English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

 

אבישי יורב- קוים לדמותו

ישראל ולאה יורב אוריה וחדוה רותם וגבי בניהו נחמה אבישי יורב
משה ורבקה שכטר רבקהלה ונעם צוריאל ואליענה אלעד ומירי פרסומים של אבישי 

 

 

אבישי ויצחק שפץ

נובמבר 1944

 

מכתבים מאבישי הילד לשרה אחותו הגדולה

ישראל ולאה

עמוס,שרה,אבישי

אבישי בר מצוה

 

שלג בטירת צבי

אבישי ובתיה

ישראל,לאה ועמוס

שרה,אבישי

ישראל,שרה

עמוס, לאה ורבקה, אבישי

  

סיום קורס קצינים

ב1961 התגייס לנח"ל ב1962 עבר קורס קצינים.

במלחמת ששת הימים היה מפקד מחלקה בגדוד חרמש 74

תחת חטיבה 45 בפיקודו של משה בר כוכבא.

השתתף בלחימה בג'נין ובגשר דמיה.

בהמשך לחם בצפון הרמה והיה בכוחות שכבשו את הכפר מסעדה.

לחץ כאן לתיאור המלחמה בה השתתף אבישי

למכתבים של סבתא לאה המתארת את קורות המשפחה וטירת צבי

 וגם היכן לחם אבישי - לחץ כאן וקרא מכתב מתאריך 16.6.67

כתבה על קורס הקצינים בו השתתף אבישי

פורסמה בעלון "מצב הרוח" פרשת שלח לך כה סיון תשע"ב

ישראל יורב מדליק את החנוכיה בבית כנסת1973

משמאל עומדים אבישי, עמוס, חנה וצילה הפעוטות. מעזרת נשים מציצה לאה יורב

   
לדברים שכתב יצחק שפץ לזכר אבישי - לחץ כאן

קברו של אבישי בבית העלמין בטירת צבי

 

בשביל בו עולות ויורדות הנשמות – אלעד יור"ב

בַּשְּׁבִיל בּוֹ עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת הַנְשָׁמוֹת

מְמַהֲרִים כֻּלָּם לְכָאן וּלְכָאן

דַּוְקָא שָׁם

כְּדַרְכּוֹ, הֶחְלִיט לְחַכּוֹת וְלַעֲלוֹת לוֹ בְּנַחַת

מַבִּיט סָבִיב

וּפִתְאוֹם מַבָּטוֹ נֶעֱצַר בַּצַּד הַשֵּׁנִי מֵעֵבֶר לְגֶדֶר

שֵׁם הַנְשָׁמוֹת הַיּוֹרְדוֹת לְעוֹלָם

וּבֵין הַהֲמוֹנִים הַיּוֹרְדִים, גַּם נְשָׁמוֹת מֻכָּרוֹת - נִשְׁמוֹת הַנְּכָדִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ

"אֲנִי סַבָּא"  קָרָא לָהֶם

וְהֵם, שֶׁיַּכִּירוּ רַק "סַבָּא תְּמוּנָה עַל הַקִּיר"

עוֹצְרִים לְרֶגַע וּמַבִּיטִים אֵלָיו מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.

שָׁם, בַּשְּׁבִיל בּוֹ הוֹלְכוֹת הַנְּשָׁמוֹת

הוּא שָׁלַח אֶת יָדָיו וְאָסַף אוֹתָן בְּאַהֲבָה

וְהֵן הִסְתַּדְּרוּ מִסְּבִיבוֹ וְהִקְשִׁיבוּ

וְהוּא כְּדַרְכּוֹ בְּאוֹתָהּ סַבְלָנוּת מֻכֶּרֶת

מִתְעַלֵּם מִמַּה שֶּׁקּוֹרֶה מִסָּבִיב

וְשָׁר וְלוֹמֵד וּמְשַׂחֵק בְּאֶמְצַע הַשְּׁבִיל

"אַל תִּדְאֲגוּ" הוּא מַרְגִּיעַ

"גַּם אֲנִי לֹא פָּגַשְׁתִּי מֵעוֹלָם בְּסַבָּא שֶׁלִּי

גַּם לִי הָיָה רַק "סַבָּא-תְּמוּנָה" וּבְכָל זֹאת יָצָאתִי סַבָּא כָּזֶה"

הַתְּנוּעָה נֶעֱצֶרֶת, מַבִּיטִים בּוֹ כֻּלָּם

וּמַגִּיעַ מַלְאָךְ עִם סֶרֶט "סַדְרַן"

"אַתָּה צָרִיךְ לְגַן עֵדֶן, זֶה לֹא כָּאן "

" אֲבָל יֵשׁ עוֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נְכָדִים לְלַמֵּד לָשִׁיר וּלְסַפֵּר. "

"אִם כָּךְ, יֵשׁ לִי תַּפְקִיד בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילְךָ" אוֹמֵר הַסַּדְרָן

לִהְיוֹת הַמַּלְאָךְ שֶׁתִּשְׁעָה חֳדָשִׁים עִם נֵר מְלַמֵּד הַתּוֹרָה

אֶת הָעֻבָּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ

"בִּשְׁבִילִי זֶה גַּן עֵדֶן" עָנָה בַּחִיּוּךְ.

 

וּמֵאָז הוּא עוֹבֵר מִנֶּכֶד לַנֶּכֶד וּמִנֶּכְדָּה לַנֶּכְדָּה

וּלְאַט לְאַט עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים

לְאַט לְאַט נוֹלָדִים הַנְּכָדִים

 

וּכְשֶׁיְּסַפְּרוּ לָהֶם עַל חִדּוּשׁ מְעַנְיֵן בַּתּוֹרָה

אוֹ עַל סֵפֶר שֶׁאַךְ הִתְגַּלָּה

הֵם יְחַיְּכוּ חִיּוּךְ מִסְתּוֹרִי לַתְּמוּנָה עַל הַקִּיר

 


הספד של אוריה לאבא

גם השמיים בוכים איתנו...

'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו' (תהילים קיח) בשבת קראנו בתורה על פרידתו של יעקב מבניו ובקשתו להיקבר עם אבותיו אבאלה יקר גם אנו זוכים לקיים את בקשתך להיקבר פה במקום בו נולדת.

  נולדת כאן בטירת צבי באמצע המלחמה הנוראית באירופה לסבא וסבתא שנותקו וחששו לגורל הוריהם. סבתא אמרה שהיא קראה לך אבישי כאומרת 'שי לאבי'. גדלת כאן כילד בתקופת טרום המדינה וכמובן שחווית את ההתקפה הגדולה  על הטירה שנהדפה ע"י חברי הקיבוץ. שאלתי אותך אבא לא פחדת אמרת לי היינו גדולים-כולה בני 6. התחלת ללמוד בטירת צבי ואח"כ עברת לשדה אליהו. הורייך היו מאוד גאים בך כל אחד בדרכו הוא. בעקבות הלימוד בישיבת כפר הרואה במסגרת התכנית של בני הקיבוצים, קיבלו בטירת צבי פנייה מהרב נריה ובו בקשה כי יאפשרו לך ללמוד בישיבה. אמנם הבקשה לא התקבלה אבל הקשר עם לימוד התורה לא נותק.

 המשך החיים שלך היה מורכב ולא פשוט אחרי השירות בצבא כקצין ושנת חופש של לימוד בישיבת מרכז הרב. חזרת לקיבוץ עבדת קשה והקמת משפחה. אחרי שנים ספורות עברנו לאלון שבות. לאחר שהתגרשת עברת לירושלים והתחתנת בשנית. כבן הבכור ראיתי אותך ואני זוכר אותך במצבים מורכבים ביותר לאורך חייך אבל תמיד אבא היית עוגן של יציבות מתוך שיקול דעת. כל פעם שאני נזכר בדברים אני עומד נדהם ומנסה גם לקחת קצת מיכולת העמידה שלך לחשוב ולעשות את הנכון בלי להתפרק.

 אי אפשר בלי להזכיר את העולם הרוחני שלך. אינני מתיימר לסכם, ואני יודע שיש לא מעט דברים, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. מאז שאני נער אני זוכר שכל מספר שנים עבדת על פרויקט רחב. אך לאורך השנים נראה לי כי הרמב"ם על ספרי המחשבה וההלכה שלו היו עמוד התווך באמונתך והשקפתך. מעבר לכך אבא אתה איש תורה ועבודה במובן הרחב והעמוק של הדברים. עכשיו תוכל ללמוד עם הרמב"ם עצמו ולדייק מהו כתב ידו. להתדיין ולהתווכח עם אליעזר גולדמן צוריאל אדמנית ושמחה פרידמן על משנת תורה ועבודה והרלוונטיות שלה לתקופותינו.  

 כסבא קיבלת החלטה לשים בראש סדרי העדיפויות והפעילויות הרבות שלך והיו לך בלי סוף. את הקשר עם הנכדים ובעשור האחרון כל  שבוע ביקרת  אצל הנכדים. כל אחד לפי גילו מי לדאוג לצרכים הכי בסיסיים מי לספר סיפור או לטייל ולעבוד בגינה ומי ללמוד. אמרת לי שמה שמחזק אותך זה שאנו הולכים בדרכך וכך נפרדנו ממך באמירה שנמשיך בדרך התורה והחשיבה הביקורתית בה חינכת אותנו.

 לפני שבעה חודשים פרצה המחלה האיומה. התגייסנו כולנו והפכנו עולמות וסדרים, נלחמנו איתך בכל כוחותינו אך המחלה היתה חזקה מאיתנו,אמרת לנו יש לי עוד תכניות, אבל לקב"ה היתה תכנית אחרת. עזרתי לך כפי הבנתי להתמודד ועדיין אני נפעם מהעוצמות אותם גילת ובמיוחד מהשלווה והרוגע שהתגלו במלוא הדרם בימים האחרונים. אמרת לי שאתה רוצה שיזכרו אותך כאיש טוב,  לי אין ספק שהיית אבא טוב דואג ומסור. זכינו יחד איתך לחזור לכור מחצבתנו לסגור מעגלים בזכות האנשים המדהימים שעובדים בעטרת צבי ובנוסף בזכות אנשי טירת צבי שמקבלים אותך ואותנו אליהם.  

אבא אנו עומדים פה במקום שהכי מסמל אותך בפתח בית הכנסת של טירת צבי ליד חדר העיון. כשהיית מגיע לכל מקום קודם כל היית ניגש לבדוק את הספרים. וחדר העיון כאן בטירת צבי היה המקום בהא הידיעה שלך. זכית והספקת לראות בהוצאת ספרך לפני חודשים ספורים, עליו עמלת עשרות שנים. אמרת שחייך מחולקים לשניים חקלאי ואיש מחשבים. למרות אמירה זאת ראינו שגם  את עבודת  האדמה אותה עבדת בצעירותך לא זנחת ואתה זה שטיפלת וטיפחתך את הגינות של כולנו. והנה מכאן אנו ממשיכים לאהבתך השניה האדמה.

 נוח בשלום לצד הוריך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים ותעמוד לגורלך לקץ הימים. 

אוריה


 

דברי הספד לאבישי יורב -קדיש גולדברג

 בשבת קראנו כיצד אבי המשפחה, טרם נאסף הוא אל אבותיו, נאספים בניו סביבו -  לשמוע את אשר יקרה אותם באחרית הימים – לקבל את ברכותיו, את ברכת אברהם לזרע וארץ -  ואת צוואתו האחרונה – להיקבר עם אבותיו.

אולי מצבו הפיזי של אבישי לא אפשר מפגש דומה – אבל מפגש אכן התקיים. היה זה לפני חודשים מספר, עת נאספנו – כל המשפחה הענפה ורבים מחברי טירת צבי—לחגוג עם אבישי את הוצאתו לאור של ספרו החשוב והמוערך.

איזו ברכה זכו בניו ובנותיו לקבל ממנו!

המפגש נמשך הלאה—בצורה אחרת—משך חודשים-- לא עם כולם ביחד אלא אחד עם אחד, איש אשר כברכתו. אינני יודע כמה מילים עברו ביניהם אבל בכדי למסור ברכה לא זקוקים למילים – הנוכחות, המגע, מעבירים מסרים. ברכת אב לבניו נמסרת משך שנים . . . עצם סיפור חיים יכול להוות ברכה . . . אמנם חיים רבת-תלאות וסבל, אבל ספור עשיר במעשים, בניסיונות, בדוגמה מחנכת.

סיפור חיים שהתחיל היכן שהוא נגמר . .  פה בטירת צבי . .  בחיק משפחה חמה ומחבקת של לאה וישראל יורב ממייסדי טירת צבי.

סיפור שנמשך דרך בתי ילדים וחברת הילדים – צבא, בו תפקד כקצין אשר הוביל את פיקודיו במלחמת ששת הימים לאיזור קבטיה ליד שכם ואחר כך בגולן.

סיפור שעובר בין ערוגות הירק של הקיבוץ, כאשר אבישי עובד בשלחין ואחר כך בסידור מים.

הוא יחזור לעסוק במים - לא מים העוברים דרך צינורות וברזים, אלא המים העולים מהדף וזורמים דרך המוח הלב והנשמה – אין מים אלא תורה. ביתו, בית של תורה, ובערוב ימיו יוציא מתחת לידו ספר על תורה—והוא, אבישי—למעשה אוטודידקט.

אבי-שי כך יכולים כל צאצאיו לומר בגאווה – אבי שי. אבינו היה מתנה – מתנה יקרה, שהאיר לנו דרך חיים.

 וצאצאיו הם לו שי. אומרת הגמרא במסכת קידושין: "מכבדו בחיים ומכבדו במותו". כבדוהו בחייו – באיזו מסירות טפלו בו – לא עבר יום שלא זכה לשמוע קול אוהב של בנים או בני בנים, שלא הרגיש ליטוף חם על לחיו.

ועתה מכבדים אותו במותו. הוא נאסף אל אבותיו. מעגל נסגר. הוא מוצא מנוחת עולמים בקרבת אב ואם שהביאו אותו לעולם . .  הוא נח בין שדות אותם הרווה מים.

תהא נפשו צרורה בצרור החיים.

                                     קדיש


אבישי יורב זכרונו לברכה -בתיה לב ארי

קשה להיפרד מבן דוד ויותר מכך שהיה גם בן כיתתי וכל חוויות ילדותנו עברנו יחד.

כשהיינו בקייטנה בחופש הגדול, בשבת ישבנו באוכל לא לפי כיתות כמו כל השבוע אלא משפחות כל אחד עם אחיו. אני הייתי לבד שלמה ושרה למדו ביבנה, חני משה ויוסי עוד לא נולדו, לכן ישבתי ליד אבישי עמוס ורבקה, ולי היה נעים שאני לא לבד, כי בבית הילדים לא הרגשתי את הקשר המשפחתי, כי כולנו גדלנו ביחד וכאן היה לי כיף עם המשפחה.

בתש"י ירד שלג בטירת צבי קיבלנו רשות לצאת מהכיתה להצטלם בשלג, שהיה חוויה חד פעמית (מאז, נדמה לי לא ירד שלג בטירת צבי). אני זוכרת איך אימא שלי הוציאה את אבישי ואותי מהכיתה כדי שנצטלם ביחד בשלג.

בר מצווה ובת מצווה חגגנו ביחד, כי לי יש בפרשת ייתרו ולאבישי בפרשת תצווה וכך האורחים והמשפחה הגיעו לשמחה המשפחתית רק פעם אחת. בליל שבת אחרי ארוחת שבת חגגנו עם כל חברי המשק וכיבוד קל. הכיתה שרה לנו שיר, שנינו דרשנו דרשה, דרשתו של אבישי נאמרה בע"פ ובביטחון כרגיל ובקי. בבוקר אבישי קרא בתורה ומאוד התרגש, היו לו כמה טעויות למרות שידע את הפרשה על בוריה, וכאן השאלה לאן לוקחים זאת? הוא לקח זאת למעלה ואחרי זמן קצר קרא פרשה או קטע (איני זוכרת) מהתורה ולימים נהיה בעל קורא. בזה מצא תיקון לשגיאות שהיו מתוך התרגשות ביום הבר מצווה שלו.

אבישי היה תלמיד מבריק, זכור לי שהגענו לפרשת ויחי, זו גם הפרשה שגם נפרדנו ממנו, דבורה גרוס המורה אמרה לנו ללמוד את ברכת יעקב לבניו בע"פ. אבישי מבלי להתכונן התחיל לומר את הברכה במינימום עזרה מהמורה.

אבישי היה ילד חברותי ולא התגאה בידיעותיו המבריקות בלימודים.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. ונזכה ללמוד ממנו את אהבתו ללימודים ולמשפחה.

בתיה לב ארי


טז שבט תשע"ב

לשלושים של אבא-אוריה

 בחרתי לשתף אתכם בחוויה ייחודית שהיתה לי עם אבא לפני 21 שנים בדיוק בשבט תשנ"א (בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה) .

הלכתי עם אבא לפגישה עם פרופסור ישעיהו ליבוביץ. אמנם כבר לא הייתי ילד אך זו אחת החוויות שהיו צרובות אצלי בזיכרון ולא ידעתי עד כמה... לפחות עד השבוע, בו שמעתי את ההקלטה של השיחה. נראה לי שהייחודיות בחוויה זו היא השילוב של קשר אבא-בן, של הביטחון שאבא נתן לי ושל החינוך לקיום תורה ומצוות עם החשיבה הביקורתית, שכה אפיינה את אבא.

רוב השיחה התנהלה כשאני שואל את ישעיהו ליבוביץ שאלות והוא מתייחס אליהם. כידוע ישעיהו ליבוביץ היה אדם תקיף בדעותיו ולכן רציתי לבא עם אבא. אבא נתן לי לשאול אך מידי פעם הוא ניסה לעזור ולחדד את  שאלותיי אני הרגשתי את הביטחון שהוא מקרין בנוכחותו ודבריו. נראה שעצם השיחה הזו היא אחד מהמאפיינים של החינוך של אבא לחקור לחשוב ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

 אני זוכר שגם אחרי השיחה שוחחנו על הנושאים השונים וביחד לא הסכמנו על חלק מהנחותיו של ליבוביץ. בחרתי להביא נושא אחד מהדברים עליהם דיברנו ואת התייחסותו של אבא אליהם מתוך השאלות הבודדות שאבא שואל ומתוך המיילים שאבא שלח לנו בחודש הראשון לאחר שהתגלה אצל אבא מחלת הסרטן.

ההתייחסות היא לתפילה ולחינוך לתפילה.

ליבוביץ טען שהיחס לבורא מתבטא בתפילה שהיא חובה ככל המצוות. לדידו אין כל קומוניקציה אחרת בין הבורא והנבראים. יתרה מכך הוא אומר שמי שמאמין שהוא יכול לשנות את הגזירה האלוקית מאמין ברעיון אלילי. וכאן אבא שואל לפני 21 שנה וזה נשמע בקלטת ממש מתחנן 'מותר לבקש לשנות את הגזירה האלוקית'.

במיילים אבא עסוק מאוד בעניין התפילות הוא גם שואל 'האם תפילות עוזרות'? אבל מיד ממשיך 'כמובן טוב לדעת שאתם מתפללים בשבילי.. חשוב לי לשמוע שהקטנים והקטנות מתפללים עלי...אבל העיקר הוא מה שאדם מתפלל בשביל עצמו'. בניגוד לליבוביץ שלא מייחס משמעות לכוונה בתפילות כי הכול רק חובה (אבא היה אומר משמו של ליבוביץ שגם אם חז"ל היו אומרים להתפלל לוח הכפל הוא היה אומר זאת באותה משמעות).

 אבא כותב לנו 'איכות התפילה שלי מעסיקה אותי הרבה... אני לא יכול להתפלל כמו שהייתי רגיל וזה מטריד אותי, התפילה שלי היום היא תפילה 'קרועה'' ובמייל אחר 'אני מקווה ומאמין שיחזרו אלי כל הכוחות שהיו לי , כך עבדתי את ה' וכך עוד אזכה'.

ליבוביץ טען שחינוך ילדים לתפילה היא חובה כי זו מצווה ואבא כותב בדומה 'חינכתי את ילדי להתפלל, חובתי היתה לדאוג שהם יגיעו לתפילה אבל בזה זה נגמר' אבא ממשיך בשונה מליבוביץ 'אני התפללתי שימצאו את דרכם לקב"ה, אני יודע שאני לא יכול לעשות בעניין זה כלום'

 ואבא מסיים  'ברוך ה' הם מצאו, לא בדיוק בדרך שלי בדרך שלהם. הדרך שלי טובה בשבילי, לכל אחד דרך משלו, אני מאושר'.

 תהא נשמתו צרורה בצרור החיים


לשלושים של סבא אבישי ז"ל- אביחי יורב

סבא היה בשבילי דמות חשובה בחיי. הוא טיפח אותנו ועזר לנו רבות. כשאבא לא היה בבית, בא אלינו לעזור לאמא. בבואו אלינו הביא המון מתנות ופינוקים. הוא הביא לנו המון מכוניות, רובן שוות כאלה עם דלתות נפתחות.

סבא אהב נורא לטייל, כשבא אלינו היה לוקח אותנו לטיולים ארוכים... כל כך ארוכים שלא הלכנו עם אבא ואמא. לדוגמא: פעם אחת הלכנו למגדל המים בישוב סבא אפילו ניסה לטפס על המגדל! ניסינו להניא אותו מן הדבר כי פחדנו אך סבא היה נחוש בדעתו והתעקש לעלות...

סבא אהב לטפח את גינתנו. הוא עבד מאוד קשה גם באשקובית ועוד יותר בבית החדש. עקר עשבים, סיקל עדר שתל וגזם. סבא הנחיל לנו את הרצון לעזור לו בעבודות הגינה השונות לשם כך קנה לנו (לילדים) כלי עבודה שונים כגון: מקושים,מעדרים ומגריפה.

הרגשתי שלסבא מאוד חשוב שאני אלמד איתו וכאשר הייתי צריך לשנן סבא בשמחה הציע את עזרתו. אני זוכר שסבא לא הסתפק רק בשינון ועל כל פסוק כמעט היה לו מה להסביר ולהגיד. אני זוכר שסבא הסביר לי את החכמה של יוסף בפתרון החלומות ואת זה שרק כתוצאה מכך שישב בבור יוסף ידע שהוא פותר חלומות.

כשנודע לי שסבא חלה. בהתחלה הייתי בהלם ולא האמנתי. בהמשך הבנתי שזה אמיתי. התפללתי רבות בכיתה. המחנך רשם את שמו של סבא על הלוח כדי שכל התלמידים יתפללו עליו בשמונה עשרה.

עכשיו כשאני עצוב אני נזכר בסבא ומתגעגע אליו מאוד. יש דברים שמזכירים לי את סבא כמו: שלט של "מודים דרבנן" התלוי בבית הכנסת שבו סבא הראה לי את צורת האותיות בתחילת כיתה א'.

אני אשתדל לזכור את סבא בתור איש טוב שאהב אותנו והשתדל לעזור וללמד אותנו.

יהי זכרו ברוך