English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

ברוך וגליקל פוליקמן

סיביר פנחס והענדיל פוליקמן פוליקמן ראשי נובוסליצה
baruch-polikman.JPG (33441 bytes)

סיפור חייו של ברוך פוליקמן

 

Baruc-polikman-israel.jpg (29497 bytes)

ברוך פוליקמן במרכז 1922 בסלילת כביש חיפה

 

 

תמונה שניתנה למזכרת ללאה ושולמית בן שלום לשובן ארצה מביקור בנובוסליצה פורים תרצ"ד 25.2.1934

עומדים מאחור: ? , ברוך פוליקמן

לפנים : מרים (בתם של ברוך ורוחמה) , עמליה (אשתו של אברהם אבא ), ? , רוחמה ( אשתו של ברוך )

לרשימת צאצאים מפורטת של ברוך וגליקל – ראה בדף פנחס והענדיל פוליקמן.

ברוך פוליקמן  נולד בנובוסליצה ב - 1898.  בצעירותו - השתתף בפעילויות בקהילה כגון: דאגה לבית-המרחץ יחד עם אביו, פנחס.  כמו-כן היה בין אנשי הארגון-להגנה-עצמית של יהודי העיירה. כשהוקם בעיר בית-ספר "תרבות", היה  ברוך פוליקמן  בין העומדים בראש הוועד.  יחד עם חבריו, הוא לחם ממש במסירות-נפש, למען הכנסת נציגי-הקהילה לפרלמנט ולמוסדות הממשלתיים הרומנים, כדי שיוכלו להיאבק שם על זכויותיהם.

עם הקמת המרכז-הציוני בקישינוב, גברה הפעילות הציונית בכל רחבי בסרביה. באותה שנה עלו גם החלוצים הראשונים מנובוסליצה, ביניהם ברוך פוליקמן.  אך מכסת הסרטפיקטים היתה זעומה מאד, והשערים נסגרו כמעט לחלוטין.  ברוך פוליקמן פעל במרץ בכוון של ארגון עליה בלתי-ליגאלית, כדי להתגבר על המכשולים שהאנגלים שמו בדרכה של העליה.

עשר שנים חי בארץ, ועבד כפועל בניין. מסיבות שונות חזר לעיר מולדתו, ופה המשיך בפעילותו הציונית, ונמנה עם חשובי העסקנים הציבוריים בעיירה. במשך תקופה ממושכת כיהן כנשיא הבנק להלוואה-וחיסכון בעיר.   

ברוך נשא לאשה את גליקל – אך הוא כינה אותה "האהבה רוחמה" על-פי השיר של יהודה לייב גורדון "אחותי רוחמה",  כי היא היתה לו גם אשה, גם חברה וגם אחות – כך הוא נהג לומר. נולדו להם בן ובת.

עם כניסת הסובייטים לעיירה - בשנת 1940 - הם התנכלו למשפחות הציוניות. הוציאו אותן בלילה ממיטותיהן והעבירו אותן בקרונות מיוחדים למחוז ברזובו שבאזור הטייגה, בערבות סיביר. בין הגולים היה גם ברוך פוליקמן.  שלוש שנים היה מנותק ממשפחתו, עבד שם בדיג ובניסור עצים, אך  גם בתקופה קשה זו הוא השתדל לשמור על המסורת היהודית. בחגים, כשהיהודים התאספו לתפילות בביתו של אחד מהם - הוא שימש להם חזן, ולפעמים גם כרב.  לאחר כשלוש שנים בסיביר - הצטרפה אליו משפחתו, והם חיו שם ביחד. 

עשרים שנה היה בסיביר. עבודת-הפרך והתנאים הקשים ללא-נשוא לא שברו את רוחו.  הוא היה אופטימי ודבק באמונתו הציונית.  ליהודים שהתלכדו סביבו בארץ הנידחת היה אומר: עוד נתראה בארץ-ישראל.

בשנת 1973, הצליח ברוך פוליקמן לצאת מברית-המועצות ולעלות ארצה עם משפחתו.  בחמש השנים  האחרונות לחייו, זכה לחיות בקרב משפחתו ומקורביו בארץ חלומותיו.  

בתם של ברוך וגליקל – מרים (מירה)  עלתה אתם ארצה . בתה – אננה – קרויה על שם חיה-הנדל, אשתו של פנחס פוליקמן, ולה בת בשם: דריה. אננה היא רופאה פנימאית, עובדת בבית-החולים בני-ציון בחיפה.     הבן – מאיר, חי ברוסיה, ומגיע לארץ כל שנה לביקור.

(הפרטים לקוחים מסיפורה של נכדתו אננה, וכמו-כן ממאמריו של א"א פוליקמן, אחיו).