פייגה ויוסף שיפניידל

פייגא עם אמא צפורה	ליובה 1979 צולם בעיר איונו-פרנקובסק
משפחת אלקיס באיונופרנקובסק עומדים - מימין לשמאל: ישראל שילר,  סאסיא,  חיים,  שרה (אשת אביגדור) יושבים,  מימין לשמאל:  יוסף שיפניידל,  בוריס שילר,  פייגה,  משה (בן של אביגדור),  אביגדור מחזיק את בנו פייבלה' הערה:   שרה וישראל  שילר  - הם אחים!	המשפחה בעת ביקורה של רחל גולדנברג עומדים, מימין לשמאל: לוניה שיפניידל,  פייגה,  שרה,  ליובה,  סאסיא,  בוריס יושבים, מימין לשמאל:  יוסף שיפניידל,  אביגדור עם בנו פייבלה',  רחל גולדנברג - האורחת, חיים,  משה של אביגדור, ישראל שילר.
פייגה ושרה	לוניה (אליעזר) ושמעון בקייב
	מכתב של לוניה - אליעזר מרוסיה לשרה המל - יורב בת דודתו לפני העליה 2.5.83 לשיכתוב המכתב - לחצו כאן
שלשת האחיות רחל לאה ופייגה
יוסף,פייגא,שמעון,ליובה,דינה,מאיר,לאה,רותם	סוניה,שמעון,פייגא עם הגיעם ארצה
רחל , פייגא , ליובה	לוניה,פייגא,עמוס,סאסיא,אבישי,אנצל,רחל
1990 לוניה ובניו פייגא לאה רחל אנצל	ישראל יורב עם יוסף שיפניידל, אחרי עלייתו ארצה 1989
אבי, ליובה, ושמעון , 2014	עליזה,שמעון,ליובה,אבי,עמוס,שלמה,תקוה,תמר נכדתם
פגישה בשדה-התעופה בטיומן אפריל 2004   אליעזר שיפניידל,  ויקטור ומילה אלקיס	מימין לשמאל  נינה אלקיס  בתו של חיים אלינה – בתו של ויקטור אליעזר שיפניידל,  ויקטור אלקיס בנו של חיים התמונה צולמה בביקורו של אליעזר בטיומן  אפריל 2004
הבית בברזובו, בו חיה המשפחה משנת 1940 ועד 1959 .  צולם על-ידי אליעזר שיפניידל בביקורו בברזובו אפריל 2004	בית-הספר בו למדה לובה בברזובו  צולם - אפריל 2004
ויקטור ואשתו בביקור בטירת צבי 2005 מימין:שרה,משה,לאה,אליעזר,ויקטור,מילה

הצאצאים של פייגא ( אלקיס ) ויוסף שיפניידל

אליעזר לוניה וסוניה שושנה ( חיקינה ) שיפניידל - שמעון , אביגדור
ליובה שיפניידל

יוסף שיפניידל נפטר יב' תשרי תשס"ה 27.9.04

פייגה שיפניידל נפטרה כט תמוז תשס"ט 21.7.09 בגיל 87

פייגה ויוסף קבורים בביה"ק בטירת הכרמל  - שער ברוש

חלקה מח  (על הרמפה) שורות 59-76

מכתב של פייגה מברזובו, אל רחל ואנצ'יל בקרית-חיים

(12.10.1949)

(נכתב באידיש.  תרגום חופשי ע"י אהובה יורב)

לאחותי וגיסי היקרים - שלום רב!

ראשית, אני יכולה להודיע לכם, שאני ובעלי וילדי ב"ה בריאים.

הייתי היום אצל האמא, והיא אמרה לי שהיום יום-ההולדת של רוחל'ה.  החלטנו לכתוב לך, אחותי היקרה, ולאחל לך אושר והצלחה בחיים, כמובן עם בעלך וילדך.

היום בדיוק חודש אחרי שילדתי את בתי  היקרה - ליובא-לע. את השם נתתי אחרי אבא ז"ל:  משה-לייב - ליובא. היא ילדה מאד חמודה, ואני ובעלי יוסף מאד מאושרים איתה.

אני עדיין בחופש. ונמצאת עכשיו אצל הורי בעלי.

כנראה, במשך החורף לא אעבוד.  כתבי לי, רוחל'ה, איפה את עובדת, ומה שלום אנצ'יל ובנך?

מסרי דרישת-שלום לכל המשפחה.

אחותך -  פייגה

--------------------------------

מכתב מלאוניד (אליעזר) שיפניידל מקייב (ברית-המועצות)

לשרה המל - סעד   

2.5.1983        

שלום לשרה, למיכאל ולילדים היקרים!

לא מזמן קיבלתי מכם מכתב וגלויה לפסח.  אני מקווה, שגם אתם קיבלתם את הברכה שלי בזמן.  ימי-הפסח, בשבילי, היו מלאים שמחה, כי ביום הראשון של החג נולד אצלנו עוד תינוק, ועכשיו יש לי כבר שני בנים!

המכתב שלך, שרה, היה בשבילי מעניין מאד.  למדתי ממנו הרבה דברים חדשים על החיים בקיבוץ,  על איך אתם מבלים בשבת. 

אנחנו פה,  בברית-המועצות, חיים בצורה אחרת לגמרי.  אינני יכול פה, במכתב, להכנס לפרטים.  אתם יכולים לשאול כל עולה מרוסיה - הרי  כיום  הרבה עולים  מפה לישראל.   לשבות בשבת אצלנו - קשה עד למאוד.  אבל בבית אני מנסה לא לעבוד ביום הזה, ופשוט לנוח, לקרוא, לטייל עם בני.  לבית-הכנסת אני בא, בדרך-כלל, רק בחגים.  רק מעט צעירים באים לבית-הכנסת, כי רובם לא יודעים עברית, ופה אין בתי-ספר שבהם היינו יכולים ללמד ילדים לדבר עברית; לדעת את שפת עמם.

אני רוצה לספר לכם קצת על עצמי:  נולדתי בסיביר, בכפר קטנטן  "ברזובו", קרוב לאוקינוס-הקרח הצפוני.  שם כמעט תמיד קרח וקר.  בכפר הזה גרו כמה מאות יהודים.  שם נקברו סבא וסבתא שלנו - משה וציפורה אלקיס.  הם עוד לא היו זקנים - אבל החיים שם היו קשים מאד.

אחר-כך, נתנו לנו אפשרות לגור באיוונו-פרנקובסק.  אני התחלתי ללכת לבית-הספר.

כשהייתי לבר-מצוה - לא חגגו לי אותה.  אני רק זוכר, שאמי אמרה לי, שעכשיו אני כבר לא ילד!  באמת - באותו גיל, אני הרגשתי בראשונה, שאני גאה בכך שנולדתי יהודי!  כל הזמן ביקשתי מאמי,  שתקרא לי מכתבים מישראל, ורציתי אפילו לכתוב לכם בעצמי! הורי הבטיחו לי שנעלה בקרוב, כי יש לנו כבר אפילו "הזמנה" - אבל שום דבר לא יצא מזה.  למה?  איני יודע…

 בזמן ההוא לא ידעתי כמעט כלום על ישראל.  אני "התעוררתי" בזמן מלחמת-ששת-הימים, ובזה עזר לי דודנו המנוח - אביגדור אלקיס.  הוא היה ממש פטריוט של ישראל!  בימים ההם - אנו ישבנו כל הזמן ליד מקלט-הרדיו, ושמענו "קול ישראל" ברוסית וביידיש. התרגשנו מאד, ורצינו לעזור לכם במשהו - אבל מה היינו יכולים לעשות?     וכשבא הנצחון - השמחה שלנו היתה עד אין סוף! 

בתחילה - חשבתי שנעלה יחד עם משפחת אביגדור אלקיס. אבל לאשתו היתה מחלת-לב, והיא לא יכלה לחיות בארץ חמה… עברו שנים - חיכיתי וחיכיתי שאנו נעלה כל המשפחה ביחד - וזו היתה הטעות שלי.  אז - מאות צעירים עלו לבדם, ואחר-כך הוריהם הצטרפו אליהם. אבל אני הייתי "בן טוב", ושמעתי בקול אבא ואמא.  לא הייתי מספיק רציני ועצמאי.  ובכן - אני אשם בעצמי.

אחר-כך התחתנתי. נולד לי בן אחד - שמעון - ואחר-כך השני.   אביגדור אלקיס היה איש נכבד ויקר לי מאד, ולזכרו קראתי את בני השני - אביגדור.  כל חייו - אביגדור אלקיס קיווה להיות בישראל ביחד עם כל משפחתנו, ואני מקווה שבמוקדם או במאוחר  - נהיה ביחד!    הורי כבר אינם צעירים - אבל הם בוודאי יעלו יחד אתנו.

במכתבים הבאים, אכתוב לכם עוד פרטים עלינו, ובינתיים אני מקווה לקבל מכם תצלום.  אמי כבר קבלה- ואני  עוד לא.

בבקשה תכתבו לי מה אתם עושים אחרי העבודה?  איך אתם מבלים בחופשות?

(את המכתב הזה כותבת לכם ינה, שמלמדת אותי עברית,  כי אני עוד לא יודע מספיק טוב עברית כדי לכתוב לכם בעצמי).                                    

להתראות -

דרישת שלום לכם משושנה, שמעון ואביגדור