ראובן ומרים (גרשטיין) סגל

מרים (גרשטיין) סגל - בתם הראשונה של יעקב-יוסף ורבקה-מירל גרשטיין, נכדה ליונה וברכה הרשטיין.  נולדה בקלישקוביץ – בסרביה בשנת תר"ס  (1900).    נישאה לראובן סגל, והם חיו בליפקאן.  במלחמת-העולם השניה הוגלו עם ילדיהם וכל יהודי עירם לטרנסניסטריה, במהלך הגלות ניספו  כולם – פרט לבנם צבי.   השם יקום דמם!  

חייקה גרשטיין ומרים סגל	חייקלה הבת של מרים נפטרה בתרצ"ד
צבי 1947	חייקלה והרשלה	גן הילדים בליפקאן
עם מרים אסתר וראובן	צבי ושרה בחתונה 1955	צבי סגל לאחר הגיעו ארצה עם בני דודים
בחתונה של תומר המל תש"ס		פרוכת לזכר הנספים בטרנסניסטריה

מרים  -    נולדה:  בשנת תר"ס  (1900)

              נספתה בטרנסניסטריה -  כנראה  בתש"ב  (1942)

נספו גם בעלה ראובן וילדיהם: רחל, , חיים, ברוך יונה  הי"ד -הבן לוי נפטר כנראה זמן קצר אחרי לידתו 1937

רשימה חלקית - צאצאים של מרים ( גרשטיין ) וראובן סגל הי"ד

חיה סגל ז"ל

צבי ושרה ( מימון ) סגל

מרים ( סגל ) ואריה קרן - יונתן , מאיה , רוני ( נ )

חיה אסתר ( סגל )  ואמנון כהן- רותם ( ז ) , תום חי

ראובן ומיכל ( תורג'מן ) סגל - נדב יוסף , גיא , ניב ( ז ) , רועי שמעון

חיים מנחם ושמחה צהלה ( כהן ) סגל- יובל , עידו , נועה

רחל סגל הי"ד

4.4.37

סבא יעקב יוסף כותב על חג הפסח עם רחלי

 חיים סגל ה"ד

לוי אליהו סגל - ראו מכתב על לידתו במכתבי יעקב יוסף 6.7.1937 אח"כ איננו מוזכר יותר

ברוך יונה סגל הי"ד

 לסיפור ההגלייה של צבי סגל יחד עם סבא וסבתא לטרנסניסטריה

ב"ה                                                                                                       09.05.2022

לזכרה של מרים סגל (לבית גרשטיין)  כתב יוסי יורב

תאריכים חשובים:

1900 – הולדת מרים. בקלישקוביץ, ילדה ראשונה לרבקה אשתו השנייה של יעקב יוסף. נקראת ע"ש אשתו הראשונה.

1915 – גרוש ילדי המשפחה ליעדניץ. בהמשך נדודים בבסרביה.

1920 – המשפחה חוזרת לקלישקוביץ

1923 – חתונה עם ראובן סגל ומעבר לביתו בליפקאן.

1925 – חיה נולדה

1931 – צבי נולד

1933 – רחל נולדה

1933 – חיה נפטרה

1935 – חיים נולד

1937 – לוי אליהו נולד.

1939 – ברוך יונה נולד ונקרא ע"ש הוריו של יעקב יוסף

1941 – הגרוש לטרנסניסטריה

1942 – רצח בני המשפחה במהלך הגרוש. השריד היחידי הוא צבי שהצליח למלט נפשו.

(מה עלה בגורלו של לוי?? הוא נעלם מהמכתבים לאחר לידתו וגם צבי לא מזכיר אותו )

רקע כללי:

מרים נולדה להוריה כשנתיים לאחר מות אשתו הראשונה של אביה וכשנה לאחר חתונתו השניה עם אחותה הצעירה שהיתה כבת 18.ילד ראשון לאמה , נקראה בשם אחותה של אמה , אשתו הראשונה של אביה.

 בקלישקוביץ  דאז גרו כ300 משפחות יהודיות והיה זמן שראש מועצת הכפר היה יהודי. היתה אוירה יהודית אמיתית התקיימה בו ישיבה , 5 בתי כנסת וכמה חדרים ללימוד ילדים. כבר מקטנותה ,מרים הבת הגדולה דואגת ועוזרת לאמה בגידול שאר ילדי המשפחה. בפרוץ מלחמת העולם ה1 גולה המשפחה ליעדניץ לבית משפחת הסבא והסבתא יונה וברכה. בית המשפחה נחרב ורכושם נשדד. בתום המלחמה עוברת המשפחה לכפר רימאנקאוץ לשנתיים וכשמסתבר שמשם לא ימצאו פרנסה הם חוזרים לקלישקוביץ ,אחרי שחזרו אליו כ100 משפחות המקימות מחדש את תילי החורבות שמצאו. הוקם ועד לפעילות ציונית ומתארגנת תנועת נוער. מרים עמדה בראשות הועד לפעולות תרבות וארגנה הרצאות של מרצים מהעיר.

עם חתונתה לראובן סגל היא עוברת לבית מגורי משפחתו בליפקאן. וכך מתאר צבי את המצב :" מצבם הכלכלי של היהודים בליפקאן היה לא רע החיים היו לא יקרים. היה אוכל בשפע. לאבא ולאחיו בערל היתה ירושה בית גדול עם מגרש גדול ברחוב הראשי. אבא היה איש מוכשר וידע לתת עצות טובות לאחרים, אבל בעצמו היה יותר מדי תמים והיה קל לרמות אותו. הוא רצה להיות סוחר תבואה אבל בגלל אופיו לא הצליח במסחר. בסופו של דבר נזקקנו להשכיר את הבית כדי להתקיים. הבית הפך להיות חנות מכולת מושכרת. למשפחה נשארו רק 2 חדרים שאחד מהם מטבח ובשני גרנו כולם ביחד. בבית גרה אתנו גם אחות של אבא, דודה גיטל, שישנה על ספה במטבח". צבי זוכר חולדות ענקיות שהתרוצצו בבית. כמובן לא היו מים ולא חשמל.

בני המשפחה סבלו מהרבה בעיות בריאות ועל כך כותב יעקב יוסף פעמים רבות.

ראו גם בהמשך הדף את מכתבה של זהבה (שהוזעקה לעזרה) לאהובה, ובו היא מספרת על אישפוזה של חיה בבית חולים כאשר רחל עודנה תינוקת.

בערב פסח 1940 נכנסו הרוסים לכפר והגלו יהודים רבים לסיביר. הרחוב התרוקן מיהודים. שוכר המכולת עזב את הבית והמשפחה חזרה לגור בכל הבית הגדול. בקייץ 1941 גורשו יהודי ליפקאן ליעדניץ ומשם לטרנסניסטריה.

על סופה של המשפחה סיפר צבי בכמה הזדמניות ומסתבר שלא חזר תמיד על אותה גירסא. נראה שסיפור נדודיו האישי הקשה וטשטש קמעא את שאירע. ניתן להבין שכלל משפחות גרשטיין התרכזו בביתו של ישעיהו ומשם יצאו יחדיו לגרוש. הם הצליחו לשרוד מאוחדים לזמן מה  עד לאחר יום הכפורים. זה המועד האחרון בו ראה צבי אותם. לאחר מכן הצליח צבי לברוח מהשיירה ונדד בכפרים שונים עד שחרור האיזור לאחר כשנתיים בידי הרוסים. בנסי ניסים הצליח לשרוד ובנסי ניסים הצליח לעלות ארצה ולבנות כאן את משפחתו. שריד אחרון למשפחת מרים וראובן סגל.

מתוך מכתבים שהגיעו ארצה

מכתב פנייה לעזרה דחופה מראובן סגל לבני המשפחה בארץ.

ליפקאני 20/2/1939

יקירי ואהובי אני פונה אליכם בפעם הראשונה מעת היותכם בארץ ישראל בבקשה הנובעת מעומק לבנו. מצבי ז"א מצבנו הוא קשה במאד מאד ופגעי הזמן סבונו. ואנחנו סובלים ממשברים גדולים. ואני מבקש מכם שתעשו כל מה שביכולתכם ותעזרו לנו להחלץ מן המיצר. ולא תעזבונו נא  בצר לנו.

מאד מאד מבקש מכם עשו מה שכחכם ותקבצו כלכם על נס ולא תעברו על בקשתנו מבלי משים ותשלחו לנו כסף. תראו לשלוח באחריות על הדואר.

שולח לכם ברכתי ברגש כ' רב

גיסכם הפורש בש' הטוב  ראובן סגל

להלן קטעים מתוך מכתבי יעקב יוסף שנכתבו אחרי, בסמוך לפנייתו של ראובן.

29.3.39 "ועתה אודיעכם כי הסך 1500 לע"י ששלחתם אלינו קבלנו לנכון בשבוע זה...שיהיה לנו להצטרכות הוצאות הלידה לאחותכם ותודה לד' כי יתפזרו המעות בסיבה טובה. אך דאגתי בליבי ולחשוב מחשבות איך באו לידכם המעות. מעבודתכם הקשה?"

9.7.39 " אצל אחותכם מרים צרכים לרחמים רבים. הן לראובן והן לילד הקטן. (ברוך יונה) והערשלי צריך לעשות לו בצוארו ריפראנציע (ניתוח) ובתם רחלי היא אצלנו..."

29.8.39 " וגם אחותכם מרים ת' עם בנה הקטן היתה שם (אצל האדמו"ר) לרפואת בנה ברוך יונה בהבאלניצי (בית חולים) וגם חתני ראובן עשה לו איזה ראפיראנצי ואני נתתי להם חמישה אלף לע"י ממכירת הבית אשר בקלישקוביץ כי שעתא דחוקא לה טובה"

7.11.39 "ואם אקבל עוד המעות ששלחתם אזי אתן לאחותכם מרים כי נחוץ לה מאד"

 מיד עם תחילת שליחת המכתבים מתייחס הסבא לנעשה אצל מרים וראובן. רפואתם ופרנסתם

9.3.33 ואני באתי בלילה לביתי בלב שבור ונדכה הן מהשידוך (שלא צלח) והן מבריאות מרים ת' שאינה עוד בשלמות. וב"ה חייקלי והערשילי וגם רחלי המה מחוכמים ובריאים. אך השי"ת יעזור להוריהם שתהיה להם בריאות טובה ופרנסה בריווח".  קבלתי היום מכתב וידיעות מבתי מרים ת' כי ב"ה מצב בריאותה כעת טוב."

22.6.33  נכתב מיעדניץ.  "קבלתי פ"ק הנכתב מקלישקוויץ מבתי מרים היא אחותכם תחי' אשר היא אצלנו עם בתה היא נכדתי רחלי עוד מיום ראשון שלאחר הפסח... השי"ת ירחם עליה להחלימה ולרפאותה בקרוב ותוכל לבוא לביתה בבריאות הטוב..."

2.12.34 "נקרוא נקראתי ע"י הטילופאן מחתני ראובן לבוא לשם כי היו דין ודברים עם שכנו היושב בביתו ומחזיק השענק (בית מרזח) מחמת שאחותכם מרים עם בנה הערשלי שיח' היו מוכרחים לנסוע ליעדניץ שלא היו יכולים לקבל הריח מהערלים ושתיית היי"ש. וגם היו לחתני טענות ותביעה עם הר' ישראל סגל אודות הטשעק (צק) הנשלח אילו מאמריקי ...והוכרחתי לנסוע לליפקאן. וב"ה הר' ישראל הנ"ל ציית לדברי ... וגם עשיתי איזה השוואה עם שכנו". 

 21.10.35 כי בתי מרים תח' עם שלשה ילדיה, בעזה"י נסעו מכאן לליפקאן עוד על רה"ש. יעזור השי"ת שיהיו כולם בשלימות הבריאות, ובפרנסה טובה. ובזה יהיו ריפוי לבשרנו ושיקוי לעצמותינו. כי אין בנו כח לסבול עוד יסורים ח"ו, ואפילו להיות מוטרד עם ילדיה הנאהבים והנעימים עלינו. 

.19.1.36 גם היום קיבלנו פ"ק מבתי מרים ת', כי המחלה מנכדי הערשילי ומנכדי חיים-לייבילי בה' עברה מהם. ונכדתי רחלי היא טובה מאד. השי"ת ירחם, שתוכל לגדל אותם בנקל ובנחת. ומחמת גודל טרדתה, לא יכלה להשיב לכם על מכתבכם.

18.2.36 " ועל ששאלתם אודות אחותכם מרים מוכרח אני להגיד לכם כי מעת שנסעה מאצלנו לביתה לא היה לנו שום תענוג ממנה. הן מפרנסה והן מהבריאות. כי חוץ מזה שהיא בעצמה לא היתה בקו שלמות הבריאות עוד היתה צריכה להיניק את בנה הקטן חיים לייבלי אשר היה ג"כ חולה ר"ל. ובכל פעם הייתי מוכרח לשלוח לה הן מעות והן מלבושים הנצרכים לגופם. ופתאום נחלה ג"כ בנה הערשילי יח'. וכשנתוודע לנו אז אמכם ת' נסעה לשם ומצאה כי בעזה"י מצב הבריאות של מרים ובנה הקטן הולך לטוב. רק לקחה את הערשילי ונסעה עמו לטשרנוביץ להדקטיר ולקחה הריצעפטין. ובוודאי נתפזרו לי כמה מאות לע"י ע"ז ."

13.12.36 המכתב אשר נשלח לנו עבור בתי מרים ת' לא קבלנו זה שלושה שבועות שנסעה מכאן עם בני הערשילי ועם בנה חיים לייבילי, ובתה רחלי נשארה כאן. קבלנו ממנה פ"ק וכתבה כי טוב לה כעת שם. וכמו כן יעזור השי"ת על להבא ובוודאי אנחנו מבקשים ג"כ מהשית שיתן לה חיים טובים בבריאות טובה ותוכל להיות שם בשלום ובפרנסה טובה ובכט"ס.

4.10.37 אצל בתי מרים תח' נעשה ונהפכו כל הייסורים לטוב. (רמז למשהו שקרה ללוי ?! )

8.8.37 גם אודיעכם, כי אחותכם, מרים תח', עם זרעה הערשילי, רחלי, חיים-לייבילי, היום נסעו מכאן לביתם. וב"ה היה להם הרבה שינוי לטובה בבריאותם. (לוי לא מוזכר )

12.2.39 אך אם תוכלו בנקל לשלוח ג"כ איזה סכום לאחותכם מרים תח' בוודאי מה טוב. וכבר כתבתי לכם, שהשי"ת יעזור לאחותכם, שתלד בנקל זש"ק קודם פסח. ויתן לחתני ראובן פרנסה ברווח, שיוכלו לגדל זרעם בנקל ובנחת - הערשילי, רחלי, חיים לי - המה חכמים וטובים מאד.

אין בידנו מכתבים והתיחסות הסבא לפטירתה  של ילדתה חייקה 1933  ולפטירתו של לוי.

מכתבה של זהבה לאהובה סניטקובסקי (גרשטיין-יורב) שטיפינשטי בוטשאן –                                                 

  לפי חותמת הדואר נשלח 11.09.1931 [יום ששי כט אלול תרצ"א (ער"ה)]

ב"ה יום ב פה ליפקאן

שלום רב לך יקירתי! *אחרי השבת

למרות זאת שלא יודעת אני איפה את נמצאת ומה אתך בזמן האחרון, לא אוכל לשתוק ולא לכתוב לך, עוד באותו הזמן שבמשך של שבוע ימים עברו עלי הרבה מוראות ככה שמוכרחה אני לשפוך קצת את שיחתי לפניך, הלא ידוע לך שביום ד נאלמו לנו ה"שבועיים" של המושבה למרות זה עוד בלינו במושבה את יום השבת וביום א נסענו לצרנוביץ ממחרת בבקר נסעה יהודית לדרכה (לקלישקוביץ) ואני נשארתי בצרנוביץ לשהות על ימים אחדים אולי תבואי כמו שכתבת לי ונוכל להתראות. התארחתי אצל .... כל הזמן. בראותי שלא קשה להיות עד יום שלישי וגם הודעתי לך מזה אך לדאבוני הגדול הייתי רק עד יום הששי בצהרים. הוכרחתי לנסוע לאחותי מרים כי קבלתי ממנה תלגרמא לבוא אליה תכף ומיד כי ילדתה נחלתה ר"ל. בערב הגעתי לביתה. את אחותי עם הילדה כבר לא מצאתי בבית כי לקחו אותם לבית החולים, כי מחלתה היתה מחלת ------ המדובקת. ומפני שהיא קטנטנה לוקחים גם את האם. והילד הקטן בן חודשיים נשמר על ידי. שלש פעמים ביום אני אביאו אל חצר בית החולים שתיניק אותו ובלילה וגם פעמים אחדות ביום נותנת אני לו חלב. ככה שכל הזמן אני טרודה , אני רק עם הילד. ובכל זאת אין לי כמעט אף רגע חופש. הנה עתה הנני מנענעת אני את ערישתו וכותבת לך.

אך כל זה כלום יחשב. היסורים ממחלת הילדה זה קשה לי ---  אך מתאמצת אני בכל כוחותי להתחזק ולקוות גם לימים הטובים. אני היא פה "המטיף" , מדברת על ליבם של אנשי הבית ומחזקת את רוחם. עד אתמול היה לה חום של 39 מעלות וקרוב ל40 והיום תודה לאל יש לה 37. והסימן הזה מותר לקרוא לו "ישועה" כי זהו העיקר במחלה זו.

ביום שישי בע"ל כבר ישלמו שבועיים שהיתה בבית החולים יש לקוות שירשו לאחותי ללכת לבית הכנסת בראש השנה. [סוף עמוד אחורי]

חביבתי אבקשך מאד מאד על תהי ברוגז עלי שכתבתי לך את יסורי, הלא תביני שאחרי כתבי הוקל לי כאבן כבדה סר מלבי. הוכרחתי לשפוך את לבי לפני ידידת נפשי. לפי הנראה אשאר פה על ששה שבועות ז.א. עד שתצא הילדה בית החולים ומפה לאן שאסע לא אוכל לדעת. עתה אי אפשר לי לתאר אפילו במח איזה ... בשבילי לנסוע מיעצת מוחי לשוב לצרנוביץ ולישון אוכל אצלה כל הזמן בחינם מובן שאהיה לה לעזרה אך לא זה העיקר השאלה מה תהייה התועלת בקלישקוויץ אם אני אוכל דבר מה לעשות בחורף. מי יודע מראש עתה נמצאת אני קרובה ליעדיניץ לתרנובה מאד מאד כלתה נפשי להתראות פא"פ (פנים אל פנים) עם כל ידידי אהובי נפשי בכלל ואתך בפרט, היודעת את חביבתי אין ביכלתי לכתב... מה לכתב אך לדבר יש ויש. נוכחתי שמה שיעשה הזמן לא יעשה השכל. ואומרת אני בבטחון כביר שאי"ה יעבור הכל בשלום ועוד...(חותמת) הטוב הקרוב לבוא. כתבי לי מה ...(חותמת) הזמן ... תמהרי. כו"ט (כל טוב) לכלכן יקירות.

זהבה