פיענוח מכתבי יעקב יוסף

יעקב יוסף מחזיק בידיו סידור תפילה

ישראל שכטר גיסו של יעקב יוסף עקב היות שניהם שוחטים הוא מוזכר רבות במכתביו

[נכתב - כסליו תש"ס]

סבא יעקב יוסף

א:

סבא יעקב- יוסף.      מה ידעתי עליו לפני כשנה?         כמעט ולא כלום.

ידעתי שהוא גר בקלישקוויץ, בסרביה.   ידעתי שאבא ז"ל היה צעיר בניו, שעלה ארצה יום לאחר נישואיו עם אמא- תבדל לחיים ארוכים- והצטרף לקבוצת שח"ל, היכן שהיו כבר חנוך , זהבה, ומשה.

ידעתי, שסבא שימש כשוחט בעיר מגוריו, ושהוא וסבתא ניספו בשואה, יחד עם בני משפחה אחרים. 

וזה, בערך, הכל.

והנה, בחודש אייר תשנ"ט, התחדש משהו.

אמא נתנה לי שני ארגזים מלאים במכתבים, וביקשה שאבדוק אותם, ואראה אילו מהם כדאי לשמור- ואילו לזרוק.   וכך ישבתי לי יום אחד בטירת צבי, והתחלתי למיין מכתבים. מיד קפצו לנגד עיני מכתביו של סבא יעקב- יוסף.

להפתעתי, הבחנתי שהם כתובים עברית!  ולא רק כמה משפטים ראשונים- אלא מכתבים שלמים- מתחילתם ועד סופם!  ולא מכתב אחד או שניים- אלא אחד, ועוד אחד, ועוד אחד...שנים עשר מכתבים אספתי.  מהם כתובים על ניר כתיבה ישן, מרופט מרוב נגיעה וקריאה חוזרת, ומהם כתובים על גלויות דואר, באותיות פטיט קטנטנות- אך ברורות להפליא.

למען האמת ,עלי להבהיר: אלה לא היו המכתבים היחידים באותו ארגז פלאים. היו שם עוד מכתבים ממשפחתה של אמא, מלפני מלחמת העולם וגם מאחריה. בעברית- וגם הרבה ביידיש. גם ממשפחתו  של אבא ,מהאמא רבקה ומהאחים- היו מכתבים- בייחוד ביידיש- אך אני, בהחלטה של רגע, הגעתי למסקנה- שקודם כל צריך לעבוד על המכתבים של סבא יעקב- יוסף.

ראשית- כי הם כתובים עברית, ולא אצטרך לעזרה בפיענוחם. [ כך סברתי אז- ולא ידעתי מה שאני יודעת היום...] מלבד זאת, הבנתי, כי אם כן  אצטרך עזרה- הנה אלה שיוכלו לעזור לי מתמעטים והולכים, וכדאי להזדרז...

גמרתי את המיון, השארתי את רוב המכתבים אצל אמא, ואת מכתביו של סבא לקחתי אתי לסעד.   ראשית- תיקנתי את הניירות הקרועים, בנייר דבק מיוחד למטרה זו.   שנית- צילמתי את כל המכתבים והגדלתי אותם, למען ייקל עלי לקרוא בהם.

לא הספקתי לעשות הרבה יותר מזה- ואז נחתה עלינו המהלומה. אבא ז"ל נפטר מאתנו לעולם שכולו טוב.  אלוקים החליט לגאול אותו מחיים ללא תכלית- ולקח אותו אליו.   ואני- בעודי מתארגנת לנסיעה לטירת צבי, ועוד טרם ידעתי שזה מה שקרה- החלטתי לקחת אתי את כל "האוצר" חזרה, להראותו לאחרים.

וכך ישבנו- אמא, האחיות והאחים, "שבעה" על אבא ז"ל, ובימים ההם ניסינו - למעשה בפעם הראשונה- לקרוא במכתביו של סבא, ולתהות על קנקנם.

מהר מאד הבנו- שעולם מלא נגלה לנו. עולם, שכדי לעמוד עליו לפרטיו תידרש מאתנו "עבודת מחקר"מקיפה. ואנחנו התגייסנו אליה כאיש אחד בשמחה, וחשבנו שבכך נעשה לזכרו של של אבא- בנו של סבא- יותר מבדרך אחרת. החלטנו, שננסה להשלים את העבודה לקראת "יום השנה" של אבא, ונפיץ את "מימצאינו" בין כל צאצאיו של סבא החיים בארץ, לעילוי נשמתו של סבא ז"ל.

וכך יצאנו לדרך.

ב.

אנסה למנות כאן את השאלות והבעיות העיקריות, שנתקלנו בהן תוך כדי קריאת המכתבים . אחר כך אספר כיצד פתרנו אותן, ומה למדנו במהלך העבודה.

1. על איזו תקופה פרושים המכתבים?

2. קביעת תאריכי כתיבת המכתבים, וסידורם בסדר רץ.

3. האם יש עוד מכתבים נוספים של סבא הפזורים בין צאצאיו, וכיצד נגיע אליהם?

4.האם היתה תקשורת נוספת בין סבא לבין ילדיו שעלו ארצה, מלבד המכתבים?

5.כתב היד של סבא הוא ייחודי. אותיות רבות שונות מן המקובל אצלנו. כיצד לקרוא במכתבים ללא שגיאות?

6. השפה היא אמנם עברית, אך משובצים בה המון ראשי תיבות שלא הכרנו, וכן מלים וביטויים ביידיש.

הצטרכנו עזרה רבה.

7.מי האנשים הנזכרים במכתבים?  היכן המקומות הנזכרים בהם?  מי גר היכן?

8. מי האדמו"ר שסבא מספר עליו, והיה קשור אליו בכל נימי נפשו? היכן הוא חי, ומה ייחודו?

9. המכתבים מלאים אמרות חז"ל, פסוקים וציטטות. ניסינו לעקוב אחריהם, ולברר את מקורם.

10. מה היה יחסו של סבא לעובדת עלייתם של בניו ארצה? לחייהם בקבוצה?

11 . מדוע הוא עצמו לא עלה ארצה? מדוע לא נמלט בטרם הגיעו הגרמנים?

12. ולבסוף: מה אנו יכולים ללמוד מן המכתבים על אישיותו של סבא, ועל חיי היום יום שלו ושל בני ביתו, קרוביו ומכריו.

ג.

והנה התשובות לשאלות, כפי שהצלחתי- בעזרתן של אמא, הדודה אהובה ,והאחים שלי- להשיב.

אשמח ,אם יימצא מי שיוסיף משלו.

1. המכתבים שבידינו, פרושים משנת תרצ"ב [1932]  , ועד ת"ש [1940] .

[מדובר במכתביו של סבא בלבד. מצאנו מכתבים נוספים- מוקדמים או מאוחרים יותר] .

2. קביעת התאריכים לא היתה פשוטה. אמנם, בדרך כלל ציין סבא בראש מכתביו את השנה- אך לא תמיד נקב גם בשם החודש, והיום בחודש. אלה, נעדרים פעמים רבות מראש המכתב.    מה שהוא לא שכח לציין ,זה את היום בשבוע, ואת "פרשת השבוע". וזאת, פעמים רבות לא בצורה ישירה, כי אם על ידי ציטוט פסוק מן הפרשה. בחירת הפסוקים לציטוט, גם היא מעניינת, ומלמדת רבות על אישיותו של סבא.

    אביא כמה דוגמאות להסברת דברי:   " ב"ה, אור ליום ד, לסדר "אנוכי נותן  לפניכם היום ברכה.  את הברכה- אשר תשמעו אל מצוות ה".

כדי לברר באיזו שנה נכתב המכתב- בדקנו אל מי הוא פונה? 

והנה ההמשך: "טללי ברכה וגשמי הצלחה, לבתי היקרה והחביבה זהבה תחי  ולבני יקירי מחמדי כמר חנוך יחי ".

מאחר שבמכתב נוסף הוא מציין את שנת תרצ"ג , ובו מוזכר כבר "משה העולה",  מסתבר שמכתבנו נכתב בשנה שלפניו- היא תרצ"ב [1932] . לפי הציטטה מהפרשה- זו פרשת "ראה", ואז- בעזרת "לוח ל --120 שנה" , אנו מגיעים לתאריך : כב אב תרצ"ב, 24.9.1942

דוגמא נוספת: ב"ה, יום שהכפיל בו כי- טוב, לסדר "וישמע ה את קולנו" ,יעדיניץ.

כבר למדנו מאבא ז"ל, כי יום שהכפיל [או: הוכפל] בו  "כי טוב" , הוא יום שלישי בשבוע. הציטטה היא מפרשת "כי תבוא". הכתובת על גבי הגלויה מלמדת ,שהיא נשלחה לטירת צבי , ובה נזכרים גם המכדים שלמהלי ושרהלי.  הוא נכתב ביעדניץ- כאשר סבא ממלא שם את מקומו של  אביו ז"ל בעבודת השו"ב. לפי כל הנתונים הנ"ל, נקבע התאריך:  י"ד אלול תרצ"ט,  1939. 8. 29  .

ברצוני לציין פה, שקביעת התאריכים היתה אחת המשימות המרתקות ביותר במהלך העבודה על המכתבים, והיו שותפים לי בעבודה זו גם אחיי, ובייחוד יוסי.

 3. תוך כדי בדיקת התאריכים, ראיתי שיש "רווחים" גדולים ביניהם. דבר זה הביא אותי למחשבה , שאולי נשמרו מכתבים נוספים מסבא, בידי ילדיו האחרים. שלחתי מכתבים למספר נכדים [ בני דודים שלנו] , וכתוצאה מכך הביאה לי בת דודתנו בתיה לב ארי - ביום השלושים לאבא ז"ל - אוסף של מכתבים שנשלחו ארצה מחו"ל בשנים הנידונות וגם לפניהן , וביניהם עשרה מכתבים של סבא!

ושוב חזר התהליך של תיארוך וקביעת מספרים סודרים למכתבים, ובזאת 

הגענו ל - 27 - מכתבים ממוספרים ומפוענחים.  [הערה: מאז כתיבת הדברים, נמצאו עוד מכתבים רבים, וכיום בידינו 82 מהם!].

4. ברור שבשנים ההן, כשהטלפון היה נדיר ביותר, וכל אמצעי תקשורת אחר היה בלתי מושג, המכתבים היו אמצעי הקשר הכמעט יחיד בין סבא לילדיו שמעבר לים.   [טלגרמות נשלחו רק במקרים יוצאי דופן - כגון: להודיע שהעולים הגיעו ארצה.   בטלפון השתמשו רק בשעת חירום ].

על כן לא ייפלא כיצד מתאר סבא את המכתבים.  וכך הוא אומר: "הכתב והמכתב המה הבריח התיכון המבריח את הרחוקים מן הקצה אל הקצה. ויקרבו הנפשות והגופות, אשר בלבבם המה קרובים מאד". [ אגב, זהו דימוי מקרשי המשכן וצורת חיזוקם] .

ועוד אימרה רגילה במכתביו: "ראשית הידיעה - היא הקריאה" . כי מה שלא קוראים- לא יודעים.  זה גם מסביר, מדוע כל מכתב נפתח בהזכרת המכתבים או הפ"ק [פוסט-קארד = גלויות דואר] שנשלחו ושהתקבלו -  או שחלילה אבדו בדרך - והאצה חוזרת ונשנית שיכתבו! או שיראו לפחות "תמונת אות" של כל אחד ואחד מהם.

יחד עם זה סבא חוזר ומתנצל על כך , שלא תמיד יש באפשרותו לכתוב מכתבים ארוכים , מפאת טרדות שונות. אף על פי כן הוא משתדל ככל יכולתו לשמור על הקשר - ולא להרפות.

הזדמנויות מיוחדות לדרישות שלום  [או, כפי שאמרו אז :"פרישות שלום" ] , נוצרו על ידי אנשים שנסעו בין בסרביה וארץ ישראל. במכתבים מוזכרים :סוחר האתרוגים ר' שלום זילביר, וכן גיסתו של המורה ידלין שבאה לבקר בחו"ל. גם יהודית וצבי טלר - לאחר נישואיהם באו לבקר והביאו פ"ש. היה גם קשר חד-סיתרי- על ידי העולים ארצה [ שלקחו עמם גם מתנות]  כמו: ישראל ולאה, רחל ואנצ'יל, ועוד אחרים. גם במשלוח כספים נעזרו בעולים, ובשעת הצורך הוחזרו הכספים לקרובים שנשארו בחו"ל [נושא זה נזכר בכמה וכמה מכתבים].

 5. כאמור, כתב ידו של סבא הוא מיוחד, וצריך להתרגל אליו. 

לדוגמה:  האות ל - יש לה צורה אחת באמצע המלה - וצורה אחרת בסופה  [אבל לא תמיד!].

האות  ף- היא ממש יצירת אמנות , ולא רק בחתימתו "יוסף".

האות א - שני חלקיה מחוברים, ואפשר לטעות ולקרוא אותה כ- מ.

כאן אני רוצה לספר על מקרה יוצא דופן, שקרה עם אחד המכתבים הראשונים שעסקתי בהם: [ זה המכתב שעליו סיפרתי כבר, כיצד קבעתי את התאריך, בו נכתב]. 

ערב אחד יוסי אומר לי בטלפון: לא יכול להיות שהתאריך הוא כ"ב באב - והרי במכתב עצמו נאמר "כעת מחר חמישה עשר באב"… באמת עלי להודות, שעד אז לא שמתי לב לדבר… מיד לקחתי שוב את התנ"ך ואת הלוח, אבל הפרשה והתאריך היו נכונים!  ניסיתי שנה לפני - או שנה אחרי - אולי כאן נפלה הטעות - אבל בשתיהן היתה פרשת "ראה" אחרי ט"ו באב!  מה לעשות?  כמעט הרמתי ידיים… ואז אמר לי יוסי: צריך לבדוק שוב את המכתב בכתב ידו של סבא, אולי לא קראת אותו נכון?  לא התעצלתי ופתחתי שוב את המכתב המקורי,  והנה אמת נכון הדבר!   סבא כתב "כעת אחר חמישה עשר באב" , ואני קראתי את האות - א - כמו - מ - …. הודיתי ליוסי על תשומת לבו , ושמחתי להיווכח שסבא לא טעה.

בכל זאת למען מנוע טעויות כאלה בעתיד - התנדבה חנה, אשתו של יוסי , להקליד את כל החומר במחשב שבביתה.  כדי למנוע טעויות אפשריות - העתקתי את כל המכתבים בכתב ידי, ושלחתי אותם לבית רימון.

[על מנת שהקורא יוכל להתרשם ולהתבשם מכתיבתו ומכתב ידו המיוחדים של סבא - שיבצנו בין הדפים צילומים מן המכתבים המקוריים.  ינסה כל אחד את כוחו.  המאמץ משתלם.]

פיענוח ראשי התיבות המשובצים במכתביו של סבא - היה אתגר של ממש.  לזה נעזרנו רבות באמנו שתחי', שגם אביה ז"ל היה כותב בר"ת , והיא אמונה אליהן מן הבית.

התלבטנו - האחים יחד - כיצד להביא את הקוראים שאינם אמונים בכך , לקרוא במכתבים ללא עיכובים?

ניסינו שיטות שונות, ומה שמובא לפניכם הוא מעין פשרה. כלומר:  בסוגריים בגוף הטקסט מובא  פיענוח הר"ת  רק כשהביטוי לגמרי אינו מקובל כיום.  שאר הר"ת ופיענוחם, מופיעים בעמוד נפרד לאחר כל המכתבים.  מי שנתקל בר"ת שאינו מובן לו מוזמן, לכן, לחפש ברשימה - וימצא את מבוקשו.

7       סבא מרבה לספר במכתביו על המשפחה:  אחיותיו סעריל וחנה, ואחיו משה-אהרון.  גם

על בתו סעריל וילדיה, בתו מרים בעלה וילדיה, בניו - שמואל ולייב-אברהם [המכונה ל"א] ומשפחתו.  לעתים הוא מזכיר גם את אחיו ואחיותיו שנסעו לברזיל וקרובים מצדה של סבתא רבקה.

להכרת כל הדמויות הנזכרות, נעזרתי רבות ברשימה שערך אבישי, וחילק לנו במסיבה שערכנו להורינו ביום העצמאות תשנ"ה.  על אופן הכנת הרשימה - תוכלו לקרוא במה שכתב אבישי  [מסע בעקבות הזמן האבוד].   אני, מצדי, הכנתי רשימה של כל השמות המוזכרים  לפי א - ב , וליד כל אחד ציינתי את מספרו ברשימה של אבישי, וקצת פרטים נוספים שקיבלתי מאחיי משה ויוסי, כדי שהמתעניין יוכל להתמצא.

באשר לישובים הנזכרים במכתבים, עשינו גם כן עבודת מחקר קטנה.  אני, אבישי, משה ויוסי, כל אחד מצא מפות של האזורים הנדונים, וניסינו לדלות מהן כל מידע אפשרי לגבי הערים שסבא מדבר עליהן.

בשלב הבא, בדקתי באילו מכתבים נזכר כל מקום ובאיזה הקשר הוא נזכר. את המפה עם ציון כל המקומות הנזכרים, תוכלו גם כן למצוא בסוף החוברת.

8.      מי הוא האדמו"ר שליט"א של סבא?

על כך ענתה לנו אמא עוד בימי ה"שבעה", וחיזקה את דבריה הדודה אהובה: זה היה ה"אדמו"ר מבויאן", שגר בטשרנוביץ.  לפי מה שלמדתי מחומר ששלח לי יוסי - שמו היה רבי מנחם-נחום מטשרנוביץ, בנו של רבי יצחק מבויאן. נפטר ב י"ט אב תרצ"ו.

אין לנו מכתבים מסבא סביב תאריך זה - מה שמסביר למה לא מצאנו התייחסות למאורע הטראומטי .  לעומת זאת, באחד המכתבים מצאנו כתוב: הייתי בטשרנוביץ, וישבתי בשולחן הטהור עם החסידים ועם בני האדמו"ר.  בהתחלה לא הבנתי, מדוע מזכיר כאן את בני האדמו"ר ולא אותו עצמו?  לאור המידע העכשווי- מובן שזה היה כבר לאחר פטירתו.

כמו כל חסיד טוב - סבא היה נוסע אל האדמו"ר לחגים, ומן השהות בחברתו ומהברכות שקיבל  ממנו - היה שואב כח להמשיך בשיגרת החיים הקשה של יום-יום.

אל האדמו"ר היה מביא לא רק את שאלותיו הוא - אלא גם את אלה של בני ביתו, ודואג להעביר אליהם את התשובות.  האדמו"ר מצידו התעניין במה שכותבים הבנים מא"י [הוא עצמו ביקר פעם אחת בארץ] .  סבא סיפר עליהם בגאווה , וקיבל ברכות עבורם. במכתביו הוא מספר על כך לילדיו, ומסיים: ויהי רצון שיתקיימו בנו כל הברכות שבירך אותי אדמו"ר שליט"א.

האדמו"ר נזכר לאורך כל המכתבים, ואמרותיו גם הן נמסרו מהאב לבניו לארץ ישראל.

9.      כאמור, סבא התחיל כמעט את כל מכתביו בציטוט פסוק מפרשת השבוע. לפעמים היה

שולח את הקורא גם לפירוש על הפסוק , כדי להדגיש נקודה שנראתה חשובה בעיניו.

גם במכתביו בעניני יום-יום היה משבץ אמרות חז"ל, וביחוד בנקודה שעברה כחוט השני לאורך כל המכתבים - הפצרותיו בבניו שיתחתנו כבר!

לפעמים, כאשר לא היו לו חדשות מיוחדות לספר עליהן ,היה כותב איזה "חידוש" על פסוק, או דבר תורה ששמע מפי האדמו"ר.

 סבא היה יהודי ספוג תורה וחכמה, והוא המשיך ללמוד עד זקנה ושיבה.  "דברי תורה מבית סבא" אספו יוסי ואור, והמעוניינים יכולים לקבל אותם לעיון.

10. משום מה, היה "ידוע" לי תמיד, כי סבא לא היה ציוני, ולא תמך בעלייתם של ילדיו ארצה.  היום, לאחר קריאת כל המכתבים, אני יודעת כי אולי הוא לא היה "ציוני" במובן המקובל של המלה - אך הוא בוודאי לא התנגד לעלייתם של ילדיו.  להיפך - נראה שעלייתם לוותה בהסכמתו ובברכתו.  דאגתו העיקרית היתה - שהם יישארו נאמנים לדת ישראל  - גם בהיותם רחוקים ממנו.

כאשר התברר שהם כולם חיים בקבוצה של תורה ועבודה, ואפילו לומדים דף יומי -הוא שמח לספר על כך לאדמו"ר, ולקבל את הסכמתו וברכתו לדרכם. והוא מברך אותם "שלא שום אדם יוכל להרע לכם ח"ו, , וצל החיים והשלום יפרוש עליכם ועל כל הארץ."  ובמכתב אחר הוא מספר, כי נדר נדר עבור עלייתם של ישראל ולאה ארצה, ושילם אותו בעשיית סעודה במושב הזקנים בחוטין.   הרי זו דרך יהודית ייחודית, להודות לה' על עליית בנו בשלום.

ובאשר לחייהם בקבוצה - אנו רואים שהוא מנסה ככל יכלתו לעקוב אחרי מעשיהם ואורח חייהם , והוא מבקש מהם מכתבים מפורטים על כל מה שמתרחש בקבוצה.

למרות כל זאת - אין פלא שקשה לו להבין את ההגיון המסתתר מאחרי החיים המשותפים.  נחמתו היא - שגם בהיותם חיים חיי "שלי שלך - ושלך שלי " - הם שומרים תורה ומצוות, ולא כמו עולים אחרים ששמע עליהם, שהתפקרו לגמרי.

11. כיצד התייחס סבא לאפשרות שהוא בעצמו יעלה? 

במכתב המתייחס לחתונתו של בנו משה , הוא כותב:  אנחנו, אדרבה, שמחים כי החתונה היתה בארץ הקדושה וכדת משה וישראל… וגם השי"ת יוכל לעזור עוד שנוכל להתראות פא"פ [פנים אל פנים] בדרך סיבת החסד הטוב.  ניסוח זה הוא מעורפל למדי.  ואולי בכוונה?

לעומת זה - יש מכתבים בהם הוא  מתייחס לשאלת עלייתו שלו במפורש, ואומר כי בוודאי ישמח לקיים ג"כ מצוות יישוב ארץ ישראל - אלא… מחמת כמה טעמים הידועים לי ולכם  [כנראה אי יכלתו לעזוב את הוריו הזקנים ] - אין כעת לדבר מזה כלל…

העליה נדחית, אם כן, לתאריך בלתי ידוע.  ההמשך - לצערנו - ידוע.

על השאלה הקשה, מדוע סבא אינו מזכיר במכתביו המאוחרים את נושא השואה ומה שהתחולל כבר באותו זמן במערב אירופה - על כך מוכרחים כנראה לומר, שלא היתה לו תקשורת עם הארצות ההן והוא [ וכנראה גם יתר היהודים בסביבתו ]  פשוט לא ידעו !  ואם גם ידעו - למשל,  את דבר הגלייתם לסיביר של המחותנים האהובים משפחת אלקיס - אמר להם ההגיון הפשוט - ואולי גם נסיון החיים - שלא כדאי להתייחס לאירועים אלה במכתבים. נסיון החיים לא הספיק כדי להציל אותם מן הסוף המר…

12.הקורא במכתביו של סבא בעיון , יכל ללמוד לא מעט על חיי היום-יום שלו ושל הסובבים אותו.  המכתב המפורט ביותר בנושא זה , נכתב לאחר המעבר לייעדיניץ - בעקבות פטירתם של הוריו.  במכתב זה, סבא עונה לשאלות בניו  כיצד הסתדר שם?          למשל - הוא מסביר מדוע החליט להשתקע בביתו של אביו ז"ל , למרות היתו רעוע  - מאחר שהוא קרוב לבית המרחץ, קרוב לבית הכנסת , קרוב לשו"ב השני, ועל ידו יש שטח לזריעת ירקות לצריכה ביתית.  עוד הוא מספר על האמא, המבשלת ואופה , ושומרת מאכלים חמים לשבת בעזרת "פטנט" מיוחד. על ה"מוליך מים" המביא מים הביתה, ועל כביסת הבגדים על ידי ה"ערלת".

פרטים נוספים מופיעים במכתבים אחרים. כגון:  כל שנה לקראת החורף, חוזר הנושא של ההכנות לעונה הקשה הזאת - הכוללת הכנת שק קמח טוב, ועצים להסקה.   כל שנה בקיץ  סבתא עסוקה בהכנת ריבות ומרקחות מפירות העצים שגדלו בחצרם בקלישקוויץ,  מהם שולחים גם לקרובים הגרים בערים אחרות.

כאשר לסבתא יש כאבי אצבעות - או שהטיפול בנכד השובב הערשלי מכביד - לוקחים "שפחה" [ילדה גויה] , שתעזור בעבודות הבית , ובטיפול בילד. 

האירועים המשפחתיים שזורים גם הם כחוט השני לאורך כל המכתבים: חתונות, [וכמה חשובות החתונות של ילדיו  לסבא!] לידות , פדיון הבן.  ואגב כך אנו לומדים על עוד מנהגים.

לדוגמה: בסיפור על חתונת ברוך אלקיס ובתיה שכטר, הוא מספר כי "רקדנו אנשים לבד, ונשים ובתולות לבד, כי כן פקד דוד החתן חים פוליקמן, לעשות כדת משה וישראל".  מסתבר, שמה שהיום ברור ומובן לכל [ ריקודים נפרדים ] - לא היה אז כל כך ברור ומובן מאליו? [נושא זה נשאר ב"צריך עיון"].

במכתב לארץ ישראל , בו מאחל סבא מזל טוב לנישואי משה ומלכה. הוא מוסיף: "שבני משה יתפלל בטלית כראוי וכנכון,  ובתי מלכהלי' תדליק נרות לכבוד שבת…". ושוב אנו רואים כי המנהגים שהתפשטו היום אצלנו  [בנים המתעטפים בטלית מאז בר-המצווה, ובנות המדליקות נרות מילדותן ] - לא היו מקובלים אז אצלם.  [ ושמא הדבר קשור ביכולת הכלכלית  ובעליית רמת החיים?].

אגב החתונה המדוברת לעיל, סבא מספר ש"ישעיהו בא בעגלה מיוחדת מיעדיניץ  ולקח אותנו …" - אכן, מונית ספיישל!

חייו של סבא, ובוודאי גם חיי שאר היהודים בסביבתו, נעו מסביב לבית הכנסת.  וכמובן - כשיש שמחה משפחתית , עושים סעודה ב"קלויז", או במושב הזקנים, כפי המסופר במכתבים.

פעם אחת אנו מוצאים גם התייחסות למה שקורה בבית המדרש בשמחת-תורה.  מסתבר, שהיו שנים שהיו שם קטטות ומריבות  [על מה?  אולי על כיבודים בהקפות עם ספרי התורה?  ואולי שתו יותר מדי משקאות חריפים?]. אך בשנת תרצ"ד המצב משתפר , כפי שסבא מציין במכתבו.

הבעיות הרפואיות, שכדי לפתור אותן צריך לנסוע לעיר הגדולה לבית החולים -דבר שעולה בכסף רב - משובצות במכתבים רבים , כמו גם ביקורי קרובים, וכמובן עליית בנים ומכרים ארצה.  ועל הכל חולש הצורך לשמור על הקשר בין כל חלקי המשפחה, ובייחוד עם אלה שמעבר לים.

כאן יש להוסיף, שהיו אז הרבה משפחות שהבנים נפרדו מהן והפליגו לחו"ל - לארצות הברית, לדרום אמריקה, או לארץ-ישראל,  כמו שסבא מזכיר במכתביו. אף על פי כן הוא דואג לילדיו בכל הפרטים, ואף נוזף בהם אם אינם עומדים בציפיותיו.  כגון - על חנוך, "שנעשה יועץ לישראל"…

יש לציין, שהם היו שואלים לעצתו גם מרחוק  -אולי מתוך הרגל, או מתוך כיבוד אב - כגון ישראל ששאל בעצתו האם להשאר בקבוצה?  הוא הקפיד לענות, אף כי לא תמיד היו המכתבים מגיעים, ולכן כשהיה מכתב חשוב - היו שולחים אותו "ריקימאנדנט" _בדואר רשום.

דמותו של סבא, כפי שהיא משתקפת מן המכתבים

אנו מכירים את סבא ממכתביו , רק בין הגילים 60 - 70  בערך.  בגיל זה הוא היה אדם בשל, אדם שכבר עשה רבות בחייו.  כל בניו כבר בגיל הנישואין,  ויש לו אפילו נכדה  הנישאת במהלך שנים אלו !  [ואל נשכח, כי בימים ההם היתה תוחלת החיים נמוכה מזו של היום,  כך שגילים אלו נחשבו לזקנה מופלגת].

נדמה לי, שיש להוסיף ולהדגיש כמה נקודות על מה שנאמר עד כה:

ראשית - סבא היה משורר!   אין לי דרך אחרת לתאר את ההרגשה מקריאת המשפטים הפותחים את מכתביו.  בדרך כלל הוא חורז את פנייתו לבניו.   בייחוד מרשימה פתיחת מכתבו שלאחר עלייתו של משה:  "אל בני משה העולה  ובני חנוך הבונה  ובתי גאלדה המוזהבה…כולם יעמדו על הברכה". 

הוא היה פותח כמעט כל מכתב ב"טללי ברכה וגשמי הצלחה לזרעי היקרים" , או: "שפעת חיים , שלום וברכה , וכאור בוקר יזרח שמש ההצלחה "   וכן הלאה, וכן הלאה.

כאשר נולד תינוק במשפחה, הוא איחל להוריו "שיזכו לגדלו בנקל, ולהדריכו במסילה העולה בית אל ".

כבר הזכרנו  , עד כמה היה סבא ספוג חכמה יהודית: תורה, נביאים ש"ס וספרי יראים - כולם היו שגורים בפיו, והוא היה משתמש בהם בכל הזדמנות.  כאשר בנו ישראל עלה ארצה -הוא צייד אותו בספר "עוללות אפרים",  והמליץ גם לבניו האחרים לקרוא בו, על מנת ללמוד כיצד לנהוג בחיי היום-יום, ולא יצטרכו ללמוד מכתבי החילוניים - כגון ביאליק…

סבא שימש מנעוריו ועד זקנתו כשו"ב  [שוחט ובודק].  בסיפוריו לנכדתו ,בנו חנוך מספר, כי סבא ידע על פה את כל הלכות השחיטה, והיה מפורסם במיומנותו ובזריזותו - כמו גם בחריצותו ובמסירותו הרבה.  במלאכת הבדיקה, התאמץ למצוא צדדים להכשר הבהמות השחוטות  ככל יכלתו , ועל כך הודו לו הקצבים במיוחד.

מהמכתבים אנו למדים, כי סבא שחט את כל הסוגים האפשריים  "דקות וגסות ועופות".  בעבודתו זו התייגע לא מעט.  בייחוד בזיקנתו זה לא היה לו קל.  אך הוא המשיך לעבוד,  ובוודאי ראה בכך לא רק עבודה לשם פרנסה - אלא גם שירות חשוב לציבור. בייחוד ראה את עצמו כממשיך את מסורת אביו, וזאת גם הדגיש במכתביו.   אגב, האמא שלנו שתחי',  זוכרת אותו בכינויו "יוסלה' שויחט".  זה היה שמו  וזה היה כינויו. גם במכתביו היה תמיד מוסיף את התואר שו"ב אחרי שמו, כי היה זה לו כינוי של כבוד.

מלבד כל אלה, אנו יכולים ללמוד מן המכתבים, כי סבא היה "כלי קודש" בדברים רבים נוספים:   מוהל , מסדר קידושין , בעל תקיעה בראש השנה . הוא עסק גם במסחר מצומצם של אתרוגים בעירו לפני חג הסוכות.  ב"ספר יידיניץ" מסופר,  שסבא היה גם חזן מעולה.  נראה לי, שכל הפרטים האלה משתבצים ללא קושי לדמות יהודית רב-גוונית ומעולה.  הוא הסבא שלנו. 

ומה עוד אפשר לומר עליו כאיש משפחה  ולא אמרנו עדיין?  ברור, שהוא השתדל לשמור על קשרים עם כל אחיו ואחיותיו, למרות שבמכתביו הוא מזכיר בעיקר את האחות סעריל, שגרה ביאסי, והשתתפה אתו בתמיכה כספית באח משה-אהרון , ואת חנה  - שגרה עם בעלה ישראל בקלישקוויץ.  עם ישראל היו היחסים לא חד-משמעיים.  היו בעיות על רקע הורשת זכות ה"חזקה" לשחיטה בקלישקוויץ, שאחרי מות אביה של סבתא עברה  אל סבא - ולא אל בנו ישראל.  על היחסים המעורערים ביניהם אנו לומדים גם מן הסיפור על האתרוג בסוכות, ובכלל לא היה שיתוף פעולה ביניהם, כאשר נזקקו לעזרה זה מזה. 

כאשר עברו סבא וסבתא ליידיניץ,  ניסה סבא בלא הצלחה למצוא מישהו בקלישקוויץ, שיקנה ממנו את חזקת -השחיטה.  וכך הוא כותב לבניו בארץ:  "וגיסי ישראל אינו רוצה ליתן לי פרוטה חדא עבור חזקתי, והוא מקבל כל הכנסות השו"ב לידו". 

גם מסביב לעלייתו של אבא ישראל ז"ל ,היתה איזו מתיחות, כאשר אבא לא לקח מהגיס משהו עבור הבת יענטה - שכבר היתה אז בארץ.  סבא טוען , אמנם, שהיתה זו אשמתם  [של ישראל וחנה ] , "שלא היתה להם דעה מיושבת בדבר השליחות , כידוע ", אך ממהר להוסיף: "אך אתם אל תביטו על זה, ולכתוב להם בכל פעם פ"ש".   סבא היה איש של שלום, ולא רצה לריב.

אגב, הוא היה , כנראה ,מפורסם כאיש שיודע להשלים ולפשר בין בעלי מחלוקת , ולצורך זה נקרא אפילו לערים אחרות, ובמכתביו הוא מספר גם על זאת.

אגב יחסים משפחתיים - הוא מספר תמיד בשמחה  על  "מחותני משה רבנו"  -  הוא אביה של אמנו לאה - שהיו ביניהם יחסי קרבה מיוחדים  [והכירו זה את זה כבר שנים רבות לפני נישואי הורינו].

סבא היה אדם בעל לב פתוח  ורחב , שדאג ככל יכלתו לבני משפחתו באשר היו. לאורך כל המכתבים אנו קוראים על דאגתו לאחיו משה-אהרון.   לבתו מרים הוא עזר במשך כל השנים, והחזיק אותה ואת ילדיה תקופות ארוכות בביתו [לפעמים רק את ילדיה] . הוא הוציא את פרוטותיו הדלות על מלבושים חמים לה ולילדים, ואף נתן להם כסף כשהצטרכו טיפולים רפואיים יקרים.

גם לילדיו שעלו ארצה הוא דאג , ושלח להם שטיחים [ פריט הכרחי ברומניה ] , וכן שעונים - לבנות [ פריט זה הוכיח על אמידות בתקופה ההיא - כך מסתבר].

סבא נתן ככל יכלתו גם לעניים ולזקנים , כי לבו היה רחב כלפי כולם.

על סבא ה"חסיד" כבר דיברנו, כיצד סבבו חייו מסביב לציר של האדמו"ר שליט"א.

אם תורשה לי נימה קלה של ביקורת,  בלטה לעיני העובדה כי בעוד סבתא אינה מוכנה לנסוע לחתונה בעיר אחרת ולעזוב אותו לבד בבית - [הוא לא היה יכול לנסוע  "מחמת טרדת השו"ב"]  - הרי הוא עזב אותה ללא חשש, כאשר החליט לנסוע אל האדמו"ר לראש השנה , או לשבת חנוכה  וכדומה  [ גם אם זה היה המנהג בין כל החסידים - מנהג זה פסול בעיני].

 אך זהו פרט אחד מתוך מכלול רחב שניסיתי לפרוש לפני הקורא,  ואני מקווה שלא הלאיתי אתכם יתר על המידה, ושהצלחתי להעביר אליכם מקצת מתחושותי  כלפי הסבא  של כולנו - שאני גאה להיות נכדתו.

יהא זכרו ברוך

שרה המל

אחרית דבר

בשנת 2017 סיפרה חוה בתו של חנוך, שיש בידה מזוודה שנמצאה בבוידם בביתו של אביה חנוך. במזודה נמצאו מכתבים רבים שכתבו אנשים שונים. בין השאר נמצאו 11 מכתבים נוספים של יעקב יוסף וכן המכתב ששלח ישראל גרשטיין(יורב) לאחיו חנוך עם תיאור ההכשרה החקלאית. יוסי יורב שיכתב מכתבים אלו והם שובצו באתר.

 ישנם עוד מכתבים רבים שכתבו זהבה, אהובה, דבורה גרשטיין ועוד. חלק מהמכתבים כתובים עברית ומחכים לשכתוב ע"י מתענינים. מכתבים אחרים כתובים ביידיש והם כספר החתום בפני עורכי האתר המשפחתי.

ר' ישראל מרז'ין אביהם של מייסדי שושלות האדמו"רים מסדיגורא ובויאן הוא נינו המגיד ממזריטש מורו של ר' יחיאל מיכל מזאלטשוב.

 ר' מנחם נחום מטשרנוביץ נינו של ר' ישראל מרז'ין הוא האדמו"ר מבויאן שיעקב יוסף הינו מחסידיו.