זהבה ושמואל בצרנוביץ 1928

צד אחורי לתמונת זהבה ושמואל

כתוב בעברית

רישום העליה של זהבה וחנוך באוניה אנטוניוס בתאריך 30.3.1932

לכאורה כתיירים למכביה הראשונה שהתקיימה 28.3 - 2.4.1932

צד אחורי זהבה 1930

זהבה עם שרהלה ושלמהלה

למכתבים של זהבה לפני עלייתה ארצה - לחץ כאן

כתוב מאחרי התמונה:  לאחי ישראל ולאחותי לאה!  שנה טובה ומבורכת תהיה לכם השנה החדשה.  מאי-שם בארץ, בהיותי חיילת בצבא-הגנת-ישראל.  מאחותכם זהבה,  ערה"ש תש"ט.

 24.5.48 חיול / גיוס לצבא לחייל חי"מ קבלת מספר אישי

ראו הסבר על "חיל משמר" ויקיפדיה

שחרור סופי / פטור מצבא ומילואים תעודה שנכתבה 9.6.54

 28.2.49 שחרור מהצבא.

תעודת פטור מהצבא - סיום שרות סופי

   אישור שחרור מהשרות הצבאי - נשארת במילואים

זהבה בעבודתה בבית הכנסת

זהבה ושלום יקיר

החתונה עם שלום יקיר הייתה בתאריך 6.5.1951  היו נשואים לפחות עד מאי 64

מכתב שכתבה זהבה לילדים של אדם שעבד קשה לפרנסתו

המכתב מעיד על אופיה הרחום והטוב של "סבתא" זהבה - לחץ על המכתב

ב"ה        העתק

לילדי אליעזר ישראלי שלום

וברכת שנה טובה לכולם

אני מודה לכם מאד, בעד ברכותיכם לקראת השנה החדשה, ובעד "הכיבוד" ששלחתם לי לרה"ש (לראש השנה). לפי שנוכחתי, רואה אני שהנכן ילדות נבונות , מפני זה רוצה אני לדבר אתכן קצת, ותקשיבו לדברי.

כדי שתבינו, מה היא הדרך הנכונה עליכן ללכת בה. יפה שהבינותן שמחובתכן לברך אותי לקראת השנה החדשה. מספיק היה לשלוח כרטיס ברכה ולא יותר, היה זה טוב ויפה.

אתם משפחה גדולה בלע"ה (בלי עין הרע), רק אבא עובד ולא מספיק לו לפרנס את כל המשפחה, ומוכרח הוא לקבל "עזרה" כמו מחברים שלנו. זה לא כל כך נעים, מפני זה אסור לכם לדרוש מאמא שתתן לכן כסף לקנות סוכריות שקדים וכד'.

עבירה גדולה עשיתן, כי מהכסף הזה, אמא היתה צריכה לקנות אוכל עבורכן.

רציתי לשלוח את ה"הכיבוד" שלכן חזרה, אך לא רציתי לבייש אתכן. כשתגדלו ותרוויחו בעצמכן, גם אז אסור לכן להוציא כסף עבור "לוקסוס" כי אם לתמוך באבא העני, שלא יזדקק ל"עזרה" בשביל "הזנת הילד", לבגדים ועוד.

רוצה אני שתבטיחו לי שתלכנה בדרך הישרה לקראת השנה החדשה, ולא תגרומנה צרות להורים, על בזבוז כסף של ההורים, שנחוץ להם לכלכלת המשפחה.

בזה יברך אתכם השם, שתהיו בריאים ותצליחו בלימודים אמן.

רוצה אני שתתנו לי תשובה, על מכתבי זה.

בזה אשאר סבתא שלכן האוהבת אתכן

זהבה י.

זהבה עובדת במחסן הבגדים

משמאל: ישראל, אלי,שירה,נעמי,חנוך,זהבה,אהובה

יושבים: לאה, ישיעיהו,יהודית

אוגוסט 1965

משמאל חנה מחזיקה את שפרה,משה לסר,רבקה,לאה,זהבה,ישראל, אבישי

יושבים יוסי או משה,רחל אשתו של משה לסר

זהבה וישראל עם ישעיהו ויהודית

(פורסם ב"בטירה" חשון תשל"ט)

לזהבה יורב -  ברכות חמות!      

זה עשרים שנה ושנה היא דואגת לנקיונו של בית-הכנסת.  היא מנקה ורוחצת, מנגבת ומצחצחת, כדי שמקום-תפילתנו יהיה ראוי לתפילתנו.

ועתה, מוסרת זהבה את הדאגה הזאת לידיה הצעירות של דינה מגן.  נסתיימה תקופה – מתחילה חדשה.

בהזדמנות זאת, ביקשה ועדת-בית-הכנסת במיוחד – ויחד עמה הקבוצה כולה – לציין את פועלה של זהבה.  וכך כתבה ועדת-בית-הכנסת:

" לחברתנו זהבה ניתנת תודתנו בשם כל ציבור המתפללים, על טיפולך המסור והנאמן בבית-הכנסת מאז היווסדו.  ראית בזה עבודת-קודש, ולא חסכת מכוחותיך כדי לגרום הנאה לציבור.  הרגשנו זאת בכל הזדמנות ובכל מאורע הקשור בבית-התפילה שלנו.  נשאת בעול כמעט לבדך, לאורך כל השנים.  יתן ה' לך כגמולך, אורך ימים והשתתפות מהנה בחיי קהילתנו."

חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרועותיה.

       טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה.

ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך.

כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון.

זהבה יורב-דברים שנאמרו לזכרה בהלוויתה

זהבה נולדה בכסלו תרע"ב בעיירה קלישקוביץ שברומניה בית ההורים בו גדלה היה בית חרדי ציוני, והוא השריש בה את אהבת ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
בבגרותה למדה בסמינר לגננות ואף הספיקה לעבוד כגננת במשך שנתיים בחוץ לארץ.
רצונה לעלות לארץ ישראל היה עז ,ובשנת תרצ"ב הגשימה את חלומה ועלתה לארץ במסווה של תיירת למכביה הראשונה שהתקיימה באותה עת בארץ.
מיד לאחר מכן הצטרפה לקבוצת שחל ,וכאן הבחינו מיד באופיה הנוח והטוב ובתכונות שציינו אותה כל ימיה: מסירות לרעיון תורה ועבודה ועזרה לכל דורש.
בתמוז תרצ"ז הצטרפה זהבה לעליה לטירת צבי ובה חיה כל חייה תוך הזדהות ומסירות אין קץ.
בשנים הראשונות עבדה בגן הירק והשתתפה בהתמודדות הקשה ומלחמת הקיום בתנאי הזמן והמקום. תמיד נרתמה בנפש חפצה לכל אשר נדרש.
מספרים שכאשר השתתפה במלחמה נגד האנופלס, יתוש הקדחת ,היה צורך לצאת מחוץ לגבולות המחנה וזהבה דרשה לעבור אימון בנשק על מנת שתוכל לצאת החוצה אף היא ולעסוק במלאכה קשה זו. עם פרוץ מלחמת הקוממיות ביקשה זהבה להתגייס לצבא ,ועל מנת שיקבלוה טענה שהינה צעירה יותר מכפי שהיתה באמת וכך הסכים הצבא לקבל אותה לשורותיו.
בשנת תשט"ז הוקם בית הכנסת , שבו אנו מתפללים עד היום , וזהבה התמנתה להיות אחראית לניקיונו ולסידורו, תפקיד שאותו מילאה למעלה מ-‎20 שנה במסירות ובחרדת קודש, עם היותה בלנית במקווה.
אחד מתפקידיה במסגרת עבודתה בבית הכנסת היה לסדר ולהכין את החופה לקראת נישואי חברי הקבוצה. רישום שערכה מראה שטיפלה בהכנתן של למעלה ממאה חופות בטירת צבי.
כמו כן ארגנה באותן שנים את העזרה הסוציאלית לאנשי בית שאן שחיו באותה עת בתנאים קשים.
בפרשת השבוע פרשת "אמור" קוראים אנו: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם".
פסוק זה נמצא באמצע הפרק העוסק בדיני המועדים והרגלים והשאלה, מדוע?
מביא על כך רשי את המדרש: "אמר ר' אבדימי ברבי יוסף, מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום כיפור וחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנות".
הדברים תואמים היטב את זהבה, שתמונתה תשאר עמנו תמיד כמי שפתחה את ידה וליבה ועזרה לזולת בשקט, בצניעות ובאהבה.
ת.נ.צ.ב..ה. (טירת צבי אייר תשמ"ח)