English

מפת האתר

צור קשר

 מקומות נושאים ושמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

צ'רנוביץ

חנוך ואהובה מכתבי משה יורב מכתבי יעקב יוסף אברהם ושרה שכטר

אישור עבודה לאהובה סניטקובסקי (גרשטיין-יורב) כעוזרת גגנת מוצלחת בגן הילדים "שפה עברייה" בצ'רנוביץ

 

   
hal.jpg (75851 bytes)

פלוגת החלוץ המזרחי בוקבינה תרצא

  

מפת צפון מערב רומניה  (בסארביה) כולל אזור בוקבינה והגבול עם ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השניה

מתוך ספר יהודי סוצובה (שיץ) וקהילות הסביבה כרך מס'1

olim.jpg (24005 bytes)

פרידה מהעולים צ'רנוביץ 1932

יושב למטה באמצע - חנוך גרשטיין

קישורים על העיירה

אתר דעת - קהילת טשרנוביץ

ארגון יהודי בוקבינה/צרנוביץ

ויקיפדיה

לחץ  להורדת חוברת העוסקת בשואת טרנסניסטריה יש בה חומר  ועדויות חשובות על צ'רנוביץ. בעריכת גדעון רפאל בן מיכאל בהוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ  

 

התמונות בהמשך צולמו ע"י צאצאי משפ' אלקיס במסע שורשים מאי 2005

כניסה לבית-כנסת לשעבר

הגטו בצ'רנוביץ

זה היה בית כנסת בצ'רנוביץ

זה היה מרכז תרבות יהודי-  בית הקהילה בצ'רנוביץ

 

בית המגורים של הרבי מבויאן. מדובר בבית מרווח שתנהל ברוב עושר, כמקובל במשפחת הרביים לבית רוזין-סדיגורה. בקומת המרתף היתה מאפית מצות עם תנור מותאם לכך. בשנת 1944 כאשר מגורשי טרנסניסטריה חזרו לבוקובינה התגורר בבית הזה רבי ברוך הגר שכונה הרֶבִּי מסרט יחד עם משפחתו. הרבי הפעיל את מאפיית המצות. הקלויז של הבויאנר נמצא מאחורי הבנין המצולם והוא מחובר כיום למפעל תעשייתי הנמצא בסמוך.

דלתות הכניסה לבית הכנסת

אנדרטה לזכר השואה בצ'רנוביץ

הגדר מסביב לבית-הכנסת של חסידי הבויאנר. היום - חנות למוצרי אלקטרוניקה

היום משפצים בית-כנסת שנהרס במלחמה

המדרגות לבית-הכנסת של הבויאנר

הנצחה לעסקן יהודי בצ'רנוביץ

 

מרכז לתרבות יהודית על שם שטיינבארג

שלט לזכר שטיינבארג

 

 

צ'רנוביץ (אוקראינית: Чернівці (צ'רניבצי); רומנית: Cernăuţi; יידיש: טשערנאוויץ), היא כיום עיר מחוז באוקראינה, סמוך לגבול עם צפון רומניה, ויושבת על גדת הנהר פרוט.

מ-1774 ועד 1918 העיר נשלטה על ידי אוסטרו-הונגריה, ונהפכה בירתה של בוקובינה. חלק ניכר מהבתים היפים בסגנון אירופי עתיק המצויים בעיר, מקורם בתקופה זו - תקופה הנחשבת ל"תור הזהב" בקרב תושבי העיר. יהדות בוקובינה, שמנתה קרוב ל- 100,000 נפש, וכשמחציתה הייתה מרוכזת בצ'רנוביץ - כללה בתוכה שיכבה ניכרת של חרשתנים, בנקאים, בעלי מקצועות חופשיים, בעלי אחוזות ונכסים אחרים; בהווי היומיומי וכמו כן בתחומים שונים של המישור התרבותי, בלטה כאן השפה הגרמנית.  מעניין במיוחד לגלות על ראש מבנה אחד ממגדלי האוניברסיטה המפוארת של העיר, אשר שימש במקורו כמגורי הארכיבישוף הנוצרי - שורת מגני דוד - אות להערכה שרחש האדריכל לרב המקומי.   בתקופות הזוהר פעלו בצ'רנוביץ עשרות בתי כנסת.   הסופר אהרון אפלפלד הוא יליד העיר, ורבות מעלילות ספריו מתרחשות בה בחלקן.

 

צ'רנוביץ לפני ובזמן מלחמת-העולם השניה

(קטע ממאמר של ז'אן  אנצ'ל- הקדמה לסיפורה של יונה מלארון "עוד תצאי מפה" )

העיר צ'רנוביץ, הידועה גם בשמה הרומני צ'רנאוץ המשתרעת על הגדה הדרומית של נהר הפרוט, היתה מרכז יהודי גדול וחשוב, שאוכלוסייתו היהודית גדלה משנה לשנה.  ב 1910 היו בה 29,000 יהודים ואילו ב 1930 הגיע מניינם לכדי 46,000, מספר שהיווה 40.5% מכלל אוכלוסיית העיר המעורבת (רומנים, אוקראינים וגרמנים).

חיי הקהילה היהודית היו תוססים וערים והיוו מרכז חשוב של תרבות יהודית.  מוסדות החינוך, התרבות והסעד היהודיים שבעיר היו מן המפותחים ביותר ברומניה.  בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הפכה העיר גם למרכז חשוב של התנועה הציונית ושל תנועות-הנוער החלוציות.

המלחמה שמה קץ לחיי קהילה פורחת זו.  בשנת השלטון הסובייטי באזור מיוני 1940 ועד יולי 1941 הונחתה מכת-מוות על התנועה הציונית ועל המוסדות והארגונים היהודיים.  אלפי יהודים הוגלו לסיביר בתואנה שהם אויבי העם.

כניסת הצבאות הגרמניים והרומניים לצ'רנוביץ , ב 5 ביולי 1941, הביאה להחרפת מצבם של היהודים בעיר  ולתחילת תהליך השמדתם.  יחידת האיינזאצקומאנדו  10 ב' שהתלוותה לצבא הגרמני החלה מיד בפעולתה ותוך 24 שעות נרצחו בידי יחידה זו, ובסיוען של יחידות צבא ומשטרה רומניות, כ 3000 יהודים.  בין המוצאים להורג היו ראשי הקהילה, רבה הראשי של העיר, אנשי רוח ובעלי מקצועות חופשיים.  הנרצחים נקברו בשלושה קברי-אחים גדולים בבית-הקברות היהודי בעיר. מעשי הרצח לוו במעשי שוד והתעללות אכזריים.  בימים שמאו לאחר מכן הוחרם רכושם של היהודים,  הם הצטוו  לענוד טלאי צהוב, פונו מדירותיהם ונכלאו בגטו.   ב- 12 באוקטובר החל תהליך גירושם של היהודים לטראנסניסטריה.  עד 15 בנובמבר 1941 גורשו לאזור זה כ- 30,000  יהודים מצ'רנוביץ.  4000 נוספים גורשו לשם בתקופה שבין 17 27 ביוני 1942.  בצ'רנוביץ נותרו רק 16,000  יהודים, וגם זאת בין היתר הודות למאמציו של ראש העיר הרומני, טראיאן פופוביץ', שהודח מאוחר יותר מתפקידו בשל אהדתו ליהודים. (לאחר המלחמה הוכר פופוביץ' כחסיד-אומות-העולם).

.................................................................................................................................................

משפחות אלקיס וגרשטיין חיו, כידוע, בבסרביה, אך הקרבה הגיאוגרפית לצ'רנוביץ  גרמה לכך  שהגיעו אליה לעתים מזומנות.

האבות (יעקב-יוסף גרשטיין ואביו יונה הערשטיין,  כמו גם משה-יהודה אלקיס) ,  היו חסידיו של האדמו"ר מבויאן שמרכז פעילותו היה בצ'רנוביץ, והם נסעו  אליו באופן קבוע בחגים ובהזדמנויות נוספות.

.......................................................................................................................................

מפורסם במשפחתנו סיפורה של הסבתא ציפורה אלקיס -  שהיתה בטיפולו של רופא יהודי מצ'רנוביץ, ולקחה עמה באחת מנסיעותיה אליו את בתה לאה -  כעוזרת על ידה.  הן השתכנו באכסניה והבת הלכה לבדה לפי הנחייתה של האם לקרוא לרופא.  הבת הכשרונית ידעה קצת גרמנית לכן היא הועדפה על פני הילדים המבוגרים יותר, לנסיעה חשובה זו, לעיר שהשפה השלטת בה היתה גרמנית.

......................................................................................................................................

 

גם במכתביו של סבא יעקב-יוסף גרשטיין מוזכר, שנסעו לצ'רנוביץ לרופא.  

 18.2.1936  אמכם לקחה את הערשילי (הנכד)  ונסעה עמו לטשרנוביץ  להדאקטיר (לרופא). ולא היתה שם - רק יום אחד, אצל סאסיו. ולקחה שם הריצעפטין (מתכון לרפואה). ובוודאי נתפזרו לי כמה מאות לעי ע"ז. אך תודה רבה לד', כי זה שני שבועות שבאה אמכם עם הערשילי לכאן, ומצב בריאותו הולך וטוב.

  ונסעו גם למסחר :

15.5.1937  והנה ביום השבת העבר, היה אצלנו אחיכם ישעיו, וביום א' שבוע זה, נסע מכאן לטשערנוביץ עבור מסחרו.

 

חלק גדול מזכרונותיהם של בני משפחת גרשטיין   זהבה אהובה - משה - ובמיוחד חנוך בבגרותם בגולה - מתרכז בצ'רנוביץ. וכך מתאר זאת חנוך בזכרונותיו:

בן שלוש-עשרה נסעתי לעיר צ'רנוביץ ושם בתנאים קשים למדתי שנתיים בישיבה "באר מים חיים"  ובתלמוד תורה. לבסוף הלכתי ללמוד מקצוע כריכת ספרים. גם זהבה הגיעה לצ'רנוביץ שם היא עבדה בבית חרושת לסריגה ואח"כ בסמינר לגננות יחד עם אהובה חברתה מידעניץ. גמרו את הסמינר "שפה עבריה" וקבלו אסמכתא לגננת. צ'רנוביץ הייתה שייכת לאוסטריה. היהודים חיו במשטר יותר נאור מאשר בבסרביה. שם גם הנוער היה יותר מפותח מבחינה אידיאולוגית. שם היה ארגון צעירי מזרחי, היכן שמצאנו מקום מתאים לביקורים בשבתות.

אני חלמתי לעלות ארצה, לא לפני שאתגייס לצבא כדי להיות מוכשר במובן הצבאי. אולם המצב בארץ שינה את החלטתי והתחלתי לחשוב על עליה מהר ככל האפשר. הייתי בהכשרה חלוצית - אבל בלי תקווה לקבל סרטיפיקט (רשיון כניסה לארץ). לימדתי ילדים בכפר כדי להכין לי כסף להוצאות הדרך. לבסוף הצטרפתי לעלות עם אניית תיירים כבעל הון. קבלתי 20 לירה סטרלינג מקופת רבי מאיר בעל הנס - כדי להעביר את הכסף לקופה בצפת. בינתיים, אם ידרשו הוכחה שאני בעל הון - אשתמש בהוכחה זו, שיש לי כסף מזומן.

....................................................................................................................................................

ועוד מתיאוריו של חנוך מאותה תקופה:

 בית-הורי היה בית יהודי דתי, אולם בהתחשב במצוקות-הימים לאחר מלחמת-העולם הראשונה ומהפכות-השמאל ששלטו ברחוב באותם ימים - היו הורי חסרי-אונים במה שנוגע לחינוך הילדים ברוחם. אמנם בקישינוב היתה "ישיבה" - אך היא היתה רחוקה מכפר מולדתי.  על כן גליתי לצ'רנוביץ, שבה נוסדה באותו זמן הישיבה "באר-מים-חיים", ללמוד בה.

אך גם בצ'רנוביץ  הרחוב שרץ תורות השמאל:  חופש עד כדי הפקרות, ובתנועות הציוניות - בלבול:  גורדונאים,  ביתרים,  ועל-כולם - השומר הצעיר.  כולם נגסו בנפש הנער, אשר בא מבית יהודי שלם בתורה וביהדות.  מה ששמר באותה מהפכה גועשת שבנפש הנער המתלבט על השביב האחרון של קיום מצוות על קצה המזלג  - היה רק  ההרגל מן הבית.

 והנה שמעתי על תנועה, שחרתה על דגלה: "תורה ועבודה". שני מושגים , שבמקורם היהודי משלימים זה את זה.  לא מהפכה - כי אם השלמה.  זה מה שהיה חסר בתנועות הנוער היהודיות האחרות, וזה עלה - בוודאי,  על כל האמת והצדק של תורות הגויים כולם גם יחד! ככה באתי ל"צעירי המזרחי", מוקסם ממבט עיניו של שח"ל ז"ל. מחטט בגליונות ה"נתיבה" שהתגלגלו בארון הסניף, מבלי לעורר תשומת-לב החברה - שכל מעיינם היה בבילוי יום-יומי ו"עשיית-חיים".  כמעט שגם כאן התאכזבתי, וכבר רציתי להצטרף ל"נוער הצופים "הכללי.

 והנה , ערב אחד, שמעתי: "לוטווק חוזר מצ'כיה! הוא יופיע בימים הקרובים"!  שמועה זו השפיעה מיד, כבמטה-קסם, לריסון ההשתוללות בין הצעירים. התכונה היתה כלקבלת פני אח גדול, הבא מהאוניברסיטה בחוץ-לארץ. נוכחתי , שכל מכריו מחכים לבואו - כמו לבוא המשיח! 

והנה יוסי בא.  וההסתדרות - (כינוי לסניף) - צהלה ושמחה.  זרם של התחדשות נעורים בכל: אי-שם בהנהגה שוב נרתמו יושבי-הראש (המנהיגים) לפעולה.  יוסף מופיע מדי-ערב מהשכונה הרחוקה מעבר לנהר הפרוט - והוא מספר על נתן בירנבאום, ושאיפותיו הכלל יהודיות: ציונות, דת, משיחיות. והוא מספר על "הפועל המזרחי" בארץ ישראל, שיך-אבריק(שדה יעקב), כיצד היהודים חוזרים ליהדות-השלימה, מימוש כל הצדק האמיתי  ההתלהבות גורפת את הכל.  הנה קמה לחיים התעוררות להגשמת יעדי הנביאים.  עם בריא אוהב-ה', אוהב הארץ.  הכל טוב!    כל העיניים נטויות,  הלב פתוח.  כל מלה נקלטת.  אין רעש בסניף,  כולם שותים בצמא את דברי יוסי - האח הגדול.  וכשבא אחיו ,חיים, להזכיר לו שכבר השעה מאוחרת, והאמא דואגת , והוא מבקש מיוסי שיחזור הביתה - כולם נזכרים שאמנם זמן ללכת הביתה - אבל חבל, עוד אפשר לשמוע 

 וכך מלהיב יוסף ומדרבן את הפעולות בסניף.  כל השובבות - הפכה פתאום לרצינות.  כולם חושבים על הגשמה,  הכשרה, עליה.  ואם, אמנם, לרובם אין את התעודה למימוש השאיפה - אבל זוהי גולת-הכותרת של התוכן בסניף עכשיו.  יוסף מזמין חברים הביתה, לשכונה, נותן חוברות שונות למעוניינים, משוחח עם כל אחד מלב-אל-לב, ומשיב לכל הבעיות הפרטיות של כל אחד.  גם אני הייתי בין המבקרים בביתו.  הרגשתי שהאח הגדול הוא, בעצם, "חבר", ואין במעמדו השונה כדי להוות מחיצה כל שהיא.

והנה אנחנו כבר לא סתם חלוצים לשם טיולי סרק בטבע - אנו חלוצים להשגת סרטפיקטים, חלוצי-הגשמה.  כל שיחה, כל פעולה - הכל מכוון באופן טבעי לקראת ההכשרה והעליה.  ואם גם מארץ-ישראל רוחות סערה באות, מאורעות-דמים, מניעת סרטפיקטים - כל זה אינו שובר את הרוח האיתנה, שלוטווק הפיח בנוער.  מקיימים שיעור תנ"ך, ידיעת-הארץ, היסטוריה וכו'.  הכל רציני, תכליתי. ובהזדמנות הראשונה - לקראת ה"מכביה" - עולים באניית-משא, לקבוצת שח"ל ברחובות.

......................................................................................................................................................

 קטעים ממכתביו של משה - הקשורים לחוויותיו בצ'רנוביץ

20.10.1930  בהיותי בבית בזמן האחרון, עשינו דין וחשבון בינינו (אני, גולדה וחנוך), מה שהעלינו בשיחות ובסודות הללו, שנמשכים בערך שש שנים, מיום נסע חנוך בפעם הראשונה צ'רנוביצה עד היום הזה, ויצא התוכן ע"י החשבון שבכתב שכל הוצאות שהוציאו עד היום בלימודים ובכל הוויתם חנוך וגולדה בצ'רנוביצא הרוויחו בעצמם, ע"י עבודתם בפבריקאות (=בתי חרושת). גולדה הגיעה לגננת, וחנוך לכורך ספרים, בעל-מלאכה (וגם אינו ח"ו, עם הארץ גדול), שמלאכתם יכולה להיות כלי זין, להגן בעת הדחק ח"ו.

24.4.1932

אחינו ישראל קבל כרטיס בקשה ממרכז צעירי אגודת ישראל מצרנוביצה, בשאלה אם הוא מסכים לבוא בתוך החלוצים מאגודתם להכשרה בעונה הבאה. ומה, לדעתכם, ענה? בודאי יחזור שוב לישיבה.

 

קודם החג  הייתי בצ'רנוביצה, הייתי ב"הסתדרות", הראיתי להם הטל"ג כולם חטפו לקרוא, עד שאחד יעץ להדביק אותה על הקיר שיהיה נוח לכולם לקרוא. דבורה אמרה לי, שהיא כבר החליטה בכל מאת האחוזים לבוא להכשרה. וכולם שאלו אותי אם גם אני חפץ להשתתף עמהם בהכשרה.
אני קניתי תמונות הפרידה מאותו הלילה. המה יכולים לאמר לפי המצב-רוח מאז טוב מאד. אחיכם משה.

3.6.32

והיום, אחר שובה של הדודה מן הבנק בצרנוביצה, התברר כי, כנראה, לא הספיקה להיות בבנק הנ"ל

5.10.32

הסב והסבתא שיחיו - אנשים זקנים וחלשים במדה מספיקה - אך ת"ל הסב עוד היה בצרנוביצה לפני כשבועיים אצל אדמו"ר, וגם דרש מאבינו שיבוא צרנוביצה, לראות ולחסות בנועם תחת צל אדמו"ר שליט"א. וכמובן, מלא אבינו את בקשתו לטוב.

30.12.32

הנה חזרה היום הכפתורה (זהבה קנאפ) מצ'רנוביץ, שמטרת נסיעתה היתה, לחקור ולדרוש ע"ד עלייתה בקרוב, שהחבר זינגר הודיע לה שאושר עלייתה על דרכיות (דרכון) הח' זאלינגער יחדיו. אבל כמעט בזה שנסעה שבה, כי חברי המרכז עוד לא קבלו תשובה מהחבר הנ"ל בנדון זה, ולכן אמרו לה שתהי לה עוד מעט סבלנות
ואני עוד לא הפסקתי במשא-ומתן עם ש"ב דוד, מזכיר התרבות בקישינוב לזכות בסרט (סרטיפיקט) של בעל מקצוע. וגם מצ'רנוביץ עוד לא הנחתי ידי בחלוף מכתבים לקבל סרט, בתור חלוץ, והח' זינגר כבר הודיע לי ברוב התנצלות והתמרמרות שעלייתי לא אושרה כעת, מטעם שמרכז הציר קבל רק תשעה סרט. וסיגט קיבל שמונה סרט. ומנחם אותו בזה, שאני בא בתור עולה בתקופה הבאה, בראש כל העומדים לעלות. אך לדברי הכפתורה, שלא לאבד בתקווה, ושלא להפסיק המגע ומשא עם מרכז הצ'רנוביצאים, כי סו"ס עוד לא ידוע בהחלט חלוקת הסרט. גם בנדון ש"ב דבורה האדומה - הוא במצב כזה ולכן בוודאי, אני מצדי לא אתעצל בדבר, ומי יכול לנבא בראש סוף הדבר? אך יתן ד', שיגמר במהרה ובכי טוב.
בדבר עליית ישראל אחינו - ג"כ הדבר במקומו עומד, מרכז "האגודה" מצ'רנוביץ, קבל ידיעה, שהשלטון הבריטי בארץ כבר שם לבו להתעניין בדרישתם, ליתן מספר סרט, לחלוצי האגודה. ובזה העירו את כל חלוצי המרכז הנ"ל להתחיל להשתדל בהוצאת התעודות הדרושות לדרכיה וגם אני כבר באתי במשא-ומתן עם נטר (נוטריון) העיריה דפה, להוציא תעודות בשבילי ובשביל ישראל לדרכיה אבל כעת הוא יומי-דפגרא שלהם, ולכן נפסק המו"מ לע"ע. מגמתי, להוציא כל התעודות, בכדי שנהיה מוכנים לכל זמן ועידן.

30.1.33

ועלייתי תלויה באוויר, קשורה בשני חוטים דקים. וזה דבר עלייתי: מקישינוב ענה לי דודיל (דוד ויניצקי), ש"ב האדום (הסוציאליסט?), כי בעוד כמה שבועות יתברר אם אזכה לקבל שמה סרט (סרטיפיקט = רשיון לעלייה), בתור בעל מקצוע. על מספר 12-13 סרט ישנם יותר מששים קנדידטים (מועמדים), ואני רשום בתור הקנדידט החמישי. ומצ'רנוביץ ג"כ אומר הח' זינגר לחכות. בתקווה, שאם חבר אחד יתעכב כאן מסיבות שונות בלתי ידועות מראש אז אני אבוא במקומו. הנה קיבלנו ידיעה מאחינו הגור (לייב אברהם) מיעדיניץ, בידיעה שדבורה האדומה עולה ארצה עם איזה בחור, וגם למעני מתעניינים ככה.

  

בצ'רנוביץ למדו להיות גננות: זהבה גרשטיין (יורב),   אהובה (סניטקובסקי)  גרשטיין יורב,  וכן שרה כהנר (לימים שכטר), אשתו של אברהם - בן-דוד של זהבה, וכן למדו חנוך, משה וישראל גרשטיין (יורב).