English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

אבישי יורב

ישראל ולאה יורב אוריה וחדוה רותם וגבי בניהו נחמה פרסומים של אבישי
משה ורבקה שכטר רבקהלה ונעם צוריאל ואליענה אלעד ומירי קוים לדמותו של אבישי

 

benaia11.jpg (21515 bytes)   benaia31.jpg (22006 bytes)

avishayy.jpg (17583 bytes)

נולד: י' אדר תש"ב 27.2.1942

נפטר: טז' טבת תשע"ב 11.1.2012

rotem.jpg (39614 bytes) סבא אבישי במסיבת בר-בת של שחר ומעין בן משה תש"ס תש"ס בעפרה בר"בת מצוה yoglaser.jpg (36935 bytes) rotmben.jpg (31849 bytes) בחתונה של תומר ורחל תמוז תש"ס
יאיר איתן ודביר תש"ס במסיבת ברבת לשחר ומעין בעפרה Rotm+reshit.jpg (27430 bytes) רותם וראשית אחרי הלידה  Uria+hedva erusin.jpg (23328 bytes) אוריה וחדוה באירוסין Thilh-auria.jpg (19668 bytes)אוריה ותהילה  
yehodit.jpg (16816 bytes)

יהודית בברית המילה של אריאל תשס"ד

avishay+necadim.jpg (33284 bytes)

בחתונה של אוריה

ל' אב תשס"א

בשבע ברכות בטירת צבי

אוריה וחדוה ביום חתונתם

 4 dorot.jpg (51044 bytes)

ארבעה דורות:לאה, אבישי, אוריה, אביחי

 

av-n.jpg (51223 bytes)

בחתונה של יעל צלקו תשס"ו

 

מלכה צוריאל ואלעד תש"ס

במסיבת ברבת בעפרה תש"ס

  2avish.jpg (39271 bytes)
avishai4.jpg (56013 bytes)

rivkale.jpg (16809 bytes) 

רבקהלה בחתונה של אוריה אב תשס"א

avishai2.jpg (35839 bytes) avishy-r.jpg (20838 bytes)

בר מצוה לאלעד תמוז תשנ"ב

elad+miri.jpg (27226 bytes)

אלעד ומירי יורב

א ניסן תשס"ג

 shuvi2.jpg (30895 bytes)

ביקור אצל סבתא לאה עם שובי

חשוון תשס"ה

 avishay4.jpg (23898 bytes)

 

malca+sara.JPG (26614 bytes)

תשס"ד

בברית של אריאל שרה המל מימין ומלכה משמאל

avishay brit hilel.JPG (68523 bytes) 

בברית של הלל ישראל פלד בטירת צבי

אלול תשס"ד

 

אבישי במסיבת בר המצוה של יאיר

 avishay+mal.JPG (47996 bytes)

אבישי ומלכה בחתונה של לילך הבת של עמליה

טבת תשס"ה

avishy+aima.1.JPG (35618 bytes)

סבתא לאה בת 90 שבט תשס"ה

  avishay+malca2.JPG (29655 bytes)

תשס"ד

מזל טוב ללידת גפן

שבט תשע"א

 
 

טהר היכלי פליאה                  הצאצאית  ה 80            נולדה ביום קבורת סבתא-רבא לאה                        שבט תשס"ו

בבת מצוה של תהילה

יח סיון תשע"א

בבת מצוה של תהילה

יח סיון תשע"א

אבישי בבת מצוה של תהילה יח סיון תשע"א

צילום משפחתי בבת מצוה של תהילה 20.6.11

 

אבישי בחצר ביתם של בניהו ונחמה אדר תשע"א

אבישי ומלכה ובני משפחתם

שבועות תשע"א

שבת (ואתחנן) משפחתית בטירת צבי

יג' אב תשע"א

תמונה אפיינית של אבישי מתעמק בלימוד

 

בברית של אבישי ישראל

שבט תשע"ב

בברית של אבישי ישראל

יד שבט תשע"ב

ערב עיון בירושלים טבת תשע"ג

לזכרו של אבישי במלאת שנה לפטירתו

   

בני דודים באזכרה לאבישי תשע"ו

באזכרה לאבישי תשע"ה

 

אבישי ויהודית ( שפנגרי) יורב - נשואין ראשונים

אוריה וחדוה יורב   - אביחי,הראל,
נתנאל
, צופיה, תאיר(נ),

רותם (יורב) וגבי גלסר  - יאיר (ז) , איתן ברוך והדר שמחה גלסר - שובי'ה ציון (ז  

דביר (ז) ראשית בת-אל (נ), רחל צפורה,טליה-שירת-מרים, אברהם ישעיהו, אבישי ישראל                    

בניהו ונחמה ( קאהן ) יורב   -
תהילה (נ) , הדס(נ) , אריאל(ז), דניאל (ז) אוריה(נ),
מתנאל, אבישי

 

אבישי ומלכה (שכטר) יורב- נשואין שניים

אלעד ומירי ( סימן טוב )יור"ב -  שובי רעיה (נ) טהר היכלי פליאה (נ) , זכות עמי (נ)קודש אבקש (ז),
ניגון (ז

צוריאל  ואליענה (קורלנציק) יורב

רבקה (יורב) ונעם רפאל-   גפן (נ), אבישי אוֹרי, רון משה

מכתב מישראל ללאה לבית-החולים, אחרי הולדת אבישי

(נשלח עם זהבה, שנסעה לבקר את לאה)

 ב"ה,   מוצש"ק

 

שבוע טוב, לאה היקרה!

מה שלומך?  ומה שלום הבן החביב שלנו?  בוודאי מעניין אותו רק לקבל מנת-ארוחתו בזמנו,  וכמובן שמצדך - את מוכנה בכל-עת וזמן למלא את דרישתו.  נכון?

באתי הביתה ביום ששי בשלוש אחרי-הצהרים, וכל החברה' סבבוני והציגו כל-מיני שאלות, ועם התשובות באו כולם למקומם. ואני הייתי עייף נורא, ונאלצתי ללכת לנוח.  שרה-לע ישנה שנת-הצהרים, ולא יכולתי למסור לה בעצמי את הבשורה. וכשהקיצה משנתה - אסתר יעקבי מסרה לה, והיא קיבלה את הבשורה בשמחה רבה.  בשעה שש היא באה להעיר אותי, כדי לומר לי מזל-טוב.

שלמה לוין שיחרר אותי מן השמירה , ובערב, בזמן האוכל, החלה פרשת הכנה לחגיגת "שלום-זכר".  זהבה היתה עסוקה ביום בהכנת הנסיעה לרודגס, ובערב היתה תורנית במטבח, ויש להודות לשלמה שחטיר שהוא אירגן את האנשים שיסדרו משהו.  הוא קיבל מיהושע ברוכי בקבוק י"ש, והביאו ספסלים, תפוזים, תה עם סוכר, ואחרי הארוחה נועדו אורחים.  שלוש פעמים מילאו את החדר.  היו ביחד, בוודאי, חמישים-ששים איש!  היתה חגיגה מוצלחת מאד.  רק חבל שאת לא היית נוכחת, כי כל זה היה לכבוד הלידה, ולכבוד הבן הנולד.  פרטים נוספים נמסור לך, כשתבואו, אי"ה, בריאים ושלמים הביתה.

ביום השבת, כמובן, טיילתי עם שרה-לע, והיא היתה מאושרת שאמרו לה מזל-טוב.  היא אמרה לי, שתפנה למסדרי-העבודה , שיסדרו אותה לטפל באחיה הקטן,  וגם תשמח לראותו.

מטעם המטפלות, מציעים לי להביא אותה ליום הברית, בגלל שהנסיעה בחזרה יותר בטוחה מאשר ביום רגיל של ביקור.  מה דעתך על זה? 

מסרתי למשה שור, שיתקשר עם הרופא צונץ, או עם הרופא מילר מחיפה, ויברר את נכונותם להיות מוהל. ומקווה אני שאקבל תשובה , אולי ביום שלישי,  והסידורים  מצד המטבח וגם מצד המחסן יהיו בזמן.

בעניין נתינת שם, ישנם הרבה הצעות.  לכולם לא שמתי לב, אבל חנוך מציע לקרוא לו בשם הסבא יונה ז"ל, אבא של אבינו שיחי'.  אמנם זהבה ומשה התלוצצו על חשבונו של חנוך, באמרם, שאם יש ברצונו - תהיה לו אפשרות לקרוא בשם הזה לבנו  תחשבי על הדבר הזה, ואנחנו עוד נדבר על זה.

קיבלתי מאת אברהם-יצחק חוברת חדשה "מבפנים" לקריאה, והוא מבקש לשומרה ולהחזירה.

נתתי כסף לזהבה לקנות לך משחת-שיניים, וסיכה בשביל שרה-לע, ומה שישאר היא תתן לך.  הכסף הוא מקופתנו.  חולצה וחצאית אביא לך, לכשאבוא לקחתך הביתה.

חושבני שמיותר להזכירך, לכתוב פרטים ממצב בריאותך ומבריאות בננו שיחיה. 

הנני שולח לך כלי-כתיבה, ומקווה שזהבה תוכל לבקרך.

תכתבי מי הספיק לבקרך.

חנוך הפסיק אותי מכתיבתי.

מזל טוב ללאה ולקטנצ'יק. נשיקות מחנוך ג.

ע"י הפסקת הכתיבה, נתבלבלו מחשבותי , ואינני מצליח להמשיך בכתיבה.

היי שלום ואם-מאושרת לבננו החדש ולבתנו היקרה שרה-לע.

                             שלך -   ישראל

 

לנכדינו באהבה

(ילדי אבישי ומלכה'לה שיחי')

כשאביכם, אבישי, נולד - נשארנו בבית-החולים שבוע ימים, ככה שברית-המילה היתה שם. כשחזרנו הביתה לטירת-צבי, היה זה יום חורף גשום. הדרך מבית-שאן לטירת-צבי עוד לא היתה סלולה, והיתה בוצית מהגשם. גם אוטובוסים עוד לא הגיעו לטירת-צבי, על כן חזרנו באוטו משא. בהיותנו בין בית-שאן לקבוצה - האוטו שקע בבוץ, והביאו טרקטור שמשך אותנו - עד שהגענו לטירה… במבנה הטירה , למעלה, היו חדרי התינוקות, ושם כבר היתה מיטה מוכנה לתינוקנו החמוד. כמובן שדאגתי לתינוק אחרי הברית - אבל הצטרכתי להשאירו למשך הלילה בבית-התינוקות. וכשבאתי להיניקו בבוקר - מצאתיו שוכב על הבטן… נבהלתי מאד. חששתי לדימום! למזלי - הכל היה בסדר. התברר, ששומרת-הלילה היתה בת צעירה מהגרעין שהיה אצלנו אז , וכשהיא שמעה שהתינוק בוכה - השכיבה אותו על הבטן, כמו שלימדו אותה… טוב, היו זמנים… היום - הילדים ישנים עם ההורים בבית, אבל אז לא היתה אפשרות לכך. אני מקווה, שילדינו לא סבלו מחוסר אהבת-הורים, גם בגורם בבית-הילדים. המטפלות המסורות - עשו למענם כל מה שיכלו. תנאי-העבודה היו קשים, וכן צריף-מגורינו, לא התאים למגורי-ילדים.

כשאבא נולד - שרה'לה היתה בת חמש. היא, כמובן, שמחה עם האח הקטן שהבאנו לה. עכשיו היה לה עם מה לשחק בבית, כשחזרה מבית-הילדים. היתה גאה מאד, כשהרשיתי לה להחזיקו בידיה, ואנו - ההורים - היינו מאושרים עם שניהם.

אבא התפתח יפה. בהתחלה - 6 חודשים הינקתי אותו - ובהדרגה עבר לאכול אוכל רגיל.

זוכרת אני: פעם הוא היה חולה. שלחנו בדיקה לבית-החולים בעפולה, והתשובה היתה צריכה להגיע בערב על ידי איתות ( לא היה לנו שום אמצעי קשר אחר). אני הייתי שייכת לצוות האיתות, וידעתי את כל הסימנים. לכן, עמדתי בחצר, והסתכלתי על סימני ה"מורס" שהגיעו לגג הטירה. פיענחתי בעצמי את התשובה - רצתי למרפאה, והודעתי בהתרגשות שלאבישי יש דיזנטריה! הגעתי למרפאה עוד לפני שהחברות מסרו את המברק! תודה- לאל, הבן הבריא, והיום הכל רק סיפור…

באותם ימים - טירת-צבי היתה בראשית התפתחותה. כמעט כל החברים חלו בקדחת, ובגלל היתושים הלכנו כולנו בערב בחולצות ארוכות ובמכנסיים ארוכים. בקיץ החום היה גדול, אבל לא יכולנו לוותר על הארוכים… מאווררים עוד לא היו - והחום בחדרים היה כמעט בלתי-נסבל. אחרי שנים של התלבטויות - החלטנו להוציא את הילדים לישון בלילות הקיץ בחוץ. מסביב למיטות היו תלויות כילות , שהיו מוכנסות היטב מתחת למזרון, וחסמו כל טיפת אויר-צח… מזל שזה היה בלילה - שהיה פחות חם… סידרנו שתי שומרות-לילה: האחת ריססה ב"מרסס פליט" מסביב למיטה - והשניה פתחה פתח קטן בכילה, והכניסה יד לכסות את הילד. השומרת הלכה עם פנס ביד - ואם נדדה שנתו של ילד - הוא ראה מרחוק את הפנס - והיה מאושר בראותו אותו מתקרב…

בצהריים - כיוון שהמיטות היו בחוץ - הילדים שכבו על שקים בחדריהם, ומעליהם סדיניות. החדרים היו פנויים למשחקי-חדר שונים, חמש-אבנים ועוד. ככה היה עובר הקיץ על ילדינו.

טוב, שבאותם הימים היינו צעירים, מלאי-מרץ וחזון. אמנם - לחדר-האוכל כבר נבנה צריף - אבל במטבח עוד בישלו על פרימוסים. העצים והדשאים - שהיום - ת"ל מפארים את הקיבוץ - עוד לא גדלו, ועם כל רוח-מזרחית אכלנו גם אבק, שחדר דרך הרשתות שבחלונות. בריכת-שחיה עוד לא היתה - אבל היתה לנו בריכת-אגירה למים, והילדים בוססו בה בבוץ, וציננו קצת את גופם.

מחוץ לחצר-המשק היתה לנו שדרת-עצים, וובשני-צידיה עברו תעלות-מים לא-עמוקות. לשם טיילנו עם הילדים הקטנים. הם שיחקו במים, ובמקום בחימר ובפלסטלינה - שחקו בבוץ. אחד האבות הכין שם שולחן מאולתר, ועליו עבדו ועשו "יצירות" מבוץ.

מסביב לטירה, היו שטחים גדולים לא מעובדים, ובחורף - פרחי-השדה הרנינו את הלב בצבעיהם. תענוג היה לראות את הילדים, רצים וקוטפים, כל אחד את הפרח שאהב (בימים ההם, טרם ידענו שאסור לקטוף את פרחי-הבר). את הפרחים הכרנו בשמותיהם, ואותם לימדתי גם את ילדינו, בטיולינו המשפחתיים.

הקשר עם העולם החיצון היה קשה ביותר - כיוון שלא רק שלא היה טלפון בבתים - גם במזכירות לא היה! הקשר עם המשקים שבסביבתנו, התנהל בערב באיתות (בסימני-מורס). גם בזרקור, שנמצא על גג "הטירה". עם הזרקור יכולנו להתקשר עד בית-אלפא. היינו צוות של שלוש חברות שעסקנו באיתות (לפעמים היינו רק שתיים): האחת - קראה את הסימנים שהתקבלו , השניה כתבה אותם, והשלישית צירפה אותם למילים. ביום - ההתקשרות נעשתה על-ידי "הליוגרף" - שאלה שתי מראות קעורות, והשמש נתפסת בהן, ונשלחת למרחקים.

הערבים שגרו מסביב - התנכלו לנו. הם גדעו את העצים בפרדס, והבעירו את השדות. כשראינו שריפה בשדה - כמובן כולם רצו לכבות את האש.

על השדות שמרו השומרים, שהיו רוכבים על סוסים, ואתם הכלבים ה"בוקסרים". אנחנו - המאותתות - היינו צופות מגג הטירה ביום ובלילה. היתה לנו משקפת גדולה, שבעזרתה יכולנו לראות אפילו מה קורה בעבר-הירדן, וגם באוהלי-הבדווים שמסביב למחננו. בלילה - הארנו בעזרת הזרקור את כל הסביבה. לא-פעם הערבים התלוננו, שאנו מפריעים להם לישון בלילה! כדי להתקשר עם השומרים בשדות - למדנו איתות בעזרת דגלים. הם, אמנם, יצאו עם נשק - אבל כמובן פחדנו מהתנכלויות. היה עוד מכשיר קשר אחד - הוא היה סודי, ובו התקשרו ל"מפקדה", כמובן בסתר… כשהצופים על הגג ראו את "חיל-הספר" מגיע - מיד הודיעו למפקד.

ככה עברו עלינו הימים. אביכם - אבישי - גדל, ורווינו ממנו הרבה נחת. אמנם - הוא היה לפעמים גם שובב חמוד. אגלה לכם, שפעם, כשהשכבנו אותו לישון בגן -הילדים, סבא ואני - הוא נכנס לאמבטיה להתרחץ - ואת הסימן בסנטרו תוכלו לגלות אפילו עכשיו…

כשהיה בגן הילדים - נהנינו מאד מהופעותיו. כמו, למשל, בהצגת "אליעזר ורבקה", כשהוא מילא את תפקיד אליעזר טוב ובחן.

הוא המשיך לבית-הספר. בכתות הראשונות הילדים למדו עדיין בטירת-צבי, ואחר-כך המשיכו בביה"ס המשותף בשדה-אליהו. מי כמונו - ההורים - רווינו נחת מכל שיחה עם המורים, שגמרו-את-ההלל על בננו האהוב! (את חוויותיו מבית-הספר - יספר לכם הוא בעצמו).

במשך הזמן נולדו לנו עמוס ורבקה, יוסי ומשה, ואבישי יצא לצבא.

כיום, אני אמא מנוסה לחיילים בצבא, בסדיר ובמילואים. אבל אני מרגישה - שלגמרי לא הקלתי על אביכם בדאגותי… (נדמה לי - שאת הטירונות עשיתי יחד איתו… ) . סבא ואני השתתפנו בטקס סיום הטירונות שלו, בקבלו את הכנפיים - סימן שצנח, וכשקיבל את דרגותיו. והיום - הוא גמר קורס - ומעניק דרגות לחניכיו!

סבתא לאה