English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

זהבה יורב

נולדה בקלישקוביץ 1911,

נפטרה בטירת-צבי  ט' אייר תשמ"ח  26.4.1988  

משפחות יורב יעקב יוסף ורבקה מירל גרשטיין טירת צבי

תאור החיים בשחל עם עליתה של זהבה

עדותה של זהבה על ההתקפה הראשונה על טירת צבי

דברים לזכרה של זהבה

z1928.jpg (38998 bytes)

זהבה ושמואל בצרנוביץ 1928

z1928-2.jpg (73628 bytes)

צד אחורי לתמונת זהבה ושמואל

כתוב בעברית

z1930.jpg (22998 bytes)

זהבה 1930

m.jpg (42297 bytes)

צד אחורי זהבה 1930

zehava-.jpg (13718 bytes) זהבה עם שרהלה ושלמהלה hzm.jpg (18874 bytes) חנוך זהבה ומשה
zehava-hayelt.jpg (41422 bytes)

כתוב מאחרי התמונה:  לאחי ישראל ולאחותי לאה!  שנה טובה ומבורכת תהיה לכם השנה החדשה.  מאי-שם בארץ, בהיותי חיילת בצבא-הגנת-ישראל.  מאחותכם זהבה,  ערה"ש תש"ט.

 
z+bic.jpg (28680 bytes)

זהבה בעבודתה בבית הכנסת

z+shalim.jpg (9726 bytes)

זהבה ושלום יקיר

beitcnst.jpg (13846 bytes) bitcnst2.jpg (16311 bytes)
zehvah.jpg (10019 bytes) zahva.jpg (15012 bytes)

זהבה עובדת במחסן הבגדים

zahav.jpg (24104 bytes)

זהבה וישראל עם ישעיהו ויהודית

 mazeva Zhehva.jpg (30229 bytes)

Hanuch111.jpg (31361 bytes)

זהבה יורב נפטרה ט' אייר תשמ"ח

26.4.1988

 


 מכתב שנשלח מהארץ לאהובה -כחודשיים לאחר עליתם של זהבה, חנוך, ויהודית.- לקריאת המכתב המקורי- לחץ כאן
ב"ה אייר תרצ"ב
שלום רב לך חברתי היקרה אהובה!
לפי חשבוני בוודאי כבר הייתי צריכה לקבל ממך פוסתא אך במובן שעוד התעכבת במקצת, ואני לפי טבעי תמיד אינני מתחשבת אתך ואכתוב לך כרטיס למרות שלא מזמן שלחנו לך מכתב מלא וגדוש. רוצים אנו מאד לדעת איך הסתדרת על הקיץ ובכלל מה נשמע בסביבתך…
באתו הרגע שרצית לשלוח את המכתב קיבלתי את כרטיסך שבו את כותבת לי שאין לך כבר צורך בספר שבקשת ממני למרות שכבר קניתי שני ספרים והשארתים בשבילנו. בספר "המשחקים" משתמש חנוך בארגון בני עקיבא שארגן פה במושבה על פי רוב הם מילדי התימנים. בספר השני נמצאים מאמרים מגננות המיעצות לגננת איך להתנהג בגן. לפי שאני מכירה ומבינה יכולות להתגשם עצותיהן אך ורק בארץ ולא מחוץ לארץ כי כל התנאים הדרושים אי אפשר למצוא מחוץ לארץ.
גם עתה אני קוראת דו ירחון "נתיבנו" שלקחתי ממורה אחד ורואה אני שאין אף דבר אחד שיוכל להתגשם מחוץ לארץ. אך בארץ אפשר ומוכשר הכל להתגשם.
בל"ג בעומר בערב הציתו בכל פינות המושבה מדורות, מסביב לכל מדורה ארגנו ריקוד הורה בשירה ובזמרה. מדורה מיוחדת הייתה בשביל ילדי בתי הספר, שמה הייתה השמחה עד אין קץ. שמה שמעתי שהמורים מסדרים עם הילדים טיול למחרת הבוקר. בשמעי שגם אפשר להשתתף אנשים זרים בטיול תקפני הרצון גם לי להשתתף, כי מאד רציתי להכיר את אופי הילדים בארץ וביחוד את התנהגות המורים אליהם. מספר המורים והמורות היה עשר, מספר התלמידים היו כמאתים, הם מונים ‎8 כיתות. את הכיתה הראשונה מכניסים מחמש עד שש שנים. בית הספר נקרא בשם "חצי גימנסיה", בהסתכלי מרחוק הכרתי שרוב המורים מתייחסים עם הילדים בחיבה יתרה. ממשמעת הילדים מאד התפלאתי. הם כה נעימים ואהובים, יש ביניהם הרבה ילדים מחוץ לארץ, אך המה כה מושפעים מילדי הארץ שאין להבדילם.
בעת הטיול הייתה לי ההזדמנות לשוחח למקצת עם ילדים. סיפרתי להם אודות ילדי חוץ לארץ, את געגועיהם אליהם והמה הביעו בצבעים כה יפים את געגועיהם לילדי חוץ לארץ ואת אהבתם לארץ, שאין לך מושג לזה.
בקרנו את גדרה ואת המקומות ששם הבילויים הקימו את אוהליהם. גם היינו בבאר טוביה, הטיול נמשך מ- ‎5 בבוקר עד ‎8 בערב.

חברתך זהבה.

פ"ש מאחי חנוך. הוא אינו בבית עתה.
אהובה היקרה!
כתבי לנו אם קבלת מכתבי ששלחתי בשבוע שעבר.
מה שלומך? אם יש לך אפשרות שלחי נא את מכתבי למשה מפני שאני לא כתבתי אליו מהטיול שעשיתי. אני דורשת בשלומך הטוב. אני דורשת בשלומך הטוב. יהודית.
דרישת שלום יהודה צבי טלר.


 תיאור ההתקפה על טירת צבי כפי שנכתב ע"י זהבה גרשטיין- יורב.
פורסם בבטירה ‎26.3.38

הנך מעוניינת לדעת על חלקה של החברה בניין קבוצתנו, ובפרט על התפקיד שמלאו החברות בליל ההתקפה של אז. עודני נמצאת תחת הרושם החזק של אותו הלילה. באותם הרגעים ראינו נכוחה ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". תוכן המלים האלו, שחונכתי לראותן כסמל לאמונה וביטחון, הינן כעת בעיניי כהויה חיה. נשגבה ביותר. כי הרי בכל פרט ופרט התרחשו לנו מעשי ניסים. ואחד הניסים הגדולים היתה התנהגות האיתנה של חברינו בשעת הפעולה. של כל חברינו בלי הבדל בין בחור ובחורה.
תפקידי החברות היו רבים. בעוד שהזרקור פועל, וכל מטר היריות הופנה אליו, הגיחו המאותתות על הגג. ואחריהן המקשרת עם פקודת המפקדה. ככה הגיעו בן רגע. גם חברות העזרה הראשונה למקומן.
כל הפעולות נעשו במהירות הבזק, כמעוף הקלע העוזב את הקנה מלוטש הסלילים. אין פנאי לחשוב ולהרגיש כי סוד הפעולה בשביל איש השורה הינו השגת החוש של המכשיר הדומם הממלא את תפקידו בידיו בלי היסוס מחשבה או רגש. על כן לא אוכל למסור לך הרבה רגשות מאז. רק כמה פרטים, שעברו עלי.
אני מקשרת בעמדה א'. שהיא בצד צפון מזרח, באותו צד חל שינוי בתכנית ההגנה ע"י הרחבת המחנה. את החומה החדשה לא הספיקו לגמור. וגם החפירה לא הגיעה עד הפירצה בחומה. מהיריות הראשונות התעוררתי ורצתי החוצה. ראיתי איך שכל חבר רץ למקומו, לא ידעתי אם אנשי העמדה שלי כבר יצאו לחפירה. ירדתי למפקדה לשאול על המצב. קיבלתי פקודה לשמור על פתח המעבר בין שני חלקי המחנה. תפסתי בידי את תריס הברזל, בכדי לסגור את הפתח באם יתפרצו לתוך המחנה החדש. ראיתי שהשער הגדול פתוח ורציתי לרוץ לסגור אותו, לא זכרתי שאין זה בכוחי כי השער מצופה לוחות ברזל והוא כבד מאד. אבל זכרתי שקיבלתי פקודה לשמור על הפתח ואסור לזוז משם.
בעוד רגע נסגר השער ע"י הממונים לכך ואני עם עוד שני חברים שנשלחו במקום אנשי העמדה שחסרו באותו לילה, עברנו בזחילה לחפירה, בעוד מטר היריות עובר מעל ראשינו. תפסתי את מקומי בקצה החפירה. מעבר לחומה הפרוצה, ועד חמש בבוקר הייתי המקשרת בין החברים והמפקדה. מעל הרגשת הטחב וקור הלילה העיקה ההרגשה שחבר נפצע ומפצעו זב דם חי.
פרטי ההתקפה וההדפה לא ידענו בלילה ורק בבוקר נודע לנו שהפרדות החביבות היו הפעם לקורבן, ושהתוקפים השאירו חלל לא רחוק מהשער.

רושם אדיר עשתה עלי עמידת הדום של כל החברים בשעה שאחד החברים ברך את ברכת "הגומל" בשם כולנו בעלותו לתורה בשבת.
ככה הפך המאורע לתרועת עידוד בשביל עמנו הנדכא, לאמור "עוד לא פסו אמונים בישראל"! ויהי רצון שבמהרה נזכה לביטחון בלי שלח וקלע, אלא כעובדי אדמה שלווים במחרשה ובחרמש.
זהבה ג.

(פורסם ב"בטירה" חשון תשל"ט)

לזהבה יורב -  ברכות חמות!      

זה עשרים שנה ושנה היא דואגת לנקיונו של בית-הכנסת.  היא מנקה ורוחצת, מנגבת ומצחצחת, כדי שמקום-תפילתנו יהיה ראוי לתפילתנו.

ועתה, מוסרת זהבה את הדאגה הזאת לידיה הצעירות של דינה מגן.  נסתיימה תקופה – מתחילה חדשה.

בהזדמנות זאת, ביקשה ועדת-בית-הכנסת במיוחד – ויחד עמה הקבוצה כולה – לציין את פועלה של זהבה.  וכך כתבה ועדת-בית-הכנסת:

" לחברתנו זהבה ניתנת תודתנו בשם כל ציבור המתפללים, על טיפולך המסור והנאמן בבית-הכנסת מאז היווסדו.  ראית בזה עבודת-קודש, ולא חסכת מכוחותיך כדי לגרום הנאה לציבור.  הרגשנו זאת בכל הזדמנות ובכל מאורע הקשור בבית-התפילה שלנו.  נשאת בעול כמעט לבדך, לאורך כל השנים.  יתן ה' לך כגמולך, אורך ימים והשתתפות מהנה בחיי קהילתנו."

חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועותיה.

       טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה.

ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך.

כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון.

זהבה יורב-דברים שנאמרו לזכרה בהלוויתה

זהבה נולדה בכסלו תרע"ב בעיירה קלישקוביץ שברומניה בית ההורים בו גדלה היה בית חרדי ציוני, והוא השריש בה את אהבת ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
בבגרותה למדה בסמינר לגננות ואף הספיקה לעבוד כגננת במשך שנתיים בחוץ לארץ.
רצונה לעלות לארץ ישראל היה עז ,ובשנת תרצ"ב הגשימה את חלומה ועלתה לארץ במסווה של תיירת למכביה הראשונה שהתקיימה באותה עת בארץ.
מיד לאחר מכן הצטרפה לקבוצת שחל ,וכאן הבחינו מיד באופיה הנוח והטוב ובתכונות שציינו אותה כל ימיה: מסירות לרעיון תורה ועבודה ועזרה לכל דורש.
בתמוז תרצ"ז הצטרפה זהבה לעליה לטירת צבי ובה חיה כל חייה תוך הזדהות ומסירות אין קץ.
בשנים הראשונות עבדה בגן הירק והשתתפה בהתמודדות הקשה ומלחמת הקיום בתנאי הזמן והמקום. תמיד נרתמה בנפש חפצה לכל אשר נדרש.
מספרים שכאשר השתתפה במלחמה נגד האנופלס, יתוש הקדחת ,היה צורך לצאת מחוץ לגבולות המחנה וזהבה דרשה לעבור אימון בנשק על מנת שתוכל לצאת החוצה אף היא ולעסוק במלאכה קשה זו. עם פרוץ מלחמת הקוממיות ביקשה זהבה להתגייס לצבא ,ועל מנת שיקבלוה טענה שהינה צעירה יותר מכפי שהיתה באמת וכך הסכים הצבא לקבל אותה לשורותיו.
בשנת תשט"ז הוקם בית הכנסת , שבו אנו מתפללים עד היום , וזהבה התמנתה להיות אחראית לניקיונו ולסידורו, תפקיד שאותו מילאה למעלה מ-‎20 שנה במסירות ובחרדת קודש, עם היותה בלנית במקווה.
אחד מתפקידיה במסגרת עבודתה בבית הכנסת היה לסדר ולהכין את החופה לקראת נישואי חברי הקבוצה. רישום שערכה מראה שטיפלה בהכנתן של למעלה ממאה חופות בטירת צבי.
כמו כן ארגנה באותן שנים את העזרה הסוציאלית לאנשי בית שאן שחיו באותה עת בתנאים קשים.
בפרשת השבוע פרשת "אמור" קוראים אנו: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם".
פסוק זה נמצא באמצע הפרק העוסק בדיני המועדים והרגלים והשאלה, מדוע?
מביא על כך רשי את המדרש: "אמר ר' אבדימי ברבי יוסף, מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום כיפור וחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות".
הדברים תואמים היטב את זהבה, שתמונתה תשאר עמנו תמיד כמי שפתחה את ידה וליבה ועזרה לזולת בשקט, בצניעות ובאהבה.
ת.נ.צ.ב..ה. (טירת צבי אייר תשמ"ח)