English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

ייסוד תנועת הקיבוץ הדתי

לאתר תנועת הקבוץ הדתי  http://www.kibbutzhadati.org.il/

מתי נוסד הקיבוץ הדתי?   קצת נתונים מן ההיסטוריה    

ערך: אבישי יורב, ירושלים.

עיוניי בצרור מכתבים משפחתיים-פנימיים ובארכיון הקה"ד, העלו נתונים שאולי יעניינו את חברי הקה"ד והפריפריה שלו. אולי בזכות פרסומם, יימצא עוד חומר שיעזור לתיאור מדוייק של הפרה-היסטוריה של התנועה.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, החלה עליה מאסיבית של חלוצים לארץ ישראל. היו ביניהם כמה מאות(!) חלוצים דתיים. הם באו ללא הכשרה מוקדמת, ורובם אף ללא שום התארגנות מוקדמת בקבוצות. התנאים הקשים בארץ, והתארגנות הפועלים ה'חופשים', הביאו אחדים מהם להתלכד לקבוצות-עבודה למשימות אד-הוק. קבוצות אחדות כאלה התארגנו והתפרקו במהלך שנות העשרים והשלושים. למעשה, קבוצה ראשונה התלקטה כבר ב-1919. רוב חברי הקבוצה היו מבני הארץ ורק מיעוטם עולים חדשים. 'ועד הצירים' תמך ביזמת הקבוצה להקים 'קבוצת ירק' בפתח תקוה, אבל הקבוצה התפזרה בתוך זמן קצר.

            בשנת 1924 התחילה נהירת חלוצים לגליל ('א-ל יבנה הגליל'). ביניהם היו כמה קבוצות דתיות, שכבר היו מאוגדות בהסתדרות ארצית – הפועל המזרחי. אחת הקבוצות, שהתמקמה תחילה בצפת ועברה אח"כ לכפר חיטים, נקראה על שם הנצי"ב. היו בה כ – 10-12 חברים, כולם רווקים שבאו מפודוליה (פולין). נראה, שבקבוצה זו התחיל להתעורר רעיון ההתיישבות השיתופית האידיאולוגית הדתית. 'כי האדם היחיד הבודד חדל-אונים הוא לתקן את עצמו, ורק בקיבוץ החברים ובסדר-חיים המיוסד על הוויתור וביטול האגואיזמוס, אפשר להשיג את המבוקש ביסוד היסודות של החיים...'. מתקנון הקבוצה עולה, שמטרתה היתה 'להתקשר יחד בתור קבוצת התיישבות קבועה, על פי יסודות התורה, ועל יסוד השאיפה להשתלמות מוסרית-דתית בצורת חיים קומונלית'. מעניין להשוות תקנון זה לכתבי-ההתקשרות של 'היוצאים מן החומה' ושל מקימי פתח-תקווה בתרמ"ב.

            בתקופה זו חל פילוג בתנועת הפועל המזרחי. הפלג ה'שמאלי' הצטרף להסתדרות העובדים הכללית. אך תקוותו לקבל קרקע להתיישבות נכזבה. גם קבוצת הנצי"ב התפרקה בתוך זמן קצר, בגלל חוסר משאבים לקיום משותף.

            שתי קבוצות הצליחו לשרוד וליצור גרעין מרכזי קבוע, למרות תחלופה מאסיבית של חברים. האחת בפאתי פתח תקווה (רודגס) והשניה ברחובות (שח"ל). קבוצות אלו, לאחר שהתלכדו עם פלוגות-עבודה אחרות, הצליחו לקבל 'משבצת להתיישבות', וליצור בסיס לתנועת התיישבות שיתופית דתית – הקיבוץ הדתי. הבהקים ואפיזודות קטנות מחייהן, עשויים להציג תמונה חיה של ההיסטוריה בהתהוותה. ומה שמעניין לא פחות – להמחיש כיצד ראו את עצמם אותם 'אנשי בראשית'. תולדותיה של 'רודגס' מתועדים היטב, מן הסתם בזכות המודעות ההיסטורית של יוצאי גרמניה. לא כן הדבר בקבוצת שח"ל (אך חלילה לי להכניס את ראשי למלחמת האיתנים בין הטשולנט והכרטופל-סלט...).

            זמן מה לאחר האופוריה שגרמה הצהרת בלפור ליהודים באירופה, וכאשר הוברר שעולים ללא הון וללא ידע מקצועי רעבים ללחם בארץ-ישראל, התחילו לקום קבוצות הכשרה, רובן בדגש על הכשרה חקלאית. אחת הקבוצות הללו, ממזרח פולין, עלתה ארצה בשנת 1924 והתמקמה ברחובות, שהיתה ידועה באהדה ל'עבודה עברית'. בשלב כלשהו, היה לקבוצה צריף שהוקם על חלקת אדמה של חבר שהתחתן ופרש (טיברג). לא ידוע הרבה על גלגולי הקבוצה. מכל מקום, בתחילת 1930 כבר נקראה על שם שמואל חיים לנדוי - שח"ל (שנפטר בסיוון 1928). האוכלוסיה בקבוצת שח"ל התחלפה בקצב מהיר למדיי. בשנת 1932 היו בה כ – 15 איש משמונה ארצות. בקיץ 1933 קיבלה הקבוצה מקק"ל 5 דונם בקצה רחובות ('על הגבעה', 'ליד שעריים') ושם הקימה משק-עזר. במשק היו גן ירק (מודרני – עם צינורות השקיה), מטע קטן, לול (גם הוא חדיש – בחצר היו כלובים, ולא תרנגולות) ורפת, שבשיאה היו בה שלוש פרות חולבות. למעשה, עיקר ההכנסות היו מעבודה מזדמנת בחקלאות (למשל בפרדס וייצמן) ובעזרה במשקי-בית של אנשי המושבה.

הקבוצה המשיכה לקלוט עליה, בעיקר ממזרח אירופה. עד 1935, כל מי שהתחתן – נאלץ לעזוב.

            חוות ההכשרה הדתית הראשונה בגרמניה הוקמה ב 1924 בבאצנפרוינד. בשנת 1928 נרכשה חוה גדולה יותר ברודגס. כעבור שנה עלתה קבוצה ראשונה והתמקמה בחוות סלבנדי ליד פתח תקוה. לאחר ויכוחים אידיאולוגיים רבים, התחלק שטח החווה בין ה'קבוצה' לבין האחרים, שלא היו מאוגדים. בשנת 1931 הפכה רודגס רשמית ל'קבוצה'. היו בה 15 חברים ו 6 חברות, כולל 3 משפחות ובהן 3 ילדים. בזכות תמיכה כספית של קהילות בגרמניה, הצליחו החברים להקים משק-עזר בגודל בינוני. בספטמבר 1932 נעשה 'הצעד הראשון של קשר עם הקרקע' – חריש עמוק של 50 דונם. לקבוצת רודגס הצטרפו במשך הזמן כ – 50 מתוך 100 איש שעלו מטעם 'עליית הנוער', רובם מגרמניה. מכיוון שלא היתה עבודה לכולם, נוצרו 'פלוגות עבודה' עצמאיות למחצה בכפר יעבץ, במגד (מגדיאל) ועוד.

            לאחר זמן (דומני שב- 1934) התארגנה בהרצליה קבוצת 'עובדיה' מיוצאי הכשרת סלבקוב שבפולניה. הקבוצה התפרסמה בלהט הדתי והאידיאולוגי שלה, אך היתה חסרת אמצעי-ייצור ופרנסה.

            בחורף 1934-1935 חל משבר כלכלי חריף בשח"ל. ערב פורים הוחלט לחגוג את הפסח בפעם האחרונה ב'קבוצה', ואח"כ להפרד איש-איש לגורלו. בתיאור מרגש כותב משה גרשטיין-יורב (מתורגם מיידיש): 'אבל לפני כן היתה בתל-אביב תכנית מיוחדת של ביאליק ודיזינגוף [העדלידע, א"י]. כל קבוצת שח"ל הגיעה לשם בשירה ובריקודים. אבל כשהתיישבנו לאכול, שוב חשבנו על 'תכלית' וממש בכינו. שם פגשנו עוד קבוצה של חלוצים מפולניה. גם הם שאפו להתיישבות של תורה ועבודה. חשבנו שאולי תימצא רפואה לשני החולים החלשים הללו, אם ילכו יחד.' מתוך ייאוש ודחקות של שני הגופים הללו, נוצרה הקבוצה המאוחדת שח"ל-עובדיה. בקבוצה היו כ – 50 איש, והיא שכנה ברחובות.  שנת 1935 היתה שנת מפנה כלכלי בארץ ישראל בכלל ולקבוצות הדתיות בפרט. התחיל להווצר ביקוש לעובדים במקומות שונים, וגם הקבוצה המאוחדת שלחה פלוגות-עבודה (למשל להקמת 'דרום תל-אביב', היום – חולון). השנתונים המאוחרים שהגיעו מסלבקוב הקימו קבוצה נפרדת 'קבוצת אברהם'. קבוצה זו הקימה אח"כ את כפר עציון.

            ככל הנראה, היה זה חנוך גרשטיין-יורב משח"ל, שנסע ראשון לרודגס, והציע להקים מזכירות משותפת לכל הקבוצות הדתיות. מזכירות רודגס תבעה בתוקף את זכותה להתיישבות, והבינה את הצורך בהתארגנות משותפת (כדברי אהרון נוסבכר-נחלון 'אפילו טרקטורצ'יק אין לנו'). הצעד הראשון היה בחירת חברי מזכירות: משה אונא מרודגס יו"ר, חנוך גרשטיין משח"ל מזכיר בשכר, וחדוה פוטשמן נציגת קבוצת אברהם.

            חנוך ישב במשרדי הוועד הפועל של הפועל המזרחי בתל אביב, ושימש איש-קשר לעליה ולהתיישבות. למעשה טיפלה המזכירות בעיקר בקשרי-חוץ: התכתבות עם קבוצות הכשרה בחו"ל, גיוס שליחי עליה, הכוונת עולים לקבוצות וכדומה. הקבוצות עצמן היו עצמאיות לחלוטין, ניהלו קשרים עם פלוגות העבודה המסונפות להן וחיפשו עוד מקומות להתיישבות. דוחות הביקור של חברי המזכירות בקבוצות הקטנות, משאירים רושם של 'כתובת לתלונות', יותר משיש באפשרותם לספק פתרונות של ממש. את הדיונים על התיישבות ניהלו אנשי רודגס ללא שיתוף האחרים.

בקיץ 1936, כאשר מצד אחד הסתמנה נכונות של הסוכנות להתיישבות דתית בעמק בית שאן, ומצד שני הוברר שרוב אנשי רודגס אינם מועמדים לעליה לקרקע, נעשה צעד חשוב בגיבוש 'גוש עליה' מקבוצות שח"ל-רודגס- כפר יעבץ. באותו הזמן החלה המזכירות בפעילות אינטנסיבית. בימים ה-ו אלול תרצ"ו (ספטמבר 1936) התכנסה המועצה הראשונה של 'חבר הקבוצות הדתיות' ברודגס, בהשתתפות נציגי רודגס, שח"ל, כפר יעבץ, קבוצת אברהם, קבוצת הנוער ונציגי הוועד הפועל. הנושאים שבהם עסקה המועצה היו בחירה רשמית וממוסדת של חברי מזכירות, דו"ח פעילות המזכירות, סקירת המצב בקבוצות השונות, אירגון סמינריון למדריכים ולשליחים, חלוקת סרטיפיקאטים 'מיוחדים', ולבסוף – 'התיישבותנו', הרצאות וויכוחים.

ישיבת המועצה הבאה נערכה כעבור שלושה חדשים. משימותיה של המועצה היו בעיקר גיבוש חברתי של 'גוש העליה' והכשרה מזורזת לתפקידים המיועדים בהתיישבות. אט אט התחילה המועצה לרכז סמכויות ותפקידים לתיאום בין הקבוצות ולייצוגן מול המוסדות הלאומיים. מעניין שהשם 'חבר הקבוצות הדתיות' שונה בלחץ ההסתדרות, משום דמיונו הרב ל'חבר הקבוצות והקיבוצים'. מערכת היחסים הזאת היא נושא אחר – גם הוא ראוי לבדיקה.

במבט היסטורי כולל, נסכם שאמנם קבוצות שדגלו ב'תורה ועבודה' (או: 'דת ועבודה', כפי שנוסחה הסיסמה בימים אלו) כבר קמו בשנות העשרים, אך תנועת הקיבוץ הדתי הוקמה למעשה רק בקיץ 1936.

(נדפס ב'עמודים' אלול תשס"א)

(הערות אפשר לשלוח אל אבישי יורב, ירושלים)