ישראל ומרים-ציריל שכטר

ישראל שכטר -  אחיהן  של מרים ורבקה-מירל (שכטר) גרשטיין,  דוד לישראל (גרשטיין) יורב.  נולד בקלישקוביץ, ונישא למרים-צירל לבית סדובניק.  התפרנס משחיטה בקלישקוביץ.  ישראל, אשתו, וכן בתם חיה-בתיה, בעלה בן-ציון פורמן ונכדיהם אריה-לייב ושיינדל – נספו בגירוש לטרנסניסטריה.  הי"ד.

 נכדתם מלכה נישאה לאבישי  יורב.   לרשימות צאצאיהם – ראה בדף משה ורבקה שכטר,  בדף ישראל ולאה יורב ,  ובדף משפחת טלר.   

במרכז התמונה יושב הסבא-רבא אריה לייב סדובניק, אביה של מרים-צירל. בשני צדדיו יושבים חתנו ובתו: השו"ב ישראל שכטר ואשתו מרים צירל. עומדות שלושת בנותיהם. מימין לשמאל: יהודית (טלר) גולדה וחיה-בתיה. יושב בן הזקונים שמואל-גדליה המחזיק בכינור. הבן הגדול משה כבר נמצא בוונסואלה.  מרים-צירל ישראל וחיה-בתיה הי"ד נרצחו בשואה. התמונה נשלחה לבן הבכור משה באיגרת ברכה לראש השנה. לפני תרצ"ב (שנת עלייתה של יהודית גולדה ושמואל הצליחו לעזוב את בסרביה ולהגיע לפני המלחמה לוונסואלה. בסוף ימיו עלה שמואל-גדליה עם משפחתו ארצה. הוא קבור בהר הזיתים, לא רחוק מן הסבא-רבא שלו שמואל-גדליה, שנפטר בתחילת המאה העשרים
ישראל שכטר גיסו של יעקב יוסף גרשטין	ישראל שכטר ואשתו מרים-צירל	ישראל שכטר ואשתו מרים-צירל ליד ביתם בקלישקביץ
צבי ויהודית טלר בביקור בקלישקוביץ 1937 מרים טלר-רבינא בידי הסבתא ע"י הסבא ישראל	משה שכטר עם יהודית טלר אחותו בביקור בכפר הרואה כהכנה לעלייתו ארצה

ישראל שכטר גיסו של יעקב יוסף מוזכר במכתביו לארץ לחץ על תאריך המכתב

מתוך אביגדור שחן, בכפור הלוהט גטאות טרנסניסטריה, פרק עשירי, עמ' ‎150-151


"השהייה בגטו סקורן זכורה לי כאתנחתא מזוועות הדרך ומראות האימים של המסעות, אלא שקשורים בה גם חרדת הציפייה, הספק והפחד מפני הבאות. בתוך כך קרבו ימי ראש השנה ובערבו של החג נתמלאו הבתים שהוכנו לתפילה בהמוני אדם, קרועי בגדים, מזי רעב ועגומי פנים. לרובם לא נמצא מקום בין הקירות והם צבאו בחוץ. עד מהרה העלה קולם של בעלי התפילה בכי תמרורים שהפך לצעקה אדירה שעלתה מכל קצוות הגטו. היו בבכייה זו התרסה, פורקן ותחינה כאחד…
במוצאי יום הכיפורים, בטרם התפזרנו מבתי התפילה, נשמע קולו של הכרוז שהודיע על הרחובות שמחר עם שחר יוצאים למסע.
באותו ערב, זוכר אני היטב, עם רדת הלילה הופיע בביתנו השוחט ישראל שכטר מקלישקאוץ. הוא בא להיפרד מאתנו, כיוון שהכרוז נקב בשם הרחוב. שלו.
היכרות רבת שנים וקירבה יתרה היו בין הורי לבין יהודי זה. אבי הכירו לראשונה בהיותו נער בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר יהודי קלישקאוץ גורשו לעיר חוטין, ובהם ישראל ואחיו מתס (מתתיהו), שניהם שוחטים יודעי תורה ואהודים על קהלם. יהודי קלישקאוץ פנו לר' ישראל שיהיה להם לשוחט גם בחוטין, אך הוא סירב בנימוק שהוא עלול לקפח פרנסתם של שוחטים אחרים ובשל כך מצא פרנסתו במאפיית סבי כעוזר לאופה.
על יושרו, הגינותו ובקיאותו של ר' ישראל שמעתי רבות בבית. אחרי מלחמת העולם הראשונה, מששבו יהודי קלישקאוץ לעיירתם, נהג אב, בעוברו שם לרגל מסחרו, להתארח בביתו.
משנשא אבי את אמי לאישה, הם התגוררו שנה אחת בקלישקאוץ, שם פתח אבי חנות. הידידות בין שתי המשפחות התעמקה ומשעברו הורי לקומרוב, נוצר עד מהרה שידוך בין אחת מבנותיו של ר' ישראל, בתיה, לבין אחי אמי, ברוך בן ציון. השידוך עלה יפה והזוג הצעיר רכש בית, בין היפים בקומרוב וכך הפכנו גם קרובי משפחה.
באותו ערב שידל אבי את ר' ישראל להישאר אתנו אך הוא סירב באומרו שרוצה הוא לצעוד בצד אחיו ובני ביתו, כיוון שאשתו בקומרוב אצל בתם העומדת ללדת. הוא לא ידע עדיין שבתו, בתוך כדי הגירוש, ילדה בתעלה ונפטרה מייד לאחר הלידה. הוא הושיט ידו לאבי ולאימי, ונטל את ידי הקטנה בידיו, פניו שלווים וחיוכו הטוב הואר באור הפתילה ויצא אל הלילה.
למחרת השכם בבוקר, שמענו את הזעקות וגעיות הבכי מהרחובות הסמוכים. מיד עם יציאתם את העיר בחרו הז'נדרמים כמה מאות יהודים מבין ההולכים. הוליכם ליער הסמוך ורצחום. ר' ישראל שכטר היה ביניהם”…