English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

 חנוך ואהובה יורב

ידניץ יעקב יוסף ורבקה מירל שרשים חנוך שרשים אהובה משה ונעמי יורב חוה ושלמה בן גיגי

 

חנוך  -   נולד:  בשנת  תרע"ב  (1912) 

           נפטר:  ו' טבת תש"ס   (2000)

אהובה - נולדה בשנת תר"ע ( 1910 )

נפטרה : ו' אדר א' תשס"ח (2008)

לרשימת צאצאים של חנוך ואהובה

המשפחה בגילוי מצבה לאהובה אדר ב תשס"ח

קברם של חנוך ואהובה

בבית קברות "שדה יהושע" ע"י טירה, כניסה משער ברוש, אזור ו, חלקה מח, שורה 008, מספר 011

הנצחת משפחת חנוך שנספתה בשואה בבית הכנסת שבקרית שמואל

הנצחת חנוך ואהובה בבית הכנסת בקריית שמואל

ish.jpg (9966 bytes)

חנוך תלמיד ישיבה 1927

z+a+h.jpg (37513 bytes)

אהובה זהבה וחברה 1920

  a+d.jpg (37978 bytes)

אהובה ודבורה גרשטיין ידניץ 1930

mishpaha.jpg (57638 bytes)

עומדים מימין: יהודית שכטר(טלר),משה גרשטיין,ישראל גרשטיין,לייב אברהם,זהבה

יושבים: לא מזוהה , חנוך גרשטיין , חיה-בתיה שכטר (פורמן)

   z+a.jpg (48135 bytes)

זהבה ואהובה 1931 

 

al.jpg (20712 bytes)

חנוך לאחר עליתו

hchshara.jpg (20537 bytes)

בהכשרה 1931 יושב שלישי משמאל - חנוך גרשטיין 

hal.jpg (75851 bytes)

פלוגת החלוץ המזרחי בוקבינה תרצא

olim.jpg (24005 bytes)

פרידה מהעולים צ'רנוביץ 1932 יושב למטה באמצע - חנוך גרשטיין

 

gafir.jpg (10556 bytes)

חנוך גפיר 1939 בטירת צבי

 

תעודת הנישואין של חנוך ואהובה

shahal.jpg (24079 bytes)

תמונה משפחתית מימי שחל

gerstin2.jpg (27547 bytes)

עומדים מימין:ישראל ,זהבה ,חנוך

יושבים מימין :ישעיהו ,שמואל ,משה

 

hsnuch1.jpg (20966 bytes)  hanocysh.jpg (26276 bytes)

חנוך וישעיהו בקרית שמואל

ahim yorav 1976.jpg (22155 bytes) 1976  bengigi.jpg (54024 bytes)
hanoch+2.JPG (37487 bytes)

ישראל חנוך ואהובה

ahuva.jpg (19492 bytes) סיון תש"ס

ahuva_hn.jpg (28405 bytes) shifra2.jpg (44416 bytes)

בחתונה של שפרה הבת של שלמה ורותי יורב

ahuva2.jpg (23349 bytes) chanoch.jpg (16377 bytes)
  nechdim2.jpg (22792 bytes)
   

חנוך יורב נפטר בו' טבת תש"ס ונקבר בבית הקברות של חיפה ע"י טירת הכרמל

לסיפורי שורשים שמסר חנוך לנכדיו

לתאור ראשית ההתישבות בטירת צבי שחנוך היה ממיסדיה

תאור התקופה הראשונה משולב בקצרה בתוך הספד שכתב חנוך על יוסף לוטווק

קיצור תולדות חייו של חנוך

 

רשימת צאצאים של חנוך ואהובה ( סניטקובסקי ) גרשטיין-יורב קרית שמואל

משה ונעמי ( פרידמן ) יורב ירושלים
אליהו ואילת יורב- עדי(יורב) ודוד אל-חי, איתיאל (נ),
רוני בת-ציון (נ), חנוך שלום (ז), מעין (נ), הַלֵל (נ)

שירה (יורב) ואיתי מלבין-נגה סופי (נ),
רויטל (יורב) ודורון לופז -
אדוה אהובה(נ), רועי אהרון, יותם, יעלה רבקה,
הילה יורב


חוה ( יורב ) ושלמה בן גיגי- קרית שמואל
יוסי וטלי בן גיגי - תמר
רחלי ( בן גיגי ) וגבריאל פרידמן- עדן ( נ), מרדכי פנחס
, אייל שרגא, איתן משה
אליהו ויעל בן גיגי
ישעיהו בן גיגי

 

למכתב שכתבה זהבה לאהובה בו היא מתארת את החיים בארץ אחרי עלייתה

קצת על אהובה ומשפחתה
משפחת סניטקובסקי גרה בידעניץ. ביתם היה מול ביתו של יונה הערשטיין , אבל גדול ויפה הרבה יותר. שם הכירה הילדה זהבה (גולדה) גרשטיין את ילדתם אהובה (ליבי), כשמשפחת גרשטיין גלתה מקלישקוביץ לידניץ במלחמת העולם הראשונה. אהובה, כבת יחידה מבית מבוסס, עזרה לילדת הפליטים זהבה. עד היום אהובה זוכרת איך,  בכותנות לילה, שתיהן רקדו סביב בחדרים היפים.האבא משה היה יהודי אמיד, סוחר וחרשתן זעיר. עסק בחרושת נרות,וסחר בדבש שקנה בכפרים שבסביבה. ובעיקר -  היה בעל תפילה מבוקש וראש לחסידים של הרבי מבית רוז'ין. גם סבא יעקב-יוסף היה חסיד לבית רוז'ין.  אהובה הייתה בת יחידה מאישה שלישית  (הקודמות נפטרו).  לפי עצת הרבי משטיפנשט עברה המשפחה  לרומניה, ושם עסק  משה גם בחרושת וגם בחנות מכולת מרכזית. אך עיקר  עיסוקם היה בבית מלון לחסידים, באי בית הרבי. כמובן שהבית התנהל ברחבות לפי מנהגי החסידים המקורבים לרבי, ומזה חנוכה העסיסי של אהובה. עם גמר הקורס לגננות, עסקה אהובה במקצועה, בחינוך ילדי גן על טוהרת העברית. היא עלתה ארצה כאשת חלוץ (כלומר נצלה סרטיפיקט של חלוץ, בו הוסיפו את שמה, כאילו הייתה אשתו) וכך הגיעה לקב' שח"ל ברחובות. פה עבדה בכל עבודות הבית וקבלה הכשרה כעוזרת במרפאה של קופת חולים. יצאה להכשרה בבית אלפא לקראת היציאה להתיישבות בטירת צבי, שם עבדה בטיפול בילדים, ולבסוף ארגנה את גן הירקות  כפי שלמדה בבית אלפא, עד לעזיבתנו את המשק  .הרחבה על שורשי אהובה ראה בדף המתאים

חנוך מספר על עצמו

אני חלמתי לעלות ארצה לא לפני שאתגייס לצבא, כדי להיות מוכשר במובן הצבאי. אולם המצב בארץ שינה את החלטתי, והתחלתי לחשוב על עליה מהר ככל האפשר. הייתי בהכשרה חלוצית, אבל בלי תקווה לקבל סרטיפיקט (רשיון כניסה לארץ). בינתיים לימדתי ילדים בכפר, כדי להכין לי כסף להוצאות הדרך. לבסוף הצטרפתי לעלות באניית תיירים כבעל הון.  קבלתי ‎20 לירה סטרלינג מקופת רבי מאיר בעל הנס כדי להעביר את הכסף לקופה בצפת ובינתיים, אם ידרשו הוכחה שאני בעל הון, אשתמש בהוכחה זו שיש לי כסף מזומן!  כמובן שהלכתי ישר לקבוצה (שח"ל ברחובות). התנאים היו קשים מאד, חוסר עבודה, תנאי דירה גרועים. אבל שמחה בלב, בתקווה להקים משק עזר ולזכות בהתיישבות קבע.'מה שבשביל דתיים היה עד אז לא מציאותי. באותה תקופה היו כבר כמה קבוצות דתיות בארץ, בלי קשר ביניהן.   הקבוצה הראשית: " רודגס" בפתח תקווה, של חלוצים יוצאי גרמניה מארגון בח"ד (ברית חלוצים דתיים). הם  התיישבו על אדמה פרטית של יהודים שקנו אדמה ולא הגיעו ארצה. כך הקימו אנשי רודגס "משק עזר", ועבדו בפרדסי הסביבה.
אני יזמתי פגישה בין חברי הקבוצות הדתיות, בה הוחלט על קשר בין הקבוצות באמצעות חבר במרכז החקלאי של הפועל המזרחי בתל-אביב.  כך עברתי לגור בתל-אביב למשך כל השבוע כחבר מטעם הקיבוצים במרכז החקלאי. חפשנו דרך להשיג שטח להתיישבות קבועה . אמנם רק לרודגס היה משק עזר שהוכיח את בגרותו להתיישבות חקלאית, אבל הם לא רצו לעזוב את פתח-תקווה, חוץ מכמה חברים שביוזמתם הלכו להכשרה בכמה מקומות, כמו עין-חרוד וכו'. אלו הצטרפו לגוש חברי קבוצות הפועל המזרחי' הדורשים תחת השם "רודגס" מהמוסדות:  "התיישבות!"
כמובן שהגרעין המתאים לעליה הייתה קבוצת שח"ל, אליה הצטרפה קבוצת כפר יעבץ (דוברי גרמנית יוצאי אוסטריה). האדמה שעליה הסכימו המוסדות שניישב אותה, הייתה רחוקה מישוב יהודים (הישוב הקרוב ביותר היה "בית אלפא") וניסיון לעבד את האדמה ע"י קבוצה מהמרכז החקלאי ההסתדרותי לא עלה יפה. לכן הסכימו למסור לנו את השטח. בעיתונות בארץ אמרו שהלכנו ללוע הארי (מקום מסוכן ביותר). ואנחנו ברכנו "שהחיינו" והתיישבנו בטירת צבי. שם נבחרתי כמזכיר חוץ, הייתי מטפל במוסדות ובסוכנות, עבודה שעשיתי כל השבוע ורק בשבת חזרתי הביתה. להלכה הייתי משובץ לעבוד בפלחה, ולמעשה רציתי לעבוד בבניין. אבל הלכתי להמשיך בעבודה שהייתה נחוצה למשק. שם התחתנתי עם אהובה ונולדו לנו משה'לע וחוה . עזבנו את הקבוצה עם בואו של ישעיהו ז"ל שעבר את מדורי הגיהינום הנאצי. הוא היה המוביל במשפחה בידעניץ ובטרנסניסטריה, ועכשיו היה צורך לשקם אותו. אחרי שגם התגרש מאשתו מרים בת סריל, עזרתי לו וכן העסקתי אותו בבניין כעוזר שלי.



ב"ה טבת תש"ס

דברי פרידה מדוד חנוך נאמרו ביום השלשים בזמן גילוי המצבה,.

עומדים אנו השבוע בין פרשת וארא לפרשת בא. בין פרשה של גלות ושעבוד ופרשה שתחילתה גאולה וסופה כיבוש הארץ.
פרשת בא שנקרא השבת היא נקודת מפנה בתולדות העם היהודי ,ובה מוזכרת המצוה " והגדת לבנך ". מהותה של מצוה זו בחובה לספר ולהעביר מדור לדור את תולדות העם היהודי. חובה זו היא לא מעשה חד פעמי אלא חובה העוברת מאב לבנו וכל המרבה הרי זה משובח.
בהסבירו את המצוות בפרשתנו טובע בעל ספר החינוך את הביטוי " כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות ".
ואנו יכולים לפרש זאת לשני אופנים. הראשון מעשה הסיפור מדור לדור קושר בין הדורות, והלבבות מבינים זה את זה . הפרוש השני מדבר על מעשה ממש בידיים והוא מתאים לתפיסתו של חנוך את הגאולה .חנוך היודע שהפעם השתנתו התנאים. לא עוד "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" אלא עת לקום ולעשות ואחרי המעשים יימשכו הלבבות.
חנוך החלוץ ההולך תמיד לפני המחנה. חנוך הוא הדואג לבנות בית לבאים אחריו.
חנוך נולד בקלישקוביץ, כפר קטן בבסרביה הרומנית וכבר בילדותו התבלט בתכונות המנהיגות שבו. מבין הצעירים במשפחה היה, אך הראה את הדרך גם לאחיו הגדולים. בעודו נער הוגלה יחד עם משפחתו מהכפר ומיד מתגלית בו התכונה "ברוך אומר ועושה". משכים הוא לבית הספר בכפר גלותו וביחד עם זאת עוזר הוא לפרנסת המשפחה. בתוך בית הספר מוכר הוא לנערים האחרים ממעשה ידיה של אמו עוגיות ומיני מאפה והתמורה עוזרת למשפחה לשרוד בשנות המלחמה. חוש של עשייה מתגלה בו .
עם חזרת המשפחה לכפר הולדתו , קטן עליו הבית והוא מגלה עצמו למקום תורה. חנוך ביוזמתו עובר לעיר צ'רנוביץ ומשמש בה כתלמיד ועוזר לגבאי בישיבת "באר מים חיים".
תוך כדי לימודיו נדבקת בו אהבת ארץ ישראל , חנוך נעשה פעיל בתנועת "החלוץ הדתי" והפך להיות במהרה אחד ממנהיגי התנועה באזור בוקובינה ובסרביה.
בעת שהותו בצ'רנוביץ ממשיך הוא לדאוג לאחיו שנשארו בכפר. הוא עוזר לזהבה אחותו להגיע לצ'רנוביץ ולהשתלב בלימודים בסמינר לגננות, ולאחיו הקטן ישראל מסדר הוא לימודים בישיבת ויזניץ.
חנוך לא נח מפעילות לרגע ומחליט להראות לכל חבריו ומשפחתו את הדרך, הדרך לארץ ישראל.
בהזדמנות הראשונה הנקראת בדרכו הוא עולה יחד עם זהבה ארצה, מגיע כתייר למכביה הראשונה ונשאר בארץ. הוא מצטרף לקבוצת חלוצים דתיים בשח"ל שעל יד רחובות. תנאי המחיה היו קשים מאד, חוסר עבודה, תנאי דיור גרועים. אבל בלב תמיד היתה השמחה והתקוה , הנה מתגשם החלום, והוא שותף בו.
דרכו של חנוך, הן בחוצה לארץ והן בארץ ישראל, הן בביתו ובמשפחתו והן בעשייתו הציבורית, היא דרך של תורה ועבודה דרך של "אומר ועושה".
חנוך בכח מנהיגותו הוגה ושותף לרעיון הקמת "חבר הקיבוצים הדתיים" שהוא תחילתה של תנועת "הקיבוץ הדתי". הוא מקבל על עצמו לעסוק בצרכי ציבור באמונה ומשמש כמזכיר של קבוצת החלוצים השוהה בשח"ל ועוברת להקים את קיבוץ טירת צבי.
גם בטירת-צבי, כתמיד, חנוך ניצב בראש, בידו האחת אוחז ברעיון בידו השניה בביצוע. עם סיום תפקידו כמזכיר הקבוצה עובר הוא לרכז את עבודת הבניה ממש בהקמת הקיבוץ. כאן זוכה הוא לעסוק במקצוע הבנאות ולעבור עם שאר חברי הקבוצה מהאוהלים אל מבני הקבע שלהקמתם היה אחראי.
בתוך החיים הסוערים של בניין הארץ והקמת המדינה זוכה הוא להקים משפחה עם אשתו הנאמנה אהובה ושני ילדיו משה וחווה.
דרך ארוכה עוברת המשפחה ובסופה משתקעת בקרית-שמואל. גם כאן שותף חנוך בקמת הקריה, איש בנין ויצירה, איש חזון ומציאות.

על המצבה חקוק הפסוק " עולם חסד יבנה " שהרי החסד היה דרכך לבנות את העולם
דוד חנוך היקר, זכית במה שלא זכו רבים ממשפחתך ואנשי דורך, זכית לצאת מהגולה ולהקים בשתי ידיך נדבך חשוב בבניין הארץ, זכותך זו, מאבני היסוד של מדינתנו היא.

"ויתהלך חנוך את האלוק' ואיננו, כי לקח אותו האלוק' ".
"תהא נפשך צרורה בצרור החיים."

 

 ליום השלושים

פורסם בעיתון "הצופה", יום א', ט' בשבט תש"ס

חנוך נולד בשנת תרע"ב בעיירה קלישקאוץ בסרביה - רומניה. למד בישיבה "באר-מים-חיים" בצ'רנוביץ, ובשנת תר"ץ 1930, החל לפעול ב"חלוץ המזרחי" במחוז בוקובינה. יצא להכשרה - ועלה לארץ כתייר למכביה, כפי שעשו רבים מחברי התנועה בזמנו.

עם עלייתו - הצטרף לקבוצת שח"ל ברחובות, פעל במסגרת "הפועל המזרחי", היה נציג התנועה ב"מרכז החקלאי", וארגן קבוצות-צעירים להקמת ישובים חדשים.

עיקר פעילותו הציבורית היתה, כאשר היה בצוות המארגנים והמגבשים את הקמת טירת-צבי בעמק-בית-שאן בשנת תרצ"ו 1936.

לטירת-צבי עלו עמו אחיו משה, ישראל וזהבה ז"ל, אשר כמשפחה גדולה ומורחבת בנו את ביתם בקיבוץ.

בתקופה הזו נישא לאהובה לבית סניטקובסקי, אשר גם היא הגיעה לעמק מקבוצת-שח"ל.

כפעיל מרכזי, עסק בטירת-צבי בתחום הבנייה, איגום מקורות-המים, הקמה ובניית-הישוב , ובטחון - בייחוד בזמן ההתקפה הגדולה על טירת-צבי.

מסיבות אישיות עברו חנוך ואהובה לשדה-יעקב, ומשם לקרית-שמואל בחיפה. גם בקריה, המשיך חנוך בפעילות ציבורית עניפה, ועסק במקצוע החביב עליו - בנייה. היה מנהל איזורי, וכמו-כן הכשיר צוותים חדשים למקצוע הבנייה, מבין העולים-החדשים שהגיעו לאחר מלחמת-השחרור.

פעילותו העניפה - הן בתחום המקצועי, והן בתחום התנועתי-ציבורי זכתה להוקרה רבה. זכה, והטביע את חותמו בחיזוק וגיבוש רעיון תורה-ועבודה, החל מההכשרה ברומניה, כולל כל התחנות החלוציות בהמשך דרכו בארץ.

הניח בן ובת ונכדים: משפחת משה ונעמי יורב בירושלים, משפחת חוה בן-גיגי בקרית-שמואל.

הלך מעמנו עוד עמוד-תווך מאותו דור חלוצים ומגשימים, אשר התוו את דרך הציונות-הדתית עד הלום.

חנוך יורב כותב עם פטירתו של יוסף לוטווק 

 בית-הורי היה בית יהודי דתי, אולם בהתחשב במצוקות-הימים לאחר מלחמת-העולם הראשונה ומהפכות-השמאל ששלטו ברחוב באותם ימים - היו הורי חסרי-אונים במה שנוגע לחינוך הילדים ברוחם. אמנם בקישינוב היתה "ישיבה" - אך היא היתה רחוקה מכפר מולדתי.  על כן גליתי לצ'רנוביץ, שבה נוסדה באותו זמן הישיבה "באר-מים-חיים", ללמוד בה.

אך גם בצ'רנוביץ  הרחוב שרץ תורות השמאל:  חופש עד כדי הפקרות, ובתנועות הציוניות - בלבול:  גורדונאים,  ביתרים,  ועל-כולם - השומר הצעיר.  כולם נגסו בנפש הנער, אשר בא מבית יהודי שלם בתורה וביהדות.  מה ששמר באותה מהפכה גועשת שבנפש הנער המתלבט על השביב האחרון של קיום מצוות על קצה המזלג  - היה רק  ההרגל מן הבית.

 והנה שמעתי על תנועה, שחרתה על דגלה: "תורה ועבודה". שני מושגים , שבמקורם היהודי משלימים זה את זה.  לא מהפכה - כי אם השלמה.  זה מה שהיה חסר בתנועות הנוער היהודיות האחרות, וזה עלה - בוודאי,  על כל האמת והצדק של תורות הגויים כולם גם יחד! ככה באתי ל"צעירי המזרחי", מוקסם ממבט עיניו של שח"ל ז"ל. מחטט בגליונות ה"נתיבה" שהתגלגלו בארון הסניף, מבלי לעורר תשומת-לב החברה - שכל מעיינם היה בבילוי יום-יומי ו"עשיית-חיים".  כמעט שגם כאן התאכזבתי, וכבר רציתי להצטרף ל"נוער הצופים "הכללי.

 והנה , ערב אחד, שמעתי: "לוטווק חוזר מצ'כיה! הוא יופיע בימים הקרובים"!  שמועה זו השפיעה מיד, כבמטה-קסם, לריסון ההשתוללות בין הצעירים. התכונה היתה כלקבלת פני אח גדול, הבא מהאוניברסיטה בחוץ-לארץ. נוכחתי , שכל מכריו מחכים לבואו - כמו לבוא המשיח! 

והנה יוסי בא.  וההסתדרות - (כינוי לסניף) - צהלה ושמחה.  זרם של התחדשות נעורים בכל: אי-שם בהנהגה שוב נרתמו יושבי-הראש (המנהיגים) לפעולה.  יוסף מופיע מדי-ערב מהשכונה הרחוקה מעבר לנהר הפרוט - והוא מספר על נתן בירנבאום, ושאיפותיו הכלל יהודיות: ציונות, דת, משיחיות. והוא מספר על "הפועל המזרחי" בארץ ישראל, שיך-אבריק(שדה יעקב), כיצד היהודים חוזרים ליהדות-השלימה, מימוש כל הצדק האמיתי  ההתלהבות גורפת את הכל.  הנה קמה לחיים התעוררות להגשמת יעדי הנביאים.  עם בריא אוהב-ה', אוהב הארץ.  הכל טוב!    כל העיניים נטויות,  הלב פתוח.  כל מלה נקלטת.  אין רעש בסניף,  כולם שותים בצמא את דברי יוסי - האח הגדול.  וכשבא אחיו ,חיים, להזכיר לו שכבר השעה מאוחרת, והאמא דואגת , והוא מבקש מיוסי שיחזור הביתה - כולם נזכרים שאמנם זמן ללכת הביתה - אבל חבל, עוד אפשר לשמוע 

 וכך מלהיב יוסף ומדרבן את הפעולות בסניף.  כל השובבות - הפכה פתאום לרצינות.  כולם חושבים על הגשמה,  הכשרה, עליה.  ואם, אמנם, לרובם אין את התעודה למימוש השאיפה - אבל זוהי גולת-הכותרת של התוכן בסניף עכשיו.  יוסף מזמין חברים הביתה, לשכונה, נותן חוברות שונות למעוניינים, משוחח עם כל אחד מלב-אל-לב, ומשיב לכל הבעיות הפרטיות של כל אחד.  גם אני הייתי בין המבקרים בביתו.  הרגשתי שהאח הגדול הוא, בעצם, "חבר", ואין במעמדו השונה כדי להוות מחיצה כל שהיא.

והנה אנחנו כבר לא סתם חלוצים לשם טיולי סרק בטבע - אנו חלוצים להשגת סרטפיקטים, חלוצי-הגשמה.  כל שיחה, כל פעולה - הכל מכוון באופן טבעי לקראת ההכשרה והעליה.  ואם גם מארץ-ישראל רוחות סערה באות, מאורעות-דמים, מניעת סרטפיקטים - כל זה אינו שובר את הרוח האיתנה, שלוטווק הפיח בנוער.  מקיימים שיעור תנ"ך, ידיעת-הארץ, היסטוריה וכו'.  הכל רציני, תכליתי. ובהזדמנות הראשונה - לקראת ה"מכביה" - עולים באניית-משא, לקבוצת שח"ל ברחובות.

 והנה גם כאן - אין נחת:   חוסר עבודה,  קשיי הסתגלות,  חוסר יחס של מוסדות העבודה - קרי "הלשכה להתיישבות" - כל הרכוש מצטמצם בצריף אחד ושני חצאי אוהלים.  מי יבנה את הקבוצה?  שאלה זו אינה יורדת מן הפרק בכל ארוחה ובכל שיחה.  ועזרת-השם מאין תבוא?  הקשר עם התנועה בצ'רנוביץ נפסק.  קולטים בודדים.  מנסים להחזיק מעמד.  אנו לא נתפזר ונשאיר חובות כפי שעשו הראשונים.  נעשה מאמץ בעונת-הקטיף, נחסל את הגירעון - וניפרד בשלום.  עוד טיול לתל-אביב לחגיגת אחד-במאי- ונסיים את לבטי שח"ל בשקט 

והנה מגיע יוסף לוטווק.  מנסים לעצרו בסניף הפועל-המזרחי בחיפה - והוא אחרי משברים אישיים (מות האב, יציאה מחוג המשפחה) - הוא אינו נאות להבטחת סידור-טוב בחיפה.  הוא מגיע לקבוצה כאחד החלוצים מן השורה.  את עודף הכסף מהוצאות-העליה הוא מוסר למזכירות, רוכש לעצמו סל-נצרים וטוריה גדולה - ויוצא לכיבוש-עבודה.  אם אין גרעין - מה הסיבה להתפזר? 

הקבוצה מנסה להקים משק-עזר זעיר, לקלוט עולים מסלוניקי. יוסף חניך האוניברסיטה וחברו ברוך הענק מסלוניקי -   חברו יחדיו בחפירת בארות. ולאחר העבודה, את כל הערבים מקדישים לפעולות תרבות.  יוסף נושא מדברותיו על בניין בעבר ובעתיד.  ואם הרוח העיפה את גג הסככה המאולתרת שבה הרצה - איש לא זז בעת שהגג נחת אי-שם.  הכל קשובים לדברי יוסף.  כך בעבודה, וכך בפעולות ההגנה.  בכל מקום - יוסף בראש המדברים.  נואם בועידת "הפועל-המזרחי", משתתף בפלוגת העבודה "אגרו-בנק" שליד "מקווה,  ומנהל מו"מ עם המנהל לשם הכשרת חברים בענפי-המשק.   הוא קונה זוג בהמות עבודה, ודואג לפיתוח הרפת והמשתלה במשק-העזר ברחובות.  ומתוך חיי המעשה - מתעוררות בעיות-הדת במשק העתיד:  חליבה בשבת,  שמיטה, וכו'.  ידו בכל, ואין מי שאינו נסחף במרצו הבלתי-נדלה.  יוסף המתקדם, ומקדם את כולם.

וכך בעליה לטירת-צבי.  הוא תיכף מצא את מקומו, כאילו מששת-ימי-בראשית הוא והמקום ובעיותיו - חד הם.  גם בין הערבים הוא מעורה:  מכיר כל חלקה,  יודע ייחוס כל אחד וזכויותיו בשטח, והם מסתמכים עליו בבירורים פנימיים ביניהם.  הוא המסביר לכל.

 ידענו, שגם עליו עוברים לבטים.  יוסף, שדמותו חישלה את רוח החברים והביאה את הישוב לבסיס איתן - הגיעה שעה שגם הוא עזב את המשק.  גם אני עזבתי,  ולא קיים עוד הקשר בינינו.

 ועתה נשארה בי עצבות.

 יוסף כבר איננו,  ויהיה זכרו ברוך.