English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

אהובה יורב - תולדות חיים

  חנוך ואהובה שרשים חנוך משה ונעמי יורב חוה ושלמה בן גיגי

אהובה - נולדה בשנת תר"ע ( 1910 )

נפטרה : ו' אדר א' תשס"ח (2008)

מצגת לזכרה של אהובה

 

אישור עבודה כעוזרת גגנת מוצלחת

 בגן הילדים "שפה עבריה" בצ'רנוביץ

 
ms.jpg (25188 bytes)

משה סניטקובסקי אבא של אהובה 1919

 

לפרטי פנקס הסתדרות הפועל המזרחי של אהובה -לחץ כאן מומלץ לקרוא

תולדות חנוך ואהובה בספר פעילי תנועת הפועל המזרחי

a+h.jpg (55004 bytes)

אהובה עם אמה חוה לפני העליה 1932

 

שטפנשט   14.3.31

שלום רב לחברה סנטקובסקי

לפי שידוע לך, כי חסרה גננת בעירתנו וזה כבר כמה חודשים שילדי עירתנו מתחנכים בחינוך רומני לועזית.

ועתה מהחודש אפריל, הועד המקומי החליט לשכור גננת, ואם את חופשיה אז נא לשלוח תכף ומיד (אפערטע) ובפרוטרוט כל התנאים שאת רוצה לשימם. הנני מדגיש בעיקר כי אנו רוצים לדעת כמה שאת רוצה מס חודשי.

התחשבי נא טוב, שיהיה הסכום היותר מינימלי כי ישנו עוד אפערטעס, אבל את עלית על כלנה.

אני אמונה שתעני לנו תכף ומסימים:

בברכת שלום וברכה.

טוביה ___

שלמה ____

ישראל ____

  
 

דברים לזכרה בהמשך דף זה:

אלי יורבבתיה לב-ארי שלמה לב-ארי , יוסי יורב

אהובה יורב-שורשים  וקורות חים

אהובה (ליובה) לבית סניטקובסקי נולדה בשנת 1910 בעיירה ידניץ בבסרביה.

אהובה הינה בת יחידה לאמה חווה, שהיתה אשתו השלישית של אביה ישראל משה (מאשתו הראשונה התגרש לאחר שנים ללא ילדים, אשתו השניה נפטרה).

הבית ביידניץ היה בית מבוסס של סוחרים המצליחים בעסקיהם וילדותה עברה עליה באושר.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוגלתה משפחת גרשטיין מביתה בקלישקוביץ ועברה לגור בבית הסבא יונה והסבתא ברכה בידניץ בבית הסמוך לביתה של משפ' סניטקובסקי.

בתקופה זו נוצרו הקשרים הראשונים והאמיצים בין שתי המשפחות. הילדים השתובבו יחד ולמדו להכיר זה את זו. בין אהובה לזהבה שהיו בנות גיל דומה נוצר קשר למשך שנים.

עם תום מלחה"ע עברה משפ' סניטקובסקי לרומניה להסתופף בצלו של הרבי משטפנישט שהאב משה היה מחסידיו.

כשבגרה אהובה יצאה ללמוד בסמינר לגננות יחד עם זהבה בצרנוביץ. בצרנוביץ הצטרפה לפעילות "צעירי המזרחי" והצטרפה לפעולותיו. עם תום הלימודים חזרה לשטפנישט והיתה לגננת בגן העברי בעיר עד עלייתה ארצה.

בשנת 1932 זכתה לקבל סרטיפיקט לעליה והגיעה לקבוצת שח"ל ברחובות שם התרכזו גם בני משפ' גרשטיין. בשח"ל עסקה בכל עבודה אפשרית עד שנתמנתה להיות האחראית לנושא הבריאות לאחר שקיבלה הכשרה מתאימה בקופ"ח. לקראת העליה לטירת צבי יצאה אהובה להכשרה בבית אלפא , ולאחר העלייה לקחה על עצמה את ארגון גן הירק בקבוץ כפי שלמדה בהכשרה.

אהובה וחנוך התחתנו בטירת צבי, והקימו משפחה לתפארת. משנישאה עברה להיות מטפלת ילדים בקבוץ. בקבוץ נולד בנם משה.

חנוך ואהובה היו בין מגיני טירת צבי בעת ההתקפה הראשונה כח' אדר תרצ"ח  וזכו להיות שותפים בהרמת קרנה של ההתיישבות בדתית בארץ.

עם תום מלחמת העולם השנייה עלה ישעיהו ,אחיו של חנוך,ארצה. חנוך ואהובה לקחו על עצמם את שיקומו לאחר נוראות המלחמה. 

בקייץ תש"ו עברו לשדה יעקב ובו נולדה בתם חוה, הם שאפו להצטרף לישוב אך בעת ההיא לא רצה המושב להתרחב והם עברו להתגורר בקרית שמואל בסמיכות לישעיהו ויהודית.

כאן בקרית שמואל זכו להיות מבוני הקריה ומייסדיה כשחנוך עוסק פיזית בבנייה וניהולה עד אשר היה מנהל העבודה האיזורי, ואהובה מתערה בסביבה החברתית מצטרפת ל"נשות המזרחי" ועסוקה ללא הרף בסיוע לזולת ולכל נזקק.

אהובה וחנוך גידלו את ילדיהם בבית ציוני דתי הנשען על שורשים עמוקים. העניקו למשפחתם חינוך וערכים לאומיים המבוססים על דת ומסורת. חשו ,ללא מרכאות, בהקמת מדינת ישראל את "ראשית צמיחת גאולתנו" וזכו להיות מבוניה ומקימיה.

בשנת תש"ס נפטר חנוך, ואהובה המשיכה להיות  להוות הדבק המשפחתי בין כל המשפחה הענפה שבינתיים נוספו לה נכדים ונינים. כאבן שואבת הגיעו כולם לבקרה ,לזכות במאור פנים ולהשכיל מניסיון חייה וחכמת לבה.

אהובה נפטרה בשיבה טובה ביום  ו' אדר א' תשס"ח (2008) כשהיא מוקפת משפחה אוהבת.

כתב : יוסי יורב - אדר א תשס"ח          

לקריאת מכתב שכתבה זהבה שכבר עלתה לא"י לאהובה שעדיין לא עלתה בשנת 1932- לחץ כאן


בס"ד ‏יום שלישי ו' אדר א' תשס"ח

 סבתא יקרה!

 באנו לברך אותך לשלום, ולהפרד ממך.

אתמול ה' קבל את בקשתך, ונתן רשות לאביך לרדת מגן עדן ולצרף אותך לאבותינו ואימותינו הצדיקים, זכרונם לברכה.

עבורך זהו יום שמח,  וכיוון שידעת בענווה על צדיקותך - לא חששת ממנו לרגע.

 ראשית, אנו מודים לך על שנים ארוכות וטובות בהן היית עמנו, והשפעת עלינו רוב שמחה ואמונה טהורה.

חשוב לנו שתדעי, כי אין בלבנו על כך שעזבת אותנו. וברור לנו כי הבנת, שתפקידך בעולם הזה הסתיים.

כעת עלינו להוכיח כי לא טעית, וכי אנו מסוגלים להמשיך את הבניין ואת השרשרת, באותה אמונה ואומץ כפי שהתחנכנו.

היום את תפגשי בודאי את דור הענקים, שהיית שריד ממנו. דור, שעזב בחבלים קשים את הגלות ובנה פה, תוך עבודה קשה וסכנת חיים - את הארץ.

 ברצוני לבקש סליחה.

סבתא, סליחה שלא בקרנו אותך די, סליחה שלא התקשרנו אליך מספיק. אני יודע שלא כעסת עלינו לרגע, ותמיד דנת אותנו לכף זכות, אבל האמת היא - שיכולנו יותר.

 קשה לתאר את חייך, חיים של מסירות נפש פשוטו כמשמעו, בבנין הארץ ובנין המשפחה. אילו תלאות עברת עם סבא והאחים! ובכל זאת קבלת תמיד את הקשיים מתוך אמונה בה' , בשמחה, וללא פחד.

היום, כאשר טילים עפים על שדרות, והחיים בארץ נראים קשים מתמיד, אני יודע כי לעומת מה שאתם עברתם לפני קום המדינה ולאחריה, בטירת צבי, בהתקפות הערבים בחום ובתנאים קשים מאוד, הרי זה ממש משחק ילדים.

תודה לך, סבתא, על כל מה שנתת לנו. אנו מבטיחים להשתדל ולהעביר את המסר גם לילדינו.

הייתי אצלכם בהתחלת מלחמת המפרץ בלילה תחת התקפת טילים. ידעתם,  כי בתי הזיקוק הם יעד מועדף על העירקים, וכי בידם גם להשליך עלינו טילים כימיים -  ולא פחדתם. במלחמת לבנון השניה, לפני שנתיים, רצית להשאר בבית, אך  לשמחתנו הרבה, חווה ושלמה לקחו אותך, כמעט בעל כורחך, לירושלים. כך זכינו כי תבקרי אותנו בביתנו בעפרה, וכך זכית לבקר שוב בכותל שלא חשבת שתראי אותו עוד פעם.

 

 איני מספר על חייך, כי קצרה היריעה מלספר. אך, אני מתחייב, בע"ה, כי נספר עליהם עוד רבות לילדינו.   

בקרנו אותך בחנוכה. כל כך שמחת לראות את הנינים - שלא הפסקת לצחוק.

עדי זכתה לראיין אותך על חייך, ולכתוב על כך עבודה.

את,  שנפרדת מהוריך בגיל צעיר, ידעת להיות סבתא נהדרת ומחוברת לחיי הנכדים והנינים, למרות המרחקים.

זוהי גאווה ואחריות לזכות להיות נכדייך, ואנו מקווים שנעמוד באחריות זאת בכבוד.

תהה נשמתך צרורה בצרור החיים.  

נכדך - אלי                             לתחילת הדף


דברי הספד לשלושים של אהובה           בתיה לב ארי

כבר עברו שלושים יום מאז נפרדנו מאימא, סבתא ודודה אהובה. לא קלה הפרידה. אף שזכתה להאריך ימים, - כבר יש געגועים אליה. אני חושבת שכבר ביום המחרת התחלתי להתגעגע. כך גם הרגיש שלמה.

כמה דברים לזכרה, כדי שנוכל אנו להפנים ולאמץ.

 ואתחיל במשהו שנראה בנאלי:  כל פעם שהגענו לבקר את דודה אהובה - היה הבית מבריק בכל פינה!  גם כשהייתה צעירה (והיא הייתה צעירה גם בת כמעט 100) הבית היה נקי, אבל גם כשהייתה כבר מבוגרת -  חשוב היה לה שהבית יראה "טיפ טופ". תמיד הרגשנו, כי כרגע סיימו לנקות את הבית ולכבודנו! אני בטוחה שכך היה בכל שעה ביום. תמיד היה נעים להיכנס לבית, שהבהיק בניקיונו. זה היה בית שתמיד מוכן היה לקבל אורחים בסבר פנים יפות, נקי.  תמיד היה מוכן כיבוד לאורחים, משקה קר וחם לפי בקשתך, ותמיד עם מאור פנים. אהובה קיימה את הפסוק "והיה מחנך קדוש..." (דברים כ"ג, ט"ו) בשני המובנים.

 חשוב היה לאהובה, שהבית יתנהל כמו שצריך, וחשובה לה היה הכשרות בבית. כל פעם שהתחלפה פיליפינית, היא - בעזרת חוה - הדריכו אותה במנהגי הבית ובכשרות, וכל זמן שעדיין הייתה מסוגלת המשיכה להיות במטבח בשעת בישול, כדי להרגיש בעלת הבית, וכדי לשמור על הכשרות כמו שצריך.

 כאשר הגענו פעם לבקר בשבת, והבאתי לה תבשיל מעשי ידי - היא מאוד נהנתה ממנו, ובמוצאי שבת בקשה את המתכון שנרשום לה. היא הייתה אז בת למעלה מ-90 - אבל הייתה פתוחה לחידושים, אפילו בבישול. פעם אחרת שביקרנו אצלה ומצא חן בעינינו תבשיל מפלפלים - היא נתנה לנו את המתכון, ועד היום מידי שבת בשבתו אנחנו מארחים את אהובה לשולחן שבת, ונהנים מתבשיל הפלפלים. בשעה שאחרים כבר קבעו להם את התפריט, ואת המאכלים בבית, היא הרגישה צורך לחדש.

 אני זוכרת כאשר בילדותי התקשיתי בקריאה, ואבי - כדי ללמד אותי קריאה - בחר בשיטה של קריאת אונקלוס לתורה, כי כך אלמד טוב יותר את ההברות והניקוד. וזאת - כאשר כל חברי משחקים בחוץ. (ייתכן שכך הוא למד בחו"ל, או רצה שאלמד לקרוא את ההברות נכון גם אם לא אבין מה קראתי).

פעם הגעתי לקריית שמואל, והיא נתנה לי ספר מעניין (בימים ההם לא היו כל כך הרבה ספרי ילדים) ובקשה ממני שאקרא בקול, ותוך כדי קריאתי לימדה אותי לקרוא נכון, ומה שיותר חשוב: בהטעמה – אני זוכרת את זאת כחוויה נעימה, בהשוואה ללמידת אונקלוס, שעד היום איני אוהבת אותו.

 באחד מביקורינו, ביקשתי לראות את האלבום המשפחתי. אהובה הוציאה שקיות ניילון מלאות בתמונות. לשמחתי, באותו הרגע קיבלתי החלטה: לסדר לאהובה את התמונות באלבומים. מיינתי את התמונות. את התמונות של הנכדים והנינים שמתי לחוד -  שאותן יסדרו ילדיה. את שאר התמונות - לקחתי על עצמי לסדר, בביתי.   המעניין היה,  שהיו תמונות שלא זיהיתי בהן את האנשים, או היכן הן צולמו. אחרי מיון ראשוני – חזרתי אל אהובה לשאול על התמונות שלא ידעתי, והיא זיהתה את האנשים על פי הפוזה שהם עמדו, או לפי הרקע, וידעה היכן ומתי צולמה התמונה. וכל זה – אחרי 70 שנה!

כך יכולתי לסדר את האלבומים:  אחד - משפחתו של חנוך, והשני - של אהובה, כשהם מסודרים לפי תאריכים עם הסברים, וכל אחד מאיתנו יכול לראות וללמוד על חייהם.

אהובה הרגישה אחראית על ליכוד כל המשפחה. וכאשר כל דור האבות הלך לעולם שכולו טוב - הרגישה צורך יותר חזק ללכד את המשפחה. דבר זה בא לידי ביטוי בטלפונים שהייתה מטלפנת לכולם. היא לא חיכתה לכבוד, למרות שהייתה מבוגרת מכולנו. היא הייתה מקדימה לצלצל. אם היה זה לבת אחותה, לצבי, לנו,לחסיה ולכולם. מאוד היה חשוב לה שגם אנחנו נשמור עימה על קשר. היא הייתה אישה חכמה "פיה פתחה בחכמה..." (משלי ל"א, כ"ו) במקום להיות נעלבת, היא הבינה שבגלל העיסוקים שלנו לא תמיד נזכור להתקשר.  אז "מה חשוב הכבוד? אני אתקשר, וכך אשמור על קשר".

כל טלפון שקיבלנו מאהובה - בשבילנו זו הייתה חגיגה. היא כמעט לא סיפרה על קשייה , אלא התעניינה בכל אחד מאיתנו מגדול ועד קטן.

 באחד מביקורינו אצלה בשבת, היא מאוד נהנתה מהקידוש של שלמה, והצטרפה בשמחה לזמירות שבת, ומאוד נהנתה. יפה עשו בני המשפחה, שנפרדו ממנה בשירי קודש שמאוד אהבה וששרו לה על קברה. אומרים שהנשמה נמצאת בזמן הקבורה ליד הקבר, וודאי היא נהנתה מאוד כששרתם לה שירי קודש, שהיא כל כך אהבה, והיה לה נחת רוח.

ההנאה של אהובה מ"זמירות שבת" מזכירה לי את שבת הבר מצווה של משה, יבדל לחיים ארוכים: התאספנו אז כל המשפחה ושרנו זמירות שבת, ואת הפיוט "מנוחה ושמחה", כל פעם מושר במנגינה אחרת: של הסבא, ושל האבא, ושל סבא רבה, כנראה גם של סבא מכל צד, ושל הקיבוץ,.  זו הייתה חוויה שלא אוכל לשכוח.

 אני זוכרת, איך אהובה וחנוך ארגנו את החתונה של דוד ישעיהו ויהודית. בכלל, שניהם דאגו לדוד ישעיהו אחרי שעלה לארץ, ואח"כ לדוד ישעיהו ודודה יהודית.

כשאנחנו התחתנו - אהובה עזרה ליהודית להכין לנו "שבע ברכות" בבית של דוד ישעיהו ויהודית, שלא זכו לילדים משלהם, אך ראו בנו - האחיינים - בנים, וכל כך חשוב היה להם, שהשמחה תהיה בביתם.

 זכור לי, כיצד טיפלה בדוד חנוך במסירות, כשהיה כבר חולה:  היא דאגה שיהיה נקי, ושיאכל, וכל זמן שחנוך יכול היה ללכת,  היא דאגה שיבוא מישהו וייקח אותו לביהכנ"ס, ואחרי שכבר לא היה יכול ללכת - היא התפללה איתו יום יום בבית. היא גם הייתה מעדכנת אותו בכל מה שנעשה במשפחה. פעם שאלנו אותה אם הוא מבין את מה היא מספרת לו? היא ענתה:"אני לא יודעת. אני מתנהגת איתו כאילו הוא מבין".

  אחרי שאמי נפטרה, מצאנו את מכתבו של אבא, ששלח לאביו בשנת .1939 כמובן שהמכתב היה כתוב כולו באידיש, כדי שגם הסבתא תבין. כולו מודפס במכונת כתיבה, 33 עמודים, שחנוך הדפיס. במכתבו, מתאר אבי משה את ההכשרה בשח"ל, ואת תחילתו של קיבוץ טירת צבי. חיפשנו מישהו שיתרגם לנו את הכתוב בו,אך אף אחד לא רצה לקחת את המשימה. אמנם היו שקראו אותו ונהנו - אך לא רצו לתרגם! ואהובה, יחד עם חוה, תרגמו את כל המכתב!  אהובה גם הוסיפה תיקונים למכתב, שהרי היא הייתה בשח"ל ובטירת צבי באותה תקופה. חלק מהמכתב היא הקליטה, וחלק אחר היא הכתיבה לחוה. אנחנו הוצאנו אותו בחוברת. בזכות התרגום - זכו רבים להכיר את תחילתו של קיבוץ טירת צבי. כמו כן זכינו לעוד סיפורים מזמן התארגנותו של הגרעין של טירת צבי והקמתו.

 בביקורינו האחרון בט"ו בשבט תשס"ח - באנו עם שני מכתבים שרציתי להקריא לאהובה.  את האחד מהם – אני כתבתי על אבי אחרי פטירתו, והשני - אבא כתב מהקיבוץ לחנקה ומאיר אור ז"ל, שהיו בבית הבראה, שם מאיר התאושש ממחלתו. היו שם כמה סיפורים מעניינים, וכשקראנו אותו - התעוררו לי שאלות שרציתי לשאול אותה. אהובה לא הרגישה טוב, ולכן הביקור קוצר, ולא הספקתי לשאול אותה את מה שרציתי, ונשארתי עם השאלות.

א. האם היה במשק נוער טורקי?

ב. מי הוא שלמה מייזליס?

ג. מה קרה לצבי סגל שאבא כותב כי הוא הולך ומבריא, וכי עומדים בקשר עם קבוצת הנוער בשדה יעקב שהוא שייך אליהם...?  אולי היא הייתה יכולה לספר על כך. נקווה רק שצבי זוכר, וישלים לנו את החסר.

אמי, מלכה ז"ל, מאוד התחברה והתיידדה עם אהובה, שהייתה לה כאחות.

במכתבים של סבא יוסף יעקב לשח"ל, הוא מזכיר את אהובה יחד עם כל המשפחה בתחילת כל מכתב. הרי בבסרביה הם היו שכנים, ואביה ואבא של חנוך היו מאוד מיודדים. אהובה גם הייתה חברה טובה של דודה זהבה. יחד הן למדו בקורס לגננות. היה זה בזמן שמשפחת גרשטיין עזבו את יידניץ וחזרו  לקלישקוביץ.

שאלתי את אהובה אם סבא יוסף יעקב ידע על חתונתם? היא ספרה לנו, כי הם שלחו מכתב לסבא וספרו על החתונה, אבל לא קבלו תשובה. כנראה לא זכו סבא וסבתא לקבל את המכתב, לפני שניספו בשואה הארורה.

הטלפונים לאהובה היו חלק מהשגרה; חלק ממני. למי אספר על ילדי, נכדי, בלי התפארות או התרברבות? עם מי אדבר דברים טובים ונעימים על דא והא?  תמיד מצאתי אוזן קשבת ומתעניינת, וזה כבר חסר לי מאוד!  מצד שני - על בריאותה היא - כמעט ולא שמעתי ממנה. פעם סיפרה לי משהו, ומיד הוסיפה: "הרי לא באתם לשמוע על על בריאותי", ומיד עברה לנושא הבא.

משה וחוה גדלו עם אהבה, חום ופינוק אצל אהובה, אבל כשבא הזמן - הם ידעו להחזיר ולגמול להורים, ולסעוד אותם בדרך הראויה לכל שבח, כשנעמי ומשה וילדיהם באים מירושלים לעיתים קרובות מאוד, וברור לי שזה לא היה קל. חווה גם היא הייתה כל יום באה לבקר, וכשהפיליפינית הייתה בחופשה – ישנה יחד עם אימא ודאגה לכל מחסורה, וכל הכבוד לשלמה שתמך בה לאורך כל הדרך.

 אהובה זכרה לברך אותנו על כל שמחה ושמחה שהייתה לנו ובמשפחה, וגם לתת מתנה צנועה, כי מטבעה הייתה צנועה,. לומר את האמת - לא היה חשוב לנו מה נתנה. התפעלנו מהרצון לתת ולשמוח איתנו, בכל שמחה שהייתה.

 אם הזכרנו צניעות - צניעות אפיינה את אהובה, מאז ומתמיד. היה להם  מקרר קרח - עד שלא ניתן יותר  להשיג קרח.  כביסה בחצר, הרתחה על אש בחצר, הסתפקות במועט, בישול על פתיליה זמן רב אחרי שהגיע הגז – וכל זאת לפי "הצנע לכת עם אלוקיך" (מיכה, ו', ח'). אבל כאשר היית מגיע לביקור - הכיבוד כיד המלך.

 אהובה הכירה את הסבא והסבתא של שלומית משדה יעקב, ומה שקרה לו. כל זה יצר קשר מיוחד משני הצדדים, וקשר זה המשיך משני הצדדים. וגם חלחל לנכדים, שאהבו אותה מאוד. מאיר היה נוהג לבוא כשהיה במילואים בסביבה, ולבוא עם הילדים, ולהביא לאהובה שמן זית כחול לבן, מזיתים שהוא מסק.

כשרפאל בני עמד להתחתן, שמעתי שסבא של הדר היה הרופא הראשון של טירת צבי. מי נשאר לספר עליו?  רק אהובה!  והיא ספרה גם ספרה. על מעלותיו, ועל יחסו לחולים. ורק אז סיפרתי לה, כי הנכדה של הרופא היא הכלה של רפאל. היא מאוד שמחה ואמרה: היא באה משורשים טובים. היא בודאי בחורה טובה. ולנו הייתה נחת רוח שהכרנו את הדר יותר טוב. (אגב, אהובה צדקה מאוד בקביעתה).

סיפרתי כאן רק מקצת הדברים.  יש עוד רבות לספר. נשמח, אם כל מי שיש לו מה לספר - ישלים את הסיפור של אהובה, כי לא תם ונשלם סיפור חייה.

לתחילת הדף


דברי הספד לאהובה יקירתנו

אהובה יקירתנו! אחרונה במשפחתנו מדור המייסדים, שהגיע לארץ להתיישב בה. היסטוריה שלמה הלכה מאיתנו, בשיבה טובה ואריכות ימים. כשמך - כן היית. אהובה על כולם.  מי הרגיש כי היית בת יחידה בבית חסידי עשיר?  בפשטות ניהלת את חייכם, היית מרכז למשפחה כולה. אהובה על כולם.

נולדת למשפחת סניטקובסקי.  כבר בהיותך נערה,  קשרת את גורלך עם משפחתנו בכך, שארחת את דודתנו זהבה והפכת לידידתה, כשעברו מקלישקוביץ ליידניץ. מאז נשארו שתי המשפחות - שהיו מחסידי רוז'ין - קשורות זו בזו,  עד היום הזה.

למדת להיות גננת, כי כגננת אפשר להעניק אהבה לילדים (כן,  גם שם היית יחד עם דודה זהבה. כבר בחו"ל ניהלת גן על טוהרת העברית. בארץ עוד לא הייתה השפה העברית שפת לימוד - אבל בגן של אהובה כן!

ניצלת הזדמנות להירשם בסרטיפיקט של חלוץ אחר ועלית לארץ, ומיד הצטרפת להתיישבות החדשה בגרעין שח"ל.  ולמרות השכלתך -  לא בחלת בשום עבודה ועבדת בתור חברת גרעין בכל עבודות הבית, אבל לא שכחת לתרום לקהילה. קיבלת הכשרה כעוזרת במרפאה של קופת חולים . כשעלה הגרעין להקים את טירת צבי, את למדת בבית אלפא והקמת את גן הירק בטירת צבי.

כמו שאמרתי, קשרת את גורלך עם משפחתנו.  בשנת תש"ב נשאת את חנוך, ובכך נסגר המעגל. אנחנו המשפחה - כולנו זכינו לדודה אהובה (תרתי משמע). יחד עם חנוך ז"ל הקמת משפחה לתפארת. משה הולך בדרך אבות, וחווה הלכה בדרכך והייתה לגננת,  וכלתך וחתנך, שלפעמים תהיתי עליהם אם חתנים הם או בנים שלך - אהבו אותך כולם. זכית לנכדים, שאף סבתא לא הייתה מתביישת בהם ונינים, כן ירבו לחיים ארוכים. כולם הרגישו אצלך טוב. ידעת - גם בגילך המופלג - ליצור קשר עם כולם: עם הגדולים ועם הקטנים.

על בריאותך המעטת לדבר. כשהיינו מבקרים ונשאלת לשלומך - היית עונה בקצרה, ומיד אומרת: מה באתם לשמוע על הצרות שלי? מה שלומכם? מה שלום הילדים והנכדים... ולכן היה נעים לבוא לבקר כל פעם מחדש. הנכדים שלי, כשחזרו מביקור אצלך -  התפעלו מסבתא אהובה ולא הפסיקו לדבר עליך. כי ידעת ליצור קשר עם כולם, בכל גיל. מהקטנים ועד הגדולים.

כולנו ראינו את המסירות שלך לדוד חנוך, כשהיה חולה. את נהגת לסעוד ולדבר אליו כאילו הוא בריא, ליידע אותו על כל החדשות במשפחה, וסעדת אותו עד כמה שיכולת. אהבה ומסירות כזו במשך כל כך הרבה שנים, צריך כל אחד מאיתנו להפנים, ללמוד, ולקחת לעצמו.

לא פלא שהילדים שלך, הנכדים והקרובים, טפלו בך באהבה רבה, כי כשמך היית: אהובה. הם למדו זאת ממך, לא ע"י מוסר, לא במילים, אלא בדוגמא האישית

עד ימיך האחרונים המשכת את הקשר המשפחתי עם כל המשפחה. היית הדבק של כולנו. כולנו הרגשנו צורך לבוא ולבקר אותך,לצלצל אלייך. אחרי ביקור בו אנחנו יצאנו כל כך מלאים, היית מצלצלת להודות על כך שביקרנו, כאילו עשינו את הדבר הכי חשוב.

למרות גילך המופלג - היית אשת שיחה נעימה, היית קשובה לכל אחד, כאילו הוא כרגע היחיד בעולם. למרות הקשיים בשמיעה, היית משלימה את הדברים שאמרנו. מעולם לא הרגשנו שאנו משוחחים עם מישהי זקנה. נדמה לי שכל חייך היית צעירה ברוח. היה נעים לדבר איתך על העבר הרחוק, ואני לא סולח לעצמי שלא התעניינו יותר, כי היית היסטוריה מהלכת: מיידניץ לארץ לשח"ל , משח"ל לטירת צבי, משם לשדה יעקב, ומשם לקרית שמואל. בכל מקום עסקתם בבנין הארץ. חיי צניעות אפיינו את חייכם.

רבים מאיתנו יחסרו את הטלפונים שלך בכל עת, סתם לשמוע מה נשמע. איך מרגישים, מה שלום הילדים והנכדים. עם כולם שמרת על קשר, קרובים יותר וקרובים פחות. זוכר אני כי סבתא מלכה אמרה, שיש לה אחות בקרית שמואל (והתכוונה אלייך).  דאגת עם חנוך לישעיהו ויהודית, ושמרת על קשר עם אחותה של יהודית גם אחרי שהם נפטרו, היית בקשר עם לאה וכן עם חסיה, עם צבי ושרה ועם אחייניתך,  ועם מי לא? בגילך המופלג זכרת את כולם. כי, כמו שאמרנו, כשמך היית - אהובה על כולם.

כשמצאנו את המכתב שכתב דוד משה להוריו בשנת 1939 וסיפר על הקיבוץ שהיה כתוב ביידיש, וחיפשנו מי יתרגם אותו, היית מוכנה לתרגם את המכתב, ובעזרת חווה קיבלנו - כל המשפחה - מסמך שמתעד את ימיה הראשונים של טירת צבי והמשפחה. כמובן, שהוספת גם ממה שאת ידעת, אבל למשפחה ולראשוני טירת צבי יש מסמך, שממנו יכולים ללמוד על ימיה הראשונים של טירת צבי. (אחרים שביקשנו מהם לתרגם את המכתב התחמקו, ואמרו כי זה קשה להם, ואת תרגמת אותו בשמחה, כי כך היית מסייעת בידי כולם). היית הקשר שלנו עם העבר ועם היידיש.

כמו שחיית כל חייך - כך גם הלכת מאיתנו, בחטף, בלי להטריח. נחמתנו היא, שהלכת מהר ולא סבלת הרבה.  גם למות צריך לדעת, ואת ידעת.

אהובה יקירתנו, נפרדים אנחנו היום ממך פרידה פיזית.  את הולכת לעולם שכולו טוב. אנחנו נשארים כאן עם זיכרונות כל כך טובים ומתוקים!  נתגעגע אליך, אבל אנחנו נותנים לך ללכת, אהובה על כולנו.  

לכי לשלום והיי מליצת יושר לבנך משה ולנעמי כלתך.  תודה לכם,  נעמי ומשה, מכולנו, על הטיפול והיחס המיוחד לאהובה.

 היי מליצת יושר לבתך חווהולחתנך שלמה, שטיפלו בך במסירות אין קץ. גם לכם אנו מודים על הכול.

היי מליצת יושר לנכדיך ונכדותיך, שגם הם גילו מסירות אליך. היי מליצת יושר לנינייך שכל כך אהבת. היי מליצת יושר לכל קרוביך ומכיריך ולכל עם ישראל.

אני מבקש ממך סליחה אם לא הספדתי אותך כראוי. זה היה מאוד קשה. אנחנו כולם, כל המשפחה, מבקשים ממך סליחה אם לא נהגנו עמך כראוי. אף פעם לא הערת לנו על כך.

אין זה מקרי, שבחרת להיפרד מאיתנו בפרשת "תצווה".  הפרשה שמדברת בעיקר על אהרון הכוהן ובניו. על אהרון הכוהן נאמר: "הלל אומר: הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום ומקרבן לתורה" את, אהובה, היית אהרון של דורותינו. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.

שלמה  לב-ארי                                     לתחילת הדף

ב"ה  אדר א' תשס"ח

לזכרה של הדודה אהובה

 זכיתי להכיר את אהובה מקרוב בעיקר בשנים האחרונות.

לאחר פטירת אבינו התחלנו לאסוף את מכתביו של הסבא יעקב יוסף. עלה בדעתנו שגם בביתם של חנוך ואהובה כדאי לחפש מכתבים, נוספים לאלו שמצאנו בבית ההורים.

כך מצאתי את עצמי מתקשר לחווה ודרכה לאהובה . החלה תקופה ארוכה של מפגשים ביני לבין אהובה. לפגישה הראשונה הגעתי בחשש, לאחר זמן רב בו לא היה קשר אישי ביני לבין הדודים. לא ידעתי אם אצליח ליצור קשר עם הדודה שכבר הייתה בגיל מבוגר מאד.

אני זוכר את גודל ההפתעה. מייד בפגישה הראשונה חשתי את האהבה שהקרינה אהובה על סביבתה. מצאתי אשה  עם חכמת חיים שמעטות כמותה.

אהובה התפנתה לעזור לנו בחיפוש המכתבים ככל יכולה. בתחילה מצאה מספר מכתבים שכנראה ידעה היכן הם מונחים . מאוחר יותר, לפי בקשתי, עברה עם חווה על  מכתבים נוספים והוציאה מתוך החבילה את המכתבים שעינינו אותנו.

אהובה התגלתה לי כמארחת למופת. תמיד דאגה לי שאוכל משהו, שאשתה משהו, שאקח משהו לדרך...  תמיד התענינה בשלום המשפחה ודרשה בשלום אמא על אף שהתמידה לדבר איתה גם בטלפון.

אמא שלי עזרה לנו בפענוח מכתבי הסבא ועם אהובה הייתי יושב לתרגום מכתבים שנכתבו באידיש.

בסבלנות רבה הייתה קוראת את המכתבים ומתרגמת לי. היא קוראת ואני כותב. הייתה מסבירה לי שלא ניתן לתרגם בדיוק מילה במילה. האידיש הרי שפה עשירה עם ביטויים השייכים רק לה. 

גם עליה הקריאה כבר הייתה קשה אך כשראתה כמה חשוב לי העניין היתה ממשיכה עוד קצת גם כשכבר היה קשה לה.

אהובה רצתה ושמחה על ההזדמנות להעביר את הידע וההיסטוריה המשפחתית מדור לדור.

לאחר שהבטחתי שאחזיר הכל, נתנה לי תמונות מתוך האלבום. אני צילמתי אותן בבית רימון , שלחתי למשה לסריקה ומשם למחשב ולאתר המשפחתי.

במהלך פגישותי עימה סיפרה לי קצת על משפחתה, שמעתי קצת על ימיה הראשונים  בשחל ובטירת צבי וקיוותי שעוד נספיק לשמוע ולכתוב גם פרקים אלו בחייה.

זכתה אהובה לאריכות ימים, זכתה יחד עם חנוך לחיות בדור של ענקים. דור ששורשיו נטועים בחסידות רומניה ובסרביה גזעו זכה להקים את מדינת ישראל וענפיו נושאים פרי ומשתרעים לכל רוחב ארצנו.

קראנו השבת בסוף פרשת פקודי על הקמת המשכן ע"י משה. אומרים חז"ל שעם סיום המלאכה והקמת המשכן אומר משה את פרק "ויהי נועם".

 נראה שאין כמו פסוקי המזמור לבטא את מהלך חייהם של חנוך ואהובה . ילדותם בצל חסידות בסרביה, עלייתם לארץ וההתמודדות עם קשייה,וערוב ימיהם בו זכו לראות משפחה נאמנה הממשיכה דרכם.

ואלו הן פסוקי המזמור: " יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן...לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם...כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך... ומסיים: "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".

נכתב ע"י יוסי יורב לקראת אזכרת השלושים לאהובה.

לתחילת הדף