|
|
שלמה ובתיה (יורב) לב ארי
| יעקב יוסף ורבקה מירל | מכתבי משה | שרשים מלכה | משה ומלכה יורב | שלמה ורותי יורב | חנה ויענקלה אברמסון |
רשימת צאצאים ראה אצל משה ומלכה יורב
|
בתיה (יורב) לב ארי נולדה יז' שבט תש"ג נפטרה ט' ניסן תשע"ח 25.3.18 |
|
|
החתונה כד' סיון תשכ"ד 4.6.64 |
תרשימי שורשים במשפחתה של בתיה |
|
גביע שמורות קודש שהוכן ע"י משה ונשמר אצל משפחת לב ארי |
|
|
|
מאיר ושלומית ביום חתונתם תשנ"ג |
|
בתיה , שלמה יעל , מאיר שייקה , משה נריה , מיכל שרה , רפאל |
|
|
טו בשבט תשס"ג |
משפחת לב ארי הרחבה תשס"ג |
|
שלמה ובתיה תשס"ה
|
בתיה ושלמה תשס"ח
|
|
|
בתיה נפטרה ט' ניסן תשע"ח 25.3.18 בת 75
|
תשפ"ב אזכרה ארבע שנים לפטירתה
אמא שלום.
כמה כיף להגיד אמא, לא כמושג, לא רק כזכרון, אלא להגיד "אמא" וזה יהיה נכון, ולא יצחקו עלי. כי את יודעת איך זה במשפחה שלנו... הרי יעשו תחרות מי מתבלבל יותר פעמים.
אני זוכר באחת השבתות בבית, זימנתי. ותכננתי לומר "ברשות אבי מורי" וכמובן יצא לי "בזכות אבי אמי". כולם צחקו. ואני לא ממש, כי באמת זה קצת עצוב שאני לא יכול לפנות לאמא שלי בלי שזה ישמע 'לא נכון'.
רפאל מבקש ממני כבר כמה שנים להספיד, ואני פחדתי.
למה?
בעיקר בגלל שתי סיבות קשורות והפוכות:הבנתי שצריך להזהר בהספד.
מצד אחד, לא להגזים, כי אז יבואו אלייך בשמים ויבקשו קבלות. ואת הרי אף פעם לא אהבת להתעסק עם קבלות.
ומצד שני, צריך לדעת להספיד כראוי, הרי אין בשמים גאווה, ולכן מגיע לך ולנו לשמוע את כל האמת.
ובגלל שהיית כל כך פשוטה, עשית דברים בלי להכריז בכל מקום עליהם אני חושש שאין סיכוי שאספיד אותך כראוי.
אני זוכר אותך תופרת, תמיד תפרת ותמיד למדת עוד ועוד ריקמות ותכים. אבל לי היה נראה שזה מן תחביב כזה, שיש לך קצת כשרון, קצת הבנה וזהו.
ואז בזמן המחלה, כשהמשכת לרקום לכל מי שיכלת, נגמר לך אחד החוטים, וביקשת ממני להביא חוט מתאים מהארון, בקשה שאף פעם לא זכיתי לה, כי הרי כל פעם שהיית צריכה משהו היית עושה בעצמך.
הלכתי והבאתי לך חוטים. כמובן שטעיתי בסוג חוטי הריקמה. ואז זכיתי לשמוע בפעם הראשונה בחיי הסבר מלומד על סוגי חוטים, גוונים וצבעים. וכך פתאום התוודעתי לכך שעשרות השנים שעסקת בעבודות יד, הפכו אותך למומחית גדולה בתחום ורק הפשטות שלך וש-"זה לא כזה סיפור" הסתירו זאת.
אז איך אני לא אפחד, שלא אספיד אותך מספיק.
וזיכרון נוסף לפשטות טבעית יש לי ממך. כשרציתי בישיבה לפתוח גמ"ח של מפות לבנות לשולחנות בית המדרש לשבת. החלטתי לקרוא לו גמ"ח שבת המלכה, על שם אימך, סבתא מלכה.
קניתי גליל של מפה באורך של יותר ממאה מטר ונתתי לך לחתוך אותו לעשרות מפות צרות. חשבתי שכך תהיי שותפה.
את לא דחית אותי ולא אמרת לי שזה שגעון ועבודה של שעות, במיוחד במכונת תפירה ביתית. אלא פשוט לקחת את הגליל ובפעם הבאה שבאתי מהישיבה כבר המפות היו מוכנות, עם מכפלות והכל. והכל בטבעיות ובלי אנחות ומילים מיותרות.
רק לפי זה שאמרת לי שזה היה מבצע גדול שגייסת לו את כל בני הבית, הבנתי שכנראה התלהבתי הפעם, קצת יותר מכל התחפושות המשוגעות שהייתי מבקש כל פורים.
אני שמח לבשר לך ששנה שעברה באתי לישיבה ליום בר מצווה עם שילה והתרגשתי לראות שהגמ"ח עדיין קיים ופועל, כבר מעל 25 שנים. כנראה מה שנעשה ביזע ומאמץ זוכה לברכה.
אמנם כבר השם וההקדשה נעלמו, אבל אני בטוח שאת רק שמחה בזה. כי לא צריך לדבר טוב אלא לעשות טוב.
לחווה אלברשטיין יש שיר שנקרא: "געגועים". את בטח מכירה, הרי הכרת את כל השירים הישנים.
"...כל כך הרבה פנים
כל כך הרבה אוזניים
ואין למי לשיר
שרים תמיד לשניים
וכשהשניים מסתלקים
שרים אל השמים
אני לא בוכה
רק מתגעגעת."
אז דבר ראשון, אני כבר כן בוכה. זה דבר שלמדתי לעשות בתקופת המחלה.
דבר שני, אני נזכר בו כל פעם שאני עולה חזן, בעיקר ברמת מגשימים.
האם לשיר "אבינו מלכנו"? הרי את כל כך אוהבת את השיר. ואחרי זה את תגידי לי כמה נהנית ותספרי לי על כל חברה שבאה להגיד לך מילה טובה על התפילה.
אז זהו שלא.
והעיקר, שברוך ה` יש לנו למי לשיר, לשיר לאבא, להיות עם אבא, לעטוף את אבא. כל אחד משתדל לפי כוחותיו ומעל כולם מאיר ושלומית. וגם אשתי זוכה להיות משמעותית, ברוך ה'.
וכמובן אבא עוטף אותנו בחזרה ומלמד אותנו המון, כמו על גבורה, אופטימיות ושמחה.
אבל את בטח יודעת את הכל, ומעדכנת את כל המלאכים.
עוד דבר אחד לסיום, בסוף ימייך ניסיתי להוציא ממך איזה אמרות חיים, מסר לדור הבא. ואת לא שיתפת פעולה, רק חייכת. היום אני מבין שאם היית אומרת איזושהי צוואה, היינו מתמקדים במה שאמרת ולא במה שהיית ובמה שעשית. ואת הרי היית אדם של עשייה, ואם יורשה לי להתגאות - אמא שלי הייתה אשה נדירה.
את בטח מבינה עכשיו למה פחדתי שלא אצליח להספיד אותך כראוי, קשה להספיד פשטות כל כך גדולה שאני לא ממש מבין בה וגם לא מספיק ראיתי והערכתי בחייך, ועוד בדקות ספורות.
אבל תסבירי שם למעלה שזה בסדר, כי את לא רוצה להטריח את הציבור, ועוד צריך להגיע לטירת צבי...
מתגעגע מאוד ואוהב.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, שמורה בליבנו, ומשפיעה עלינו תמיד בעשיה לאורך.
שייקה
לחתונתי נתנו לי הורי גביע משמורת קודש - נעשה ממטבעות שהרבי מבויאן ברך עליהן.
פעם בביקורה של דודה זהבה אצלנו לשבת שמחה שהגביע עבר אלינו ושלמה מקדש ומבדיל איתו מידי שבת. אך לגביע לא היה תחתית. כשחזרה לקיבוץ בקשה מאבא שיקנה תחתית והיא תשלם עבורה, אבל הוסיפה שלא יחרוט שזה מתנה ממנה (כזו הייתה דודה זהבה נדיבה וצנועה).
אבא התחכם וחרט על התחתית "אמן עונה הדודה זהבה". וכך כל שבת היא משתתפת איתנו בקידוש ובהבדלה.
בתיה (גרשטיין-יורב) ושלמה לב ארי
הסברים רחבים יותר ותמונות נוספות לגביעים שמורות קודש ראו בדף של סבא יעקב יוסף (משפחת גרשטיין)
בתיה ושלמה לב ארי תש"ס
