English

מפת האתר

צור קשר

 מפתח השמות באתר

מי אנחנו

הצהרת פרטיות

פוליקמן

אלקיס

שכטר

גרשטיין

יורב

דף הבית

ישעיהו ויהודית יורב

משפחות יורב יעקב יוסף ורבקה מירל גרשטיין ישעיהו ומניה ידיניץ
    טרנסניסטריה קלישקוביץ

 

ישעיהו -   נולד:  בשנת תרס"א  (1901)

               נפטר:  א' תמוז תשמ"ה  (1985)

yshaiho2.jpg (24738 bytes) ישעיהו לומד גמרא

 y+yo.jpg (60734 bytes)

ישעיהו ויהודית

 

ahim yorav 1976.jpg (22155 bytes) 1976

yshatora.jpg (23911 bytes)

ישעיהו מכניס ספר תורה בטירת צבי 1972

hanocysh.jpg (26276 bytes)[

חנוך וישעיהו - אחים בקרית שמואל

zahav.jpg (24104 bytes)

עומדים:זהבה,ישראל

יושבים:יהודית ישעיהו

yu.jpg (11265 bytes)

יהודית אשתו השניה של ישעיהו 

ישעיהו תורם ספר תורה לביה"כ בטירת צבי

mazeva Yshayhu.jpg (24874 bytes) mazeva yehudit.jpg (23266 bytes)

ישעיהו יורב נפטר בא' תמוז תשמ"ה ונקבר בטירת צבי

יהודית יורב נפטרה בט' אלול  תשמ"ח ונקברה בטירת צבי

על עליתו של ישעיהו לארץ יחד עם מניה ראה עבודתו של אמיתי אהרונוביץ מבית קמה

חומר נוסף על מניה ראה גם אצל סיריל

ליום השלושים של ר' ישעיהו יורב (גרשטיין) ז"ל (נכתב בידי אחיו חנוך.)

איש המעשה והחסד.
ישעיהו ז"ל, היה הבן האמצעי מתשעת ילדי בית יעקב-יוסף (השו"ב הראשי בקלישקוויץ והסביבה) ורבקה ז"ל.
כבר בגיל צעיר לקח עליו להיות עמוד התווך, והמפרנס במשפחה.
למרות העבודה הרבה שהישוב סיפק לאביו (שימש גם במקום רב הסביבה, שלא על מנת לקבל פרס)
הרי המשפחה חייתה בצמצום רב. רק הודות לתושיה שישעיהו מצא לתמוך בידי כל אחד ואחד ובמשפחה כולה, יכלו להתקיים. כאשר חלק מהמשפחה גורש ע"י הרוסים לעיר ידעניץ, נשאר ישעיהו הבסיס לקיום יתר המשפחה. לאבא לא היה חזקה על עבודת השו"ב בעיר היכן שסבא כיהן כראש השובי"ם. אחרי השלמת הגירוש, הקים ישעיהו יחד עם אחיו ליב-אברהם חנות לממכר עורות לפרנסת הבית. כמו כן דאג ישעיהו לאחות הבכורה שנתאלמנה מבעלה השני, ביסס לה את פרנסתה בביתה, ע"י הזנחת החנות שלו. הוא עזר לאבא שחזר לכפר להקים בית משלו ודאג להוצאות חינוך לכל צעירי המשפחה. ואם עזרה, אז גם כל כולו התמסר והצליח להמציא נדוניה לאחותו המבוגרת ממנו. עם כל צרכי החתונה והבית ,הוא זה, שיחד עם האח השותף לחנות, איפשרו לשלושת אחיו ולאחותו הצעירה את העליה לישראל ע"י תמיכה כספית בהוצאות העליה.
בגיל יותר מבוגר, התחתן עם בת אחות צעירה על מנת לעלות ארצה לבנות את ביתו הוא. אבל לא עלה הדבר בידו, כי הסבא והסבתא הקשישים נפטרו קרוב לגיל תשעים, ואז הגיע האבא לרשת את חזקת הסבא, והיה צורך לבסס את בית אבא בעיירה ידעניץ. שוב נדחתה עלייתו של ישעיהו ובינתיים ונולדה לו בת.
והנה חדרו קלגסיו של הצורר ימ"ש. הוא היה חבר הגנה בעיריה וידע להתהלך עם האיכרים, אף שכנע את ראש השודדים בעיירה שלא יתפרץ בחיפושי רכוש לבית האחות. ישעיהו סיפק לו מרכוש הבית, לחלוקה לחבריו בחוץ. וכך נשלח ישעיהו עם הרוצחים שהובילו את ההורים לבושי תכריכים ליער. הוא ניצל כי התעלף על הקרקע מרוב מכות. כל המשפחה רוכזה בידעניץ ומשם בדרך נדודי טרנסניסטריה רגלי, כשהילדים נישאים על כפיים והחבילות על הגב. מכפר לכפר ומרפת לדיר חזירים, קפאו אחד אחד בדרכם ומתו ברעב. ישעיהו ריכז בידיו את כל המסע, מצא בדרכו בין האיכרים פה ושם עבודה כלשהי, בכדי להשיג שיירי אוכל שבהם פרנס את הנשארים בחיים. לבסוף נלקח לחזית הרוסית, הוא רצה לנקום את דם המשפחה, אך גורש בחזרה כי הייתה לו אזרחות רומנית והייתה זו נאמנות בלתי מספיקה לשיתופו במלחמה בגרמנים.
ישעיהו הגיע ארצה עם אשתו אחרי שילדתו היחידה נספתה בטרנסניסטריה. הוא לא יכול היה להשתחרר אף לרגע מהזעזועים הנפשיים שעברו עליו ולא יכול היה לספר לאף אחד את מה שעבר. רק בלילות שב וסיפר מתוך החלום. לילה לילה הוא דיבר, וביום כאילו לא חסר לו דבר. (הוא שיחרר את אשתו הצעירה, שהקימה לה בית בישראל ונשאר בודד בביתו). כאן בישראל השתתף בהגנה במלחמת השחרור בג'למה ובכיבוש עכו.
כאן בארץ למד את מקצוע הבנאות והיה לעוזר מנהל העבודה, התמסר לעבודת הבניין הקשה. הוא היה רגיל להיות הוותרן בעבודה, כי אמר שבעלי המשפחה שבין הפועלים זכותם קודמת, והוא יסתדר במה שימצא.
רק בלחץ המשפחה הסכים להתחתן שוב עם רווקה מבוגרת מנדודי טרנסניסטריה, יהודית בנדיט (אחרי שעברה שבעה מדורי גיהנום). הוא לא הסכים לקבל שילומים מהגרמנים, "כסף זה מגואל בדם" אמר "ולא יכופר להם".
ישעיהו כאמור, לא סיפר מה עבר עליו, הרבה לשתוק. השתתף בשיעורי תורה ותפילה יום-יום.
בעיקר העסיקה אותו הגשת עזרה לכל נצרך. ניצל את נסיונו מחו"ל כחבר קופת הלוואות של המעמד הבינוני בעיריה, והשתתף בחברת אחיסמך בקרייה. הלווה לדורשים ותמך בנצרכים, אף שלא לקבל בחזרה. חיתן כמה כלות וסיפק להן צרכיהן. עזר גם בהקמת תוספות לדירה לנצרכים, שלא לשם רווחים. כל דאגתו הייתה לאפשר לנצרכים הלוואות, אפילו לאלו שלא הייתה להם זכות לקבל הלוואות מהקרייה. הוא תמך בהפסקת כל אבק ריבית מלוקחי ההלוואות.
גם כאן היה הוא התומך בידי צרכי המשפחה, בייחוד בידי הניצול היחידי, בן האחות שנשאר מטרסניסטריה, ולשקמו בקריית-ארבע (צבי סגל).
ישעיהו נפטר בבית אבות בגיל ‎84, ומקומו בבית החיים בטירת-צבי בין בני משפחתו אשר אהב.
יהי זכרו ברוך.


על ישעיהו גרשטיין (יורב) בתקופת מלחמת-העולם השניה

 מתוך הספדו של האח חנוך, על ישעיהו

(ישעיהו עם מניה בידניץ)

והנה חדרו קלגסיו של הצורר ימ"ש. הוא היה חבר הגנה בעיריה וידע להתהלך עם האיכרים, אף שכנע את ראש השודדים בעיירה שלא יתפרץ בחיפושי רכוש לבית האחות. ישעיהו סיפק לו מרכוש הבית, לחלוקה לחבריו בחוץ. וכך נשלח ישעיהו עם הרוצחים שהובילו את ההורים לבושי תכריכים ליער. הוא ניצל כי התעלף על הקרקע מרוב מכות. כל המשפחה רוכזה בידעניץ ומשם בדרך נדודי טרנסניסטריה רגלי, כשהילדים נישאים על כפיים והחבילות על הגב. מכפר לכפר ומרפת לדיר חזירים, קפאו אחד אחד בדרכם ומתו ברעב. ישעיהו ריכז בידיו את כל המסע, מצא בדרכו בין האיכרים פה ושם עבודה כלשהי, בכדי להשיג שיירי אוכל שבהם פרנס את הנשארים בחיים. לבסוף נלקח לחזית הרוסית, הוא רצה לנקום את דם המשפחה, אך גורש בחזרה כי הייתה לו אזרחות רומנית והייתה זו נאמנות בלתי מספיקה לשיתופו במלחמה בגרמנים.

ישעיהו הגיע ארצה עם אשתו אחרי שילדתו היחידה נספתה בטרנסניסטריה. הוא לא יכול היה להשתחרר אף לרגע מהזעזועים הנפשיים שעברו עליו ולא יכול היה לספר לאף אחד את מה שעבר. רק בלילות שב וסיפר מתוך החלום. לילה לילה הוא דיבר, וביום כאילו לא חסר לו דבר...


 מתוך הספדו של מוטל הרשברג על ישעיהו

ישעיהו הלך יחד עם הקרובים ביערות המושלגים, ובתו הקטנה קפאה למוות. הוא צרר אותה כמו חבילה והמשיך ללכת שלושה ימים, עד שהגיעו למקום שהיה בו בית-קברות יהודי, ושם הוא קבר אותה.

ישעיהו הגיע לרוסיה, ובגמר המלחמה חזר לצ'רנוביץ, והחליט לעלות ארצה עם אשתו.  הם עלו בעליה ב' , נתפסו על-ידי הבריטים  וגורשו לקפריסין.  משם הגיעו ארצה , וישעיהו השתקע בקרית-שמואל. עבד בבניין בחברת "הבונה", שהיא חברה לבניה של הפועל-המזרחי, הגיע לדרגת סגן-מנהל-עבודה, ושם עבד עד הגיעו לפנסיה.  לפעמים אנשים פנו אליו שיתקן את דירותיהם – ואם הוא ידע שאין ביכולתם לשלם – הוא עשה להם את התיקונים בחינם.  הוא היה יכול לקבל שילומים  - אבל הוא לא רצה!  היה איש צדיק וחסיד.


מתוך הספדו של א.צבי גבעון  לישעיהו

לאחר שמונה חודשים בבית-אבות "מלבן",  נפטר ישעיהו יורב ז"ל, תושב שכונת הפועל-המזרחי קרית-שמואל ליד חיפה, והובא לקבורה בטירת-צבי.  נולד לפני 84 שנים להוריו יעקב-יוסף ורבקה גרשטיין.....

בעוד שאחיו עלו ארצה כחלוצים – נשאר ישעיהו ברומניה לתמוך במשפחה.

אחרי עלותו ארצה התגורר בקרית-שמואל, שם היה ישעיהו מבאי בית-המדרש בקביעות ערב ובוקר, והשתתף בכל השיעורים שנלמדו בבית-המדרש.  עם צאתו לגמלאות – הפך בית-הכנסת לבית שני לו.  היה איש גמילות-חסד, פעיל בקופת הגמ"ח "אחיסמך" במקום,  הקים קרנות רבות לזכר הקרובים שנספו בשואה,  ושנים רבות היה חבר ועדת-הביקורת של הקופה.

מטבעו היה איש צנוע ושתקן.

הכניס ספר-תורה נאה לבית-הכנסת המרכזי בקרית-שמואל לזכר משפחתה של יהודית אשתו, וספר שני תרם לבית-הכנסת של טירת-צבי, לזכר אחיו משה ז"ל וקרוביו שנספו בטרנסניסטריה.


ישעיהו התפרנס בחו"ל ממסחר, והוא היה חבר באגודה שבה כל אחד נתן תשלומים חודשיים, ומהכסף שהצטבר היו נותנים הלוואות לחברים נצרכים ללא ריבית  ביעילות רבה.

את יחסו בנידון ירש – קודם כל – מסבתא, שהיה ידוע במשפחה שיש לה צרור כסף סודי, שמקורותיו  ונסיבות הוצאותיו הם סוד כמוס אתה.  אולם היקף פעולותיה נודע, כאשר להלווייתה באו ונקבצו כל בני העיירה – הלווים והמלווים – שבהשראתה ובתפעולה.

כמוה גם אמא ז"ל, שהיתה מפעילה ארגון נשים, שגם הן נתנו תשלומים שבועיים לקופה, שממנה נתנו תמיכה במתן-בסתר לנצרכי המקום.

ישעיהו – שכפועל בניין יומי  בארץ , לא היה משופע בכספים – למרות זאת כולם בקריה ידעו שאצלו אפשר לקבל גמילות-חסד.  הוא חסך כלפי עצמו – אבל לא בסיפוק הפונים אליו. פעמים רבות הוא השתדל להשיג הלוואה – כדי לתת למי שזקוק לה.  וכיצד הוא החזיר את ההלוואה – זהו סודו עד היום.   הוא גם השתדל תמיד להגדיל – בערבותו – את סכומי ההלוואה למי שפנה אליו.

כמובן שלא נשארו לו חסכונות כלשהם עם יציאתו לפנסיה – אבל הוא שמח בחלקו והסתפק במה שיש לו.

     חנוך יורב

 הספד ליהודית יורב ז"ל  (ט' אלול תשמ"ח)

 

עומדים אנו כאן לפניך, דודה יהודית, בדרכך האחרונה.  דרך ארוכה עברת מאז נולדת בבוקובינה כבת בכורה למשפחה יהודית חמה.  הוריך נודעו בביתם הפתוח לרווחה, והתפרסמו בכל הסביבה כמכניסי-אורחים.  ערכים אלה, שספגת בילדותך – ליוו אותך לאורך כל הדרך בה הלכת, והם שחיזקו אותך בתקופה הקשה של השואה אותה עברת בטרנסניסטריה.

לארץ עלית לבדך, וחלומך היה להקים בית בארץ-ישראל.  ואכן – נישאת לדוד ישעיהו בקרית-שמואל.  אשת-חיל היית, אשת-בית, אשר יחד עם בעלך – דוד ישעיהו – הקדשתם את עצמכם למען הכלל ולעזרה לזולת.   שמרת על המצוות בהקפדה יתרה, ובכך מימשת בחייך את מדרש חז"ל  לפרשת-השבוע כי-תצא, פרשה המצטיינת בריבוי המצוות המוזכרות בה....

יחס מיוחד היה לך לספר-התורה, ואת עודדת את בעלך – הדוד ישעיהו – לתרום שני ספרי-תורה: אחד – לבית-הכנסת בקרית-שמואל, ואחד לבית-הכנסת בטירת-צבי.

דרכך היתה דרך התורה והמצוות.

לכי בשלום, ותנוחי בשלום על משכבך, והיי מליצת-יושר לכל ידידיך ויקיריך.

משה יורב בשם המשפחה


  ספר תורה חדש בטירת-צבי

(מתוך: "בטירה", י' טבת תשל"ג , 15.12.1972)

הרבה ספרי-תורה עומדים בארון-הקודש של טירת-צבי, והתוכן של כולם זהה - תוכן עתיק-יומין. אך עד היום לא זכתה טירת-צבי, ולא זכינו אנחנו, שייכתב ספר-תורה חדש . זוהי זכותו של ר' ישעיהו יורב ומשפחתו, שהקדיש מאונו ומהונו ותרם ספר חדש ויפה להפליא, לזכר בני-משפחתו שנספו בשואה, ולזכר אחיו משה ז"ל, שהלך לעולמו.

אותו יום - נר ששי של חנוכה היה.  אחרי תפילת-מנחה התאספו-הצטופפו החברים, הקטנים עם הגדולים, בביתה של מלכה יורב. שם הוגש הכיבוד ביד-רחבה, איחלו הרבה מזל-טוב ולחיים טובים וארוכים ל"מחותנים", ושם הושלמה כתיבת הספר, במעמד סופר-סת"ם. כל מי שרצה - ונמצא ראוי לכך על-ידי הגבאים - זכה לשתף עצמו על-ידי כתיבת אות אחת. הכבוד היה גדול מאד. החגיגה דמתה להפליא לשמחת-כלולות, כאשר כאן הקדוש-ברוך-הוא מקדש את עמו ישראל ע"י כתב-התחייבות הדדי, והתורה היא עד לברית שבינו לביננו.

בתום הכתיבה - הועבר ספר-התורה אל בית-הכנסת בלווי כל הציבור תחת אפיריון, בשירה ובזמרה כיאה לחתן-וכלה. וכל ה"חבר'ה" הצעירים רוקדים לפניו, והזאטוטים על הכתפיים. "כי מציון תצא תורה".

לפני בית-הכנסת, כבר ציפו כל יתר ספרי-התורה שהוצאו מארון-הקודש לכבוד המאורע. היה זה רגע מרגש ומרטיט, ביחוד בשביל בני-המשפחה, אשר לזכר קרוביהם נתרם הספר. אבל, סבורני, כי גם כל הקהל הקדוש הזה חש בעליל בהתרוממות-הרוח שהמעמד הזה. הישן והחדש מתאחדים, והתוכן המקודש הישן-נושן שהוצק שוב  בכלי חדש - מסמל את המשך שלשלת הדורות שאין לה סוף.