעולה חדש ילך ישר לעבודה הזאת. בימים הראשונים היה קשה עד למאד, עד שהתרגלתי , אבל עכשיו זה כבר לא קשה כמו בהתחלה, ואני מקווה שבעוד זמן - כשאתרגל - זה יהיה כבר קל.  היום יש לי "יום חוסר עבודה", ככה שאני כותב כל כך הרבה.  אל תפחדו - בפעם הבאה לא אכתוב כבר הרבה.

רחל עובדת בתפירה בקומונה. היא כבר לא מפחדת מפני עבודה, וקצת השתנתה לטובה מהזמן הראשון.

 שלשום עלו כעשרה חברים מקיבוצנו כמגוייסים לנקודה החדשה ב"חניתה". הם שבו אחרי יום בשלום.

  מהבית - עוד לא קיבלנו כלום.  באם את מקבלת דבר-מה - תכתבי. 

לכתוב עוד מכתב לחוד למאיר אין לי סבלנות, ככה שאם את כותבת לו - תעבירי גם את המכתב הזה.  רחל היא כעת בעבודה. כשתגמור - אזי תכתוב גם היא.

שלום

אנצ'ל

………………………………………………………

קרית-חיים 

שלום לכם יקירי!

כעת שבע וחצי בערב, לאחר הארוחה, נכנסתי לכתוב לכם, ואמנם חדרי הנעים והיפה נותן כח  לכתוב, וכמו-כן להיות מאושרה.

חביבי, אין לי מלים לתאר לכם….

(המשך המכתב מטושטש ואינו ניתן לקריאה, עד השורות הבאות)

….אני עובדת בקומונה, משבע בבוקר עד ארבע.  בארבע אני מסדרת את הבית , עושה מקלחת, ושוכבת לנוח עד שבע וחצי, כשמצלצלים לארוחה, ואז מתחילים החיים. יש חדר-אוכל גדול ויפה, ורדיו חדש טוב מאד. ושמח! וחברה' ליצים.

לאה, בואו אלי ותבלו יפה את הזמן.

אבקש ממך להעביר את המכתב למאיר, יען כי כתבתי השבוע מכתבים …. כי יותר  לא אוכל לקבל כסף. בחודש נותנים שני מכתבים ….   (מטושטש)

… בכל יום יש לי אורחים.. טובה(?) פלדמן,  יוסף מלמוד .

מהבית לא קיבלנו שום דבר.  אם יהיה לך דבר-מה , העבירי אלינו.

נשיקות לשרה-לי החביבה,

שלכם רחל

 ………………………………………………………………………………………………..

מכתבים  מרחל למאיר -

( כשהיתה חברה ב"קיבוץ - העמל" שישב בקרית-חיים)

8.5

 שלום רב לך

אחי היקר מאירקע!

קיבלתי את מכתבך ומאד שמחתי, כי זמן רב לר קיבלתי ממך שום ידיעה.  כתבתי למשה-לע לפי הוראותיך.  גם ללאה כתבתי וגם הביתה.

מאיר, אני התחלתי לעבוד במכוורת.  קנו 25 כוורות, התוכנית היא להגדילה עד לאביב ל - 50 כוורות.  בינתיים יש קושי ברכישת הארגזים, כי העץ עולה עתה ביוקר.  יש לנו צרות גדולות בקשר לזה. 

בינתיים הזמנתי את לאה-לע שתבוא אלי קצת, ואני רוצה שגם אתה תבוא וניפגש כולנו, בערך לל"ג בעומר. אמנם אתה חצרן - אולם תתפנה לכמה ימים.

אני מאד רוצה שנתראה כבר!

ד"ש לך מאנציל, הוא עובד עתה.

תמשיך לכתוב על הנשמע אצלך, ובאשר לפגישה.

שלום רב

שלך

רחל

………………………………………………………………………………………

 קרית-חיים 17.7

שלום רב לך

אחי היקר מאירקע!

קיבלתי השבוע את מכתבך ורציתי לעשות לך סיור-פרידה יפה. ז.א. קיבלנו רשות לנסוע לחופש שנתי, ורציתי לנסוע אליך עם אנציל היום - והנה קרה מקרה, שאתמול בערב, בשיחת-הקיבוץ, החליטו שאני יוצאת להכשרה ל"כוורת".  אומרים, שזה מקצוע מאד מעניין, ויש לזה ספרות עשירה מאד.

בדרך כלל, עבור בחורות אין הרבה מקצועות, ואצלנו גן-ירק, לול ורפת כבר תפוסות. בגלל זה - גם בחורות ותיקות, שהן כבר 4 שנים בארץ אין להן מקצוע . ועכשיו, כשבחרו בי - אני מאד מרוצה.

אני צריכה לנסוע ל"חין הדביר" (?)  אשר על יד דפנה.  אולי תרצה לבקרני?

בדרך חזרה אני אסור אליך.  כי עכשיו יש לי הרבה מיטלטלים אתי.  יש עוד שתי סכנות בדבר: 1)  כי אמרו לשלוח בחור - ואנחנו שולחים בחורה.  2) הצטרכו לנסוע עוד לפני שבועיים, ואתה יודע שזה עניין של עונה, ומי יודע איך שיסתדרו העניינים.

בכל-אופן כשאהיה שם אכתוב לך פרטים על כל הדבר.

שלום רב

                        רחל

קיבלתי מכתב מלאה-לע היום, ואני אעביר אותו לך.

ד,ש מאנציל, הוא כנראה יהיה אצלך כשיבקר אותי.

……………………………………………………………………………………………….

13.11

שלום רב לך

                        מאירקע!

זמן רב שלא קיבלתי ממך שום דבר , גם מהבית וגם מלאה-לע.

השבוע הייתי בדן וכתבתי לך מכתב בדיוק בטבריה, וביקשתיך שתבוא לטבריה שנתראה, אולם נודע לי שזה לא נמסר לך.

רציתי מאד להתראות אתך. תתאר לך .  אולם זמני היה מוגבל, וגם כסף לא היה לי,  כי נסעתי בהזדמנות עם האוטו של דן.

מה שלומך מאירקע?  האם התכוננת לקראת החורף?  מה המצב אצלכם?  האם עוד גפיר הנך?  כתוב לי, כי מעניין אותי מאד מאד.

מאירקע, רציתי לשאלך משהו:  האם באפשרותך להלוות לי לירה- או חצי לירה - לזמן ידוע?  אני צריכה לקנות לי משהו.

באם אתה צריך לעשות מאמץ - אז אל תעשה את זה.  אולי אתה צריך עבורך - אז אתה קודם.  כי ברצוני לקנות לי מכנסיים ארוכים מצמר, היות והשנה הקומונה לא מסדרת את זה, ואין לי מכנסיים.  אבל במה ללכת יש לי, ככה שאין כאן חשיבות ממדרגה ראשונה.  אולם אני מאד מאד רוצה.  זה יחזיק אצלי איזה 6 - 8 שנים  וכדאי, כי הקומונה לא עושה מכנסיים טובים.

מכספי החופש השנתי אוכל להחזיר לך חלק, ובהזדמנות חלק שני.

האם מלאה קיבלת משהו?  אני - שום דבר לא.

מהבית - הרבה אנשים כבר קיבלו מכתבים, אולם אנו לא.  אני מאד סקרנית לדעת איך סודרו שמה הדברים.  בטח (די באנפעכע) גרה אצל גרוסמאן, כפי שבנה הבטיח לה.

אצלנו הדברים מתנהלים בסדר.  בחרו שוב פעם בחורים למיקלש (?).  אנציל לא בין המגוייסים.  משה מינש מקום ראשון. אתה מכיר אותו.  אני נכנסתי לסידור העבודה כבר מחודש ימים, ככה שאני עסוקה ולא יכולה לנסוע לאף מקום.   בדן הייתי בקשר לענייני המכוורת.  המצב במכוורת הוא טוב מאד.  סגרתי אותם כבר לחורף. הלוואי ויעברו את החורף בשקט.

מאירקע אני מבקשת אותך שתענה לי תכף!

באם באפשרותך לבקר אותי היה טוב, כי אחרת איך אוכל לקבל את הכסף?   או אתה יכול לשלוח את זה על הכתובת של הקיבוץ.  אבל על שמו של אנציל, כי אני רשומה אחרת בניירות. 

שלום רב לך

ד"ש מאנציל, הוא בנמל עתה .

רחל

………………………………………

10. 12

שלום רב לך

                        מאירקע

לפני שבועיים כתבתי לך מכתב ועד היום - מענה לא קיבלתי.  זה העליב אותי מאד. כי לכל הפחות לענות - יכולת.

אני, אולי, טעיתי, בזה שפניתי אליך, כי אני לא ידעתי מה מצבך ומצבכם אז.  אני מבקשת את סליחתך. תיכף חרה לי, למה שכתבתי לך, אולם היה כבר מאוחר.  ובכן - דע לך, שאני חוזרת בי מבקשתי, ז.א. - אני מוותרת.

עתה אנחנו בחופש שנתי. מהיום. קבענו לנו לנוח בבית , ובכסף החופש - אולי לצאת לכמה ימים.

ברצוני לדעת מה נשמע אצלך? אצלכם?  מה שלומך?  למה אתה לא כותב? 

האם קיבלת משהו מהבית?   אני - לא קיבלתי שום ידיעה.  גם מלאה לא קיבלתי כלום.

למענך - הנני מחכה.

שלך -       רחל

ד"ש לך ממני -   

                   אנציל

אולי יש לך אפשרות לבקר אותנו בימי החופש,  בוא אלינו ונבלה יחד.

…………………………………………………………………………………………..

מכתב מרחל אל פייגה ברומניה

קיבוץ דן   3.2.

שלום רב לך

פייגה-לע יקירתי

עבר זמן רב, וממך לא קיבלתי שום דבר. אני לא יכולה להסכים לזה שנהיה כה מנותקים, בזמן שהיינו כה קרובים.  תמיד כשקיבלתי מכתב מהבית ואת כתבת - היה לי תענוג  מיוחד , וידעתי על הכל כהוגן.  מה שלומך פייגהלע?  איפה את נמצאת? ומה מצבך בהכשרה? בעבודה?  בחברה? הרי יש לך כל כך הרבה לכתוב.  למה את לא כותבת? האם יש לך חברה?  היש לך חבר? פעם כתבה לי אמא, אבל מזה אני לא יודעת כלום.  באם כן - כתבי לי הכל הכל! 

ואשר לעלייתך - כתבי. האם אי-אפשר שיסדרו אותך למשק הפועלות?  איך מוצא-חן בעיניך בוקרסט?  תחיי טוב.  שתנצלי את הזמן לסינימה ולדברים כמו אופרה ותיאטרון, כי פה בארץ אין כל-כך הרבה תקציב לזה.

אני נמצאת עתה בגבעת-השומר בהכשרה למכוורת. זה מקצוע מאד מעניין. כאן צפון הארץ. פה מקום יפה מאד. רואים את הרי הלבנון ואת הר החרמון. הם עכשיו מכוסים שלג כמו בחוץ-לארץ.

הייתי גם אצל מאירקע, לפני שלושה שבועות. ראיתי את הר התבור ואת כל עמק הירדן. כשאת תבואי - גם לך תהיה הזדמנות לבקר את כל הארץ, כי לאה-לע נמצאת בקצה אחד , אני בשני, ומאיר - בשלישי.  לך יהיה טוב כאן. רק שכבר תבואי!  יש לך פה משפחה שלימה. ובפרט אני - אשר כה קרובה לך, "המנהלת שלך" , ואנציל.

אני אהיה כאן שלושה חודשים. ובינתיים את יכולה לכתוב לי הנה:  קיבוץ דן - דואר ראש פינה -  עבור רחל "העמל".

ד"ש למכרים שלי בבוקרסט. כתבי לי את הכתובת שלך.  כתבי לי הכל הכל. באם יש לך איזה מצב קשה - כתבי, ואני אייעץ לך מה לעשות,  כרגיל.

שלום רב לך

שלך - רחל

……………………………………………………………………………………………

(מכתבים מתקופת מלחמת-העולם-השניה)

24.6

שלום רב לך

            מאירקע היקר!

קיבלתי השבוע את מכתבך והנני לענותך.  עברנו את ההפצצות בסדר.  ישבנו כמה לילות במקלטים - אבל כלום.

מאירקע, מהבית לא קיבלנו עדיין שום ידיעה.  אינני מבינה מה קרה.

תשמע, מאירלע, אני יכולה לקבל כמה ימים לנסוע אל לאה, כי אני רוצה לראות את שרה-לע.  לא ראיתי אותה שנתיים וחצי -  פשוט בושה לי.  אבל אני לא יודעת איך נוסעים מאיתנו.  לו גם אתה רצית לנסוע  - היינו עושים לה ביקור כמו אז.   בוא אלי בשבוע הבא ויחד נצא לשמה.  באם אין לך אפשרות - כתוב לי איך עלי לנסוע.

ככה החיים אצלנו מתנהלים בסדר.  לומדים עברית, מבקרים בקולנוע.  ראיתי סרט כביר "הדיקטטור הגדול" עם צ'רלי צ'פלין.  סרט אקטואלי נהדר.

כל הקיבוץ ביקר את "הבימה", וראינו לפני חודש את "מיכל בת שאול".  ככה זה קיבוץ ליד העיר.

עם המכוורת הכל בסדר גמור. בעוד חודש אני רודה עוד פעם דבש אצלנו.

מאירקע ענה לי תיכף  כי אני רוצה בשבוע הבא לנסוע.

שלום רב

רחל

ד"ש מאנצל, הוא עתה בנמל

……………………………………………………………………………………………

 5.7

שלום רב לך

            מאירקע היקר.

זה זמן רב שלא קיבלתי שום מכתב ממך. חיים בתקופה כה סוערת, ואנו כה מנותקים.  לבטח נודע לך מפי לאה-לע שביקרתי אצלם בזמן החופש השנתי. ביליתי די טוב ונהניתי. חבל שגם אתה לא היית.

בבית כרגיל. השבוע רדיתי דבש.  יש לי יבול די טוב, ואני מרוצה.  רק מהמצב הכללי אינני מרוצה כל כך. 

מאירקע כתוב מה נשמע אצלך!

אולי תבקר אותי כבר.  זה כבר הרבה מאד זמן שלא ביקרתנו. אוקה(?)  וקסלר ביקרה אצלנו ומאד שמחנו.  מאירקע - תכתוב תיכף!

אנציל עובד בנמל, ועתה מציעים לו לעבוד ב"נעמן". יהיה לו יותר קל.

אצלנו יש כבר הזעקות. רצים למקלטים. וכה מחכים לחדשות.

רציתי מאד מאד שתבקר אותנו.

אני מסכמת ומבקשת אותך שתודיע לי על הנשמע אצלך

כי באמת אני רוצה כבר לדעת.

שלום רב

אחותך

להתראות בהחלט.  רחל

ד"ש מאנציל.

……………………………………………………………………………………………….

 5.10.1940

לאחי היקר מאירקע

            שלום וברכה!

לשנה טובה -

שנת גאולה ,  שלום ונצחון ללוחמי הצדק והחופש!

קיבלתי את מכתבך לפני כמה ימים ומאד שמחתי, כי בטאת גם את רגשותי.  גם אני רציתי לנסוע להתראות דווקא בימים אלו.  ובכן - אצלנו סוכם כי בסוכות אנו יוצאים לחופש שנתי.  קודם ניסע ללאה. כמובן שניפגש קודם אתך.  היה רצוי בעפולה - שיעלה פחות הוצאות-דרך. אני לא כל-כך בקיאה בדברים אלו, אולם אתה צריך לכתוב בפירוט.     אולי גם אנציל יסע אתי.  לירושלים לבטח. חסר לנו כסף, כמובן, לשמה, כי לחופש שנתי אנו מקבלים רק 15 גרוש כל אחד, ובזמן האחרון גם זה לא, מסיבת המצב.  אולם אנו רוצים לנסוע בכל תוקף.  מי יודע מה יביאו ימים, לכל הפחות לנוח ולראות עולם.

ביום ראשון לחג היינו שנינו בחיפה.  היינו אצל מכרים על ההר, טיילנו,  היה נעים מאד.

היום אני רוצה לנסוע לשמיר  לשיינה מרכוס קצת.

אסיים בזה כי קוראים לי לנסוע.

תכתוב מתי עלי בדיוק לצאת כדי להפגש אתך לנסיעה ללאה.

שלום רב

רחל

ד,ש מאנציל הוא עובד עתה

……………………………………………………………………………………………….

  24.10

שלום רב לך

מאירקע יקר!

אמנם עבר כבר זמן רב מאז שכתבתי לך. כמה גורמים דחפו אותי לכתוב.  ראשית - קראתי בעיתון שחבר במושב שלכם הרג חבר.  חכיתי - שמא תכתוב על זה - אבל לא עשית זאת.  ובכן - אני רוצה לדעת מי ומה זה, ואיך בפרוטרוט - זה קרה.  כנראה שהיה מצב מאד מתוח אצלכם?

ושנית - היום בעיתון ראיתי שיש משפט לאיזה 36 אנשים ליד יבניאל  בעד החזקת נשק בלתי-לגלי.  האם זה לא אתם?  תענה לי תכף, כי יש לי כבר צרות מזה…

אשר לנשמע אצלי - לאה-לע ביקרה אותי לפני שבועיים.  אני הייתי אז בשמירה וישנתי ביום,  זה היה בשתיים אחה"צ.  אני נכנסת למקלחת - פתאום לאה-לע! תתאר לך את שמחתי, שאפילו לא פיללתי לזה! היא קיבלה כבר את השיניים ונראית יפה.  טוב מאד.

מהשמירה הוציאו אותי לעבודה  (כמה מלים מטושטשות)   כבר השבוע השלישי.

אתמול קיבלתי מכתב מהבית אשר אני מעבירה אותו אליך.   בקשר עם המכתב הזה, אני רוצה להתייעץ אתך בנדון, על כמה שאלות אשר חוה מעוררת במכתב.

בקשר לחיימקה - היא שואלת האם כדאי שיבוא כמו שבא משה-לע של הדודה פייע (הוא בא לפני חודש ואפילו לא מצא לנחוץ לבוא אלי, ונסע ישר לפלוגה של הבית"רים).

בקשר לפייגה-לע, היא בהכשרה, ואני כתבתי לה שהיא תעשה את כל המאמצים לקבל סרטיפיקט למשק-הפועלות. אני מאד רוצה שהיא כבר תבוא למשק.  היא בחורה חזקה ובריאה וכשרונית, ויהיה לה טוב ללמוד במשק.

ואשר לחיימקה - אני עניתי להם שאתייעץ אתך.

(ההמשך חסר)

……………………………………………………………………………………………

  קרית חיים 

(התאריך מטושטש)

שלום רב לך,

            אחי היקר מאיר!

מאז שנפרדנו - אף מלה ממך לא קיבלתי.  הייתכן??

היום קיבלתי מכתב מלאה-לע, וזהבה היתה אצלנו, וגם אני וגם אנציל לא היינו בבית.

אני הייתי ב"שער-העמקים". ביקרתי במכוורת וקיבלתי ספרי-לימוד למקצוע שלי.

בינתיים ביקרתי את אברמ'ל פוליקמן. יש לו בחורה נחמדה וילד - מיכה שמו - אין כמוהו. אני אומרת לך. חכם מלידה!

אני לקחתי עכשיו חופש שנתי,  פשוט לנוח ולא לנסוע.  תענוג 8 ימים לנוח, לקרוא ולאכול.  יש לי תוכנית עשירה לקריאה ולימוד.

בינתיים בחיפה המצב חמור.  את הנמל הפכו לנמל צבאי.   בחיפה - מה שרוצים לקנות, הכל ביוקר. נורא ממש.  לנעליים - עומדים בתור יום שלם, והמחירים פי שתים.  לצרכי מזון - המוסדות מפקחים שלא יעלו את המחירים, והיתר הם עושים פשוט שמות - הסוחרים.

מדברים על זה שאנחנו - חיפה והקריות, נעבור לגליל, היות והאזור שלנו הוא הכי מסוכן.  בינתיים אנחנו אוגרים מזון.

כתוב על הנשמע אצלך.  מה היה עם המשפט שלך?

ד"ש לכל מכירי, ובפרט לזו שאכלנו אצלה את האבטיח (שכחתי את שמה).

שלום לך אחי מחמדי.  בכל זאת התקשרתי אליך בבקורי האחרון ומצאת חן בעיני.

תבוא לבקרנו מתי שרק תרצה - אני לרשותך.

שנה טובה

רחל

ד"ש מאנציל, הוא בנמל.

…………………………………………………………………………………………..

 23.2.1943

שלום רב לך, מאירקע!

בזה אני מזמינה אותך לנשף הקיבוץ

מוקדש ליובל חמש שנים לקיום הקיבוץ.  הנשף יהיה ביום חמישי

26 בפברואר, בבית-העם, קרית-חיים.

בתכנית:

                                            1)  פתיחה

2) תולדות הקיבוץ - מלווה בתמונות בפנס-קסם.

                                            3) קונצרט למנדלסון.

                                            4) הצגת "פונטמרה" לסולוניה.

                                            5) מקהלת הקיבוץ.

תהיה גם תערוכה ומסיבה. אני מאד מאד רוצה שתבוא. 

רחל