שלמה ורותי (וילקומרסון) יורב

חנוכיה מעשה ידיו של שלמה	שלמה יורב נולד כד ניסן תרצ"ז 5.4.1937 נפטר כב כסלו תשפ"א 8.12.2020
		מפת שורשים של המשפחה תשס"ו כדי לקרוא יש להגדיל את התמונה
	שלמה בן שנתים ושמונה חודשים	תמונה משפחתית מבר המצוה של שלמה
שלמה בר מצוה
רותי נערה	רותי ילדה	שלמה ורותי
		רותי עקרת בית
	שלמה 1989
בחינה של שפרה ולביא	בחינה של שפרה	עם הוריו של לביא
		לביא ושפרה בחתונה 1993
		לביא 2002
בחזית- רותי,שלמה,משה,חוה- תש"ס	כל המשפחה עם סבתא ויולט
תשס"ו אורן ותהילה דניאל , שגיא	תשס"ו בועז ושרון רותם  שחר	שלמה ובועז בטיול
		תשס"ו שפרה ולביא  יובל, טל, פלג, אגם
עץ שורשים במסיבת ה70	נכדים במסיבת ה70	מסיבת 70 לשלמה
שיר הבנים לחגיגת השבעים לחץ כאן להורדת הקובץ	שיר הנכדים2	שיר הנכדים1
		המצבה של שלמה
	תמונת נכדים שלמה ורותי יורב – בת מצוה לשני יורב תשפ"ב שורה עליונה: סהר הבעל של טל, הנכדים: דניאל יורב, אגם כהן, מלאכי יורב, שחר יורב, בנימין יורב, שילה יורב, ליאל יורב שורה שניה: מעיין יורב, דוד אורי יורב, ידידיה יורב, שגיא נריה יורב, חגי יורב, נתנאל יורב. למטה: שירה יורב, שני יורב, טל כהן, יובל כהן, אליה יורב, ולפני כולם יושבת הללי יורב הנכדה הצעירה ביותר ...

הספד לשלמה יורב ז"ל

כתבה: דליה יוחנן

ידיו של שלמה. ידיים של איש עמל. ידיים שהגריז ושמן המכונות כבר מילאו את כל החריצים ואת טביעות האצבעות. ידיו של איש עבודה ואיש עקרונות. אין לתאר ואין למנות את אינספור השעות ששלמה הקדיש בהן את כל כולו לעבודה, למלאכה, לתחזוקה, לבנייה ולכל מה שנדרש בשדה, במוסך ובמפעל.

אני חושבת על ידיו של שלמה, על בגדי העבודה הכחולים שהם סמל ההיכר שלו ודמותו של ראשון הבנים מבניה של טירת צבי, עולה לנגד עיני. הבן שזכה להיות לא רק להיות ראשון, לא רק בכיר הבנים שנשארו בטירת צבי כל חייהם, אלא בעיקר – נפשו היתה קשורה בנשמת אפה של טירת צבי וצמיחתה של טירת צבי מיישוב-ספר קטנטן ומבודד, ליישוב גדול ופורח, היתה חרוצה בכפות ידיו. חריצים חריצים של עמל ושל יזע, של מסירות ושל אחריות אינסופית.

שלמה היה הבן הבכור שנולד למלכה ומשה גרשטיין עוד בקבוצת שח"ל, בחודש ניסן תרצ"ז, 1937 טרם העלייה על אדמת טירת צבי.

שלמה שחוויות הילדות שלו היו החוויות של בני הכיתה הראשונה, שזורות בפינוי לכפר יחזקאל ובלימודים בקבוצת יבנה, שלמה שהפך את טירת צבי לעיקר חייו, בה בנה את ביתו והקים עם רותי משפחה לתפארת.

בצעירותו עבד בפלחה ולאחר מכן עבד במוסך, שם היה אחראי לכל הטיפולים בטרקטורים ובציוד החקלאי. כחמישים שנה עבד שלמה בטיב, המפעל שהלך וגדל, הלך והתפתח ביחד איתו. שלמה עשה בשתי ידיו עבודה של צוות שלם! צוות של איש אחד. יחיד ומיוחד. כיום קשה להאמין איך אדם אחד, חרוץ ככל שיהיה, משתלט על תחום רחב כל כך של פעילות. הוא היה אחראי לתחזוקה השוטפת של המכונות והציוד המורכב, הוא הרכיב והפעיל את כל מערכות הקיטור, האוויר והמים. הוא הכניס לעבודה מכונות חדשות וליווה את הפעלתן. במקביל לכל אלו, שלמה עסק בכל עבודות המסגרות הנדרשות מדי יום ביומו, טיפל בבינוי, בשיפוץ, בחיתוך, בריתוך וכך צבר עוד ועוד ידע וניסיון שהם לב ליבו של כל מפעל טכנולוגי מתקדם. יש הנוהגים לכנות חופשות מסוימות בכינוי "הכל כלול". אצל שלמה אפשר לומר שזהו הכינוי לייחסו כלפי העבודה שלו: "הכל כלול". כיום קשה להאמין שאדם אחד הצליח לעשות כל כך הרבה בזוג ידיים אחד.

שלמה נקרא לטפל בכל תקלה, בכל שעה משעות היממה. והוא הגיע. תמיד. מיד. בלי היסוס ונשאר שעות ארוכות, לתוך הלילה ואם צריך גם במשך כל הלילה, כדי שהעובדים שיגיעו למשמרת הבוקר יוכלו להתחיל את יום העבודה החדש, ללא תקלות וללא עיכובים. שלמה היה אוטוריטה בכל תחום מתחומי האחזקה ותחומי הדעת שלו היו רחבים ביותר.

אבל שלמה, היה לא רק איש של עבודה. הוא מצא פנאי במשך כל חייו ללמוד ולהרחיב דעת. ידען גדול בכל הקשור לידיעת הארץ, היסטוריה של ארץ ישראל והמזרח התיכון. הוא קרא המוני ספרים בשקיקה, בסקרנות שאינה יודעת שובע. ממצאים ארכיאולוגיים ריתקו אותו, המצב הגאו-פוליטי עניין אותו, אורח חייהם של ערביי ארץ ישראל סיקרן אותו והוא, שהיה אוטודידקט בנשמתו, למד, קרא וחקר בעצמו, שמח לחלוק את הידע שלו עם כל מי התעניין בכך. שלמה התלווה לטיולים עם אורי אליאב המנוח בכפרים הערביים סביב טירת צבי, שתה בצמא את הידע שלמד מאורי וצירף כל פיסת ידע ליריעה הגדולה של אהבת ארץ ישראל.

השבת נקרא בפרשת השבוע: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען". שלמה אכן ישב בארץ מגורי אביו והמשיך להגשים בכל מאודו את חלומם של הוריו ושל שאר מייסדי טירת צבי.

שלמה אהב מאד ללמוד תנ"ך וציטט בלי כל קושי פסוקים בעל פה מן הזיכרון הרחב שניחן בו. אנציקלופדיה מהלכת היה שלמה, גם בעבודתו וגם בתחביביו.

אבל אהבתו של שלמה לקיבוץ, לעבודה ולתחביביו, מחווירה מול אהבתו לרותי, אהבת חייו. בכל צילום משפחתי משותף, ניכר בעיניו של שלמה המבט האוהב והמעריץ בו התבונן ברותי וביחד איתה הם בנו את ביתם ואת משפחתם. שלמה היה גאה בכל הישג ובכל הצלחה של כל נכד ונכדה. במיוחד ריגשו אותו הישגים בלימודים והתקדמות בדרגות ובתפקידים בצה"ל.

האכפתיות של שלמה כלפי כל מה שמתרחש בתחומי הקיבוץ היתה גדולה עד מאד. מעורב, מתעניין, שואל ומביע דעה. השינויים באורחות חיינו, לא היו פשוטים עבורו והוא נאבק על עקרונותיו. לא למען עצמו ולא למען משפחתו נאבק שלמה ברוחות החדשות, רוחות השינוי, אלא למען "ארץ מגורי אביו" כפי שהוא האמין בה עד יומו האחרון.

גם מי שעמד באסיפות החברים והתווכח עם שלמה לעיתים, ידע היטב ששלמה מדבר מתוך אכפתיות ומסירות לרעיון הקיבוצי, מעומק ליבו ובכל נימי נפשו.

היום אנחנו מלווים את שלמה בדרכו האחרונה ואני חושבת על כפות הידיים שנחות עכשיו מעמלן, על החריצים שנחרצו בהן, על הנחרצות בה חי ופעל ועל החריצות שמאפיינת כל כך את בכיר בניה של טירת צבי. ידיו החרוצות תרתי משמע.

לך לשלום שלמה ותהא מנוחתך שלמה. באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל.

ילדיך ונכדיך ימשיכו לחרוץ חריצים בבנייתה של הארץ האהובה עליך עד מאד.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הספד של רעות אברמזון

כ"ב כסלו                                                                                     8.12.2020

   דוד שלמה...

זכיתי, זכיתי שאתמול עוד הספקתי להיפרד ממך, להגיד לך שאני אוהבת אותך..

אז איך אפשר להספיד אותך?

כזה חזק, גבוה וחסון, הדוד שכמעט עד גיל 80 עוד עבד ב"טיב" במפעל, שנפל מסולם על הראש והתייחס לזה כאילו כלום לא קרה. אני זוכרת שנכנסתי אליך לבקר ואתה צחקת עליי וענית לשאלה הדואגת איך אתה מרגיש "שפשוט לא קרה כלום, נו באמת.."

כל ביקור שלי מאז שהייתי ילדה הייתי זוכה ליחס מיוחד. הכסף שדחפת לי כל פעם ליד כדי שיהיה לי לפינוק, וכשגדלתי, שיהיה לי לילדים.

כמה  התרגשת בחתונה שלי, היית ממש מאושר, כל כך שמחתי לראות אותך ככה,

 איזו מתנה גדולה נתת לי..

השירים היפים שכתבת לאהבת חייך רותי, ביקשת שאדפיס לך אותם, חשתי מיוחדת, הרגשתי שהפקדת בידיי אוצר, והכנתי לך הפתעה ואיגדתי את כל השירים לחוברת. כל כך התרגשת מהמחווה הזו גם בלי להגיד כלום, רק ממראה פניך..

אני זוכרת את התערוכה של הוצאת מטבע חדש שהזמנת אותי אליה.. רק שכחת לעדכן אותי שזה אירוע  יוקרתי ומכובד ואני הגעתי בלבוש כזה מרושל אחרי אחד מהטיולים שלי..

כמה אהבת לשבת בכורסא שלך ולפתור תשבצים, היה לך אוסף מדהים של כל בולי ארץ ישראל שכל כך אהבת וטיפחת, כמה שאהבת למצוא כלים עתיקים בעלי משמעות מן העבר. בכל טיול היית חוזר עם ממצא חדש,  ומעל הכל כמה אהבת לפסל מברזל יצירות מיוחדות שהועמדו בגאווה בכניסה למפעל ובפתח ביתך.

כל כך התגאיתי בך תמיד דוד יקר ואהוב שלי, היה לנו קשר מיוחד כזה, בלי הרבה מילים מצידך, עם הערות ושיח מהצד שלי שגרמו לחיוך שלך להופיע בזוויות הפה. תמיד הרגשתי סיפוק כשראיתי אותך צוחק מדברים שאמרתי או מעשים שעשיתי.

הבן של סבתא מלכה,בכל מובן ובכל צורה- עקשן כמוה, בעל מוסר עבודה גבוה בצורה בלתי רגילה ומעל הכל הלב הטוב והאכפתיות מכל אחד ואחד..

הטיפול המסור שלך בחבר הקיבוץ הפגוע שכלית, ביקוריך התכופים, הדאגה להביא לו פרוסת עוגה מהקידוש,  והזמן האינסופי שהשקעת במפגשים עימו, יזכרו לתמיד.

יש עוד כל כך הרבה לספר עליך, לפאר את שמך, רק שבחייך לא הרשית לנו. "די נו, מספיק"! היית בוודאי אומר..אז עכשיו תהיה חייב לשמוע את כל המחמאות, את כל הדברים הטובים והזיכרונות שהשארת לנו בלכתך..

אמא כל כך דומה לך, ואני מדברת בשמה ומשמיעה את קולה כי קשה לה  לדבר. כמה היא אוהבת אותך וכל כך מעריצה אותך. איך הזכרת לה לאחרונה את סבא משה היושב בכורסא שלו.

זכית דוד שלמה, זכית במשפחה נפלאה שטיפלה בך במסירות ללא סוף, באחות, אישה, ילדים, חתן, כלות ונכדים שלא עזבו אותך לרגע וסבבו סביבך כמה שרק ניתן. עכשיו אתה יכול סוף סוף לנוח. אני בטוחה שסבא משה, סבתא מלכה ואחותך בתיה האהובה פותחים לך את השער ומחבקים אותך שם.

תמליץ עלינו יושר דוד אהוב ויקר,

אוהבת מאוד, האחיינית רעות.