מאיר ודינה אלקיס

בוגרי השומר-הצעיר בנובוסליצה 1934.  יושב באמצע - מאיר אלקיס.  עומדת שלישית מימין - רחל אלקיס (גולדנברג) .		יצאה לאור חוברת ובה חליפת מכתבים בין מאיר לאחותו לאה החוברת משקפת את מאורעות שנות ה30 וה 40 לחץ כאן להוריד עותק של החוברת בפורמט -WORD
תעודת עליה 1933	התעודה מבפנים	מאיר עם לאה וישראל עם הגיעם ארצה התמונה עובדה ע"י מורן יורב
דרכון רומני 1933		דינה 1934
מכתב מלאה בכפר-יחזקאל אל מאיר בגדר הצפון		דינה עם חברים על שפת-הים, חדשה בארץ
בחתונת מאיר ודינה. עם לאה, רחל, ואחיותיה של דינה		מאיר צעיר וחולם
ותיקי-ההגנה בחולון.  מאיר- באמצע שורה ראשונה		דרכון ישראלי 1983
מימין: ברוך,בתיה,דינה,ומאיר אלקיס		מאיר אלקיס בשמירה28.6.38 על גדר הצפון למידע על גדר הצפון לחץ כאן
רחל מאיר לאה ושרה 1939		קבוצת נוטרים - גפירים מאיר אלקיס עומד שני משמאל
מאיר ודינה		מאיר ואנצל בשרונה
מימין:ישראל,לאה,דינה,מאיר,רחל,אנצל 1983		עומדים: ברוך,מאיר,דינה,אנצל יושבים: בתיה,רחל,לאה,ישראל

מאיר אלקיס נולד בשנת 1913 נפטר ה' שבט תשנד 17.1.94

דינה אלקיס בת מרדכי ופנינה נפטרה ביז' כסלו תשס"ד  11.12.03

בת 90 במותה

נקברו זה ליד זה בבית הקברות החדש בחולון גוש 11 אזור 9 שורה 4 מספר 23-24

 נודה לכל מי שיכול לשלוח חומר כתוב או תמונות על מאיר ודינה אלקיס 

הספד לדינה אלקיס

12 בדצמבר 2003 – י"ז בכסלו תשס"ד

 היתה לנו הזכות למשפחתי ולי לגור כ – 30 שנה בשכנותם של דינה ומאיר זכרונו לברכה. מאיר, איש עמל, צדיק וישר דרך, הלך לעולמו לפני כעשור ומדינה אנו נפרדים היום.

 המגורים בשכנות הפכו במשך השנים לידידות עמוקה והיתה בינינו הבנה והסכמה בעניינים רבים. לעיתים מזומנות ישבתי ושוחחתי עם דינה כשהיא מספרת לי את תולדות חייה, חיים המשקפים את תולדות הציונות בדור האחרון.

 החל מהילדות בגולה, תלאות המשפחה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועליית נערה צעירה לבדה לארץ ישראל בשנות השלושים ואחריה עלו בני משפחה אחרים. החל מהשנים הראשונות בארץ עבדה כפועלת בכל עבודה מזדמנת והתגוררה בבית קרוב משפחתה ח.נ. ביאליק. היא תארה לי איך היתה משכימה לקום לעבודה בחדרון אשר היה בקומה העליונה ויורדת בחשאי על קצות האצבעות על מדרגות העץ בל תפריע את שנת בני הבית.

דינה סיפרה על עבודתה במשק במושבות הגליל והיתה לאחר מכן בין הפועלות הראשונות בלודג'יה. תחילה בת"א ואח"כ בחולון. כל חייה היו חיי עמל, הסתפקות במועט וחסכון וכך היה באפשרותה לקנות את הבית בחולון.

 לעצמה היתה דינה חסכנית ביותר, אך נדיבה לבני משפחתה, אשר היוו בשבילה את כל עולמה.

כל מי שנזקק לסיוע אם בהכנסת אורחים ואם בכסף דינה ומאיר פתחו את דלת ביתם ואת ידם.

לדינה לא נולדו ילדים ובני אחיותיה היו לה כבנים. היא אהבה את כולם אהבת נפש. שמחה בלב שלם בשמחותיהם והצטערה אם דבר מה לא הלך למישרין. מעולם לא הטילה דופי באיש, לא הלכה רכיל בעמיה, מעולם לא קנאה באיש, שמחה בלב שלם בשמחותיהם של האחרים למרות ששמחותיה שלה היו מעטות.

לדינה היה שכל ישר וחריף וחוש צדק מפותח. לא נמנעה להביע את דעותיה גם בפני מי שדעתו היתה שונה. היא היתה הגונה וישרה שמעטים ישנם כמוה.

דינה כאבה כאב אמיתי את המצב בארץ. היא עקבה בדריכות אחר המתרחש במדינה. היא כאבה את העוול שנעשה לאנשים בלי הבדל אם יהודים או ערבים. היא כבדה כל אדם באשר הוא אדם.

ביאליק כתב על אמו: "אמי זכרונה לברכה היתה צדקת גמורה". אכן, גם דינה אשר שמה הוא כשם אמו של המשורר היתה צדקת גמורה. ובלכתה מעולם החיים עולמנו נעשה עני עוד יותר באנשים טובים. צר לי עליך דינה. נעמת לנו מאוד.

 את תחסרי לי ואזכור אותך כל חיי.

 דבורה ברין, שכנה.

 מאיר כותב לטירת-צבי

שרונה               4.10.1941

 גמר חתימה טובה

לאחותי היקרה לאהלי ולישראל ושרהלי

שלום וברכה לכם יקירי!

לאהלי, קיבלתי את מכתבכם ושמחתי מאד.  קיבלתי מכתב גם מרחלע, שהיא מספרת לי בו שקיבלה חופש-שנתי ונסעה לירושלים עם אנטשיל, ובילו שם יפה.  עכשיו היא מחכה שתבואי עם שרהלי לביקור, והיא מזמינה גם אותי.  אולם קשה לי עכשיו להשתחרר. העבודה מרובה, והנני עכשיו במרכז העניינים בסידור העבודה. יש עכשיו אכסנת-התבואה,  בניית-חדרים,  והקמת צריף שקנינו בחיפה והעברנו אלינו.  אני חושב, שבעוד חודש אקבל חופש-שנתי מטעם המשטרה , אז אוכל להשתחרר ולבקר אצלכם.

ככה, חדשות אין.  תקבלו ברכתי לשנה החדשה.  שתהיה שנת מיגור העריצות ושחרור האנושות בכלל, ושנזכה לראות את הורינו ובני משפחתנו ולשמוח איתם יחד.

ד"ש וברכת שנה טובה  לש"ב משה שכטר, ולמשפחת גרשטיין,

אחיך                  מאיר  

מאיר ודינה כותבים לטירת-צבי

(אחרי שקיבלו ידיעה כי המשפחה חיה בסיביר)

שרונה           7.2.1944

 לאחותי היקרה לאהלי ולישראל - שלום רב לכם יקירי!

       את מכתבכם מ - 17.1.44  קבלנו, אם-כי באיחור זמן. אני לא כתבתי לכם, כי בהיותי בחיפה אצל רחלע - היא אמרה לי שכתבה לכם על הכל.  אני - כשקיבלתי את המברק מרחל - נסעתי למחרת לחיפה, ושמה נודעו לי פרטים נוספים, כי מהמברק לא יכולתי לקבל תמונה שלמה.  כשבאתי לרחל - היא מסרה לי את המכתב מאבא, שתכף הכרתי את כתב-ידו, אחרי שכל-כך הרבה זמן לא קיבלנו שום-דבר מהם.  באופן מעשי יותר, סידרנו חבילה למשלוח עבורם על-ידי הסוכנות.  על סידור עזרה בשבילם באופן יעיל - צריכים לחשוב איך לעשות זאת. אינני יודע איך, ובאיזו צורה, אתם פותרים את שאלת העזרה להורים?   בהיותי בחיפה, כתבתי להם מכתב משותף עם רחל, ועכשיו אם ברצונכם - תכתבו גם כן ותשלחו אלי, ואני אעביר אותו אליהם. הם ישמחו מאד, בראותם שאנחנו יחד, ויקבלו ד"ש מכולנו ביחד.

מרחל קיבלתי הזמנה לבוא לחיפה, לנשף עלייתם לרוחמה. ייתכן שאנחנו ניסע לשבת לשמה.                  מה נשמע אצלכם?

גמרנו לזרוע רק עכשיו, כי הגשמים איחרו.  איך אצלכם?  האם גמרתם הכל? 

ד"ש ונשיקות לשרהלי ולאבישי, וליתר בני-משפחתנו.

שלכם -                      מאיר

שלום רב לכם יקירי!

כבר כמה ימים שאנו מתכוננים לכתוב לכם מכתב, ובכל פעם יש משהו, וזה נדחה. 

אני רוצה להזכיר את המברק שקיבלנו מרחל מחיפה, שעשה עלי רושם חזק מאד, ואני מתארת לעצמי איך זה השפיע עליכם.

מאיר כתב לכם יותר בפרוטרוט, ואני רק אוסיף, שהכל אצלנו בסדר.  את הזריעה כבר גמרנו - ז.א. מאיר גמר.  זרענו קצת בגן ירקות.  הלול גם עולה עכשיו בהטלה. 

אני מאחלת לשרהלה שהתחלתה בבית-הספר תהיה בשעה טובה.

שלום רב לכם.   ד.ש. לילדים.

שלכם -                 דינה  

 חולון                     

לאהלי וישראל - 

שלום רב לכם יקירי!

היום העברתי לכם כסא-נוח מתנה,  אולם לא רצו לשלוח אותו עד טירת-צבי,  אלא עד עפולה.  לכן שלחתי אותו לעפולה, עם פתקא שזה מיועד לטירת-צבי עבור לאה גרשטיין.  תדאגי, שירחמיאל יעביר אותו אליכם.

אצלנו אין חדש.  דינה יצאה היום כבר לעבודה, עם גמר החופש.  אני מרגיש יותר טוב, אולם קיבלתי אישור מהרופא עד ל - 16 לח.ז.  ועוד לא החלטתי מה לעשות.  יתכן שאצא מחר לעבודה.

מרחלע קיבלתי מכתב, שהיא תבוא לשבת לחיפה, בקשר עם המכוורת.

ד"ש מדינה ונשיקות לילדים:  לשרה, לאבישי, ולעמוס.

ד"ש למשפחת גרשטיין

 שלום וכל טוב -         מאיר אלקיס  

דינה אלקיס – דברים שנאמרו  לזכרה בהלוויה מפי אבישי יורב

דינה היקרה, היום אנו מוליכים אותך בדרכך האחרונה. זכית לאריכות ימים, למעלה מתשעים שנות שיבה, אך לא זכית לילדים. אנו, כל בני המשפחה, רואים עצמנו כילדיך, ונזכור אותך רק לטובה.

דינה היתה אשה פשוטה, אשת-עמל, אשה מסורה לבעלה מאיר. היא היתה אשה איכפתית ורגישה לאמת, כפי שהבינה אותה, ותמיד תקיפה בדעתה. קורות חייה שזורים במהלך המאורעות הגדולים של התקופה. והיא עצמה השקיעה את כל כוחה והתלהבותה למען תנועת העבודה בא"י. אני רוצה לספר כאן מקצת מקורות חייהם של דינה ומאיר, כפי שסיפרו לי  בשנות חייהם האחרונות. יהיו הדברים לזכרה ולזכר בעלה מאיר אלקיס דודי.

שורשי משפחתה היו ב"תחום המושב" שבאימפריה הרוסית. באזור זה היתה אוכלוסיה יהודית פעילה ותוססת. למשפחתה היו קשרי ידידות ונישואין עם משפחות דיין וביאליק. דינה נקראה על שם אימו של ח"נ ביאליק ("בדמי ימיה מתה עלי אימי…"). כשאר אחיה, היתה דינה חברה  בתנועת בית"ר. אבל כשעלתה ארצה, לא הצליחה להשתלב כאן בתנועה. היא נסעה לנהלל, אל האחים דיין ממיסדי המושב. שם התקבלה בזרועות פתוחות, והתרשמה מאד משמחת החיים של החלוצים, והקשר האמיתי שלהם לארץ. מאז קשרה את נאמנותה להסתדרות העובדים ולמפא"י.

אחרי תקופה לא קצרה של עבודות מזדמנות, היא התקבלה כעובדת בביהח"ר לטקסטיל "לודזיה". הודות למסירותה, התקדמה במשך השנים לתפקיד ראש-צוות. בשנים הראשונות עבדה בתל אביב. מניה ביאליק, שהיתה קרובתה, הזמינה אותה לגור בקומה העליונה של ביתם. במשך שנים אחדות היא נהנתה מהכנסת האורחים של משפחית המשורר הלאומי. בבוקר מוקדם, כשהלכה לעבודה, ירדה תמיד בשקט מן העליה, ונזהרה שלא להעיר את בני הזוג. הבית הפך למקום כינוס של עסקנים ואורחים (קרואים ובלתי קרואים), שלא נתנו מנוח אפילו (ודווקא) בחגים ובשבתות. לכן עברה המשפחה לגור ברמת-גן. כמובן שביאליק המשיך בפעילות, ובכל שבת הם היו הולכים ל"בית העם" שבת"א למסיבת "עונג שבת" של הפועלים.

עם תחילת בניית שכונת אגרו-בנק, ליד מקווה-ישראל (על אם-הדרך יפו-ירושלים), עבר אליה ביהח"ר לודזיה, והפועלים קיבלו הלוואות נוחות לרכישת בתים במקום. גם דינה רכשה בית קטן. מחסכונותיה הקטנים קנתה אפילו מניית-יסוד של העיר חולון, שאפילו כבישים לא היו בה. היא לא ידעה כמובן, שאת הבתים והכבישים הראשונים בנתה קבוצת צעירים דתיים מרחובות, וביניהם כמה בחורים ממשפחת גרשטיין שהיא עתידה להצטרף למשפחתם (דרך אמי, לאה אלקיס-גרשטיין-יורב).

באותם שנים נענה מאיר אלקיס לקריאתו של הרצפלד – "הגלילה". הוא התגייס לקבוצת הגאפירים ששמרה על בוני "הגדר הצפונית" ממטולה לראש-הנקרה. עם סיום המבצע הוא רכש משק קטן בשרונה, אליו הוא הביא את אשתו דינה. שנת בצורת (ואולי חוסר נסיונם בחקלאות) הביא את המשפחה להחלטה לחזור לחולון. מאיר עבד בבניין. הוא הציג עצמו כטפסן א-א, למרות שבהתחלה אפילו לא ידע לקרוא תוכנית-בנייה. אבל בכוח תושייתו, הצליח לגבש צוות מסור, שהגיע להספקים גבוהים ביותר. מנהל העבודה הציג להם דרישות יותר ויותר גבוהות, עד שלבסוף אמר לו מאיר: עד כאן!

כאשר עזבה אחותו רחל את קיבוץ רוחמה, היא המשיכה במקצועה – כוורנות. מאיר עזר לה וכך למד בעצמו את המקצוע. כעבור שנה, הקימו מאיר ודינה מכוורת עצמאית, שממנה התפרנסו במשך כשלושים שנה. כאשר עלה ברוך אלקיס ארצה, למד גם הוא מהם את הכוורנות, שהפכה "מקצוע משפחתי". אך כידוע, במקצוע זה לא רק מלקקים דבש… בחורף דינה היתה תופרת את הכפפות והמסכות. ברדיות האביב והקייץ, תפקידה היה להפעיל את מפוח-העשן להרחיק את הדבורים מן החלות. בשלב הבא היא היתה ממלאת את הדבש מן ה"קארוסלה" לפחים. כל השנה היתה דינה ממונה על מכירת הדבש. היא דאגה תמיד לקבוע מחיר קצת פחות מן המכולת. אותה אי אפשר היה לסדר. 

לאחר פרישתם מן העבודה, רכשו דינה ומאיר דירה בבית שהוקם על שטח ביתם הראשון, ובו סיימו את חייהם בשלווה.

דינה ומאיר לא זכו בילדים משלהם, אבל כל בני המשפחה לא ישכחו את מאור הפנים והכנסת האורחים, שבהם קיבלו כל אחד ואחד. לא מעטים מאתנו קיבלו מהם אש"ל בביתם לזמנים ממושכים. מי בתקופתו הראשונה בארץ, מי בשלבי התארגנות ממקום למקום, ומי בתקופת משבר בחיים.

  "טוב שם משמן טוב". זכרם של דינה ומאיר, אנשי עבודה וגומלי חסדים יישאר בלבנו, ומעשיהם אלה יעמדו להם לעולמים.

תהי נשמתם צרורה בצרור החיים.