|
ורד ואמנון כהן
שורשים ישראל ולאה | ישראל ולאה יורב | שרה ומיכאל | פרקים מהחיים א | פרקים מהחיים ב | |
טל ודרור | שי וחגית | קמה ומאיר | גור | תומר ורבקה | שמו ופורמי |
סבא שמעון וסבתא גוהר
את סבא וסבתא שמעון וגוהר - לא הכרתי. הם נפטרו לפני שנולדתי. אך אני שומעת עליהם מפי אבי, ומפי דודיי ודודותיי. בכל הזדמנות מזכירים אותם, ומדברים עליהם. אכן - הם היו מופת לבניהם ולבנותיהם.
סבא וסבתא גרו בעיר יזד, שבאירן. כל דודיי ודודותיי נולדו באירן - חוץ מאבי, שנולד אחרי העליה ארצה (שהיתה בשנת 1952).
לסבא היתה חנות ביזד, וממנה פרנס את המשפחה. אירן היא ארץ מוסלמית קיצונית, ואת חנותו של סבא הקיפו חנויות רבות של מוסלמים, אך הם רחשו לו כבוד. פעם - במהלך התפרעות של המון זועם נגד היהודים - בעלי החנויות השכנות באו לחנותו של סבא והגנו עליו בגופם מפני פגיעה.
סבתא לא עבדה בחנות - היא גידלה את הילדים בבית, אך השתדלה ככל יכלתה לתמוך בסבא, ולעזור לו .
באותם הימים, העוני היה כבד, והמחסור היה רב. למשפחות רבות לא היה מה לאכול. הלב הרחמן וגומל-החסדים של סבא שלי, הביא אותו לעשות מעשים, שכיום קשה לחשוב שמישהו היה עושה אותם: כשראה סבי עני, שאין לו ממה להתפרנס - היה נותן לו סחורה מחנותו ללא תשלום - ואומר לו למכור את הסחורה. את הקרן החזיר האיש לסבא - ואת הרווח שמר לעצמו, ומזה התפרנס. וכך - אותו עני הרוויח לפרנסתו, ולאט-לאט יצא ממעגל-העוני. כך דורבן סבא את האנשים לצאת לעבוד, ולא להתבייש בעניים.
עד היום, אבי פוגש אנשים שסבא עזר להם - והם מהללים אותו ואומרים, שרק בזכותו הם חיים.
אחרי שעות העבודה, היה סבא הולך לבית-המדרש ולומד תורה. דבקותו בתורה היתה גדולה.
סבא וסבתא היו אנשים צנועים, לא התגאו במעשיהם, כבדו את הזולת, והשתדלו בכל-כוחם לא לפגוע באיש. הכבוד שרחשו אחד-לשני היה רב, וכך גם גידלו את ילדיהם. חיו בצמצום - אך לא הרגישו במחסור. הכירו תודה לקב"ה על הטובות שגמל אותם - ולא באו בטענות על הקשיים שנקרו בדרכם.
שמות אחיו ואחיותיו של אבא: אליהו - חנה - שרה - יפה - אהרון - משה - מוטי - אמנון (הוא אבי) .
(כתבה - זוהר כהן, במסגרת עבודת-שורשים בבית-הספר, כתה ז')