English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

מכתבי שמואל גרשטיין-יורב

יעקב יוסף ורבקה גרשטיין חנן וברכה יורב חנוך וצפורה יורב שושנה ושמואל קריזברג מכתבים של שמואל

בעהי"ת, טרנובה, פסח שני לתרצ"ה ‎17/5/35 -לקריאת המכתב המקורי סרוק PDF לחץ כאן

חביבי, אהובי נפשי: גלדלה, חנוך, וגם צמד היקר ישראל ולאה!

על פני כלם ימשך, בלי הפסקה, חוט חנה של הארץ, בתוך בניה-בוניה, מתוך הצלחה ואושר, עד התגשמות התכלית של הגאולה השלימה של ארץ ישראל בשביל עם ישראל (תהיה לברכה גם לאזרחיה בכלל).
חביבי! מוכרח הייתי בכל פעם, למרות הרגש והרצון, להימנע מלכתוב לכם לשם כתיבה סתם, לחוד. לא יכולתי לכתוב, מבלי לנגוע בשאלה החמורה של אפשרות עלייתי שאלה שמיום ליום מתבלטת יותר להיות כזו, ולעת מצוא, שתאפשר לעניין בשאלה הזו בכל שטחה. בדברים יותר קונקרטיים וממשיים לא הגעתי. בינתיים, הימים הולכים וחולפים, עמם שינוי ערכין בנוגע לנחיצות ואפשרות לפתרון השאלה. יום יום וקפריזו: פה מתבלט מיום ליום בחינת היציאה ושם מתגדש ומתקשה תנאי הקליטה. האפשרויות מאתמול למחר לא יכונו.
בקבלת מכתבכם הקולקטיבי בצירוף תמונתכם, מלבד חובי המוסרי גם הנפשי החלטתי, סוף כל סוף, "להעלות השאלה על השולחן", ולהתחיל בטיפול השגת אמצעים אפשריים לפתרונה, ברצינות המתאימה.
האמצעי הכי חשוב, לפי דרישת המומנט ההוא, עפ"י מצבי הסוציאלי והכרונולוגי הוא הדרישה מהתם. ודבר האפשרות להשיגה, היא היא הנקודה שדורשת התרכזות ותשומת לב מיוחדת שלנו של כולנו. ועל דבר זה, חפץ הייתי לדון במכתב תשובתי אליכם.
אכן, לא הספקתי להוציא מחשבתי לפועל הגם בתקופה התיאורטית והנה נפוצה השמועה ע"ד התגייסות פלוגה של ‎400 איש בעלי מקצועות חקלאיים. להד השמועה, נוספה עוד תעמולה ע"י העיתונות המקומית, שתינתן זכות קדימה למקצוע זה לבסרביה כמו שניתנה זכות קדימה לבעלי מקצועות אידוסטריאלים לפולניה, בסיבוב הקודם. ועוד הפעם התעכבתי מלכתוב - כי הנה הועמדתי לפני עובדה ריאלית. הגם כי, קנדידטים למקצוע זה בבסרביה נמצאים יותר מפי מאה מהסכום המוקצה בשבילו, אבל כמה אחוזים לפחות היו גם לזכותי, בחשבון הזה. "הטובע נאחז בקש"… בשביל זה נסעתי לקישינוב כחודש לפני פסח, ונרשמתי בין הקנדידטים. כמובן, צפיתי לתוצאות בכיליון עיניים. והנה קבלתי מכתב מדודל שלנו, ששולח אני רצוף במכתבי זה. ו"העובדה הריאלית" נהפכה לעשן ארובה… אם כן מה שנשאר, שוב כאמצעי יחיד, היא "דרישה". אכן, את המוצא הזה מזכיר דודל במכתבו, ואני נאלצתי לנסוע שוב פעם לקישינוב, לדעת מה טיבו של עובר זה. יוכל היות, כי אתם מכירים בעניינים אלו שב"דרישה והמלצה"? אודה, כי אני לא יודע את טיבן. והנה מעצתו של דודיל, בביקורי השני בקישינוב עולה כי הישועה יכולה לבוא אך ורק על ידכם. הוא מייעץ ואני חוזר אחריו כי אם באמת חפצכם לחלצנו ממצר כל עוד רוח חיים פועם בי תיגשו תכף ומיד לטפל בהשגת האמצעים הללו. באמונה!
פריינדאליך היקרים שלי! כי בעת כתבי אליכם מלים הללו ראשי עלי כגלגל. כתיבתי אליכם בכלל, היא כמו מחוג מכושף. איני יכול לכתוב לכם וחסל! לכתוב לכם סתם… היכי תמצא: לשיר שירה, בשעה שטובעים בים של צרות החיים? ולכתוב לכם מכלל פרטי חיי סביבתי גם זה לא אוכל. איני יודע, פשוט, במה להתחיל ובמה לגמור… כל דרכי סביבי מעקשים ודרדרים ומאמצי התדירים נגד מכשולי יום-יום מאפסים את ודאותי לאין. קשה עלי מאד, גם מתיירא אני, להביט ישר בפני הדוב הטורף שעומד נגדי… אבל חש אני, מרגיש, שמעמדי מתרופף על הר געש זה. שפעת ההשתפכות ברגע זה הולכת ומתרבה. אבל מפסיקה אני בכוח. אין רצוני… אכן, האמינו לי, כי בכלל, מכל ההרפתקאות השונות שעברו עלי מעודי עד כמה שגם לכם ידועים לא הועמדתי מעודי במצב בלי אופקים מזהירים, כמו עכשיו. והטעם הוא פשוט שאינני עכשיו לבדי ח"ו, להחליט אנה לברוח ומה לעשות. היום אני אחד שהוא חמישה! הייתי יכול, אולי, להעתיק את דירתי לעיר כלשהי- ודבר זה היה אולי לטובתי אבל המצב הוא ככה, שכל החקלאות שלי וכל פרנסתי, בכפר הם. אמנם הם דומים לבית רעוע, שמסתכן ליהרס ברוח מצויה אבל עודנו, בעמדו על מכונו, מחסה פחות או יותר לדייריו. בנגיעה קלה באחד מצדדיו הבית יכול ליחרב כולו ואינו יודע אם מותר לי לגרום לחורבן המהיר הזה, כאשר אי אפשר לי להבנות במקום אחר מחורבנו. אין באפשרותי לקבל בעד מכירת הנכסים כי אם בקושי סך ההכנסה במשך שנה אחת. אם כן, במה אוכל למצוא, ואנה אפנה עם כל הכבודה שתהיה שלי, שתאפשר לי אחיזה כלשהי באיזה מן העיירות פה בגלות. וזאת אין צריך אני לומר כי אם אפילו תשיג ידי להעתיק דירתי מהכפר לעיר עוד רחוק למדי דבר זה מלפתור את שאלת החיים שלי, בהעלותי על הדעת את אי כשרוני במסחר העירוני. ומלבד זאת שאלת הגלות במקומה עומדת, אף כי לא כל כך חריפה כמו בכפר במצבי הנוכחי.
לכן, אחים חביבים, שאלת עלייתי ארצה היא שאלת הרגע. ולכן, כאשר רוכש אני כעת פה איזה חומר מטריאלי את כולו אני מקדיש אך ורק לקידום אפשרות העלייה. זוהי מצוות המומנט. כי מי יודע מה יילד יום? … אל תפתח פה לשטן. ואם חפצים אתם להמציא אפשרות לקיומו של אחיכם הגדול מכם בשנים, ושל ילדיו היקרים לו מחייו הצילו! חושו לעזרתו בעוד מועד! עשו כל מה שביכולתכם לעשות. בל תפריע אתכם כל עבודה אידיאלית, לויאלית אלא תשתמשו בכל האמצעים כדי להשיג לי עזרה. עת לעשות לד' הפרו תורתך!
לפי עצתו של דוד-ל, עליכם תכף ומיד להתקשר במו"מ עם עו"ד אדואקט, מומחה ע"ד השגת הדרישה. כפי שאומר דוד-ל בנידון הדרישה טוב יותר לי להירשם בגיל ‎52. אבל אני איני אומר דווקא כך, הלא תראו שם מה טוב יותר. דרישה היא האמצעי היותר בטוח, אבל אינה מונעת בה בעת, לחפש אחרי אמצעים אחרים. לכן, יעץ לי לבקשכם גם להגיש מיד בקשה לסוכנות, בשביל המלצה בעדי.

והנה מה שכתב במכתבו הצרוף פה, כי טוב להוסיף גם את חוגי "המזרחי" עד כמה שידכם מגעת לטובת המלצה זו. זהו אמצעי פחות בטוח מדרישה, אבל לא ייתכן להימנע גם מדרך זו. אחזור ואומר, כי למטרה זו אני אגייס את כל אמצעי החומריים, ככל שיהיה דרוש.
אם נפגשים אתם עם מר צדוק ויינשטיין, אשר דרש בשלומי מידך משה-לע בעת התערוכה בתל אביב, בטח זוכר הנך טוב מאד שתראו לו המכתב ג"כ, ותבקשו ממנו בשמי, לעשות גם מצדו משהו לטובתי. גם טוב היה, אם הייתם יכולים להשיג כתובת שלו, ולשלחה לי.
בהגשת בקשה לסוכנות בשביל המלצה צריכים להיות בגילים ‎25-45 שנה.
היות, שגם ישעיהו אחינו מטפל אודות עליה, חפץ הייתי לבוא עמו בקונטקט תחילה, שלא נהיה קונקורנטים אחד לחברו. אדמה, כי אם יתעמק בפרטי החיים שלי כעת יסכים גם הוא, כי הבעיות שלי כרגע דורשות זכות קדימה לי. אבל, לדאבוני, לא יתנוני לעת עתה הקומיסיות השונות לענייני מסים פה, פנאי לעשות נסיעה, אפילו לידיניץ.
עוד הצעה אחת נצנצה במוחי, ואיני יודע עד כמה ראויה היא לתשומת-לב, ואבקש חוות דעתכם בזה. ראשי הדברים של הצעה זו הנם: נכון הנני לעשות שטר חוזה (קונטרקט) עם התאחדות האיכרים, לעבוד אצל אחד מחבריה, בשכר עבודה המקובל אצלם במשך שתי שנים. ולהפקיד אצלם בטחונות (גאראנציע) בסכום מסוים. ומכם אבקש שתעשו גם בזה איזה צעדים קדימה, ועל הכל תודיעוני במהירות היותר אפשרית.

שמואל.


 

בעזהי"ת, י' ניסן תרצ"ו, טרנובה, סורוקי (2.4.1936) לקריאת המכתב המקורי סרוק PDF לחץ כאן

אחי ואחיותי היקרים!
מכתבכם הקולקטיבי מיום ח"י אדר קבלנו. דבריכם הטובים שמעידים גם על אופן הרצוי שבו נתקבלה אצלכם הידיעה ע"ד האפשרות הוצאה לפועל של עלייתי חדרו עמוק לתוך ליבותינו, והעירו רגשות הכי חמות גם לכם. הלוא יתן ד', שתמשכנה הרגשות הדדיות כאלו כל ימי חיינו.
אכן, לצערי, אין המומנט הנוכחי מסוגל להתעמק בסנטימנטליות מוכרח אני גם להודות, כי אין אפילו בידי להתגבר על מבוכתי אפשר בלי יסוד אבל מספיקה להרגזת העצבים. זה כשבועיים שנשלחו החפצים של רנו (?) לא"י. מלבוב מפולין אל הבנק "אנגלו פלסתינה" בתל אביב. ומשם, צריך היה הבנק להודיע על דבר קבלתם על שמי באופן רשמי אל המשרד הארצי-ישראלי בקישינוב. אבל הידיעה עוד לא נתקבלה. באותו זמן הודיע דודיל גם לכם, ע"י מכתב שנשלח באוויר. גם אני בקשתי אתכם במכתב באחריות מכאן, שתתעניינו בדבר, ותודיעונו תכף בין כך וכך. אם לחיוב לטלגרף שכן, שנתקבלו. אבל, כמובן, עוד לא נתקבלה לא אצלי ולא שמה.
אשנה עוד הפעם: אין יסוד נכון להתרגז. יכול, כי הדבר מתנהל לאיטו. הזכיה הזו לאדם שלא בפניו פשוט, אין הבנק ממהר להודיע. אבל בין כך, אין אני יכול לכחד את חולשתי בכלל ולדבר הזה בפרט כי איני יכול בשום אופן להסכים, גם אחר המעשה, עם אופן המו"מ שהתנהל בדבר הזה. הרי די לכם, מקטעים אלו , להבין עד כמה מן ההכרח להמציא לנו הידיעות בדבר זה, פשוט כדי להרגיע, ולהשיב לנו היכולת להמשיך בדברים הבאים בתור להכנת העלייה.
מובן, יקירי, כי על דבר השאלות שדן בהן חנוך היקר במכתבו אין לעמוד עליהן הפעם. פשוט, משום שאין המוח יכול לחשוב על דברים בפרספקטיבה רחבה במקום שיש לדאוג על ההווה.
סליחה בעד אופן כתיבתי.
תקוותי מד', כי דווקא נצליח ונעלה, נעלה ונצליח (כמאמר משה שלנו).
הזורעים בדמעה ברינה יקצורו!
נשיקות חמות וברכות מאליפות, פסח כשר ושמח, ועליה קרובה !
שלכם שמואל, עדה וקלפרגיציג.
אחד העיקרים חסר מן הספר: קיבלתי ידיעה, שהדרכיה כבר מוכנה. מחכים אך לידיעה מהארץ, לשם אפשרות שימת הויזה. קיבלתי גלויה מאת חברך גם ידידי סובלמן, בה מודיעני ע"ד עלייתו, שכבר מכין עצמו לקראתה בימים הקרובים. זה כשבוע ימים, שביקרתי אותו בבלץ. קנא בי על עלייתי הקרובה, כי אפשרות עלייתו בזמן הקרוב עמדה אצלו עוד במדרגת "חוץ לתחום" למרות התכניות שהציעו בשבילו חבריו בארץ. ועכשיו, יוכל היות כי עלייתו תהא מוקדמת. הלוואי יעמוד ד' בעזרו ויצליח. הנני משיבו עכשיו בגלויה.
שלום וברכה שמואל.

שושנה-לע כבר שטיב מעדיל הקדמתי לקחת אותה הביתה, הואיל שאין באפשרותה לגמור הקורס של המחלקה החמישית. בינתיים ההוצאות ממשיכות והולכות. ובאמת, לא על נקלה היה לה להפסיק בעצם הקורס, ולהיכנס אל הבטלה של הסביבה הכפרית. אבל העלייה הקרובה, כשיעזור ד' יצדיק את הכל.

עוד הפעם שלום.


יקירי!

מכתבכם היקר, היה לי לענג רב. אין תודה בעולם כלפי הדברים הנעימים, אשר באמת הם מן הדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב.
האמנם טובה את לי, דודתי היקרה, גם עכשיו כמו שאז, בזכרוני מימים שלפנים? בטח שכן הוא. אם כן מה מאושרה הנני, כי בעלייתנו לארצנו הקדושה, אמצא מוכנה סביבה כה חיה, כה נעימה, כה קרובה ללבי… בדמיוני, אני כבר מרגישה בכם, ונמצאת בסביבתכם איחולי, כי יתגשם הדמיון באמת ובמהרה, להתראות פנים אל פנים בארצנו הקדושה.
והלוואי שבמקום "לשנה הבאה" - יבוא "לחודש הבא", "לשעה הבאה", להווה, ולהבא לתמיד בירושלים!

נשיקות רבות
שושנה.