מהאחות זהבה

מלכה יורב ז"ל

מלכה יורב לבית שוהם (שגם) נולדה בקורשני ליטא. לאב היה חנות למצרכי אוכל. הסבא היה רב ועסק ברבנות. אחרי מות אשתו עלה ארצה ונקבר בהר הזיתים. כחודשיים לפני פטירתה זכתה מלכה לפקוד את קברו במאמץ עליון עם כל בני משפחתה ולערוך אזכרה יהודית.

למדה בפונוביז' והצטרפה לתנועת הציונים הסוציאליסטים. בשנת תרצ"ג עלתה ארצה והצטרפה לשח"ל. עבדה בסלילת הכביש מעקרון לרחובות, יצרה חצץ ע"י ניפוץ אבנים  בפטיש. כמו כן עבדה בפרדסים, משק בית...והייתה נחשבת כפועלת חרוצה.

התחתנה עם משה גרשטיין/ יורב ועלתה לטירת צבי עם שלמה בן השלושה חודשים.

עבדה כ – 7 שנים בגן הירק, כ – 20 שנים כמטפלת, 4 שנים באקונומיה, בריכוז המטבח (בתקופת הצנע), ובכל עבודה נדרשת, כשהיא מקובלת על כל שותפיה לעבודה בכל הגילים, עבדה בחריצות, מסירות וניקיון, תוך יחס חברי לעובדות המטבח השכירות. מעולם לא נתנה להם הרגשה שהיא מעליהן.

שלוש פעמים שמשה כסדרנית עבודה. שמשה מרכזת וועדת טיפול, הקימה מחסן ציוד להכנסת אורחים, דבר שאפשר לה גמילות חסדים והכנסת אורחים למתנדבים ולמתארחים בקיבוץ, להם דאגה גם מעבר לציוד.

הייתה כותבת סיפורים, שחלקם פורסמו ב"בטירה" וחלקם מכונסים בספר לזכרה. הסיפורים שכתבה היו לזכר אנשי עיירתה, מהווי הקיבוץ ולילדים. גם כשהיה לה קשה עם בריאותה וגם שהייתה בבית החולים כתבה על כך סיפורים עם חיוך והומור.

כשהגיעה לגבורות ערכו לה  כל יוצאי חלציה מסיבת יום הולדת והיללוה בשירה וסיפורים.

כשהייתה בעטרת צבי הוסיפה המון והקרינה רוח טובה ומאור פנים וחוש הומור שלא עזב אותה גם ברגעיה הקשים.

שאפה להיות עצמאית, ושלא תיפול לעול על איש בערוב ימיה.

מאוד דאגה לילדיה, נכדיה ניניה – לבריאותם, לגידולם ולחתונתם; הרי שעון הסבתא מתקתק... גם למאומציה דאגה ונתנה להם בית ואהבה. וזכתה לקבל מהם אהבה חזרה. בתי כתבה עליה בהספד, "היחס שלך אלי כאל בת לכל דבר".

הייתה מלאת חכמת חיים, וזן נדיר מאנשים שהיום קשה למצוא – הקדישה את חייה לקיבוץ ולמשפחה, הייתה מאירה פנים ומקדמת בברכה גם בנים שלא קבעו את ביתם בטירת צבי.

ביתה וגינתה היו מטופחים תמיד. נתנה לפרחים יחס מיוחד של אהבה, והם לא הכזיבו.

היה חשוב לה שיוצאי חלציה יהיו שומרי מצוות, ושישרתו בצה"ל. ובכולם התגאתה.

זכתה לשלושה ילדים 20 נכדים 10 נינים. חמישה נינים נולדו בתוך שנת האבל.

נפטרה בכ"ד תשרי תשנ"ט.  

מלכה יורב ז"ל

(הספד של יזרעאלה כספי)

 תולדות 83 שנות חייך, מלכה, היו מלאים עניין, יצירה, עמל, מאבק, השקעה וגם נחת.

הססמאות: הגשמה, ציונות, יישוב-הארץ, עבודה-עברית, עבודת-כפיים, תורה-ועבודה - אצלך היו הלכה למעשה.  היית חברה נאמנה, שותפה ליחד ולכלל, אך גם לוקחת אחריות על עצמך ודואגת לענייניך ולענייני-זולתך.

מלכה נולדה בליטא בשנת 1915, עלתה לארץ-ישראל ב - 1933, והצטרפה לקבוצת-שח"ל ברחובות, שם נישאה למשה גרשטיין (יורב).  עם לידת בנה הבכור - שלמה - עברה לרודגס.  בטירת-צבי היתה מראשיתה.

בשבע השנים הראשונות עבדה בגן-הירק וגידלה ירקות.  עשרים שנה היתה מטפלת בילדים בגיל-הרך ובגני-הילדים.  מחזורים-מחזורים של ילדי-הקיבוץ עברו תחת ידיה.

ארבע שנים באקונומיה ובריכוז המטבח, ושנים רבות וטובות נתנה את מיטב כוחה ומרצה במטבח בכל עבודה נדרשת, מקובלת על שותפיה לעבודה בכל הגילים, חרוצה ובלתי-נלאית.

מחוץ לעבודה הקבועה שביצעה בהתמדה רבה, תרמה לנו מלכה כסדרנית עבודה, כמרכזת ועדות טיפול וקליטה, ובטוב-לבה הקימה אצלנו מחסן-ציוד להכנסת-אורחים. רבים-רבים המתנדבים שעברו בטירת-צבי, אם מן הארץ בתקופת מלחמת-ההתשה, ואם מן הבאים מחוץ-לארץ במשך שנים ארוכות, המודים למלכה על מידת הכנסת-האורחים שנהגה בהם ודאגה לכל מחסורם.

לפני כשלושים שנה התאלמנה מלכה, ונותרה לבדה לדאוג  לבני-משפחתה.  שלמה והבנות בתיה וחני נישאו, והקימו בתים לתפארת.

כמה חשוב היה למלכה המעגל-המשפחתי:  שיהיו שומרי-מצוות, שילמדו בישיבות ובאולפנות.  הנכדים הרבים, כן ירבו, היו לה מקור-גאווה וסיבה למאבק על איכות-חייה. כל נכדה וכל נכד היה החשוב והיקר ביותר.  תמיד היתה לה סיבה להתאושש ממכות או מחלות שנחתו עליה, והיתה מתגברת בעיקר בעוז-רוח ובכוח-רצון חזק להיות עצמאית ובלתי-תלויה, להיות לתועלת.  תמיד לדאוג לבנים ולבני-הבנים, וגם לילדים-המאומצים ובניהם.

בחודשים האחרונים, כשמלכה ידעה כבר כי סופה קרב, אספה את שארית-כוחותיה, וריכזה את בני-משפחתה אל קבר-הסבא המפורסם:  קבר - שנתגלה רק השנה בהר-הזיתים (ועוד יסופר הסיפור במקום אחר).  באותו זמן - עשתה מאמץ-עליון להיות נוכחת בחתונת שלושת הנכדים שנישאו בקיץ זה.  מלכה זכתה  למלוא הנחת מן הנכדים והנינים, וראתה דור-ישרים יבורך.

אצלנו - תיזכר מלכה עם הבית והגינה המטופחים בכל מצב, עם שפע העוגיות מעשה-ידיה. לנו תחסר מלכה עם המזג הטוב, ההומור והצחוק המתגלגל, למרות צרותיה וכאביה.  מלכה עם סיפורים מן העבר. מלכה עם הנכונות לקבל ועם הרצון לתת, ותמיד להודות ולברך על היש.

לכי לדרכך האחרונה, מלכה. עבדת די, סבלת מספיק, שימחת את חבריך וילדיך. ינעמו לך רגבי-האדמה שידעת לעבד ולהוציא ממנה צמיחה, שהקמת עליה קיבוץ גדול, שהשקעת בה את נשמתך.

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.