English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

ישראל ובריינדל פוליקמן

שלום שכנא ורחל פוליקמן אברהם פוליקמן ומשפחת ארנון פוליקמן ראשי מרים פוליקמן וצבי וויין
  גיטה גליה (פוליקמן) ודודלה' בן חורין חיים ובת שבע פוליקמן-בן שלום נובוסליצה

  שנת תש"ז ברכת שנה טובה

ישראל פוליקמן כותב על עצמו

בסיעתא דשמיא

"עמוד והתבונן נפלאות אל" (איוב ל"ז י"ד)

"חסדי ד' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי" (תהילים פט' ב' )

1. נולדתי ביום רביעי אחה"צ (מפי אמא הי"ד) י"ג טבת תרס"ח, סיפר לי אבא הי"ד שנולדתי מהול, וכפי שנפסק ביורה-דעה סימן רס"ג סעיף ד' בזה הלשון: "נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ומיהו בנחת ורואים ונזהרים האיך מלין אותו".

ואבא הי"ד הזכיר את זה למוהל, אבל המוהל לא נזהר וחתך הרבה והייתי מסוכן זמן רב, ובחסד השי"ת נרפאתי.

2. בבית הורי היתה הכנסת אורחים בכלל ובפרט לשדרי"ם מהארץ. וזוכרני שהיו 2 שדרי"ם אחד ר' טודרוס מטבריה, והשני ר' שלמה'לי ברנד מצפת. בשנת תרמ"ח כשהייתי במירון בל"ג בעומר לנתי לילה אחד אצל ר' שלמה'לי, היה כבר זקן מופלג ונחמד היה לראותו, כמו אתרוג יפה, ובסיפוריהם נטעו בליבי אהבה לארץ ישראל. אז הייתי בן 4, ובימים ההם הביא לי מישהו מתנה גרזן קטן מעצם, פעם עמדתי בחוץ ועברה הטרמבי (רכבת) וזרקתי בתוכה הגרזן. שאלו אותי מה עשית, אמרתי: שלחתי את זה לארץ ישראל, הגרזן הזה הסיר את כל הקשיים והמכשולים לפני עלייתי ארצה והתגברתי עליהם בע"ה. הדבר הראשון שאני זוכר מקטנותי. וגם פה בארץ הלך והולך לפני הגרזן, והיה העקוב למישור, האהבה לארץ זה הוא החסד הגדול שהקב"ה עשה אתי.

3. בזמן המלחמה העולמית הראשונה, הרבה יהודים נתחבאו כדי שלא להתגייס לצבא הרוסי, וביניהם ר' אלתר קופצ'יק הי"ד (יש לו בן בכפר אתא) הוא התחבא בבית המדרש הגבוה, איפה שהיינו מתפללים (הוא נהרג ביחד עם האבא באותו בית הכנסת), ואני בתור ילד קטן 8-9 בערך, שאם יתפסו אותי לא יאסרו אותי, שלחו אותי להביא לו אוכל יום יום. פעם עליתי על המדרגות שהיו מברזל ונפלתי והיה נס שלא נהרגתי, ובידי היה בקבוק חלב ונשבר וחתכתי את היד ועד היום יש לי סימן בכף היד, ובחסדי השי"ת יצאתי בריא ושלם.

4. בקיץ תרפ"ו הייתי בנובסליץ מקום לידתו של האבא. והייתי ביום ששי במרחץ, נשמע רעם גדול, וכמעט על הרגל שלי עבר להב אש, ויצא משם והרג גוי.

5. הנוער בזמן המהפכה הקומוניסטית ברוסיא הלך שבי אחרי מנהיגי המהפכה והאפיקורסים,

וד' נתן לי אומץ ועוז ונשארתי נאמן לד' ולתורתו. זה הוא החסד הגדול בחיי.

6. העליה לארץ הוא פרק מיוחד שעוד אספר עליו אי"ה, אבל אציין דבר אחד, האבא הי"ד בראשונה לא רצה שאעלה ארצה, ותמיד אמר לי כך כשאתה נוסע ברכבת אתה מקיא, ואיך תסע באניה, וחסד גדול עשה הקב"ה אתי בזמן שרוב האנשים הרגישו רע מאד על הים, תודה להשי"ת הרגשתי כל הזמן מצויין.

7. כשעזבתי את בית הורי ביום רביעי אחה"צ ונסעתי עם הרכבת לעיר הנמל קונסטנזה, בתחילת הדרך היו עוד יהודים, וכשהרכבת נכנסה עמוק לרומניה נשארתי יחידי בחורצ'יק צעיר בין גויים, וד' שמר עלי כי אז השתוללה האנטישמיות ברומניה, ולמחרתו בבוקר בו הנחתי תפילין והתפללתי במנוחה ואף אחד לא הפריע לי. ובלילה בשעה 12 בערך צריכים לעבור לרכבת אחרת, ירדתי מהרכבת ועמדתי בתחנה, ופחדתי לשאול ימינה או שמאלה, אולי ירמו אותי, כאשר אני עומד שם עם המזוודות ניגש אלי גוי זקן ושואל אותי, יפו? חיפה? והראה לי לאיזה צד אני צריך לעלות, חסד "מפלאות תמים דעים" (איוב ל"ז ט"ז) יתברך.

8. זכיתי בע"ה ביום ו' ניסן תרפ"ז לרדת מהאוניה, כאשר הגעתי לאדמת הארץ נשתטחתי על האדמה ונשקתי אותה. ואי אפשר לתאר את השמחה אשר הרגשתי ברגע שנתגשמה בע"ה המטרה הקדושה.

הגעתי לירושלים נפגשתי עם בחור שהביאני אל המקום אשר רציתי להגיע. באתי למור' הרב מטופליק זצ"ל, ותיכף בהכנסי אמר לי : "ישראל, תהיה אצלי בפסח", ובאותו יום הייתי פעמיים בכותל. הרב דאג עבורי כי אז מצב הישיבות היה קשה מאוד, ולא כולם רצו להכניס תלמידים חדשים, בחוהמ"פ פגש אותי הבחור הנ"ל ואמר לי: "בטח אתה רוצה להיכנס לאיזה ישיבה, אני לומד בישיבת תורת-אמת של חב"ד לבטח יכניסו אותך. בשבוע של פסח הלכתי איתו לישיבה בגבעת שאול, וכשחזרתי שמחתי מאוד שמצאתי ישיבה, אז אמר לי הרב: הקב"ה עשה אתך חסד.

9. בשנת תרפ"ח י"ב בתמוז הייתה בישיבה חגיגה לכבוד שחרורו של הרבי מלובביץ שנה קודם לכן ברוסיה. זה היה בליל שבת ושתינו המון, מה שנעשה אותו לילה איני יכול לזכור, אבל בבוקר מצאתי את עצמי שוכב על שפת חפירה גדולה של מחצבת אבנים והיה נס מן השמים שלא נפלתי בבור הגדול.

10. בזמן האפלה במלחמה העולמית הייתי לבד בחנות, נכנסו אנשים ובקשו כוס יין, התכופפתי לפתוח הברז מהחבית, אז נתנו עם מכשיר שבעים מכות בראש, ושכבתי כמה זמן במטה, ובחסד ד' עלי נרפאתי. ולבסוף מודה אני להשי"ת שנתן בליבי אהבה לארץ ישראל וע"י זה ניצלתי מהשואה, וזכינו אני עם האמא ע"ה  להקים דור ישרים יבורך עדי-עד.

על הפסוק "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמד ד' מעתה ועד עולם" (ישעיה נ"ט כ"א) הגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ח ע"א) אומרת : "אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר הזה" ומוסיף רש"י: "שלא ימושו עד עולם".

 ובמסכת בבא בתרא דף נ"ט ע"א מביאה הגמרא בעניין זה הפסוק "וחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד' י"ב) אמר התוספות שם: כמה היו שהן ואבותיהם היו תלמידי חכמים, ולא נאמר עליהם החוט המשולש, אלא הכא ניינו טעמא, לפי ששלשתן ראו זה את זה.

וב"ה שזכינו שכל השלשה דורות רואין זה את זה וגם הנכדים והנכדות לומדים תורה. ונקווה להשי"ת שיקויים בנו "והחוט המשולש לא בהמרה ינתק, שהתורה לא תמוש מפינו עד עולם. אכי"ר.

"למען ידעו דור אחרון בנים ילמדו יקומו ויספרו לבניהם" (תהילים ע"ח ו').

 נכתב ע"י ישראל פוליקמן בערוב ימיו עבור צאצאיו.

 

מכתב מישראל פוליקמן, מירושלים בתקופת מלחמת העצמאות

 נולד - י"ג טבת תרס"ח  (18.12.1908)

 עלה ארצה:  ו' ניסן  תרפ"ז  (8.4.1927)   בהיותו בן תשע-עשרה.

ב"ה,  ירושלים,  ח"י תמוז תש"ח

                        לכב' ש"ב היקרים שיחי'

ב"ה  משלומנו.  כן אודיעכם, שקיבלתי את השתי חבילות מכם, בסדר גמור.  אנחנו מודים לכם מקרב-לב על זה,  ונקווה שנוכל לשלם לכם במתנות טובות על שמחות, ושיהי' שקט בארץ.

כן אודיעכם, כי ביום ששי לפני ההפוגה הזאת, פגעו 6 פגזים בביתנו, והחריבו חלק גדול מהבית. לעת-עתה תיקנתי עם קרשים, וכך אנחנו גרים.  ואקווה בקרוב להתחיל לבנות.

כמובן שבזמן ההפגזה לא היינו בבית, וכך נשארנו כולנו ב"ה חיים ושלמים.

תכתבי לי, לאה, אם את מקבלת מכתבים מהוריך?  ומה כותבים הם?

נקווה שבקרוב ישרור שקט ושלווה בארץ, ונזכה לישועה שלימה בקרוב.

אשתי והילדים פורשים בשלומכם -

                                                            ישראל

לקריאת המכתב המקורי - לחץ כאן

 
תגובות על פטירתו בפורום

מודעת הפטירה על ר' שמשון בנו של ישראל

ב כסלו תשס"ח