שורשים ישראל ולאה יורב

תוכן הדף - לחץ על הנושא המבוקש

סיפורו של ישראל כפי שנמסר  לארכיון טירת צבי

דברים שנאמרו בהלוייה של ישראל

מכתב ראשון מנובוסליץ מההורים של לאה ,לארץ ישראל לאחר העליה

ברכות לשישים לנשואין

 ברכות לישראל יורב עם הגיעו לגיל 80

	העליה בסרטיפיקט של אגודת ישראל	תעודת העליה (סרטיפיקט) של ישראל ולאה
העליה היתה בסרטיפיקט של אגודת ישראל לאחר הכשרה חקלאית ישראל יועד להגיע לקבוצה האגודאית שניסתה להקים את הישוב החקלאי "בית ישראל" ליד עפולה. אחיו חנוך הביא אותו ישר מהאוניה לשח"ל ולכן אנשי האגודה היו מרוגזים עליו בתמונה משה ליד בנין "בית ישראל" שנשאר מהישוב לאחר שנעזב	הכתובה	רישום לנישואין ברומנית
תעודת זהות שהונפקה ע"י מדינת ישראל מיד בסיום מלחמת העצמאות 9.1.1949 לצורך הצבעה לאספה המכוננת שהתקיימה כשלושה שבועות אחרי ההנפקה, ראו את החותמת. באספה זו נקבע ששם המוסד יהיה הכנסת. ראו גם את החותמת תוספת לאשה הרה  שהוחתמה בתקופת הצנע בתחילת שנות ה50 לצורך תוספת מצרכי מזון שהיו בהגבלה	למצגת הסבר על תעודת הזהות הראשונה לאחר קום המדינה כולל החותמות השונות על התעודה	תעודת זהות מנדטורית 15.3.1946 לאה יורב נולדה ז' שבט תרע"ה 21.1.1915
התנאים לקראת חתונת לאה וישראל תיכף ומיד לאחר החתונה יעלו לארץ הקדושה לשלום ושם יתענגו בכל טוב ויקבלו המזונות משולחן אביהם שבשמיים בהרחבה	פיענוח התנאים לקראת החתונה	מכתב ישראל האגודאי בהכשרה חקלאית לקראת העליה לארץ. ראו שכתוב המכתב בהמשך הדף
מצגת על תעודת ההתאזרחות הפלשתינאית שקבל ישראל יורב  תעודת התאזרחות פלשתינאית 1941 הסבר במצגת	רישום העולים באניה "קרול" בה עלו ישראל ולאה הגיעו בתאריך 22.10.1934 י' בחשוון תרצ"ה את "שבע הברכות" אחרי החתונה עשו באניה	תעודת שוטר מוסף של ישראל יורב מאפשרת לשאת נשק ליגאלי גם אם אינו נוטר
1950	תעודה על מתן כופר הישוב	1938 תעודת זהות של ישראל יורב
המכתב שנכתב על גב דף הציונים ראה בשורה האחרונה  במכתב " הכתב הכתוב מעבר הנייר הוא אשר תלה בבית המדרש מן הרבנו אליעזר" לחץ  כאן לתעתיק המכתב בהמשך דף זה	דף ציונים מישיבת ויזניץ ישראל גרשטיין מספר 38	רשימת כל התלמידים שנבחנו לפני ראש הישיבה בפרשת וישלח תרצ"א סריקת המכתב המקורי אפשר למצוא כאן  על ביקורו של הרב האגר בארץ ישראל כתב יעקב יוסף במכתב מיום 19.5.35 לחץ כאן לתיאור הביקור - לחץ כאן

תעודות של ישראל על לימודיו בישיבת ויזניץ תרפ"ט תרץ  לצפיה בתעודות שנסרקו - לחץ כאן		הבחור כמר ישראל גרשטיין למד פה בישיבתנו הרמה בקיץ העבר ויגע ויצא כדי מדתו ובכל פעם עמד למבחן וראיתי כי ברכה בו ע"כ עתה  בנסוע לבית הוריו תהא השורה הזאת לעד על שקידתו בתורה והתנהגותו בדרך הישר והטוב באתי  על החתום יום א תצא תרפט הקטן אליעזר בהרב הצדיק שליטא אב בית דין
מצבה על קברי האדמורים משושלת האגר בויזניץ 2006	הרב אליעזר האגר	לקריאות פרטים על הישיבה בויזניצא סדר הלימוד בה וכד' לחץ על הקישור המצורף ראה הכתבה באתר דעת   לקריאת פרטים על עולם הישיבות ברומניה כולל ישיבת בית ישראל בוזינצא לחץ על הקישור המצורף ראה הכתבה באתר דעת
בית המדרש הישן בויזניץ צילם מאיר אלקיס 2006		בית הכנסת המרכזי בויזניץ 2006
האניה "קרול" בה עלו ישראל ולאה . התמונה צולמה באלכסנדריה		האניה "קרול" שצולמה בעת עליית אברהם ושרה שכטר בעת חניית בינים באלכסנדריה , עם שני תיירים מצריים
ישראל תלמיד ישיבה 1930	צולם במחנה ההכשרה של אגודת ישראל שהכשיר את תלמידי הישיבה לקראת עליתם לארץ ישראל ישראל גרשטיין יושב שני מימין	מומלץ ביותר לצפות במצגת לחץ כאן למצגת ישראל גרשטיין בישיבת ויזניץ ומתאר את ההכשרה החקלאית שהשתתף בה   על ביקורו של הרב האגר בארץ ישראל כתב יעקב יוסף במכתב מיום 19.5.35 לחץ כאן לתיאור הביקור - לחץ כאן בתיאור הביקור מופיעה בקשת הרבנים מאנשי עין חרוד לאפשר להם לשפשף ולנקות את העגבניות שגדלו בארץ הקדושה תמונות של התישבות אנשי אגודת ישראל ע"י עפולה "מחנה ישראל" צילם אורי איתיאל
תמונת ישראל יורב כתלמיד ישיבה על כריכת ספר שיצא בשנת תשע"ב הספר עוסק בעולם הישיבות המתחדש לאחר השואה	הקרדיט שניתן למשפחת יורב	למכתב שכתב סבא ישראל לאוריה ובו הוא מספר על:  החתונה, ההגעה ארצה, התקופה בשח"ל, וההגעה לטירת צבי

הישיבה בויזניץ	בית הכנסת בויזניץ גם בו למדו בחורי הישיבה	בשחל ישראל ולאה עם שרה בשחל 1937
פנקס חבר בהסתדרות הפועל המזרחי תרצ"ו		משמאל הגביע שנעשה ממטבעות שקיבל סבא יעקב יוסף מהאדמור זהו הגביע שישראל  קיבל מאביו לנישואיו, וכתוב עליו: י"ר גר  ראשי תיבות: יוסף-רבקה- גרשטיין.  אבא השתמש בגביע זה כל חייו לקידוש ולהבדלה,  ולאחר פטירתה של אמא - עבר הגביע למשמורת אצל יוסי.
טירת צבי 1938	קטיף תפוזים בפרדס בשחל שני משמאל ישראל (גרשטיין) יורב	בפרדס בשחל                  מימין -שמואל שושנה ישראל   ישראל בפרדס בשח"ל
המשך תאור פעולת המטפלות בעת ההתקפה נכתב ע"י לאה ג. = לאה גרשטיין-יורב		רישום של ההתקפה הגדולה על טירת צבי ו' אדר תש"ח
מותר לשיר		מתוך מחברת השירים של המטפלת לאה יורב
לאה יורב מספרת לנכדתה על ראשית טירת צבי לקריאת הקובץ המלא - לחץ כאן		עיטור לוחמי המדינה
הפמוטים שקבלה לאה יורב מאמה אחרי חתונתה  צויירו ע"י שרה בערך 1948		רחל מאיר לאה ושרה 1939
לקובץ מכתבים משפחתיים מתקופת מלחמת ששת הימים - לחץ כאן מכתב אחד מתוך הקובץ		אביחי יורב משחזר תמונה של סבא רבא ישראל התמונה זכתה בפרס שני בעיתון אותיות כנסו וראו את נימוקי השופטים
מכתב משותף מיוסי ומשה שנפגשו במלחמת יום כיפור		רישום מועדת נעלים בטירת צבי 1938

ישראל ולאה במכתביו של יעקב יוסף- לחץ על תאריך המכתב

בדף של משפחת אלקיס יש מכתבים שנשלחו לארץ ממשה יהודה וצפורה

מכתב אחד מנובוסליץ 1935 ומכתב שני מסיביר 1948

בכרם דיבנה וכתלמיד ישיבה ובויזניץ  ישראל השתתף קבוע בשיעור משניות בקבוץ. חמישי משמאל, 

שכתוב המכתב מההכשרה החקלאית לקראת העליה לארץ

בעהי"ת

יום שהוכפל בו כי טוב לסדר נחנו נעבור חלוצים לפני ד' מזל טוב מזל טוב מזל טוב לשנת תרצ"ב פה מיליוו ? (כב תמוז תרצ"ב  26.7.1932)

רוב שלום וברכה לאחותי* ולאחי אחיי החביבים עליי כנפשי. כרטיסכם אשר מאוד מאוד הרגיע נפשי לנכון קיבלתי ונמצא כעת שיש לי פנאי לענות על שאלותיכם הנכבדות בנידון החלוץ. ובדבר שאלתכם כמה מספר החלוצים ומה שמותם, הנה 20 חלוצים אנחנו, 16 מתלמידי ישיבת וויז'ניצא שכבר ספגו אל תוכם רב תורה וגם לימודי חול. החבר מרדכי ולנוב, אריה לוין, אברהם כץ, שלמה קוטנער, אורי רחמן, אברהם שכטר בן דודנו ומאיר הרש וכו' האי גוונא. ומתוכם 9 _______??.

סדר היום שלנו הוא: אנו קמים בכל יום בשעה 5 ומתפללים עם צבור ואוכלים פת שחרית ויוצאים לעבודה בשדה בשעה 6 עד הערב (7:50) בהפסק שתי שעות בינתיים לארוחת הצהריים. ובין תפילת מנחה ומעריב לומדים הדף היומי עם משניות ופעמים מוסר ונ"ך. ואוכלים ארוחת הערב ואחר כך שכיבה. ככה כל ימי השבוע. השבת מוקדש כולו לעבוד רוחנית, ללמוד גמרא, מוסר, חומש ורש"י, פרקי אבות. המצב התרבותי באופן רצוי, לומדים בכל יום א' ו-ד' שיעור בעברית בהברה ספרדית, ומתכוננים להנהיג עכשיו שיעורים לגיאוגרפיא ארצי ישראלית, להיסתוריא וחקלאות עיונית.

המצב הכלכלי- האוכל בזול מאוד וטוב, ורב לכל לפי חפצו ולפי אוכלו. אנו מקבלים אחד אחד 20 lei ליום וגם עצים ותפוחי אדמה. וביום השבת קודש ויום א' וגם יום הגשם שאין אנו עובדים, אין אנו מקבלים כלום של שכר יום.

חיי החברה, אנחנו חיים של חלוצים המלאים נעימות ורעננות, עליצות שירה וזמרה. בין החברים שוררת אחדות גמורה ומוחלטת. התכנית שלנו היא: עלייה לארץ הקדושה בתור חלוצים בוני הארץ, על יסודות התורה והמסורה, ברוח ישראל סבא. ובדבר סיכויים: אנו מקווים לקבל בקרוב רישיונות עלייה לארץ ישראל, כי אנו שלחנו מכתב עם כתב שמותינו, והכל הצריכה לכעת אל מרכז פראנקפורט (אמיין) של אגודת ישראל. והעניין נמצא כבר בירושלים אצל הממשלה וצריך להיגמר עכשיו.

אודיעכם כי אני הייתי על שבוע שעברה בוויזניצא ואמר לי בוער כי אחיו (??) חיים, וגם עוד שבעה חלוצים קבלו סטר.(סטרפיקטים?)  וגם נוסעים אי"ה בקרוב לארץ, וגם היום קבלנו פ"ק מאחינו משה יחי', כי מאהובה קבלו ובו מודעת שהיא מקווה לעלות כעת ארצה עם החבר החלוץ ווילקור, וגם כי הם ב"ה בריאים ושלמים. ועתה יקירי כשמילאתי את בקשתכם הנני שואל מכם גם לכתוב הכל בפרוטרוט חייכם ועבודתכם, ואיפה ובמה. והעיקר מבריאותכם. אין אני צריך לחשוב לכם את הכל, רק אתם לבדכם כתבו לי, קרובה העת לעזוב את הכשרתנו בעוד ארבעה או חמישה שבועות.

ממני אחיכם המקווה לראותכם פנים אל פנים בקרוב ויצליח ד' את מטרתי.

החלוץ ישראל גרשטיין

מכתב ישראל לאחיו בארץ ישראל- אחרי ההכשרה

יקירי ואהובי החביבים עליי כנפשי!

רוב שלום לכם יקירי ופליאה גדולה לי על כתיבתכם אל הורינו, כי מאז שבאתי הביתה לא הייתה כמעט תשובת מכתבינו כראוי. רק פעמים אחדים שאחותנו תחי' שהיא עונה לנו על הסדר המכתבים אבל אתה אחי לא ידעתי מה. כי אני כתבתי שני פעמים לכם בעוד שהייתי מהכשרה של חלוץ האגודאי, וקבלתי ממך שני כרטיסי דואר ועניתי עליהם מכתב גדול, הכול בפרוטרוט על כל שאלותיך כנכון, ועם צירוף מכתב של החבר מר אריה לוין מטשרנוביץ וחיכינו בכיליון עיניים על תשובתך רק כשבאתי הביתה מצאתי כתוב באחד ממכתביך שכתבתי לו על הכתובת של הישיבה לוויז'ניצא, ולדאבון נפשי לא הגיע אל ידי. וחוץ לזה שיש לי הרבה מכאובים שלא קיבלתי, כי אני מבין שהמכתב היה לצורך גדול על כל פנים יהי' לי תשובה. על הכתיבה שכתבתי עכשיו כשאני בבית ויודע לך את הכתובת ואפשר שלא לענושך כל כך כי הגורם לזה הוא ______ תדע לכם כי אני נשארתי על החורף כדי להתכונן לעליה הקרובה בע"ה, ועל זה הייתי נזקק ללמוד פה עם כמה ילדים ללמוד עמהם לשכור לי דבר מה, וגם דע לך אחי יקירי כי בהחלוץ למדנו את שפת העברית המדברת בארץ, אך לא הספקנו אפילו מעט בלימודנו שני פעמים. נודע לי רק איך לקרוא את הנקודות (קמץ, צירי, חיריק..) וגם מעט דקדוק אבל אני יודע שהשפה נחוצה מאוד שתהי' שגורה בפי על כן אני מבקש מאת כבודך שתעזור לי או שתקשור עם הכתיבה איזה שיעורים או שתתן לי איזו עצה טובה שאוכל ליגע(?) לאיזו פעולה על הדבר, וגם לך אחותי היקרה מבקש אני לך שתהיי לי מעט לעזר בנידון הדבר וגם תכתבי לי מזה בגדים או דבר מה שנחוץ להביא עמי ואיך ובמה הולכים אצל העבודה. אחי יקירי שאלת במכתבך האחרון איך ברצנו בגלות האויר בחוץ הודיעך כי כבר היה שלג מעט ועם רוח מנשב על החלונות ___ עצים ואחר כך שקטה הרוח והשלג נמס והיתה לטיט מגובלת ואחרי ימים אחדים ירד עוד הפעם מעט שלג ועכשיו אין סימן אפילו ממנו, כי נמס אותו השמש ואיננו.

והחורף הלך לו רק התנור צריכים להסיקו להיות חם בבית אבל בחוץ הדרך יבשה. את זה אני מבקש עוד הפעם, להודיע לי איזה בגדים שנחוצים להביא. כי מסתמה יודע לכם כי הכסף הוא בצמצום ועל כן אני חפץ לתקן את הדברים הנחוצים. את אשר שאמנו תהיה ברוגז עליכם מסתמה תבינו מאת כתיבתה. וגם אני יכול להודיעכם כי גם אבינו יהא גם הוא אינו כל כך... (יידיש)

ממנו אחיכם המברך לראות אתכם מהרה פנים אל פנים

ישראל גרשטיין האגודאי

פרישת שלום חמה מלבבת אל החבר מר ווינטער אהרון מוויזניצא וגם פ"ש ___ אל כל הסתדרותכם.

תעתיק המכתב ששלח ישראל מהישיבה בויזניץ בצד השני היו הציונים.

בעזהי"ת ערש"ק לסדר וישב תרצ"א , פה וויזניצא!

להורי היקרים ולאחי היקרים שלום וברכה לכם מחמדי נפשי.

ראשית, אודה ד' בעד בריאותי והשלום, והשנית הודיעכם כי הרבי בא בשבוע זו ביום ג' , וגם היה (פאראט) גדול, וגם יהיה אם ירצה ד' על חנוכה הבא.

אחי היקר, הגלויה שלכם לנכון קיבלתי, והיתה למשיב נפשי. ורב תודה לכם על הידיעות מבריאותכם הטוב ומבריאות הורינו יחיו. וגם את כל החדשות הנמצא אצלנו. רק דבר קטן לא מלאתם לי (ערפילטמיר) לכתוב אם שולחים לי את ה"אורח חיים" - אם אי אפשר לשלוח לי? ע"כ אבקשך אחי משה - הלא אנו יודעים כי אתה לא תמנע לכל בקשתי לכתוב לי, כי אתה הכותב תמיד, וגם עתה תמלא בקשתי. וגם לשלוח לי חאטשער 300 לעי, כי הנעלים קרועים. וגם לוויתי לי חמישים לעי, אשר יש לי ליתן אותם תיכף. ולך - אחי העניך! מלאתי שאלתך , ונתתי הגלויה לקרוא אל ווינטער, והוא אמר כי יכתוב לך את הכל משלו. וגם דעו, כי וואלינאץ נסע הביתה, כי היה חולה מעט, ואפשר שלא יבוא עוד הנה.

ואבקשך, שתשאל לאמנו תחיה, בכמה קנתה את השתי מגבות וטאראלינע ששלחה לי עם הלחמניות, כדי שאדע ליקח ה…(כסף?) בעדה.

…(מחוק) שאכתוב לכם, יותר חדשות אין לי מה לכתוב. היו שלום .

ממני בנכם ואחיכם המברך אתכם בבריאות הטוב, ושתשמעו רק בשורות טובות .

יש ששים ריבוא אותיות לתורה.( ראשי התיבות של הפסוק - ישראל ! ) גרשטיין וויזניצא.

גם פורש בשלום את חברי היקר שמחה ומנדל קנאפף. חזקו ואמצו לעלות במהרה אל ארץ הקדושה, רק שתשמרו מה שצווה הקב"ה - יראה מכל חטא, ותהיו לנחת ולעונג גדול להוריכם היקרים , כאשר אוהבים ויאריכו ימיהם בבריאות-הטוב , ויראו בכם רק טוב . ממני ישראל גרשטיין הלומד בישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר האגיר שליט"א.

(עוד כמה שורות ביידיש)

הכתב הכתוב מעבר הניר - הוא אשר תלה בבית המדרש מן הרבינו אליעזר.

תוספות למכתב

ב"ה יום ה' לסדר וישב

שלום וברכה עד אין סוף פה וויזניטץ בוקובינא

לאחי היקר משה נ"י שלום עליכם! כי יצאת מחולי לקו החיים , ועל כן ברכותי לך , כי אתה בקו החיים והשלום ועל כן הייה שלום, ממני אחיך הדורש בשלומך שכטר שלמה שכטר המחכה בכליון עיניים לתשובתך.

לכבוד דודי ודודתי היקרים יחיו ברוב עוז ושלום

(ההמשך ביידיש. חתימה בלועזית SALOMON SEHTER )

גם אני אפרוס בשלום דודי ודודתי לבניהם היקרים , אני בן גסכם (גיסכם?) ובן דודכם המברך אתכם שתחיו חיי עונג ונחת ושלום. ממני אברהם שכטר.

ב"ה, יום א' פרשה מקץ , ערב חנוכה

(מכתב ביידיש, חתום : אייער זהון אין ברודער ישראל.)

מכתב מישראל גרשטיין מטירת-צבי, לקלישקוויץ

(המכתב נכתב באידיש בשנת 1939. תרגום-חופשי על-ידי לאה יורב.  )

 שלום רב הורי, אחי, ואחיותי היקרים והחביבים! 

תודה לאל על הבריאות של כולנו, ונקוה לשמוע אותו הדבר גם מכם, הורי היקרים. 

אנסה, עכשיו, לענות לכם על מכתבכם על-אף שחנוך, משה וזהבה כבר כתבו את הכל. המכתב שלכם חשוב לנו מאד, וכל אחד רוצה לענות לכם מעומק לבו.

אני אף-פעם אינני יכול לסלוח לעצמי, שאני - הצעיר ביותר - עזבתי אתכם לבד בכפר… אני מאד מקווה, שאתם תעלו כמה שיותר מהר! עברו כבר ארבע וחצי שנים,  ולא הצלחנו להתראות אתכם, אהובים.  והלב מתגעגע!  אי-אפשר להביע את זה במכתב.

 נכון, אנו לא מילאנו את חובתנו במכתבים. אתם מבקשים לשמוע הכל,  שנכתוב לכם הכל מן הקבוצה שלנו:  אתם יודעים, שאנחנו רוצים לבנות כפר יהודי בדרך התורה והעבודה,  שאנשיו יחיו חיים טובים וישרים.  בגלל זה - כל מה שיש לנו - הוא בשותפות.

הקרן-הקיימת קנתה אדמה, ונתנה לנו להתיישב עליה.  קיבלנו כסף כדי לקנות מכונות לעיבוד השדות, לבניית-בתים למגורים,  לבנות לולים, ובכלל להסתדר.  זה לא  סכום קטן  - דבר כזה צריך לעלות הרבה כסף!  לאדם פרטי אין אפשרות לזה.  צריך גם הרבה סבלנות עד שהכל יצליח.  זה לא כל-כך פשוט!  עוד אין לנו רווחים גדולים, ובכל דבר אנו תלויים בעיר הגדולה. הקרן-הקיימת משלמת לנו עבור עבודתנו:  סלילת כבישים, בניית בתים , בגלל זה - כל הדברים  האלה הם של הקק"ל, ולנו אין רשות למכור אותם.  אבל אנחנו יכולים ליהנות מהם במשך כל חיינו - כדי שנוכל להתקיים כקבוצה דתית.  בינתיים אדמתנו שממה - לא מעובדת. אנו דורשים, שיישבו עוד קיבוצים דתיים על ידנו,  ועכשיו באמת דואגים לזה. 

בינתיים כבר הסתדרנו.  הקמנו ששה צריפים גדולים למגורים, וחדר-אוכל גדול.  לילדים  יש חדרים ומטבח קטן לחוד.  יש לנו אוטו, וכשרוצים בשר כשר - נוסעים לכפר-יחזקאל, להביא.  אם אנו רוצים בשר-עוף - יש לנו חבר ששוחט עופות.  אנו צריכים גם לקבל רב. עכשיו אנו חיים על יגיע-כפינו בלבד!

שרה-לי תהיה בת שנתיים.  יהי-רצון שתתפתח יפה.  אנו מתכוננים לעשות לה מסיבה שמחה ליום-הולדתה.  היא נבונה מאד.  יש לה עיניים חכמות,  והיא כבר מדברת. 

כל יום, אחרי שמונה שעות-עבודה, אנו לוקחים אותה, מטיילים ומבלים אתה עד שעה 17.00 . כשמגיעה השעה לאכול - כל אמא נותנת אוכל לילד שלה, וההורים משכיבים את הילדים בחדרי-הילדים.  במשך היום - חברות עובדות שם, ככה שהחברים יכולים ללכת לעבודה.   בערבים - אנחנו מבלים בקריאה, כתיבה, שעורי-תנ"ך, כל ערב לומדים דף-יומי, ומקווים להמשיך כך.   אנחנו, תודה-לאל, שבעי-רצון מאד מחיינו.  אבל כל פעם שאנחנו נזכרים בבית - מתחילים להתגעגע.

לאמא:  את המתנות ששלחת עם רחל (גולדנברג)  - קבלנו.  היו שם שמיכות מתנות לשלמה-לי ולשרה-לי.  אתם צריכים לדעת, שבארץ-ישראל חם, והילדים ישנים בלי כרים.

שלום לכולם -    ישראל

קטעים ממכתביו של סבא יעקב יוסף המתייחסים להכשרה והעליה של ישראל מויז'ניץ

 י"ח באייר תרצ"ב

 ...קיבלתי פ"ק מוויזשניצא מבני ישראל יחי', וכותב שם כי נסע מטשערנוביץ עם הנערים להחלוץ מאגודה אשר הוא סמוך לוויזשניצא, והתעכב שם שבוע אחד - והוטב בעיניו מאד - הן בגופניות והן ברוחניות. כי הרב שיחי' נותן השגחתו עליהם בעניין היהדות. ובעניין הגשמיות - יש כמה משגיחים לטובה. ודורש הסכמתי. והשבתי לו, כי מה אוכל לעשות נגד השגחת הבורא ח"ו? כל שכן, אם מד' יצא הדבר - יגמור בכי טוב….

ט"ז אייר תרצ"ה

...והנה מסתמא ידוע לכם, מהאורח חשוב אשר נסע כעת לארץ הוא הרב מו"ה אליעזר שליט"א מוויזשניצא, ובוודאי בני ישראל יח' יקבל את פניו. ואבקש להודיע לי מהתקנות ומעשים טובים שיעשה בארץ ישראל...

כ' אלול תרצ"ה  

מבני ישראל אבקש להודיע לי, אם קיבל ע"י אברהם בן גיסי "קיצור ש"ע  ששלחתי? וגם איזה ספר ששלח לו גיסי מתת' במתנה? וגם אם לומד הדף היומי? כי כבר אמרו בטשערנוביץ אנשי "אגודה", כי רימה אותם, ליתן לו טשערוויקאט - ונעשה קאמוניסט ר"ל... ובוודאי אני בוטח בד', ובטוב לבם של זרעי היקרים, ואפילו בכל המפלגה" המזרחי", כי אינם הולכים בדרך העקמימות -רק בדרך הטוב והישר, ובדרך תורה ועבודה.

בס"ד

סיפורו של ישראל יורב כפי שנמסר לאפרים יעיר לארכיון טירת צבי (עובד ע"י שרה)
נולדתי בעיר קלישקוויץ בבסרביה, שהייתה אז בשלטון רומני. בעיר היו כעשרת אלפים גויים וכשלוש מאות משפחות יהודים
 כשהייתי תינוק גורשו כל היהודים מקלישקוויץ בגלל הלשנה של גוי. הוא ראה יהודי מתפלל ליד עמוד חשמל וחשב שהוא מרגל למען ארץ אויב
 עברנו לידעניץ שם גרו הוריו של אבא. סבא היה שוחט ובודק. לא הלכתי לחדר, אבא לימד אותי בעצמו לקרוא. אח"כ הביא לי מורה שלימד אותי גם לכתוב
 כשהייתי בן שמונה חזרנו לקלישקוויץ, כשמונים משפחות של יהודים וביניהם אנחנו: אבא, אמא, חנוך, זהבה ואני. האחים הגדולים נשארו ביעדניץ ופתחו שם חנות לעורות. אבא עבד כשוחט ובודק, הפרנסה היתה בצמצום ואמא הקימה לה חנות מכולת כדי לעזור בפרנסה.
 חנוך וזהבה הלכו לבי"ס של גויים, שם למדו גם בשבת. אבל הם לא כתבו בשבת. חבריהם הגויים נשאו להם את הילקוטים. אני לא הלכתי לבי"ס.
 אבא היה חסיד של האדמו"ר מבויאן שגר בצ'רנוביץ. כשהאדמו"ר ראה כמה קשה לאבא, הוא הציע שחנוך יבוא לצ'רנוביץ וישמש כעוזר לגבאי בביה"כ. חנוך עשה כך, והוא גם עבד בחנות ספרים. הוא היה שולח כסף לעזרת המשפחה. אח"כ הוא לקח לצ'רנוביץ גם את זהבה ואותי. זהבה עבדה בחנות של גרביים ולמדה בסמינר לגננות. אני למדתי כחצי שנה בתלמוד תורה ואכלתי עם חנוך.
 אח"כ הרב אליעזר הגר הקים ישיבה בוויזניץ ואני הלכתי ללמוד בה. למדתי בישיבה שלוש שנים מתרפ"ט ועד תרצ"א. בהתחלה אכלתי "ימים" אצל בעלי בתים, ואח"כ ארגנו מטבח בישיבה ואכלתי אצל בעלי הבתים רק בשבתות. בהתחלה היו בישיבה ‎40 תלמידים ובסוף ‎80 . לא היה לי כסף בכלל וחנוך דאג לי לבגדים ונתן לי כסף לנסוע הביתה פעם בחצי שנה. הוא וזהבה עזרו גם להורים.
 חנוך וזהבה הלכו להכשרה (בשנת תרצ"א) ועלו ארצה כתיירים בזמן המכביה -תרצ"ב
 הם כתבו דברים טובים על הארץ, אז גם משה ואני החלטנו לעלות
 הצטרפתי להכשרה של אגודת ישראל שייסד הרב שלי אליעזר הגר, על יד ויזניץ. היה שם "פריץ" יהודי ועבדו אצלו גויים. הוא העסיק גם אותנו  העבודה היתה בתנאים פרימיטיביים אך העיקר היו השבתות  היינו מתפללים, שרים  רוקדים ושמחים כדרך החלוצים אז.

שמונה חודשים היית בהכשרה ואז חזרתי הביתה
 ביקשתי סרטיפקט מאגודת ישראל, ואמרו שאני צריך להתחתן כי הסרטיפיקטים היו זוגיים. ההורים שלי ושל לאה הכירו לפני כן וגם היו קשורים קשרי משפחה בתיה בת דודתי היתה נשואה לברוך אחיה של לאה.
 ההורים נפגשו. ערכו תנאים ואירוסין וכעבור חצי שנה נערכה חתונתנו בנובוסליץ בר"ח חשוון תרצ"ה.
 למחרת החופה עלינו על הרכבת ונסענו לעיר הנמל קונסטנצה. שם קניתי ענבים, סחטתי אותם ועשיתי יין בשביל שבע ברכות. עלינו על אניית מסע רומנית שהביאה פרי הדר מארץ ישראל, והיא חזרה לא"י עם שזיפים ופירות מבושלים בתוך חביות. איתנו על האניה עלו עוד עשרה זוגות של חלוצים של פועלי אגודת ישראל, ועשינו שבע ברכות על האנייה. אח"כ נודע לי שכל הזוגות היו נשואים פיקטיבית כדי לנצל את הסרטיפיקטים, רק אני ולאה התחתנו ממש בחופה וקידושין.
 הגענו לחיפה ומאיר אחיה של לאה חיכה לנו בנמל. לחנוך לא היה כסף לנסוע מרחובות ולקבל את פנינו. זה היה יום שישי ולאה ירדה מהאנייה והדליקה נרות על החוף. נשארנו בחיפה בשבת ואח"כ עברנו לכמה ימים למחנה עולים עד שחנוך הגיע ולקח אותנו לשח"ל.
 באותם הימים בשח"ל עוד לא היו משפחות ולא היה איפה לשכן אותנו. היו בסה"כ שלושה צריפים. אחד לבחורים, אחד לבחורות ואחד מטבח-חדר אוכל- בית כנסת ומחסן בגדים. אז הכניסו את לאה לחדר בחורות ואותי לחדר בחורים. עד שכעבור זמן מה נוספו עוד משפחות ואז קבלנו מהסוכנות אוהלים למשפחות. כעבור שנה נולדה לנו שרה.
 ממה התפרנסנו? כל ערב הלכנו ללשכת העבודה ברחובות וחפשנו עבודה. בהתחלה, לאה עבדה בפרדס, יותר מאוחר היא עבדה ברפת של שח"ל. אני עבדתי בסלילת כביש. היינו קבוצה של ‎20 יהודים ו‎40- ערבים והמנהל היה בריטי. אח"כ עבדנו בהקמת בית החרושת לודג'יה בחולון. כל יום נסענו וחזרנו, בסוף הקמנו שם צריף וגרנו בו במשך השבוע. בסוף קיבלתי עבודה קבועה בפרדס של פרופ' וייצמן ברחובות, שם עבדתי חצי שנה.
 כשהוחלט על העליה לטירת צבי, המוסדות לא הסכימו שמשפחות עם ילדים ילכו לשם כי היה מאד מסוכן. לכן עברתי עם לאה ושרה לרודגס והגעתי לטירת צבי כעבור זמן מה. לאה ושרה נשארו ברודגס כ‎3/4- שנה ואז באו לטירת צבי עם שאר האמהות והתינוקות. אבל כעבור חדשיים שוב המוסדות דרשו להוציא את הילדים והם עברו לכפר יחזקאל למשך ‎5 חודשים. רק אז הם חזרו לטירת צבי והפעם לתמיד.

חזרה לתוכן

ישראל יורב
(דברים שנאמרו בלוויה ע"י קדיש גולדברג - ב' תמוז תשנ"ט)
לפני יומיים נקבצו ובאו בני ישראל יורב ע"ה אולי שלא במתכוון להיפרד ממנו. עולה במחשבה התמונה של יעקב אבינו המצווה את בניו טרם מותו. קשה לדעת אילו מחשבות עלו במוחו של ישראל אלנו. האם חש בכלל מה פשר המפגש? האם חשב על ברכות שהיה רוצה לברך את בניו טרם מותו? לא נדע. האם בירך את בניו? כן… כן הוא בירך אותם… הוא בירך אותם … בירך אותם באוצרות גדולים … הוא השאיר להם ירושה יקרה מכל … הוא השאיר להם זיכרונות על חלוץ אמיתי, איש תורה ועבודה במלוא משמעות המושג.
מבלי להרבות במליצות נשגבות ומבלי לכתוב פרוגרמות מלהיבות, היה ישראל בין מחוללי המהפכה בחיים היהודיים בארץ, מהפכה שנודעה בשם "המרד הקדוש". יהודי שגדל בעיירה יהודית טיפוסית בבסרביה, ספג תורה ומצוות בבית אביו השוחט, בתלמוד תורה ובישיבת "בית ישראל" תחת השגחת הרב אליעזר האגר בוויז'ניצא.
כשעלה ארצה הצטרף לאחיו הגדולים ממנו בשח"ל לי רחובות, והחל להתפרנס מיגיע כפיו. הוא היה אחד מאלפי החיילים האלמונים שעסקו בכיבוש העבודה העברית. המלחמה על מקום עבודה בפרדסים הייתה קשה, מתישה ומתסכלת… הפועל הערבי היה זריז ומיומן. והנה מגיע צעיר, "ישיבה בוחער"… ובמאמצים אדירים הוא משיג את הפועלים הערבים וזוכה למקום עבודה.
החריצות הזאת אפיינה את עבודתו גם בטירת צבי. הוא עבד שנים בגן ירק, בשמירה, בלול, במשחטה. ישראל היה מומחה להשקיה אז ההשקיה הייתה בתעלות. פעמים רבות היה יוצא בחשכת לילה להשקות, מלווה שומרים מפני אויב, כאשר לאה מחכה בחרדה לשובו בריא ושלם.
"ואל תהיה מפליג לכל דבר", כך כתוב בפרקי אבות שהיה ישראל מלמד את בני משפחתו בסעודה שלישית בשבתות הקיץ. כך לימד, כך קיים. לכל דבר היה ערך. לא זרק… לא סבל בזבוז. וכשראה כיצד מושלכים ממטרות מקולקלות וצינורות עקומים ושמע כמה כסף מוציאים על רכש ציוד חדש ועל תיקונים בחוץ, לא חיכה להחלטות של מוסדות על יוזמות… אלא התחיל לתקן: מצא מקולקל תיקן. הוא עבד עם סדר, ידע היכן כל דבר ודבר נמצא, ו"הסככה של ישראל" הפכה למוסד, לסמל של מסירות ואחריות לרכוש הציבור.
וגם את הרישא של האמרה הנ"ל לימד: "אל תהי בז לכל אדם" לימד וקיים. המשיך לקיים את מסורת הוריו. אורח בבית הכנסת הזמין אותו אליו הביתה. אחד הזיכרונות הראשונים שלי בטירת צבי: באתי להתארח לשבוע, ונשלחתי לעבוד בגן ירק. ישראל ליווה אותי לשטח, שוחח אתי, התעניין בי, ואמר: "אני מחתן את בתי… אני מזמין אותך לחתונה".
איש תורה ועבודה קלאסי היה ישראל. על חריצותו בעבודה דיברנו. גם בתורה היה מסור וחרוץ. היה משתתף נאמן בשיעורו של שמואל, וכל עוד כוחותיו עמו, הקפיד להגיע לשיעור. היה גם משתתף קבוע בשיעוריו של הרב, ואף אני זכיתי ללמוד אתו. היה לעזר רב לבניו בלימוד קודש ובהכנתם לבר-מצווה. היה בין הראשונים לצאת לישיבת הקיבוץ הדתי, בעת שהייתה עוד בכרם דיבנה.
היה מיושבי בית המדרש ומהמקפידים על תפילה בציבור. בהיותי שכן קרוב אליו בבית הכנסת, לא יכולתי שלא להתפעל כיצד, גם בימים האחרונים, כשזיכרונו כבר בגד בו, המשיך להתפלל מילה במילה. התפילות לא נמחקו.
פתחנו בתמונה של בחיר האבות המברך את בניו לפני מותו. המדרש מספר כיצד חשש ישראל שמא בניו אינם הולכים בדרכי השם. פתחו בניו ואמרו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". ענה ישראל: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ישראל יורב נפטר שלם עם הידיעה שיחד עם לאה רעייתו הנאמנה, שתיבדל לחיים טובים וארוכים, הצליח לחנך בנים האומרים ""שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד", בנים ההולכים בעקבותיו בשבילי תורה ועבודה.
היום נגאל ישראל מייסוריו. הוא ייטמן בין השדות שהוא גאל ביגיע כפיו. נוח בשלום, חלוץ ירא שמים. קשה עבדת, מגיעה לך מנוחה נכונה.

חזרה לתוכן

אלה  תולדות…

(לחגיגת 80 לישראל ולאה, ו - 60 לעלייתם ארצה.  חג-העצמאות תשנ"ה 1995)

שירו-שיר ומחאו-כף / לכבוד לאה וישראל יורב / לא תאמינו - הם בני שמונים! /

וגם, לחתונתם - ששים, הם מונים!

ונדמה, שזו ההזדמנות לספר, /  איך אז - הכל היה אחר… /  איך אז, לפני ששים, בגולה, /

                                   נשא הבחור - ישראל, את לאה הבתולה.

ולמחרת - על הרכבת עלו שניהם, /  ולפלשתינה, ביחד, שמו פעמיהם. /

     את "שבע-הברכות" הם אמרו באוניה, /  ועל-כך לא באו אל איש בטרוניה / כן, הם היו חלוצים כהלכה  /

ואל קבוצת "שח"ל"  הגיעו בשמחה.

ובשח"ל - כולם רווקות ורווקים /  אף איש עדיין משפחה לא הקים. /  ופתאום - זוג מגיע!  מה לעשות? /

"ישראל - לבחורים!  ולאה - לבחורות!"

אל הפרדס יצאו לעבוד ברינה /  אכלו לחם וזיתים, בלי מרגרינה… /  לבסוף - לאה, לקורס-רפתנים הלכה /

ומהסוכנות הם קבלו "אוהל-משפחה".

עברה שנה - ונולדה  שרה החמודה  /  ולטירת-צבי עלו, להקים "נקודה". /  שם ערבים, מסוכן, אימה ופחד!  /

וחם, וקשה, יתושים וקדחת…

עבדו בימים, עבדו בלילות  /  את הקבוצה הם הקימו בעשר-אצבעות  /  ובין לבין - גם אבישי נולד /

ואחריו עמוס - ועד נטויה היד…

ישראל עובד בגן-הירק תמיד  /  הפילפל הענק - על מסירותו יעיד  /  ולאה - משתלמת בטיפול בילדים /

ומגדלת דורות של צברים חמודים.

עוברות השנים, קמה מדינת-ישראל. /  המשפחה - עם טירת-צבי - גדלה, תודה לאל / שרה, הבכורה, ללמוד ביבנה נודדת  /                                וכאן - רבקה, במזל-טוב, נולדת.

וכאשר, שרה את בית-הספר גמרה -  /  נולדו עוד שניים - למזל ולברכה! /  יוסי ומשה - "צמד הגוזלים"/

את מעגל משפחת יורב משלימים.

כן, הרבה יש לספר על אותם הימים: /  על קרה בחורף, ובקיץ - הימים החמים… / ולא היה מזגן, בקושי היה מאוורר!  /                                        בחורף היה בוץ, ובקיץ קדחת - עוד יותר!

הילדים גרו בבית-הילדים.  מי ידע מה זאת "הלנה"? /  אך היתה שמחת-חיים, לא שמעת אף תלונה! /

לא היה "רכב לחבר", בקושי פעם נסעו את העיר  / באוטובוס חורק, והוא היה "הקשר המהיר".

וכך, החיים במסלולם נמשכו  /  עברו שנים, והילדים מן הקן כבר פרחו.  / חופה אחר חופה, מעמידים בשמחה /                                            ונכדים נולדים, למזל ולברכה.

וכבר "חתונת-הזהב" בצוותא חוגגים /  ולגיל שבעים - הופ - הנה מגיעים!  /  לא תאמינו - יש אפילו נינים!  /

וכך מגיעים הם, אל גיל השמונים.

לאה - הנערה מאז - היא היום /   סבתא במשרה מלאה /  ועל הצלחותיה ב"מקצוע " הזה /

                                                     יעידו פה עדים מאה.

וישראל - שהגיע שנה לפניה לגבורות - /  סבא-רבא כמו שכתוב, בשירים ובזמירות / מלא במעשים טובים  /בתפילה ובמצוות.

                       והנה הגענו לשלב האיחולים : / מה נאמר, מה נאחל לסבא-סבתא הגדולים?

 רק זאת: שהכל יימשך בשמחה  /  בבריאות טובה ביחד, בחיק המשפחה /  ותזכו עוד הרבה נכדים ונינים לראות  /                                     עוסקים בתורה, בעבודה ובמצוות.

ממשיכים את מפעלכם בשירה וברננה   /  לשם ולתפארת, בבניין המדינה  / ועל-כן - כוסנו כולנו נרים: /

לחיים! לחיים! עד מאה  ועשרים!

ב"ה, פרשת-קדושים   תשנ"ה

 לאבא ואמא, למסיבת 60 שנה לנישואיהם

בפרשת-השבוע, פרשת "קדושים",  קראנו: "איש אביו ואמו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו, אני ה'".  אומרת הגמרא בקידושין (דף ל: )  : "השווה הכתוב מוראת אב ואם - למוראת המקום.  וכן הדין.  תנו רבנן: שלושה שותפיו הם באדם - הקב"ה, אביו, ואמו.  בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו -  אמר הקב"ה - מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני".

לבניית משפחה ובית - דרושים שלושה שותפים:  אב, אם, והקב"ה, שישרה את רוחו.

בפרקי-דרבי-אליעזר, מביא הדרשן שלושה יסודות המנחים, לכאורה, את הקמת עולמו  וביתו של הקב"ה:   " בעשרה מאמרות נברא העולם… ובשלושה כוללו. ואלו הן: בחכמה, בתבונה ובדעת.  שנאמר "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, ובדעתו - תהומות נבקעו"  (משלי, ג', י"ט).   בשלושתן נעשה המשכן, שנאמר: "ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה, בתבונה ובדעת" (שמות ל"א, ג').   ובשלושתן עתיד להיבנות (בית-המקדש) שנאמר:  "בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן ,ובדעת חדרים ימלאו" (משלי כ"ד, ג').

 חכמה, בינה ודעת - הן המכנה-המשותף לבריאת-העולם והמקדש.  אך, אם נתבונן בפשט הפסוק האחרון - נראה, שהוא מדבר על ביתו של האדם.  ואולי כאן רומז הדרשן - שביתו של האדם צריך לשמש מעין מקדש?

 הורינו זכו לבנות ביתם-ביתנו בחכמה.

בתבונה כוננו אותו - חזקוהו, ותמכו בנו:  ילדיהם, נכדיהם וניניהם.

"ודעת חדרים ימלאו"  - מלאו את ביתם-ביתנו בדעת, והנחילו לנו את דרכם - להמשך דרכנו.

לאמא - במלאת לך שמונים - חיפשתי במה לברכך, ופתחתי
ב - "אשת-חיל" באות "פ"  היא בגימטריה 80:   "פיה פתחה בחכמה, ותורת-חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה ולחם-עצלות לא תאכל.  קמו בניה ויאשרוה - בעלה ויהללה"… והפסוקים - כאילו עליך נכתבו.

מזל-טוב לכם, הורינו.  שתזכו לחיים טובים ומאושרים עד מאה ועשרים,  ואנו מקווים שנמשיך ללכת בדרככם.

מ ז ל   -   ט ו ב 

שיר המשפחה  

(לחגיגה ביום-העצמאות תשנ"ה   1995)   

א  

התאספה המשפחה / פה לחוג ברוב שמחה. /  סבא-סבתא הזקנים / חוגגים היום שמונים!

בני שמונים סבתא-סבא / זו סיבה למסיבה / מי שבא - ברוך הבא!  /

ב

מיכאל בא עם שרה / אבישי בא עם מלכה / עמוס ועליזה גם /  רבקה - ברוך   י - ב- ב- ם

יוסי ואשתו חנה / משה עם אראלה / נכדים וגם נינים / כאן, לכבוד בני השמונים!

זה התחיל לפני ששים /  אז עוד לא היו קשישים! /  התחתנו הם בגולה /  ועלו ברוב גילה! 

והקימו פה קבוצה / זו אמת - לא מליצה! / והמשפחה פרצה: 

טל ודרור, חרות וגל /  ניר ונועם, עומר גם /  ורד ואתה אמנון / זוהר, נעמה, שמעון /

קמה ומאיר עם מזמור /  שי-חגית עומדים בתור / גור ותומר - אחרונים / גם יביאו עוד נינים. 

ג 

רותם-גבי, בשמחה / מסריטים המשפחה / רבקה'לה עם צוריאל / בניהו - חייל בישראל /

ואלעד ואוריה / משלימים את התמונה / משפחה לתפארה!

חנה, ענבר וגם אלון / צילה, ואיתה שמעון / זוהר-אליהו גם / יעל וזאב פה , י-ב-ב-ם /

אמיתי, שחר ומעיין / אור וניר ,אילה ומורן  /  עמיר, הודיה ונעמה /  יאיר, עשור - והמשפחה שלימה!

ד 

התאספה המשפחה /  פה לחוג ברוב שמחה /  סבתא-סבא בני שמונים  /  ושישים לנישואים!

זוהי חתיכת-חיים / אז כוסנו כאן נרים / ונאחלה איחולים:

סבא-סבתא מזל-טוב / לכם נשלח ברכות לרוב /  הרבה אושר ושמחה /  כאן, בתוך המשפחה.

בריאות טובה, והרבה כיף /  נאחל, מכל הלב /  בנים, נכדים וגם נינים  /

                            אוהבים אתכם -  בני השמונים!

ב"ה                                                                                                                  אדר תשנ"ד

במלאת גבורות לאבא

המשנה במסכת אבות פרק ה', מתארת את מהלך חיי האדם כך: "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, וממשיכה: בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח...".

במלאת לאבא שמונים שנה, יש מקום לברר מהי הגבורה המתגלית בגיל 80?

ובמקרה שלנו – נחפש גם קשר לפרשת-השבוע "כי תשא", לבר-המצוה של הנכד ואולי גם לפורים.

המקור לביטוי "בן שמונים לגבורה" לקוח מתהלים צ' – 10: "ימי שנותינו בהם 70 שנה ואם בגבורות – 80 שנה".

פרק זה בתהלים הוא פרקו של משה רבנו, הפותח ב"תפלה למשה איש האלוקים".

הפרק מדבר על גדולתו של ה' מול האדם, ומסתיים בתפילה "שובה ה' עד מתי והנחם על עבדך".

פסוק זה מביא חלק מפרשנינו לומר שפרק זה ותפלה זו  חוברו על-ידי משה ומתאימים לתפלת-משה בפרשתנו, אחרי מעשה העגל: "שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך".

משה המנהיג מוציא את העם ממצרים והוא בן 80 שנה:  "ומשה בן שמונים שנה בדברו אל פרעה" (שמות ז' – 7).

פרשתנו "כי תשא" וכל המסופר בה, מתרחש בשנתו ה – 80 של משה, בשנה בה הוא נכנס לגיל גבורות.

פרשת "כי תשא" היא המשך תיאור מעמד הר סיני וקבלת התורה:  "ויתן  אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות-העדות..." (ל"א – 18).

כידוע, מעמד הר סיני מוזכר בשנית בספר דברים. שם, בפרשת "ואתחנן,  אומר משה:  "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני-בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..."

הגמרא בקידושין דף ל' לומדת מכאן "כל המלמד את בן-בנו תורה – מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני".

אבא, סבא שזכה להגיע לגיל גבורות 80 , וזוכה גם להדביק את בניו ונכדיו בדרכה של תורה, מעלה וזכות גדולה היא לו.

ועדיין נשאר לנו לברר מהי אותה גבורה של גיל 80?  בוודאי שאין זו גבורת הכוח והמלחמה.  פרשת פורים קשורה לפרשת עמלק.  וכיצד ניצחו ישראל את עמלק?  "וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה..." -  "והיה כאשר ירים משה ידיו – וגבר ישראל"  (שמות י"ז , פרשת בשלח).

משה בן השמונים מתפלל לקב"ה להצלחה במלחמת-עמלק, והניצחון הוא בבחינת "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'".

בתפלת "אשרי יושבי ביתך" אנחנו מזכירים שלוש פעמים את גבורות ה': "וגבורתך יגידו" -    "וגבורתך ידברו" -   להודיע לבני-האדם גבורותיו" .  ומה הן גבורותיו?  "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים",   "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון",   "קרוב ה' לכל קוראיו "  וכו'.

הגבורות המתגלות כאן הן גבורות ביחסים שבין האדם לחברו ובין אדם למקום.  הן תכונות בהן מצטיין אבא:  עזרה לזולת והתמדה בעבודת ה', בתפילה ובלימוד תורה.  המיוחד באבא – שהוא עושה מעשים אלו מבלי לפרסמם,  מתוך כוונה אמתית,  לשם שמיים.

ואולי כאן המקום לומר לו:  "דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו"... ולאחל לעצמנו  ולזאב – שנלמד מסבא דרכים אלו.

משה

חזרה לתוכן