English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

חסיה קפלן (שגם-שהם)

שורשים מלכה יורב משה ומלכה יורב

 

הבית בקורשאן - 1914

 

הסבא ישראל-יונה שגם

 

אחותו של הסבא - רייזע

 

ההורים חנה-לאה וראובן-שלמה שגם

האבא ראובן, ליד קברן של אמו מלכה וסבתו חנה

תעתיק הכיתוב שכתב האב ראובן שלמה - על המצבה של אמו ז"ל:

האשה מלכה בת דב

נספד נעורר נקונן מרה

לבנו ידאב על אמנו היקרה

כהה רוחנו מעת נעררה

התבל בעיננו ים צרה

מעלות ומדות נעלות ויקרות

לבשר בעודה בחיים היתה

כספה הזילה לנפשות מרות

הושיטה להן יד עזרתה

שחלח כ"ט שבט תרס"א

ת.נ.צ.ב.ה.

 

האמא חנה-לאה שגם

האמא חנה, עם ילדיה ישראל, חסיה, רפאל וחיים שגם

מלכה, רפאל, וישראל

האמא חנה, עם ילדיה מלכה, ישראל, רפאל, וחיים שגם

ישראל שגם ז'ל

חיים שגם

רפאל שגם

ראובן שגם

חסיה ויעקב קפלן

חסיה וחיים שגם

הדודים מוריס - בוריס - מקס . דרום אפריקה

רפאל וחיים שגם

 
 

זאת קופסת האתרוג העתיקה מבית אבי ז"ל, אשר נשתמרה עמי לאורך שנות המלחמה ברוסיה וכן בארץ.  הקופסה עשויה כסף, ותאריך ייצורה מוטבע בתחתיתה והוא - שנת 1884

הקבר של הסבא בהר הזיתים

 

חיים קפלן בטקס קבלת התואר במשפטים עם אמו חסיה

1.6.2010

חיים קפלן בטקס קבלת התואר במשפטים עם אמו חסיה

1.6.2010

 

סיפורה של חסיה קפלן - אחותה של מלכה יורב

 א: ימי ילדות עד מלחמת העולם השניה

נולדתי בעיירה קורשן על יד העיר שאוולי , ליד גדת הנהר וונטה. הייתי החמישית במשפחה: לפני נולדו: מלכה , ישראל , רפאל , חיים ו-אני (חסיה), האחרונה.

בהיותי תינוקת ניפטר אבי . אימי נישארה אלמנה צעירה בגיל 31 ולה  חמישה  ילדים.

 אחותי מלכה – נולדה בשנת 1915 , והייתה בת 11 כשאבי נפטר, ואז עברה לבית יתומים בעיר פוניביז'. לאחר מכן עברה לגור אצל בת דודה של אבי – משפחת שיינזון בעיר קובנה.  בגיל 18 עלתה לארץ והשתייכה לקיבוץ טירת – צבי, התחתנה עם משה גרשטיין (יורב).  מלכה נפטרה בשנת  1998בטירת – צבי.

 

ישראל – נולד בשנת 1918 בעיר ניקולאייב . בעת מלחמת העולם הראשונה הורי ברחו לאוקראינה למשפחתה של אימי , ו- ישראל נולד בעת הפוגרומים. בזמנו היה חלש מאד, ובריאותו לא הייתה תקינה.

כשבגר עבד כחשמלאי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה ישראל בעיר יורבריק , ונודע לי כי הוא הגיע הביתה לקורשן. מייד עם הגיעו הרגו אותו הנאצים בכיכר השוק , שם מצא מותו יחד עם עוד יהודים . ישראל היה טוב לב עד מאד ותמיד היה קונה לי מתנות.

 רפאל – נולד בשנת 1922 בעיר קורשן . סיים בי"ס יסודי , ונסע ללמוד באורט בעיר ווילקווישק. הוא סיים לימודי מכניקה עדינה , ועבד במקצועו בעיירה בבית החרושת לסוכר. כשהמלחמה פרצה ברחנו – רפאל אימי ואני על עגלות רתומות בסוסים עם עוד יהודי קורשן  לרוסיה. בדרכנו נעלם רפאל ולא ידענו את מקום המצאו. נשארתי עם אימי. לאחר מכן נודע לנו כי הוא התגייס לצבא האדום בעיר בלכנה – שם אספו לגיוס את כל היהודים מליטא , וקראו לכח זה בשם – הדיביזיה הליטאית. מייד עם תחילת הלוחמה , נפל אחי רפאל, כגיבור, בן 20 במותו, בכפר קוראטינה.

 חיים – נולד בשנת 1924 , סיים בי"ס יסודי , ונסע יחד עם רפאל לעיר וולקאווישק, ויחד הם סיימו ללמוד בבי"ס אורט.הוא עבד בעיר קובנה וגר אצל משפחת שיינזון, הוא נהרג ע"י הנאצים בשנת 1942 , במלאת לו 18 שנים.

 אבי – רוברט (ראובן – שלמה ) שגם – שוהם, נולד בשנת 1872 בעיירה קורשן.  היה ממשפחה אמידה , אדם משכיל, ידע שפות (רוסית , אנגלית , עברית , אידיש ) . בצעירותו,  התיידד אבי עם אדם מהעיירה ששמו היה לייבע קול, אשר היה מלמד  ילדים ב"חדר". לאותו לייבע היה אח בשם חיים בעיר ניקולאייב באוקראינה , ולאותו חיים היו שלשה ילדים, ביניהם בת בשם חנה. אבי ביקש מ- לייבע תמונה של בת אחיו חנה. כך הכיר אבי את אימי.

 אימי הייתה צעירה מאד בשעה שהכירה את אבי – בת 17 בלבד. כעבור שנה הם התחתנו מתוך אהבה גדולה מאד. הם התחתנו בעיר שאוולי. פתאם פרצה מלחמת העולם הראשונה , ונולדה אחותי מלכה בשנת 1915.  אימי רצתה לנסוע למשפחתה , ובאוקראינה החלו מהומות ופוגרומים. אבי מכר את רוב רכושו והחביא דברים רבים בחצר הבית. כשחזרו הורי, מצאו כי ביתם נבזז והרכוש נגנב.

אז עברו הורי לעיר ניקולאיב.  אבי עבד כפקיד בנק , ובאחד הלילות הצית מישהו את סניף הבנק והאשמה נפלה על אבי. אימי, שידעה את השפה האוקראינית היטב, פנתה לבית המשפט והעידה במעמד זה נגד אותם אלה שהיא ידעה שידם הייתה במעל. הנאשמים נעצרו ו-אבי שוחר ממעצרו.

לאחר מכן חזרו הורי לעיירה קורשן , וגילו כי הבית, שהיה גדול, נשרף כליל. לאבי היו אחים בדרום אפריקה והם שלחו לו  כסף על מנת שייבנה בית חדש. בתקופה המדוברת החליפה הממשלה את הכסף, ואבי, מפאת כך, הפסיד את רוב ערך הכסף הישן. הדוד בוריס בא, והביא עימו כסף מ-דרום אפריקה והוחל בבניית בית חדש. במקור, לפי התוכנית, היה אמור לקום בית בן שתי קומות, אך למעשה הוקמה קומת קרקע בלבד. הקבלן ששמו היה שניידר, בנה את הבית בצורה רשלנית. יום אחד עלה אבי לעליית הגג , נפל ונחבל קשות. בעקבות פציעתו הוא  החל לעשן המון, חלה בשחפת, ונפטר בגיל צעיר, בן 54 במותו.  אימי נשארה אלמנה צעירה עם חמישה ילדים.

אמא חנה- הייתה אישה למופת , טובת לב, וטיפלה בנו – ילדיה-  כבבת עיניה , הייתה אהובה על כולם ונקראה על ידי אנשי העיירה "פרוי" (גברת) שגם.

 על מנת שלאחים שלי יהיה מספיק כסף לממן את לימודיהם , אזי, בחופשים מבית הספר הם נהגו לנסר עצים אצל משפחת גולדברג, בעיירה. מבני משפחת גולדברג נשאר בתום המלחמה רק יוסף אשר עלה ארצה, ונהרג במלחמת השחרור.

 ב: מלחמת העולם השניה

 עם פרוץ המלחמה הייתי בקובנה אצל משפחת שיינזון, יחד עם אחי חיים. רציתי מאד לחזור הביתה. מצאתי את אימי לבד בבית ואת רפאל שלחו לשמור על הגשר.  עזבנו את הבית מבלי לחזור.  יחד עם עוד הרבה יהודים עברנו את הגבול לרוסיה.  אימי ידעה רוסית על בוריה.  היה רעב גדול  ואימי היתה מבקשת לחם מן החיילים ברכבות על מנת שלא נרעב.  חברנו למשפחתו של דניאל מייזל, ונסענו לעיר אלמה – אטה , שם מכרנו שעון של רפאל ז"ל, כדי לקנות אוכל.   שם היה יותר חם . הגענו לקולחוז רבוטניק , שם עבדנו בשדות וקיבלנו קצת אוכל.

 כעבור זמן מה הגיעה אלי הידיעה המרה כי רפאל נהרג. יותר מ-שנה החבאתי במעילי את תעודת הפטירה שלו , ואימי נפטרה מבלי לדעת כי רפאל נהרג.

הגיעה  השעה לעזוב את הקולחוז כי לא היה שם אוכל – נסענו לעיר אלמה אטה , ומכרנו את מעילו החדש של רפאל. אני הסתדרתי לאחר מכן בעבודה בבית חרושת צבאי, בו הכינו בקבוקי מולוטוב.  גרנו אצל אישה מבוגרת ו-ישנו על הרצפה. קיבלתי כל יום מנת אוכל עבורי וגם מנה עבור אמא, שהייתה מגיעה מחוץ לבית החרושת לקבל ממני את האוכל.

לאחר סיומה של אחת המשמרות שלי חזרתי לישון ומצאתי כי אימי כבר לא בין החיים. בת 48 במותה.

 עלי לציין כי בעת המלחמה אסור היה לאחר לעבודה. אדם שאיחר -  נישפט בו במקום למאסר בין 5-10 שנים. בבוקרו של אחד מימי העבודה, נודע לי כי בערבו של אותו יום יחול יום כיפור. מאחר וחופש לא יכולתי לקבל -  גרמתי לעצמי חתך עמוק בידי שדימם עמוקות, ולכן שחררו אותי מעבודה וקיבלתי חופש ליום הכיפורים הקדוש.

שנת 1945 , גמר המלחמה . קיבלתי מדליה על הצטיינות בעבודה בבית החרושת הצבאי לייצור בקבוקי מולוטוב.  נסעתי לבני משפחת גרציקוביץ אשר בעבר גרו בביתנו בשכירות, וכעת הם גרו בעיר וויאצקי,   ובדרך קניתי  אורז ודגים עבור כולנו. יחד עימם היגעתי לוילנה. כעבור זמן מה נסעתי עם איטע לקורשן. מראה העיירה לאחר המלחמה היה בלתי נסבל!  כאן בעיירה היה מקום הולדתי, ולא הייתי מסוגלת לסבול את מראה העיירה כפי שנראתה... גרתי בבית כ-חודש ימים עם משפחת גויים שגרו בביתנו, מאחר והבית ננטש על ידנו מפאת המלחמה. עזרתי להם לבשל . בלילות שמעו יריות מכיכר השוק.

מכירת הבית בקורשן- מצאתי זוג ליטאים שיקנו את הבית.  הם היו מהעיר ממל ב-קלייפדה – עיר נמל. היות והבית היה ממוקם ליד השוק, הם רצו לפתוח במקום בית קפה. בידי היו שלש תעודות פטירה: של אבי, של אימי ושל אחי רפאל , והיה עלי לעבור הליך משפטי המאשר למכור את הבית. בעיר שאוולי היו לי עדים שהעידו על כך שהבית הינו שלי . מכרתי את הבית , קיבלתי את הכסף וחתמתי על קבלה בעבורו. מתוך הסכום שהתקבל בעבור הבית, נאלצתי לשלם סכום נכבד בעבור חובות שחלו על הקרקע בשנים קודמות ולא שולמו. לאחר קבלת הכסף בעבור הבית נסעתי לוילנה ל- איטע וגרשון גרציקוביץ.

מאוחר יותר נודע לי,  שהקונים של הבית היו משתפי פעולה עם הליטאים במלחמה, והם נאסרו על ידי הממשלה ונלקחו לסיביר. לימים נהרס הבית כליל על ידי הממשלה,  והקימו במקומו גן גדול יחד עם כיכר השוק דאז.

 ג: בארץ-ישראל

כיצד מצאתי קרובי משפחה:  לאחר שהגענו לארץ בשנת 1957 , התעניינתי באפשרות של מציאת קרובי משפחה.  מצאתי כתבה בעיתון ביידיש, בה הסבירו  כיצד לפנות לאירגון חיפוש קרובים בארצות הברית. שלחתי מכתב עם כל המידע על בעלי יעקב , ו- שהנני מחפשת את מוטל זקס מ- וולפה, פולין, שהוא בן דוד. כעבור זמן מה הגיעה תשובה מאד מרגשת מארצות הברית, שם מצאתי את קרובי משפחתו של בעלי יעקב. היינו בקשר זמן רב, ואפילו בנו קרל היה מבקר אותנו בארץ, וקיבלנו תמונות של אחיו של יעקב, ששמו היה חיים.

בקרית שמואל פגשנו  משפחת עולים חדשים , זוג עם ארבעה ילדים (משפחת רובנפלד). תוך שיחותינו הבנתי, כי יש להם קרובי משפחה בארצות הברית, דוד. שאלתי אותם לפרטי שמו,  כתבתי מכתב ונתתי לגברת רובנפלד לשלוח אותו לארצות הברית. כעבור זמן מה נתקבלה תשובה משם , ונמצא הדוד האבוד! הוא היה אדם עשיר ביותר. בא מספר פעמים לארץ לבקר אותם, קנה להם בגדים ועזר להם בכסף. לאחר פטירתו השאיר להם כסף רב, ממנו קנו לכל הילדים דירות.

כיצד עזרתי לחנה בתי במימון לימודיה הגבוהים:  חנה בתי סיימה ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה, וכל רצונה היה ללמוד רפואה.  היא המשיכה ללמוד באוניברסיטה בירושלים וסיימה תואר ב- ביולוגיה , המצב הכלכלי בארץ היה מאד קשה, ונודע לי כי מי מבוגרי בית הספר הריאלי בחיפה יכולים לפנות לבוגרים אחרים בעלי השפעה , שיעזרו להם. החלטתי לפנות לאחד הבוגרים ש-שמו היה גרשון אבנר, תפקידו היה מזכירו של ראש הממשלה יצחק רבין. פניתי אליו וקבעתי עימו פגישה במשרדו בירושלים. הסברתי לו את מצוקתי, והוא עזר לבתי חנה לקבל מילגה ללימודי רפואה במקסיקו ,(מילגת קוניסאית) , במסגרת חילופי סטודנטים.

כיצד מצאתי את קיברו של ה-סבא רבא:  באחד הימים ישבתי מול הטלוויזיה, ושודרה כתבה כי אפשר למצא על הר הזיתים קברים ישנים של בני משפחה. פניתי לבני חיים , אשר לקח יוזמה, התקשר מייד לחברה קדישא בירושלים , הסביר להם כי הוא מחפש קבר של רבי ישראל – יונה מהעיר קורשן בן שמואל משה ומסר את תאריך פטירתו.  מייד  נערכה סריקה ממוחשבת במשרדי החברה קדישא אחר פרטים אלה, וההפתעה היתה גדולה מאד, על כי נימצא קיברו של הסבא רבא בהר הזיתים!  המצווה הגדולה הייתה של בני חיים, וכן אחותי מלכה זכתה לעלות לקבר בהר הזיתים, בזכותו של בני חיים.

 ביקור משפחתי בעיר קייפטאון- באחד הביקורים שביקרנו את בתי חנה בדרום אפריקה, היא לקחה אותנו לטיול לעיר קייפטאון השוכנת לחוף הים.  תוך כדי נסיעה ראיתי שלט מעל הכביש,  עליו כתוב כי נכנסנו לעיר מוזנברג .  מייד נזכרתי, כי כל משפחתו של אביהיתה חיה בעיר זאת. שאלתי על בית הכנסת בעיר, ועל מיקומו.  הגענו לבית הכנסת מייד עם תום תפילת שחרית , ובהמתיני בחוץ ראיתי שלט עץ עתיק מאד על קיר בית הכנסת, ועליו חקוקים שמותיהם של כל נשיאי הקהילה היהודית באזור.  פתאם ראיתי כי שמו של דודי - אח של אבי -  מוריס (משה) שגם , היה חקוק על השלט כנשיא הקהילה משנת 1929! בסיום התפילה פנינו שם למתפללים והסברנו להם כי אנו מחפשים את בית הקברות היהודי במקום, בו קבורים שלושת הדודים שלי, האחים של אבי. נמצא אדם יקר שלקח אותנו לבית הקברות,  ושם נמצאו כל שלושת הקברים של הדודים:  מוריס (משה ) , בוריס (בן ציון), ו-מקס (מרדכי) כולם לבית שגם.

בני חיים אמר במעמד נרגש זה "קדיש" על קיברם של הדודים.

נכתב: תשס"ז (2007)