משה ומלכה עלקיס

משה עלקיס בנו של אליהו. אליהו היה אחיו הגדול של יעקב מרדכי אלקיס, שהיה אביו של משה יהודה אלקיס.

משה ומלכה עלקיס

(הכותב: עו"ד ברוך ינוביץ. הועתק מתוך הספר: קארפשט עיירתנו)

משה בן אליהו עלקיס נולד בשנת 1883 בעיר יאמפול שבאוקראינה, נצר למשפחה ענפה ומכובדת. לאחר שנים מיספר של לימוד ב'חדר', נאלץ להפסיק את לימודיו, מכיוון שצריך היה להטות שכם לעזרת הוריו, אשר ירדו מנכסיהם.

בגיל 18 [1901] עזב את משפחתו, חצה את הדנייסטר והתיישב בקאפרשט. כאן הוא עבד בתור שוליה בחנותו של מיכאל פרייברג. את הכסף שהרוויח היה שולח למשפחתו. בפורים 1910 הוא נשא לאשה את מלכה בת תנחום וקונצי ינוביץ. במשך כל חייהם המשותפים, היא היתה לו עוזרת נאמנה בבית ובעסקים. לימים, הם רכשו בעיירה עמדה והון ונחשבו בין האמידים.

עם בוא גיסו הערש פקלמן לקארפשט, הם הקימו יחד בית-בד לשמן. במרוצת הזמן היה משה שותף לטחנת-קמח גדולה, יחד עם אהרון ודוד איבצ'ר, ירמיה סקלדמן ומלך הויכמן. טחנה זו סיפקה גם חשמל למאור לעיירה.

משה עלקיס הצטיין בעממיותו, נדיבות-לבו וביתו הפתוח. נצרכים אשר פנו אליו בעת צרה, היו זוכים לחסדיו ביד רחבה. זכור לי כי בעת ביקורם בקארפשט, של מיכאל לנדאו (מנהל היומון 'אונזער צייט') ומישו וייסמן (ציר בפרלמנט הרומני), הם התאכסנו בביתם של העלקיסים. הם הרבו להלל את עקרת הבית, מלכה, על חכמתה והכנסת האורחים.

עם כניסתם של הסובייטים לקארפשט [1940] , הולאמו מרבית נכסיו של עלקיס. בפרוץ המלחמה, עלה בידי משפחת עלקיס להימלט. לאחר נדודים ברחבי רוסיה, הצליחו להגיע ארצה. כאן זכו לעת-זיקנה, להיות מדי-פעם במחיצתה של בתם היחידה – רבקה, בעלה ברוך ינוביץ ונכדיהם.

מן הראוי לציין, כי למרות עושרו, לא זחה דעתו של משה עלקיס. הוא לא מאס בעבודת-כפיים בשעת הצורך. בבואו ארצה, הוא לא רצה ליפול למעמסה על הזולת, ובגיל 70 עבד בתור שוליה בחנות סיטונאית למכולת.

מכריו של עלקיס ישמרו את זכרו כבעל נפש עדינה, נדיב-לב, שבת-צחוק מרחפת תמיד על שפתיו. עסקנים ציוניים בעיירה יזכרוהו בתור ציוני נלהב, אשר נענה בחפץ-לב לפניותיהם, ותרם בעין יפה.