|
|
אביגדור ושרה אלקיס
אביגדור ושרה אלקיס
 מגורים באיבנופרנקובסק - רוסיה |
אביגדור , חיים,פייגא,סאסיה |
פייגא , שרה , לאה בביקור בטירת צבי |
אביגדור אלקיס נפטר באיוונו-פרנקובסק –
בריה"מ, בתאריך א'
תמוז תשמ"א 3.7.1981
שרה (שילר) אלקיס נפטרה בארצות-הברית
בתאריך כ"ה סיוון תשס"ד
14.6.2004
הצאצאים של אביגדור
ושרה ( שילר ) אלקיס
משה וסימה ( טרטקובסקי ) אלקיס -
ירחמיאל ויקטוריה
פיבל ואלה ( ) אלקיס -
בלה , רחל
מתוך
מכתבו של לוניה שיפניידל
(קייב,
2.5.1983)
…
כשהתחלתי ללכת לבית-הספר - לא ידעתי כמעט כלום
על ישראל. אני
התעוררתי בזמן מלחמת-ששת-הימים, ובזה עזר לי
דודנו המנוח אביגדור אלקיס.
בימים ההם - אנו ישבנו כל הזמן ליד מקלט-הרדיו,
ושמענו "קול-ישראל" ברוסית וביידיש.
התרגשנו מאד, ורצינו לעזור לכם במשהו.
אבל, מה היינו יכולים לעשות?
וכשבא הניצחון - השמחה שלנו היתה עד-אין-סוף!
הורי
הבטיחו לי, שאנו נעלה בקרוב, כי יש לנו כבר,
אפילו, "הזמנה". אבל שום דבר לא יצא מזה…
מדוע? קשה לדעת.
בתחילה - רצינו לעלות יחד עם משפחת אביגדור
אלקיס. אבל לאשתו
היתה מחלת-לב, והיא לא היתה מסוגלת לחיות בארץ
חמה…
אביגדור אלקיס היה איש נכבד ויקר, ולכבודו קראתי את בני השני בשם אביגדור. כל חייו - אביגדור אלקיס קיווה לחיות בישראל יחד עם משפחתו…
מכתב
של פייגה מאיוונו-פרנקובסק, לאחר פטירתו של
אביגדור
(המכתב
נכתב ביידיש - תרגום חפשי על-ידי לאה יורב)
12.8.1981
…
קיבלנו את מכתבה של רוחלה.
אני מתפלאה, רחל, שנודע לכם כל-כך מאוחר,
אני הרי כתבתי מכתב מיד!
אביגדור נפטר בא' תמוז.
ישבנו "שבעה", ואחר-כך שוב כתבתי.
חיים הגיע בדרך ארוכה וקשה מסיביר, כדי להיות
איתנו בצער. חיים -
שקאנו לו "השוטה" - הוא עכשיו בן ארבעים,
והתפלל ואמר "קדיש".
אנחנו
כולנו בכאב-לב גדול. אי-אפשר
לתאר את הצער! אי-אפשר
לשכוח את אביגדור. כולנו
משתתפים בצערה של שרה. הוא
היה בעל יוצא-מן-הכלל, ואבא מסור וטוב.
גם בשבילנו - הוא היה אח טוב ואהוב. תמיד
היה חיוך-טוב על פניו היפים…
לכל אחד היתה לו מלה טובה,
תמיד נתן עצות חכמות.
תמיד היה שבע-רצון! כשהיינו
מתאספים יחד עם הילדים והנכדים -עשינו שמח,
ואביגדור היה "הכתר" של המשפחה.
שרה
הפסידה בעל יוצא-מן-הכלל,
ועכשיו עוברת עליה תקופה קשה.
הם היו אהובים על כולם כל השנים, חיו בכבוד
והיו מאושרים. אביגדור
תמיד היה שומר על שרה, כי היא היתה חולה.
תמיד היו הולכים יחד, ומתייחסים יפה זה
לזה. אי-אפשר היה
להשתוות אליהם! ועכשיו
שרה נשארה לבד - והכאב גדול…
לפעמים שרה באה אלינו עם הילדים, משהלה'
ובערל, ואנחנו נהנים מהם.
העיקר - שהיא לא תישאר לבד בבית…
נקווה
שמעכשיו נשמע רק בשורות טובות, ושלא יהיה עוד
צער.
אני
דורשת בשלומכם, ומבקשת שתכתבו לנו.
באהבה ונשיקות - פייגה,
יוסף והילדים. ד"ש
מכל המשפחה.
מכתב
מחיים, בצד השני של הגליון
(תרגום
מיידיש)
ב"ה,
לאחי ואחיותי היקרים - שלום!
הגעתי
אל האחיות באיוונו-פרנקובסק כשקיבלתי את
המברק על פטירתו של אביגדור.
לא יכולתי להתגבר על הצער - ובאתי לשבת "שבעה"
עם האחיות ועם משהלה' ופייוולה' - שני בניו של
אביגדור. עכשיו
כולנו קמנו מן השבעה, ואם-ירצה-השם מחר אחזור
הביתה. ה' יעזור, שלא
יהיו עוד צרות כאלה, ושלא נדע עוד צער.
ממני - אחיכם, המאחל לכם בריאות - חיים. ד"ש מאשתי ומילדיי.